משכן העדות מז

להזימן נלמד מקרא ועשיתם לו כאשר זמם. קשה טובא הא גם אי לא בעינן בד"מ דו"ח מ"מ ודאי בעינן בד"מ עדות שאתה יכול להזימה. דהא הקרא ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו קאי ג"כ על דיני ממונות כמו דדרשינן בגמ' יד ביד דבר הניתן מיד ליד והיא ממון ולהא דבעינן בממון עדות שיכול להזימה לא צריכים ללמוד ד"מ מדנ"פ מקרא דמשפט אחד. דהקרא כתיב בד"מ כמו בדיני נפשות. ומעתה בלא המתני' דאחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדו"ח שנאמר משפט אחד ה"ל להקשות כיון דמאוחרים כשרים ה"ל שטר עדות שאי אתה יכול להזימה דלא הוה עדות. אלא ע"כ כמ"ש דהא דבעינן עדות שאתה יכול להזימה לא נלמד רק מהא דבעינן דו"ח. משא"כ אם לא הוה בעינן בד"מ דו"ח אזי לא הוה ידעינן דבעינן עדות שיכול להזימה ולזה קו' הגמ' היא על המשנה דוקא כיון דילפינן ממשפט אחד ד"מ מדיני נפשות דבעינן דו"ח וממילא דבעינן בד"מ ג"כ עדות שיכול להזימה ומאוחרים אמאי כשרים:

ולשיטת הרז"ה דס"ל דבעדות שבשטר ל"ש הזמה לקיים כאשר זמם אפי' אם כתב בזמנו כתבוהו ועי' בסי' ל"ד ובסי' ל"ח בש"ך ס"ק ג' וא"כ בע"כ צ"ל הא דפריך הגמ' מאוחרים אמאי כשרים לאו מטעם כיון דמאוחר הוא כשר ה"ל עדות שבשטר עדות שאאילה"ז דהא בל"ז בכל שטר אפי' אם כתב בו בזמנו כתבנוהו ל"ש ג"כ הזמה. אע"כ צ"ל בקו' הגמ' כפי' רש"י כיון דבעינן דו"ח ומהדרינן לבטל העדות האיך מתרצינן למילתייהו ועי' באו"ת שם ובסי' ל' ס"ק ב' ניחא הא דלא פריך הגמ' בל"ז כיון דבעינן בממון עדות שיוכל להזימה מאוחרין אמאי כשרים. דהא בל"ז בשטר ל"ש הזמה ואפ"ה מהני שטר וע"כ דהקרא דכאשר זמם לא קאי על עדות שבשטר. ולכן מאוחרין כשרין אף דאז ה"ל עדות שאאי"ל דהא בל"ז שטר ה"ל עדות שאאי"ל ויהי' מזה ראי' לשיטת הרז"ה דבשטר ל"ש הזמה דאל"כ בלא המתני' דאחד ד"מ ה"ל להגמ' להקשות. וי"ל דגם רש"י ס"ל כשיטת הרז"ה ומשו"ה לא פי' רש"י בקו' הגמ' משום דה"ל עדות שאאי"ל. ומעתה יהי' מוכח גם מזה דדו"ח בד"מ אינו מטעם דבעינן עדות שאתה יכול להזימה דא"כ נימא בשטר כיון דלא בעינן עדות שיוכל להזימן לא בעינן ג"כ דו"ח וי"ל. ומעתה י"ל דהא דבעינן עדות שיכול להזימה מוכח מהקרא דכאשר זמם אמנם לשיטת החולקים על הרז"ה ופי' בקו' הגמ' דהיא דיהי' כל שטר עדות שאאי"ל ה"ז מוכח כמ"ש:

ומעתה אחזור להנ"ל כמו דמוכח דבעינן עדות שאתה יכול להזימה לקיים בהו כאשר זמם אם הוזמו כמו כן בעדות דבן גרושה דכתיב גבייהו והי' אם בן הכות הרשע דמיני' מרבינן שיהי' העדים לוקין אם הוזמו. מטעם זה בעינן ג"כ עדות שיכול להזימה למען נוכל לקיים בהו מלקות. כמו בכל עדות דבעינן עדות שיכול להזימה לקיים בהו כאשר זמם דכתיב בקרא כ"כ בעינן בזה עדות שיכול להזימה לקיים בהו מלקות דכתיב גבייהו בקרא. ומה שכתבו תוס' ריש מכות דבעדות דבן גרושה לא בעינן עדות שיכול להזימה כיון דלא קאי ע"ז כאשר זמם. היא רק דלא בעינן שיהי' העדים מחויבין כמו דזממו לעשות כמו בעדות נפשות ובעדות ממון דבעינן דוקא שיהי' ראוי לקיים בהו כאשר זמם דוקא ויהי' העדים מחוייבים ע"י הזמה אותו העונש שהי' במחשבתם לחייב אותו שהעידו עליהם. את זה לא בעינן בעדות דבן גרושה משום דעל עדות זה לא נאמר כאשר זמם. וממילא לא בעינן שיהי' מחוייבים משום כאשר זמם. אבל מ"מ בעינן בעדות דבן גרושה עדות שיוכל להזימה. למען נוכל לקיים בהו מלקות. אותו עונש הנאמר בעדות זה. וכמו דבעינן היכא דנוכל לקיים כאשר זמם עדות שיכול להזימה למען נוכל לקיים כאשר זמם. ה"ה בעדות דבן גרושה בעינן שנהי' נוכל לקיים והי' אם בן הכות הרשע. דבזה אין לחלק מידי דכמו דמוכח מהא דועשיתם לו כאשר זמם דבעינן עדות הראוי' לקיים בהו כאשר זמם. כ"כ אמרי' כיון דכתיב והי' אם בן הכות הרשע בעינן ג"כ עדות שיכול להזימה לקיים בהו מלקות. וז"ל הריטב"א מכות תוך ד"ה אין אומרי' ורבותינו ז"ל תי' דגבי עדים זוממים תרי דיני כתיבי חד ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו וכו' אבל בכל מה דלא שייכי הזמה דמעטינהו קרא מיני' כי הני דמתני' לית לן למיבעי' בהו עדות שאתה יכול להזימה דהא חיוב דידהו מוהצדיקו את הצדיק ולא מכאשר זמם וכו' עכ"ל ומפשטות דבריו נראה דבאמת לא בעינן בעדות זה עדות שיהי' ראוי להזים אותו. אבל לענ"ד הדבר ברור כמ"ש כמו דבעינן היכא דנוכל לקיים כאשר זמם שיהי' ראוי' להזים אותם משום כאשר זמם. כ"כ בעינן בזה עדו' שיכול להזימה למען נוכל לקיים בהו העונש הנאמר גבייהו והיא מלקות. ומ"ש תוס' והריטב"א דלא בעינן גבייהו עדות שיכול להזימה היא רק לקיים דין הזמה דוקא. אבל מ"מ בעינן שיהי' ראוי' למלקות. גם אי אמרי' הטעמים שכתבתי דמוכח דבעינן עדות שיוכל להזימה מהא דהימנה התורה להמזימין. וחייבה את העדים בעונש מזה מוכח דבעינן עדות שיוכל להזימה דוקא. כ"כ גם בעדות דבן גרושה כיון דגם בזה הימנה התורה] להמזימין אותן וחייבה התורה לקמאי בעונש מכות מוכח ג"כ דבעינן עדות שנוכל להזים אותו. וגם א"א מהא דהצריך התורה דו"ח בין בדנ"פ בין בד"מ. מזה מוכח דבעינן שיהי' עדות שיכול להזימה כ"כ גם בעדות דבן גרושה דגם על זה נאמר משפט אחד יהי' לכם כמבואר בכתובות ד' ל"ג ע"א בגמ' וממילא כמו דגמרי' ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד כמו כן גמרי' ג"כ עדות זה ממשפט אחד דבעינן גם בעדות זה דו"ח. ומוכח דבעינן עדות שיהי' ראוי להזים אותם למען נוכל לקיים בהו העונש מלקות. יהי' הטעם שיהי' זה נראה לענ"ד ברור כמו דבעינן בד"מ ובדנ"פ עדות שיכול להזימה לקיים דין הזמה כ"כ בעדות הללו אם גם דלא מקיימין בהו דין הזמה אפ"ה בעינן שיהי' העדות ראוי להזמה לקיים בהו עונש מלקות. ומאותו הטעם הנ"ל בשם הפי' משניות. דבאם היא עדות שאאי"ל אינם נאמנים וחשודי' הם לשקר בעדותן דלא יראו מעונש הזמה. כ"כ גם בעדות דבן גרושה. היכא דלא נוכל להזים אותן לא חשו להעיד שקר. משום דאינם יראים מעונש מלקות. ולזה בעינן שיהי' ראוי להזים אותן למען יראו מעונש מלקות. ואין לחלק ולומר בשלמא היכא דנוכל לקיים בהו דין הזמה בזה יש סברא לומר כמ"ש דאם לא הי' בעינן לכתחילה עדות שיכול להזימה דוקא והי' העדים נאמנים בעדותן גם אם לא יהי' שייך הזמה גבייהו. קשה לאיזה ענין גזרה התורה שיהי' חייבין משום כאשר זמם. דהיא מילתא בלא טעם כלל ולזה אמרי' דמוכח דבלא עדות שיכול להזימה לא הוה עדות ומשו"ה חייבה התורה דין הזמה. למען יהי' עדותן עדות. למען יהי' עדות שיכול להזימה. משא"כ במלקות דבן גרושה. דבזה מה דחייבה התורה מלקות אם הוזמו אינו גזירת הכתוב די"ל דחייבין מלקות משום דעברו על לאו דלא תענה. ולא הוה בזה שום חידש במה דחייבה התורה מלקות. ולזה אמרי' דלא בעינן עדות שיוכל להזימה כלל. כיון דליכא ראי' מהא דחייבה התורה מלקות דהיא למען יראו להעיד שקר מעונש מלקות דמה"ת לומר כן כיון דבפשיטו' ניחא הא דחייבה התורה להו מלקות היא כיון דעברו על איסר לאו דל"ת אמנם גם זה אינו דהא באמת על לאו דלא תענה ליכא מלקות דהיא לאו שאין בו מעשה. וגם הא לא הי' התראה. ומשו"ה אם הוזמו קודם גמר דין. או לאחר גמר הדין באופן דלא נוכל לקיים בהו כאשר זמם כגון בלא הוזמו כולם ליכא אפי' חיוב מלקות ועימ"ש בזה בשער... וא"כ ע"כ הא דחידשה התורה בעדות דבן גרושה ואינך דהיכא דלא מקיימי בהו דין הזמה שיהי' העדים מחוייבים מלקות אם הוזמו. היא ע"כ למען יחושו שלא להעיד שקר מעונש מלקות. וממילא דמוכח ג"כ דבעינן שיהי' ראוי להזים אותם אח"כ למען יראו מעונש מלקות. כמו היכא דשייך כאשר זמם. וכיון שכן דהיכא דאיכא עונש על העדים לאחר הזמה. בין אם העונש היא מכאשר זמם. וכן אם מוהצדיקו את הצדיק בעינן לכתחילה דוקא שיהי' ראוים להזים אותם בעמנו הייתם על העדות למען יראו מעונש הזמה. ממילא בכל מקום היכא דאיכא עונש לאחר הזמה. נתבטל העדות באמרם אינו יודע באחת מן החקירות כיון דאז אינו ראוי להזים אותם. ונדחי' דברי הנוב"י במ"ש בעדות דבן גרושה וכן בעדות לאסור אשה על בעלה