משכן העדות מו

הוה עדות דחקירות דבר שהיא לגוף העדות. דאל"כ נימא אף אם הוזמו יתקיים העדות ג"כ ונימא דהמעשה נעשה בשעה אחרת אע"כ דגם בעדות הללו בעינן עדות שנוכל להזימם עכ"פ משום מלקות. וכיון שכן ע"כ שיהי' חל הזמה עליהם אח"כ ושלא יכולין לומר מוטעין היינו בזה. משא"כ היכא דליכא לא חיוב ממון ולא מלקות אח"כ בהזמה. י"ל דלא בעינן הדו"ח כלל. וממילא גם אם אמרו מעצמם הדו"ח והוזמו לא יתבטל העדות:

ומ"ש הנוב"י דאף במקום דל"ב עדות שנוכל להזימן. מ"מ החקירות היא כמו הבדיקות. וגם במקום דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. אפ"ה בדיקות הללו דחמירו. ומעכבין בדנ"פ גם בדיעבד גמרי' ממשפט אחד שיהי' נתבטל אף במקום דלא נתבטל מכח הכחשת הבדיקות עי"ש. ולפ"ז ממילא שייך הזמה ג"כ כיון דבבדיקות הללו מחמרינן שלא יכולין לומר דטעו. אמנם דברי הנוב"י הם דחוקים. דמצד הסברא כיון דלא בעינן דו"ח. בזה החקירות הם לגמרי כמו הבדיקות. וממילא כמו אם שני כיתי עדים מכחישין זה את זה בבדיקות במקום דלא נתבטל העדות מכח הכחשת בדיקות. מתקיים גוף העדות של שניהם. ואמרי' כיון דאין להם שייכות בגוף העדות ל"צ לדקדק וכמבואר בסוגיא דחוששין ללעז. כ"כ בזה אם הוזמו אח"כ לא יתבטל גוף העדות. במקום דהחקירות הם כמו הבדיקות ועי' במ"ל בפ"ב מהל' עדות הל' א' דמבואר כן להדי' דהחקירות דאיזה יום בלא הטעם דעדות שאי אתה יכול להזימה הם כמו הבדיקות. וא"כ יש מקום לומר דבאופן דל"צ עדות שיכול להזימה לא בממון ולא במלקות לא נתבטל מכח הכחשת חקירות הללו. וגם לא יהי' שייך הזמה. והא דבעינן דו"ח בעדות דבן גרושה אף דבזה לא בעינן ג"כ עדות שיכול להזימה. היא משום דבעדות זה כיון דלאחר הזמה איכא על העדים חיוב מלקות. לזה בעינן דו"ח שיהי' ראוי להזים אותם וללקות אותם. וממילא כיון דבעינן דו"ח למען נוכל להזים אותם שייך הזמה. משא"כ במקום דליכא שום חיוב על העדים לאחר הזמה לא עונש ממון ולא מלקות אפשר לומר דבאמת לא בעינן דו"ח. וגם אם הוזמו אח"כ ל"ח אפי' מוכחש לגוף העדות. דאמרי' דהעדות נעשה בשעה אחרת ובמקום אחר והם לא דייקו בהזמן והמקום:

ואמינא מילתא בטעמא לחלק ביניהם דהנה באמת יש לעיין בהא דאמרי' בכל מקום דעדות שאי אתה יכול להזימה ל"ח עדות. מנ"ל הא דילמא אם גם דכתבה התורה ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו דילמא היא רק בדיעבד אם הוזמו חייבים מכאשר זמם. אבל דנימא דיהי' העדות נתבטל אם היא עדות שאאי"ל דלא יחשב לעדות מנ"ל הא. והי' נ"ל דאפשר לומר כיון דכל עניני הזמה היא חידוש. חדא בהא דהאחרונים נאמנים יותר מראשונים ולא אמרי' תרי ותרי נינהו כמבואר בסוגיא דעד זומם. ואף אם מצד הדין הי' דהאחרונים יהי' נאמנים. מ"מ היא חידוש במה שחייבה התורה לעדים על מחשבת הרעה משום כאשר זמם. ועי' במ"ש הש"ך בסי' ל"ח ס"ק ג' על הרז"ה ואם גם דהיא גזירת הכתוב. אמנם אם יש ליתן טעם על הא דגזרה התורה כן. ודאי עדיף מאם נימא דהיא רק בלא טעם. ולזה אי אמרי' דעדות שאי אתה יכול להזימה ל"ח עדות ומטעם שכתב הפי' משניות להרמב"ם בר"פ הי' בודקין ורש"י בב"ק ד' ע'. כיון דבזה לא חשו דילמא יוזמו כיון דלא נוכל לקיים בהו כאשר זמם חשודין הם להעיד שקר אינם נאמנים בעדותן עי"ש אזי ניחא הא דהימנוה התורה לבתראי. וכן הא דחייבים העדים משום כאשר זמם היא לתיקון העולם. דהא אם לא יהי' עדים נאמנים בדבר אזי אין העולם מתקיים בכל ענינים. ולזה חידשה תורה שיהי' העדים האחרונים נאמנים להזים את הראשונים וגם לעשות בהן דין הזמה. למען יהי' כל עדות עדות שאתה יכול להזימה. דאם לא יהי' האחרונים נאמנים. או אם לא יהי' מחוייבים מכאשר זמם. אזי יהי' כל עדות עדות שאי אתה יכול להזימה ואז לא יהי' עדים נאמנים בשום דבר משום דה"ל עדות שאי אתה יכול להזימה. ולזה לקיום העולם הימנוה התורה לבתראי ולחייב הראשונים מכאשר זמם. משא"כ אם נימא דעדות שאאי"ל חשיב עדות. וע"כ דאם גם דל"צ לחוש דילמא יוזמו אפ"ה אינם חשודין להעיד שקר. אזי הקו' במ"ע לאיזה ענין גזרה התורה שיהי' האחרונים נאמנים ושיהי' הראשונים חייבים משום כאשר זמם. דהא אין זה לתיקון העולם. דבלא"ה הי' נמצאים עדים ולזה אמרי' דמשו"ה מוכח דעדות שאאי"ל ל"ח עדות. וזה היא הטעם דהוצרכה התורה להאמין לבתראי ולחייב הראשונים מכאשר זמם. למען ימצאון עדים. ולפ"ז הא דאמרי' בכל מקום דעדות שאאי"ל ל"ח עדות היא מוכח מהא דחייבה התורה את העדים מכאשר זמם. ומהא דהימנוה התורה לבתראי להזים את הראשונים או די"ל כמ"ש כיון דהתורה חייבה להראשונים מכאשר זמם. וממילא דנתבטל עדות הקמאי לאחר ההזמה. ולזה בשלמא אי אמרי' דבעינן עדות שאתה יכול להזימה. וא"כ במה דהי' מעידין על הזמן והמקום הי' לגוף העדות למען נוכל לקיים בהו אח"כ כאשר זמם. ולזה אם הוזמו נתבטל עדותן וחייבים משום כאשר זמם כיון דהעידו בשקר. משא"כ אם לא בעינן כלל עדות שאתה יכול להזימה. ממילא מה דהעידו מקודם על הזמן והמקום הי' רק דברים של מה בכך ולא חשיב זה מעיקר העדות. וא"כ אפי' אם הוזמו אח"כ על הזמן והמקום אפ"ה לא יתבטל גוף העדות. ונימא דטעו בזה במה דהעידו בשקר על הזמן והמקום. והי' אומרים את זה בדדמי כיון דאינו מעיקר העדות. לא הי' צריכים לדייק בזה. אע"כ דעדות שאי אתה יכול להזימה ל"ח עדות וא"כ מה דהי' מעידים לכתחילה על הזמן והמקום זה הי' מעיקר העדות וצריכים לדייק בכך ולכן אם הוזמו לא יכולין לומר דטעו בזה ונעשים זוממים. והא דצריכים ללמוד הדו"ח מדרשת וחקרת. ולא בפשיטות כיון דבעינן עדות שיכול להזימה ממילא דצריכים להעיד על הזמן והמקום היא כמ"ש דלא הוה ידעינן באיזה החקירות צריכים לבדוק אותן. והי' מקום לומר דסגיא באמרן באיזה חדש כיון דמשכחת הזמה על כל החדש או באיזה יום בחודש ולא הוה ידעינן דצריכים לבדוק אותם באיזה שעה. ולפ"ז הא דבעינן עדות שנוכל להזימה היא מקרא דכאשר זמם:

ויותר מזה נ"ל דמקרא דכאשר זמם לחודא לא הי' מוכח באמת דבעינן עדות שיוכל להזימן כמ"ש דהוה אמרי' דאינו מעכב בדיעבד אם היא עדות שאאי"ל רק כיון דהתורה גלי לן לעשות כאשר זמם וגם גלי לן הכתוב לבדוק אותם בשבע חקירות דילפינן להו מקראי בר"פ ה"ב וכל השבע החקירות הללו הם אותן שמביאין להזמה והם מעכבים אפי' בדיעבד אם לא חקרו הב"ד אותן בכל השבע חקירות. ובאם נימא דלא בעינן עדות שנוכל להזימה קשה אמאי מעכבים הנך חקירות אף בדיעבד יהי' כמו בדיקות דילפינן ג"כ מקרא דנכון ואפ"ה אינם מעכבין בדיעבד אם לא בדקו אותן בבדיקות כלל. ואמאי מעכבין הנך שבע חקירות בדיעבד יותר משאר בדיקות הא גם אלו חקירות אינם לגוף העדות. ויהי' כמו שאר בדיקות דאינם מעכבין בדיעבד. אע"כ דמה"ת בעינן עדות שאתה יכול להזימה דוקא. ומשו"ה אותן חקירות מעכבין אפי' בדיעבד. דאם לא בדקו אותן בהם ה"ל עדות שאאי"ל. ולא הוה עדות. ומשו"ה אם בדקו אותן ואמרו איני יודע בחקירות בטל ג"כ העדות משום דה"ל עדות שאאי"ל. [ועדיין צ"ע בס"ד דגמ' דפריך מכדי אידי ואידי דאורייתא מאי שנא חקירות ומאי שנא בדיקות ולמה לא פרין לאיזה ענין הוצרך הכתוב לפרוט הנך שבע חקירות דוקא וי"ל] ולפ"ז הא דבעינן בכל מקום עדות שאתה יכול להזימה היא מוכח מהא דבעינן דו"ח משא"כ אם לא הוה ידעינן דבעינן דו"ח מקרא דועשיתם לו כאשר זמם לא הוה ידעינן דבעינן לכתחילה עדות שיכול להזימה. דהוה אמרי' אם גם אם הוזמו צריכים לשלם מכאשר זמם אפ"ה אינו מעכב אם היא עדות שאי אתה יכול להזימה דבכל ענין העדים נאמנים בעדותן:

וראי' לזה בר"פ אחד ד"מ דפריך הגמ' וד"מ מי בעינן דו"ח והא תנן שטר שכתוב בו אחד בשמיטה וכו' שמא אחרוהו וכתבוהו ופי' כמה הראשונים בקו' הגמ' דהיא כיון דמאוחרים כשרים ה"ל עדות שבשטר עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו יאמרו אחרנוהו. ובאם נימא דהא דבעינן עדות שיוכל