משכן העדות מד

פרק ה' הראשונים מחולקים בדיעבד אם העידו העדים מיושב אם מהני י"א דלא מהני וראייתם היא מהא דאמרי' בזבחים מה ליושב שכן פסול לעדות ולשון פסול משמע דאפי' בדיעבד פסול ודעת החולקים ראייתם היא חדא מהא דאמרי' ב"ק ד' קי"ב הי' העדים חולים מקבלים עדות שלא בפני בע"ד. וסתם חולים אינם יכולים לעמוד ועוד ראי' מהא דאמרי' בגיטין מי שאחזו קורדייקוס בודקים אותו לעדות ואמרי' עלה בירושלמי אמר ר"ל מעידים מיושב. ועוד ראי' הנ"ל בפ' הקודם. כיון דבדיינים מוכח מהא דמגדף באם קבלו העדות מעומד מהני בדיעבד כ"כ מהני בעדים בישיבה בדיעבד, ועוד ראי' מהא דמושיבין ת"ח אף לכתחילה בשלמא א"א בכל מקום מהני בדיעבד לזה בת"ח מחמת עשה דכבוד הי' מושיבין אותו לכתחילה. משא"כ אם בכל מקום לא מהני העדות אף בדיעבד האיך מכשירים בת"ח לכתחילה ובאם היא נגד כבודו לא ליזיל כלל ועי' בהרשב"א והר"ן והריטב"א בסוגי'. והנה על הראי' הראשונה אין זה ראי' מוכרעת דודאי נמצאו חולים דיכולים לעמוד. ובל"ז יש לעיין לאותן השיטות דס"ל לענין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד דלא מהני אפי' בדיעבד ע"כ צ"ל הא דמהני במקום אונס היא מכח תיקון חז"ל כעין הפקר ב"ד הפקר ויבואר לקמן בעזה"י. ממילא די"ל כמו דהרשה מחז"ל לקבל עדות שלא בפני בע"ד דלא מהני ג"כ אפי' בדיעבד משום הפסד ממונו. כ"כ היכא דהיא אונס מהני אם העידו בישיבה. ובזה נדחה ג"כ הראי' מהא דגיטין דבאונס י"ל דמקבלין בישיבה. ובל"ז למאי דמוקי הגמ' בסוגי' בעדות אשה דבזה עד מפי עד נאמן ג"כ. וממילא דל"ש בזה משפטי עדות. ואם דמוכח כן מהא דהי' ס"ד דאיירי בעידי ירושות וא"כ בס"ד זה ע"כ יהי' מוכח כדברי הירושלמי י"ל דבס"ד זו הוה מוקמינן בנשתתק מתוך בוריו. ועי' בקרבן העדה שם בירושלמי ד"ה אדם:

ועל הראי' האחרונה מהא דמושיבין לת"ח. אפשר לומר דאם גם דלאותן השיטות דס"ל דמעכב אפי' בדיעבד היא משום דהמצוה דועמדו שני אנשים היא לעכובא. אמנם הא תינח היכא דמוטל עליו המצוה ועמדו אז היא מעכב אפי' בדיעבד. משא"כ בת"ח דעשה דכבוד התורה עדיף ואינו מחוייב כלל בהמצוה דועמדו ולכן מושיבין אותו אפי' לכתחלה. דדוקא בעם הארץ כיון דהוא מחוייב מן הדין להעיד מעומד. צריך להעיד דוקא בעמידה. ולכן ל"מ בדיעבד. משא"כ בת"ח. ואפשר להסביר עוד יותר דהא אביי ורבא פליגי בתמורה אי אמרי' כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד לא מהני. וכתבו דגם למ"ד דמהני היא רק היכא דגם אם נימא דלא מהני לא יהי' מתוקן רק המעשה אבל מ"מ יהי' לקי משום דעבר אמימרא דרחמנא בזה ס"ל דמהני כיון דגם אם נימא דלא מהני עכ"פ לא יהי' מתוקן האיסור. משא"כ במקום דהיכא דאמרי' דלא מהני יהי' מתוקן האיסור דלא יהי' איתעביד איסור כלל בזה אמרי' דלא מהני שיהיה מתוקן האיסור. ועי' בטורי אבן בהא דתקע בשופר של עולה. ולפ"ז י"ל דמשו"ה אם קבלו עדותן שלא כדין היכא דצריך להיות מצד המצוה לכתחלה. בזה אם גם דהכתוב ועמדו היא רק למצוה. מ"מ אם יהי' נחשב עדות. יהי' עשו שלא כדין. ואמאי לא נימא דלא מהני ולקבל עדותן שנית. וכיון דלא הי' אז קבלת עדות כלל ממילא דלא איתעביד איסור כלל ולזה אמרי' דלא מהני שיהי' מתוקן האיסור. דאז לא יהי' איתעביד איסור למפרע, ומשו"ה בת"ח דבזה לכתחילה מותר להעיד מיושב מכח העשה דכבוד התורה דהיא עדיף ולא איתעביד איסור כלל. ולכן מהני. וממילא דמיושב גם הראי' מהא דב"ק וגיטין מהא דבודקים אותו לעדות דשם כיון דלא הי' יכולין לקיים המצוה כתיקן לא איתעביד איסור כלל ולכן מהני. ובל"ז י"ל דמ"מ משכחת שיהי' בודקים אותו בת"ח דלא צריך לעמוד. וס"ל לאותן השיטות דגמ' שלנו חולק על הירושלמי דבאמת לא מוכח משם כלל דמהני בדיעבד עדות בישיבה. דשם היא מטעם אחר כיון דאי אפשר בענין אחר. וראי' לזה דגמ' דידן חולק על הירושלמי מהא דאמרי' מה ליושב שכן פסול לעדות דמשמע אפי' בדיעבד. וי"ל דס"ל באמת דגם זה לא מוכח מההיא דמגדף דהדיינים שקבלו העדות מעומד דמהני בדיעבד. די"ל בכל מקום לא מהני היכא דהי' אפשר להו לקבל בישיבה. ושם מהני כיון דאי אפשר בענין אחר. כיון דהי' צריכים לעמוד משום כבוד השם. ולקרוע בעמידה. ובאמת ס"ל דתלמוד ירושלמי חולק בזה עם הגמ' דילן ולכן בגמ' דידן לא הוכיח מכאן דמהני בדיעבד. וראי' לזה דתלמיד שלנו חולק מהא דאמרי' בזבחים מה ליושב שכן פסול וכו' [ולפמש"ל דהא הי' יכולין לשאול לו שיאמר השם ולא בתורת עדות ואח"כ יאמר שם זה גידף כאשר ס"ל באמת בירושלמי. רק הא דלא עושין כן כיון דמהני בדיעבד. ממילא דחשיב אפשר בענין אחר ושפיר מוכח דמהני בדיעבד]:

ובדרך פלפול אמרתי דלפמ"ש דגם לאותן השיטות דס"ל דהעדות לא מהני אפי' בדיעבד אם העידו בישיבה רק דת"ח מושיבין אותו משום דא"א לקבל אותו בעמידה כיון דעשה דכבוד התורה עדיף וליכא כלל בת"ח העשה דועמדו. יהי' הטעם שיהי' ע"כ צ"ל, כן. דמ"מ יש לעיין אמאי יהי' מהני בח"ח הא גם בת"ח אם הוא רשע אין חייבים בכבודו כמו דדרשינן ונשיא בעמך. בעושה מעשה עמך. ועי' באו"ת הנ"ל במ"ש לישב קו' התוס'. אמאי לא הושיבו לינאי משום כבוד המלך דאם הוא הינאי שהרג את הסנהדרין לק"מ. כיון דהי' רשע אין חייבים בכבודו. ולפ"ז יהי' קשה אם גם דהוא ת"ח ואיכא עשה דכבוד התורה מ"מ לא יהי' עדות משום דהיא עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזם הת"ח הא קימ"ל דלמפרע הוא נפסל. וא"כ בשעה שהי' מעיד את העדות אז כבר הי' רשע דהי' מעיד שקר, וכיון דהוא רשע ממילא דלא הי' חייבין בכבודו. ולא הי' אז כלל העשה דכבוד התורה, וממילא דלא מהני עדותו אפי' בדיעבד כיון דהעד מיושב וה"ל כאילו לא העיד כלל ול"ש בו הזמה ואמאי יהי' מהני עדותו וי"ל דהא דת"ח מושיבין אותו היא לפי האמת דעקרו החכמים הדו"ח בד"מ ולא בעינן עדות שיכול להזימה ולכן מושיבין אותו משא"כ על דין תורה. דבעינן גם בד"מ עדות שאתה יכול להזימה בזה גם לת"ח אין מושיבין אותו [ולפמ"ש הנוב"י מה"ת סי' ע"ב דגם בד"מ מה"ת לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה גם מה"ת מושיבין אותו] והא דאמרי' בגמ' בזבחים מיושב דת"ח והא מה"ת גם בד"מ בעינן עדות שאתה יכול להזימה ואין מושיבין אותו. י"ל דמשכחת לה בעדות דבן גרושה וכדומה המבואר בריש מכות בתוס' דבזה לא בעינן מה"ת עדות שיכול להזימה ובזה מושיבין אותו. והא דלא אמרי' שם מה ליושב שכן פסול לעדות במקום דבעינן עדות שיכול להזימה. אפשר לומר כיון דבאמת מצד הדין ת"ח יכול לישב בשעת העדות מחמת העשה דכבוד התורה. והא דצריך לעמוד בעדות דבעינן עדות שאתה יכול להזימה היא מחשש דילמא יוזם ולא יהי' בגדר ת"ח דאז יהי' רשע. וא"כ הא דצריך לעמוד היא רק מחשש דילמא לא יהי' ת"ח. משא"כ אם הוה ידעינן באמת דהוא ת"ח הי' יכול להעיד מיושב. ולכן בעדות דלא בעינן עדות שאתה יכול להזימה באמת מושיבין אותו. ולזה קאמר הגמ' שפיר מיושב ת"ח דאם הוא באמת ת"ח אז מושיבין אותו אף לכתחילה מחמת העשה דכבוד התורה: