משכן העדות מג

גידף הי' יושבין ובאם נימא דהוכחת הגמ' היא דמפשטא לישנא דמתני' משמע דהי' עומדים עד לאחר הקריעה. וממילא דהי' עומדין ג"כ בשעה שהי' מעידין על הגידף. מ"מ הא גופו קשה אמאי לא הי' יושבין אח"כ כדי לצאת ידי קבלת עדות אף לכתחילה ועי' בקרבן העדה בד"ה מיכן לדיינים ובאם נימא כמ"ש דבאמת הי' יושבין גם לכתחילה בעמידה ע"י סמיכה ניחא די"ל דראיתו היא דמשמע דלא הי' יושבין בשעה שהעידו על הגידף. וע"כ דהי' עומדים ע"י סמיכה דמהני אף לכתחילה ומזה מוכח דמהני בדיעבד אף בעמידה דאל"כ לא הי' מותר בעמידה ע"י סמיכה לכתחילה:

עוד יש להסתפק אם גם דקבלת עדות חשיב גמר דין. מ"מ לפי מה דמבואר בעדים שבאו להעיד חשיבי כאחד. וכל אחד יכול לחזור תוך כדי דיבור של חבירו. וא"כ ממילא לא נגמר עדותן עד לאחר עדות השניים. וא"כ יהי' הדיינים רשאים לעמוד בקבלת העדות של העד הראשון. אמנם דמירושלמי דסנהדרין מבואר ג"כ להיפך דהנה זה נראה ברור דהא דהדיינים הי' צריכים לעמוד זה הי' בשעה שהעד הראשון הי' מזכיר את השם שגידף. משא"כ בשעה שהי' עדים אחרים אומרים אף אנו כמוהו באותו שעה ודאי לא הי' צריכים הדיינים לעמוד. דהא הם לא היו מזכירים את השם. וגם מחמתם לא הי' צריכים לקרוע. ובזה אמרתי ליישב קו' בעל קרבן העדה על הירושלמי ד"ה את ש"מ שית דהקשה אמאי לא חשיב שבעה דהא איכא נמי מה דאמרי' בגמ' סתמא כר"ע דמקיש שלשה לשניים עי"ש. ולפמ"ש ניחא דלכאורה קשה האיך מוכח דהדיינים שקבלו העדות מעומד דמהני בדיעבד דילמא גם בדיעבד לא מהני, רק דהעדות מתקיים ע"פ שני העדות האחרים שהי' אומרים אף אנו כמוהו דאז לא הי' צריכים לעמוד. ובאמת אלו לא הי' רק שני עדים הי' הדיינים יושבים גם בשעה שפי' העד הראשון את השם. כיון דאם יעמדו לא יהי' מהני אפי' בדיעבד. רק דבזה הוה אפשר לעמוד כיון דאיכא עוד שנים עדים. ויכול להתקיים העדות על ידם. וממילא דלא יהי' מוכח דהמתני' אתיא כר"ע. דגם בל"ז ניחא ג"כ דמשו"ה הוצרכו לשאול להשלישי ג"כ משום דהעדות הראשון לא הי' מהני כיון דהדיינים הי' עומדים בשעה שהעיד עדותו בפי'. וצ"ל דהירושלמי מוכח דינו דהא באמת קימ"ל דסתם מתני' אתיא כר"ע. וא"כ גם המתני' דהמגדף אתי' כר"ע. וא"כ ע"כ מהני גם הערות דהעד הראשון כיון דהוא מקיש שלושה לשניים וצריכים להעיד כולם. ובאם נימא דעדותו ל"מ ממילא דחשיב כאלו לא העיד ואין שייך עליו הזמה. אע"כ דגם עדותו מהני. וממילא דמוכח דקבלת עדות בישיבה מהני בדיעבד. ולפ"ז תו ל"ק קו' בעל קרבן העדה דהוכחה ליכא דמתני' אתיא כר"ע. דהא חד מהנך ש"מ דהירושלמי היא הא דהדיינים שקבלו העדות בישיבה דמהני בדיעבד. ותו ליכא להוכיח דהמתני' אתיא כר"ע דאדרבא די"ל דמתני' דלא כר"ע. וגם אם הדיינים קבלו עדות בישיבה לא מהני אפי' בדיעבד. רק דהעדות מתקיים ע"י העדים שמעידים אף אנו כמוהו. ואי דאז לא העיד הראשון הא המתני' דלא כר"ע ולא צריכים לעדותו כלל. והירושלמי דקאמר ש"מ דמהני בדיעבד היא רק דהאמת היא כך דסתם מתני' כר"ע אבל הוכחה ליכא. גם בגמ' דבבלי לא קאמר דרך הוכחה דמתני' כר"ע רק סתמא כר"ע. וי"ל דהיא ג"כ מטעם זה. ומעתה לפ"ז מוכח דגם בקבלת העדות דהעד הראשון צריכים הדיינים להיות יושבין. דהא כל עיקר ראי' הירושלמי היא רק משום דהי' צריכים לישב בשעת העדות דהעד הראשון. וע"כ דגם זה חשיב כגמר דין. גם דהא דקרא דכתיב ועמדו שני אנשים דקאי על העדים דצריכים לעמוד וכמבואר בגמ' משום דהיא הגמר דין. הרי מפורש דגם העד שמעיד תחילה צריך ג"כ לעמוד. ואפשר לומר דאף דבמתני' קתני והדיינים עומדים על רגליהם וקורעים והשני אומר אף אני כמוהו וכו' דמבואר דמתחילה הי' הדיינים קורעים ואח"כ העידו השניים לאמור אף אנו כמוהו מ"מ י"ל דהיא לאו דוקא, דהא ע"י שהזכיר העד הראשון השם שגידף ע"י זה לא הי' להם לקרוע דהא עדיין לא הי' רק ע"א שגידף ודילמא היא שקר. וכפי הנראה דמחמת זה שהוא מעיד על אחר שגידף אם באמת היא שקר ל"צ לקרוע ע"ז. וי"ל דהמתינו לקרוע עד שיאמר העד השני אף אני כמוהו ויהי' שני עדים שגידף ואח"כ קרעו וממילא די"ל כמ"ש דממתני' משמע דגם בעדות העד השני הי' עומדים עדיין. אמנם די"ל דהיא ג"כ א"א דמתני' כר"ע ובעינן גם עדות הראשון וממילא דחשיב דיעבד כיון דכבר קבלו את העדות בישיבה. מ"מ ליכא ראי' די"ל דבמתני' דוקא קתני כמ"ש:

והנה לכאורה קשה נהי דקבלת עדות מהני בדיעבד אן בעמידת הדיינים עדיין יהי' קשה. אמאי לא יהי' צריך להגיד אותו עדות שנית בישיבת הדיינים. ולאמור שם זה שאמרתי בפירש גידף למען יהי' יוצאין אף לכתחילה דזה אינו כיון דמהני בדיעבד ממילא חשיב זה עדות מה שמעיד אח"כ. כיון דכבר נגמר עדותו ואינו יכול לחזור ולהגיד מעדותו הראשון וממילא דליכא עדות. רק דזה קשה הא יש תקנה שהב"ד יאמרו לו שיאמר בפירוש השם שגידף. רק דזה לא יאמר בתורת עדות. ויהי' בידו לחזור ולהעיד. כי לא העיד זה בתורת עדות. וממילא דיכול אח"כ להעיד שנית כי שם זה גידף ואז יהי' יכולין לישב. ובאם נימא דהא דצריכין לקרוע היא דוקא היכא דשמע את זה בתורת עדות דוקא כמ"ש יהיה ניחא. ולכן צריך להעיד את זה בתורת עדות. ובזה יהי' ניחא ג"כ מה שהקשיתי לעיל אם נימא דל"צ העדים לעמוד וגם הדיינים לישב רק בגמר החקירות הי' תקנה שיאמר השם שגידף קודם גמר החקירות. דלפ"ז צריך לומר דוקא אח"כ דקודם שנגמר עדותו. כיון דל"ח עדות ממילא דאינם חייבין לקרוע. רק דזה לא נראה כמ"ש. דהא ממתני' משמע דהי' קורעין אף קודם שהעידו הנשארים מהעדים ואף אנו כמוהו. ואז עדיין הא לא העידו שני עדים וע"א אינו נאמן להעיד ע"ז [אם לא דנימא כמ"ש דבאיסורין אף במקום דבעינן שני עדים מ"מ לא בעינן משפטי העדות. וגם הדו"ח וממילא לענין זה שיהי' חייבים לקרוע כיון דהעדים העידו תחילה קודם שבדקו אותן בדו"ח שגידף את השם חשיב זה עדות לענין זה שיהי' חייבים לקרוע] ואפשר דגם אם באמת היא שקר שלא גידף מ"מ צריכים לקרוע מחמתו דפי' את השם לאמור דשם זה גידף פלוני. ויש לעיין עוד ולומר דע"כ הי' צריך לומר בתחילה זה בתורת עדות דוקא. דהנה בכל מקום דקימ"ל דאין נגמר העדות רק בגמר דו"ח. וקודם דו"ח אין בזה משום חוזר ומגיד והא דמהני העדות ולא אמרי' דהא מה שהי' מעיד בתחילה זה לא חשיב עדות כיון דעדיין לא הי' דו"ח. ולא יהי' עדות גם אח"כ דהיא נוגע משום דעביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. אלא דזה אינו כיון דהעדות לא נגמר רק בגמר הדו"ח. וממילא מה שהעיד מקודם אין שם עדות עליו רק בגמר הדו"ח. וכיון דל"ח עדות לא הוה נוגע משום זה דה"ל כאלו הגיד חוץ לב"ד דיכול לומר כיון דהעדות לא הי' נגמר אז לכן לא דק בזה והי' אומר בדדמי. אמנם במגדף יש לומר אם נימא דמה שהי' אומר השם בפירוש זה לא יהי' נחשב לעדות. י"ל דבזה לא הי' מהני אם יאמר אח"כ שם זה גידף משום דאח"כ הוא נוגע לעדות דהוצרך לומר דגידף שם זה דאם לא יאמר כן ה"ל הוא רשע דהזכיר את השם בחנם ולאמר דשם זה גידף. ואפשר דבאם היא שקר הוה הוא כמגדף. ולכן אם לא הי' נחשב אז מיד בשעה שגידף לעדות לא הי' מהני זה שאומר אח"כ דשם זה גידף דאח"כ נוגע הוא שלא יקרא רשע. ובזה י"ל ג"כ מה שהקשיתי מדוע לא העיד זה קודם גמר החקירות. די"ל משום דאז כיון דלא היה נגמר אז העדות. ממילא דגם לאח"כ לא יהי' נחשב עדות דהוא נוגע לעדות. וקצת יש לעיין דנימא דהעדים אחרים שאומרים אף אנו כמוהו הם ג"כ נוגעים בעדותן על הא דלא קרעו אז בשעה שהזכיר השם בפירוש דהא הטעם דאינם חייבין לקרוע היא משום דקרעו מכבר בשעת הגידף. ובאם היא שקר ממילא דהם חייבים כעת לקרוע. ואין לומר דזה גופו חשיב עדות מדלא קרעו אז ה"ל כאלו העידו אז שגם הוא שמע דזה אינו דעדות לא הוה עד שאמרו אף אנו כמוהו. ועדיין צ"ע עוד בכל זה. ועוד חזון למועד לעיין בזה שנית