משכן העדות מ

לעמוד. כיון דא"א להושיב את שניהם. וראיתי שכוונתי בזה לדברי תשו' דרע"א בסי' ק"ד דכתב בזה לדחות דברי התה"ד בפסקיו בסי' קע"ו הטעם דהיא דיני נפשות כיון דהעבד גופו קנוי לו והוא הבע"ד עי"ש. אמנם באמת לענ"ד קשה לי טובא בזה בדיני נפשות האיך שייך בע"ד שיהי' שכנגדו לענין זה שיהי' צריך לו לעמוד. דהא מבואר בסי' ל"ג סעיף ט"ז והיא מדברי המרדכי דקרובי נרצח יכולין להעיד להרוצח. ואפי' הנרצח גופו היכא דליכא נגיעת ממון. והיא מטעם דמאי איכפת לי' לקרובי הנרצח או להנרצח גופו במיתת הרוצח. וכיון דהם כשרים לעדות להעיד עליו על מעשה הרציחה האיך יתכן שיהי' בגדר הבע"ד לענין זה שיהי' הוא או קרובי הנרצח צריכים לעמוד בשעת קבלת עדות. כיון דהם כשרים להעיד ממילא הם כאינש דעלמא דיכול לישב בשעת קבלת עדות:

ולזה הי' נ"ל לישב דברי התוס' בדוחק דכונתם דאף אם נימא דבעובדא דינאי הי' בע"ד שהי' כנגדו ואף דגבי דיני נפשות ל"ש זה. מ"מ הא מבואר שם בסי' ל"ג דהא דקרובי נרצח יכולין להעיד היא דוקא היכא דליכא נגיעת ממון בזה. וא"כ הי' מקום לומר דבינאי הי' ג"כ נגיעת ממון. דהנרצח לא הי' מת מיד ובדרו לו סמא דחיי קודם שמת. וינאי הי' צריך לשלם הסמא דחיי. וא"כ הי' ג"כ נגיעת ממון שהי' קרובי הנרצח תובעים מינאי לשלם את זה. כדין שור שהמית והזיק כמבואר בב"ק ד' צ"ב ע"ב עי"ש. וע"ז כתבו דאפ"ה קשה דה"ל להושיב גם השכנגדו. ובזה מיושב הא דלא דייקי התוס' בקושיתם בשבועות את זה דה"ל להושיב את השכנגדו דמסתמא בדיני נפשות בהשכנגדו ליכא מי שיהי' בגדר בע"ד שיהי' צריך לעמוד ורק תוס' בסנהדרין כתבו זה לחזק הקו' אף אם נדחק דהי' ג"כ נגיעת ממון. ולפ"ז תו ל"ל הפי' בדברי תוס' דדיני נפשות שאני דקאי על זה שכנגדו. דזה אינו דהא לגבי השכנגדו ודאי לא חשיב דיני נפשות. דהא לענין מיתה העבד אינו בגדר בע"ד כלל כיון דהוא כשר אף לעדות. ול"ח בע"ד רק מחמת נגיעת הממון וזה ל"ח רק דיני ממונות. וע"כ צ"ל דקאי על ינאי דאצלו הי' דיני נפשות. ומשום זה הוצרך התה"ד לדחוק עצמו הא דחשיב אצלו דיני נפשות היא משום דגופו קנוי לו:

אמנם באמת דברי התה"ד דחוקים מאד ולזה הי' נ"ל בכונת דברי התוס' בהא דכתבו דיני נפשות חמיר. וגם בשבועות בד"ה עשה דכבוד תורה כתבו ג"כ לישב קושיתם הא דלא הושיבו לינאי כמו ת"ח משום דשם הי' דיני נפשות. ע"כ לאו משום דמצד הדין בדיני נפשות ת"ח צריך לעמוד בשעת העדות דמה"ת לא נימא גם בדיני נפשות עשה דכבוד התורה עדיף. ול"ל דבדיני נפשות אף בדיעבד לא מהני אם העידו העדים בישיבה וכיון דלא מהני אף בדיעבד. לכן אין מושיבים לת"ח. וכמ"ש הראשונים ראי' דבקבלת עדות אם העידו העדים בישיבה מהני בדיעבד מהא דמושיבים לת"ח לכתחילה. ויבואר לקמן בעזה"י. דמה"ת נימא דלענין דין חלוק דיני נפשות מד"מ כיון דמחד קרא ועמדו שני אנשים נפקא חד דין אית להו. גם הא גמרי' בכ"מ ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. וכ"כ האו"ת בסי' י"ז ס"ק ג' והביא עוד ראי' לזה מהא דתי' הגמ' בזבחים מיושב ת"ח. ובאם נימא דבדיני נפשות גם ת"ח בעמידה עדיין קשה מה ליושב שכן פסול גם בת"ח בעדות נפשות. ועוד נ"ל ראי' דגם בעדות נפשות מהני בדיעבד אם העידו העדים בישיבה דהא התוס' בזבחים ט"ז ע"א ד"ה מה ליושב הביאו ראי' דבדיעבד מהני אף אם העידו בישיבה מירושלמי בסנהדרין פ' ד"מ גבי מברך את השם והדיינים עומדים על רגליהם מכאן לדיינים שקבלו עדות מעומד דנין עפ"י עדותן. וכי היכא דאינו מעכב בדיעבד ישיבת הדיינים כ"כ לא מעכב עמידת העדים ע"ש וגבי מגדף היא דיני נפשות ואפ"ה אינו מעכב ישיבת הדיינים. ממילא כ"כ גם בעדים אם העידו מיושב אפי' בדיני נפשות מהני ג"כ בדיעבד. ובזה אמרתי בפי' התוס' דשם הא דלא הביאו ראי' הראשונים דמוכח דמהני בדיעבד מהא דמושיבים לת"ח. די"ל דהתוס' בזבחים קאי שם על גט אשה אם העידו בדיעבד. וזה חשיב כדנ"פ להתיר דבר ערוה. וא"כ הי' מקום לומר דהא דמושיבים ת"ח דהיא דוקא בד"מ משא"כ בדנ"פ. וכמ"ש תוס' שם ד"ה מיושב. ולזה הי' ס"ד בגט אשה דמעכב אפי' בדיעבד כיון דהיא כדנ"פ ובאמת בדנ"פ מעכב בדיעבד. ולזה הביא ראי' דגם בדנ"פ אינו מעכב בדיעבד. ולפ"ז צ"ל באמת הא דאין מושיבין ת"ח גם בדנ"פ משום עשה דכבוד התורה היא רק משום חומרא בעלמא וכמ"ש האו"ת שם:

ולפ"ז י"ל הא דתירצו בתוס' דיני נפשות שאני לא כונתם דלינאי או לההיא דשכנגדו הי' דיני נפשות דזה אינו כמ"ש רק דכונתם כיון דעכ"פ עדות זה נוגע לדיני נפשות להרוג את הנפש היא חמור מעדות דיני ממונות. ובזה החמירו אף לאותן דלא הוה רק דיני ממונות. מ"מ כיון דהיא עכ"פ עדות נפשות בזה החמירו לכולם שצריכים לעמוד אף לאותן דלא הוה רק ד"מ. כיון דעכ"פ לגבי העבד היא דיני נפשות והעבד צריך לעמוד ולכן החמירו שיהיה כולם צריכים לעמוד. וכ"כ י"ל בתי' הב' של תוס' דתי' דקבלת עדות היא גמר דין י"ל כמ"ש דלגבי העדים היא גמר דין דמיד לאחר שהעידו נגמר הענין שהיא נוגע להעדים ושוב אין צריך לדין עוד על העדים. רק לגבי הבע"ד דצריכים הב"ד לדין עוד עפ"י הגדת העדים עדיין לא חשיב גמר דין לגבי הבע"ד בהגדת העדים. משא"כ לגבי העדים חשיב גמר דין וי"ל דתוס' בסנהדרין ס"ל מסברא. כיון דעכ"פ דהקבלת עדות זה חשיב גמר דין לגבי עדים. וצריכים העדים לעמוד כ"כ כולם צריכים לעמוד. כמו דס"ל בתי' הא' כיון דהוה דיני נפשות לגבי העבד והעבד צריך לעמוד כ"כ כולם צריכין לעמוד כ"כ ס"ל בתי' הב'. כיון דהיא גמר דין לגבי העדים. וממילא דהעדים צריכים לעמוד. כ"כ כולם צריכים לעמוד אף הבע"ד, אף דלגבי דידהו] חשיב תחילת דין ויש להוסיף עוד דהא דמחלקי' בבע"ד בין גמר דין לתחילת דין. היא משום דהא גמרי' מוישב משה לשפוט העם ויעמוד העם ולזה כל מקום דהדיינים צריכים לישב הבע"ד צריכים לעמוד והדיינים לא צריכים לישב רק בשעת גמר דין ומשו"ה אין הבע"ד צריכים לעמוד רק בגמר דין. ולפ"ז כתבו תוס' שפיר דלגבי דיני נפשות שאני. והיא דהא עדות זה נוגע לנפשות לגבי ינאי וממילא דהדיינים צריכים לעמוד בשעת קבלת עדות כיון דהיא נוגע לינאי שהוא דיני נפשות וכיון דהדיינים צריכים לישב. ממילא הבע"ד צריכים לעמוד. ואף דלדידהו לא הוה עדות נפשות. מ"מ עיקר הטעם דמחלקים בין גמר דין לתחילת דין. היא דבתחילת דין אין הדיינים צריכים לישב. אבל בזה דהדיינים צריכים לישב. ממילא הבע"ד צריך לעמוד. ובתי' הב' ניחא ג"כ כיון דבשעת קבלת עדות הדיינים צריכים לישב מכח הקבלת עדות שהיא לגבי העדים גמר דין וצריכים לישב משום העדים. ומשו"ה גם הבע"ד צריכים ג"כ לעמוד. משא"כ תוס' בשבועות לא מחלקי' בזה רק ס"ל לסברא פשוטה מה בכך דקבלת עדות היא גמר דין לגבי העדים. מ"מ כיון דלבע"ד היא תחילת דין ל"צ לעמוד וממילא דליכא לחלק בזה כיון דלגבי האחד היא דיני נפשות חשיב כדיני נפשות לגבי כולם ולכן לא תי' ג"כ דיני נפשות שאני משום דהא לינאי לא הי' דיני נפשות כמ"ש. ועוד כיון דלפמ"ש הא דתי' תוס' סנהדרין דיני נפשות שאני לאו משום דינא רק דבזה החמירו יותר. משא"כ מדינא גם בדיני נפשות יכולין לעמוד. כ"כ י"ל בתי' הב' דקבלת עדות חשיב גמר דין י"ל ג"כ דהיא לאו מדינא רק כיון דקבלת עדות חשיב גמר דין לגבי העדים החמירו יותר מזה שיהי' הבע"ד צריכים ג"כ לעמוד אבל לא היא מדינא כיון דאף דלגבי העדים היא גמר דין מ"מ כיון דלדידהו היא תחילת דין יכולין לעמוד מצד הדין גם בקבלת העדים. כן נ"ל לישב דברי תוס' שלא יהי' סותרים זה את זה דלפ"ז י"ל דתוס' בשבועות לא ס"ל לחלק בהך כיון דאינו מדינא [אם גם דבשבועות בע"ב הנ"ל, כתבו ג"כ תי' זה דדיני נפשות שאני על הקו' שמקשי' למה לא יהי' כבוד המלך ככבוד ת"ח אין בכך קו' דתוס' בדבור זה לא מחלקי' בזה]:

אמנם דעדיין יש לדקדק על דברי האו"ת דהיא רק מצד חומרא. דהא תינח לענין הבע"ד כהא דאמרי' דאם אד