משכן העדות לג

עכ"ל וי"ל דודאי לעבור על איסור דרבנן היא כמו דאו' כיון דכל מילי דרבנן היא איסור דאו' משום לאו דלא תסור. וידוע קו' שמקשים מדוע ספיקא דרבנן לקולא הא הוא דאו' משום לאו דל"ת ותי' דמעיקרא תקנוה שיהי' מותר מספק. ולפ"ז איסור דרבנן ממש היא חמיר כמו דאו' רק דמשו"ה נדחה איסור דרבנן מפני כבוד הבריות היא כמ"ש רש"י דתחילת תקנתם הי' כן דהיכא שהיא נגד כבוד הבריות אחלו לכבודם שיהי' נדחה איסורם ולא נעשה איסור כלל. ולפ"ז י"ל דדוקא באופן המבואר בגמ' בהא דמדלגי' ע"ג ארונות, וכן בלבוש כלאים דרבנן דבזה האיסור היא על הלבוש בו. ובאם יפשוט יהי' לו לבזיון. ובזה אחלוה לכבודם שלא יהי' צריך לפשוט. משום כבוד הבריות ולא נעשה איסור כלל. משא"כ לענין עדות אם יודע בחבירו שיעבור על איסור דרבנן. ובאם יעיד יפריש אותו מהאיסור בזה י"ל דמחוייב הוא לילך ולהעיד ולהפריש אותו אף מאיסור דרבנן. כיון דבזה אם לא יעיד יעשה חבירו איסור דרבנן דל"ש לומר דלא נעשה איסור כיון דהיא נגד כבוד הבריות דהא לגבי העושה ליכא כבוד הבריות. אם לא יעשה האיסור. וא"כ הוא עושה איסור גמור. ואם גם דהיא דרבנן היא כמו דאו' גמור משום לאו דל"ת. דבזה ל"ש דאחלוה לכבודם משום כבוד הבריות דהעושה ודאי עושה איסור גמור דאצלו ליכא בזיון אם לא יעשה האיסור. וממילא דמחוייב הוא לילך ולהעיד ולהפריש אותו אף מאיסור דרבנן דהוא כמו איסור דאו' משום לאו דל"ת. ודוקא בלבוש בכלאים דרבנן אמרי' שפיר דבזה אחלוה לכבודם שלא הי' נעשה איסור. משא"כ באופן דנעשה איסור היא כמו דאו' ממש והוא נכון:

ומעתה י"ל דמ"ש תוס' בתי' הב' כיון דחבירו עושה איסור חשיב קום ועשה. כונתם כמו איסור שהיא קום עשה לא נדחה מפני כבוד הבריות. הטעם דכבוד הבריות אינו דוחה אלא איסור שהוא בשוא"ת דאיסור כזה נדחה משום כבוד הבריות. וכיון דנדחה לא נעשה איסור כלל כמו בכל מקום דעשה דוחה ל"ת כ"כ בזה דדוקא בלבוש כלאים וכדומה דהאיסור דכלאים היא על הלובש בזה אמרי' אם היא בשוא"ת לא צריך לפשוט משום דהאיסור נדחה מפני כבוד הבריות. ולא נעשה איסור כלל. משא"כ בעדות דכבוד הבריות הוא על העד שלא ילך להעיד. ובאם לא יעיד יעשה חבירו איסור בזה ל"ל דמשום כבוד הבריות לא נעשה איסור כלל דהא לגבי עושה האיסור ליכא בזיון אם לא יעשה את האיסור. וכיון דאם לא יעיד יהי' נעשה איסור בזה אמרי' אין חכמה ואין תבונה נגד ד' כל מקום שיש חילול השם אין לחוס על כבודו וכבוד שמים מתחלל. ודוקא אם גבי עושה האיסור איכא כבוד הבריות בזה אמרי' דכבוד הבריות דוחה את האיסור שהיא בשוא"ת ולא נעשה איסור כלל ולא נתחלל שם המקום. משא"כ היכא דנעשה איסור אף אם בשוא"ת אמרי' אין חכמה וכו' ומשו"ה גבי עדות צריך לילך ולהעיד אף להפריש את חבירו מאיסור שהיא בשוא"ת. ולפ"ז גם באיסור שוגג דוקא בלבוש בכלאים בזה אמרי' כיון דהיא בשוגג היא קל כמו איסור בשוא"ת במזיד ונדחה מפני כבוד הבריות ול"צ לפשטו. משא"כ לענין היודע עדות להעיד להפריש את חבירו מאיסור שוגג. דבזה אם לא יעיד מ"מ יהי' חבירו נכשל באיסור שוגג אמרי' אין חכמה וצריך להעיד שלא יהי' נעשה אף איסור שוגג. כמו דצריך להעיד להפריש אף מאיסור שהיא בשוא"ת:

והא דהביא בגמ' בסוגי' ראי' דל"צ להעיד בדבר שבממון מוהתעלמת. ולפמ"ש ליכא ראי' די"ל דדוקא באבידה מותר להתעלם. כיון דאינו לפי כבודו נדחה האיסור דל"ת להתעלם מפני כבוד הבריות ולא נעשה איסור כלל. משא"כ לענין עדות אם לא יעיד ויוציא חבירו או יחזיק ממון שלא כדין ויעבור על איסור גזל בזה יש מקום לומר דגם בממון צריך להעיד להפריש את חבירו מאיסור. דהאיך יחוס על כבודו נגד כבוד שמים שיהי' נעשה איסור גזל. י"ל כמ"ש תוס' בא"ד דשם באבידה בכל ענין יכול להתעלם אף אם רוצה אחר ליטלו דבזה יעשה חבירו ג"כ איסור גזל. אפ"ה מותר להתעלם ולזה ע"כ מוכח משם דבממון אף אם נעשה איסור נדחה מפני כבוד הבריות וכ"כ לא צריך להעיד להפריש מאיסור גזל:

ובזה י"ל קו' התוס' ב"מ ל' ע"ב ד"ה אלא לזקן דמקשים ת"ל מולאחותו. די"ל דהוה ס"ד דדוקא במת מצוה דבזה כיון דנדחה פסח ומילה מפני כבוד הבריות. וממילא דלא נעשה איסור, כלל בזה אמרי' דכבוד הבריות דוחה. משא"כ באבידה איכא דבר אחר ליטלו. בזה אם יהי' מתעלם יהי' נעשה איסור ה"א דהיכא דשם שמים נתחלל לא נדחה מפני כבוד הבריות ולזה איצטריך והתעלמת:

והאו"ת הקשה על תוס' בסוגי' במ"ש והתם נמי דפריך ממצא שק מכ"ש פריך. וה"מ לשנויי שוא"ת שאני. והוא תמוה דהא זה דמצא שק היא בזיון קטן. ובזה באיסור גם בשוא"ת אינו נדחה. וכתב לישב דהא דפריך הגמ' ולגמר מיני' היא רק על בזיון גדול דגם באבידה משכחת בזיון גדול עיי"ש ולכאורה יש להבין כיון דגם באבידה משכחת בזיון גדול מנ"ל באמת דוהתעלמת אתי להורות דגם בבזיון קטן מותר להתעלם דילמא דוקא בבזיון גדול ולא בבזיון קטן. וצ"ל כמ"ש תוס' ב"מ הנ"ל דמקשי ת"ל מולאחותו. ותי' דמהתם לא ידעינן אלא בבזיון גדול. וא"כ ע"כ הקרא אתי לבזיון קטן דלבזיון גדול לא איצטריך קרא דת"ל מולאחותו [ובזה י"ל ג"כ קצת קו' האו"ת די"ל דבס"ד דגמ' בברכות דפריך ולגמר מיני' היא ע"כ משום דלא הי' ידע עדיין מהא דולאחותו. דאל"כ לא הוה פריך הגמ' ולגמר מיני' הא הוה והתעלמת והקרא ולאחותו שני כתובין הבאין כאחד. וממילא בס"ד זו הוה אמרי' דקרא והתעלמת לא אתי רק לבזיון גדול. אלא דא"כ יש לעיין בהא דכתבו תוס' מכ"ש פריך וי"ל. וגם על תי' ב"מ יש להקשות כקו' האו"ת במ"ש בסופו ומהכא לא ידעינן דדחי אלא בממונא אבל באיסורא לא עכ"ל וקשה ג"כ הא באמת באופן כזה דהוא בזיון קטן לא נדחה באיסור כלל. וי"ל ג"כ כמ"ש האו"ת דמזה לא נוכל לילף רק בזיון גדול. וי"ל ג"כ דאי הוה כתיב ולאחותו הוה מוקמינן הקרא לבזיון גדול ואז באיסור נדחה ג"כ מפני כבוד הבריות ולפ"ז אי לא הוה כתיב ולאחותו לא הוה ידעינן באבידה גופו בבזיון קטן] אמנם לפמ"ש עדיין קשה מנ"ל באבידה בבזיון קטן דילמא הקרא איירי דוקא בבזיון גדול. ואיצטריך קרא היכא דבא אחר ליטלו. וכ"כ יש לעיין בתי' הב' מנ"ל באמת דמותר להתעלם אף היכא דבא אחר ליטלו דילמא בזה אינו רשאי להתעלם להפריש את חבירו מאיסור גזל. והקרא איירי היכא דלא יתעבד איסור וא"ל א"כ הא לא צריכים והתעלמת דזה מוכח מולאחותו כמ"ש דבתי' זה לא ס"ל לחלק בין בזיון קטן לבזיון גדול דזה אינו דהא ע"כ צריכים לחלק בכך כמ"ש תוס' מהא דטומאת קרובים לא דחו כבוד דידהו פסח ומילה וכמו כן לתי' הא' של תוס' מנ"ל באבידה היכא דבא אחר ליטלו דהא הקרא דוהתעלמת בעינן לבזיון קטן. וצ"ל דס"ל דפשטא דקרא אתי לתרווייהו היכא דאיכא בזיון קטן וגם היכא דבא אחר יטלו וצ"ע:

ואחזור להנ"ל דלפ"ז י"ל דלענין עדות בכל ענין צריך להעיד להפריש את חבירו מאיסור אף אם היא איסור שהיא בשוא"ת או איסור שוגג ואפי' איסור דרבנן. ואפי' אם היא בזיון גדול דלתי' הב' של תוס' לא מחלקי' בכך רק העיקר היא אם נעשה איסור צריך להעיד שלא יתעבד איסור. ולתי' הא' של תוס' דלא מחלקי' בזה אם חבירו עושה איסור. אפשר לומר דס"ל דכבוד הבריות היא ג"כ איסור כמו כל האיסורים שהיא מצוה על זה שלא לבזות את עצמו. ועי' מש"ל בהא דבזויין פסולין לעדות דהיא ג"כ דחשיב זה לאיסור. ומשו"ה דעת הפוסקים החולקים על הרמב"ם הנ"ל וס"ל דאינו רשאי למחול על כבודו ולהחזיר אבידה אם היא שלא לכבודו. ולזה י"ל דבעינן דוקא בזיון גדול דבזה לא נדחה כבודו. ול"ש בזה לומר כיון דחבירו עושה איסור האיך יחוס על כבודו נגד כבוד המקום דזה היא ג"כ כבוד המקום שלא לבזות את עצמו. ויש לעיין