משכן העדות שכה

חתימת הספר את ה' אודה מאד בפי שזכני לראות יוצא לאור עולם ספר שלישי ממו"ר הגאון אביר הרועים צדיק נשגב מוהר"י שמחה זי"ע. הוא ספר "משכן העדות". גדול הכמות ורב האיכות נוסד על עניני עדות. ועדות הוא לכל באי שעריו עד כמה רב גוברי' דהגהמ"ח זצ"ל ועוצם שקידתו ועמלו בטהרה בתוה"ק. חיברו בימי חרפו ועוד חיבורים עצומים גדולי הכמות והאיכות על מס' ב"מ ומס' סנהדרין וקונטרס עגונות (בעניני עיגונא דאיתתא דוגמת ס' משכן העדות) ולדאבון הלב כולם עלו על המוקד ר"ל. ולבו הטהור הי' הומה על יגיעתו ורב עמלו (וכל ימיו הי' מתאנח עליהם וכאשר הזכיר חיבורו על ב"מ זלגו עיניו דמעות). ובכח זכרונו העצום התחיל להעלות שנית עה"ג. אבל לרב חלישותו וטרדותיו בלימוד הישיבה ובשו"ת לא הי' באפשרותו לגמור אפי' חיבורו מש"ה (ולזאת לא יפלא על שלא נמצא בהנדפס כל ח"י שערים הנזכרים בהמודעה שלו הנדפסה בתחילת ס' זה). ותמיד השתוקק להדפיסו באשר הוא ראשית פרי תבונתו הודות להש"י כי מילא רצון צדיק כמי"ב והספר יו"ל כליל בהדרו. כה יזכנו לראות בהדפסת יתר חיבוריו הנחמדים. ומפני שס' הזה הוא כמו משאל"ס באורך וברוחב. ולאו כל מוחא סביל דא לשוט בים הגדול. הנני לרשום איזהו הערות קצרות (והם א' ממאה) אשר שמענו ממנו זצ"ל בעודו בהלו נרו על ראשינו:

א) במה שכתבו דאם בירך ברכה אחת על שני טלתים ובדק אחד שא"צ לבדוק השני. משום דהא דצריכין לבדוק הציצית בכל יום הוא משום הברכה של"ת לבטלה ולא מחמת חיוב המ"ע. ובנ"ד הא מ"מ אין כאן ברכה לבטלה (עט"ז או"ח סי' ח'). יש לדון בזה ולומר דהא דאין בודקין מחמת המ"ע הוא כדי שלא יתבטל רגע א' מן המצוה ברגעי הבדיקה. כדמשמע בב"י. ולהכי בלבש כבר טלית א' שקיים המצוה. שוב חייב לבדוק גם בלא הברכה. רק מחשש שמא פסולים הם ומבטל המ"ע שהולך בד' כנפות בלא ציצית. ומשום שלא ישהא המצוה אין לחוש כיון דבל"ז מקיים המצוה. והא דמבואר בהרא"ש וטוש"ע (שם) דחיוב הבדיקה משום הברכה. זה רק בלובש אך טלית אחד:

בעיקר הדבר דבדיקת הציצית היא רק בשביל הברכה ולא בשביל המ"ע. קצת י"ל דבאמת יש להעמיד אחזקה דמעיקרא. רק דהיא חזקה העשוי' להשתנות (עט"ז ומג"א שם) ולהכי לגבי המ"ע לא שייך כ"כ לומר כן דהא יכול להיות שניתק הקרן ופטורה מציצית. אבל לגבי הברכה שפיר י"ל דהוי חזקה עש"ל ואדרבה אם ניתקו הקרנות ג"כ אין לברך:

ב) להראב"ן וסייעתי' וכ"פ הרמ"א (סי' שכ"ח סי"ב) בחשיב"ס שמחללין עליו שבת אבל אם אפשר לעשותו ע"י נכרי בלי שום איחור כלל חייבין לעשות ע"י נכרי ולא ע"י ישראל. יש להעיר דגם בליכא נכרי באם יש שני ישראלים האיך שרי לא' מהם לחלל שבת הא אפשר לעשות ע"י שנים דשנים שעשאו פטור אבל אסור ומה"ת שרי לגמרי. ומה לי אפשר לעשותו ע"י נכרי או ע"י שנים. [ועז"ר סוגי' דהואיל אות י"ג]:

ג) בפלוגתת הפוסקים אי אזלינן בתר דיניהם לענין איסורין (עמג"א סי' תמ"ח סק"ד בשם המ"ב). יש להעיר מסוגי' דגיטין (י' ע"ב) כל השטרות העולים בערכאות של עכו"ם כשרים ומקשינן בגמ' שטר מתנה במאי קני הא האי שטרא חספא בעלמא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא. ואי נימא דאזלי' באיסורין בתר דיניהם תקשי לשמואל לשיטתי' שגם שטר שחרור בערכאות יהי' כשר. דהא לענין קנין ממון מהני גופו של שחרור הרי את לעצמך ולקנין ממון מהני מטעם דינא דמלכותא כמו שטר מתנה דעלמא. וממילא נפקע גם קנין איסור לשמואל דס"ל (גיטין ל"ח ע"א) המפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ גט שחרור שנאמר וכל עבד איש גו' עבד שאין לרבו רשות עליו אינו קרוי עבד. מזה ראיה דמה שנוגע לענין איסור לא אזלי' בתר דיניהם וע' ס' אומץ יוסף סי' תמ"ח סק"ב]:

ד) בחוהמ"פ שנת תרל"ז הייתי אצל מו"ר זצ"ל לבקרו בעת שחלה למות והי' חולה מסוכן ר"ל ומסובל ביסורים קשים ומרים. ובכ"ז הורה הוראת או"ה. ונשאל מא' מאתנו כיצד הוא נוהג להורות בצונן בחמץ. והשיב שהוא מחלק בין חטה לשעורה ושבולת שועל. והוא עפ"י חידושו דהמק"ח (סי' תמ"ז סק"ז) דהא דפליגי הפוסקים אי חמץ אוסר בצונן אף דכללא הוא (ר"ס תמ"ז) דכל דבשאר איסורין אינו אוסר בפחות מס' אף בחמץ כן כש"כ צונן דבעי רק הדחה בשאר איסורין. לכן העלה דצונן שהודח ליכא למ"ד דאסור ופליגי רק בדבר שא"א בהדחה או בנתבשל בלא הדחה. דהרשב"א בתוה"א כ' דמש"ה אינו אוסר בשאר איסורין משום דבצונן ליכא רק משהו ובטל עי"ש. לכן בחמץ דאוסר במשהו אוסר. והמתירין ס"ל דהדחת צונן היא רק לחומרא ולא מדינא לכן אינו אוסר בדיעבד עי"ש במק"ח. לפ"ז בשעורה ושבולת שועל שנשרו בבשר בצונן אף שנתבשל הבשר בלא הדחה מ"מ הא הקליפה של הגרעין מפסקת בין החמץ וההיתר. וזה עדיף מהדחה. משא"כ בחטה יש לאסור כיון דאית בה ציריא. ושם ליכא הפסק בין איסור להיתר ומשהו ההיא אוסרת:

ה) בדבר אתרוגים המורכבים האריך למעניתו בקונטרס גדול ורחב ידים בפלפול רב ועצום בש"ס וירושלמי ופוסקים ראשונים. וכמדומה שנטה להחמיר לבלי לסמוך על היתר האחרונים באתרוגי קורפי. ולאחרים לא החמיר ולעצמו החמיר ונשלח לו בכל שנה אתרוג יאניוועזר. ושמעתי ממנו זצ"ל די"ל בדרך צחות דיש סמך מגמ' דנהיגי אמוראי לבלי לסמוך אסימנין שבחוץ ובדקו גם מבפנים. והוא מדאמרי' ר' חנינא מטביל בה ונפיק בה ביו"ט ב' דחסר כשר (סוכה ל"ו:

). ולכאורה מגומגם הדבר. אלא משום דמנהגם הי' לבדוק קודם יו"ט אתרוג א' גם מבפנים ועל ידו הכשירו כל אתרוגי אילן ההוא. ופ"א אירע לר"ח שקנה אתרוג ולא ידע מאיזהו אילן הוא. לכן ביו"ט ראשין אחר שיצא בו הוכרח לחתכו לבדוק בפנים [ויותר י"ל שבזה האתרוג לא הי' יכול לצאת ביוט"ר ולקח מאחרים במתנה עמ"ל. ועריטב"א שם שבזה האתרוג לא נפק ביוט"ר דאל"ה הא אתקצאי למצותו ע"ש]:

ו) אמר ר"ה בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה. פירש"י בחזק"א אמה"ח ופירשו הראשונים בכוונתו דס"ל מחזיקין מאיסור לאיסור. ותוס' (ביצה כ"ה ע"א) פירשו בחזק"א דאינו זבוח. ועודנה ק' להסוברים דאין מחזיקין מאי' לאי' ולא ס"ל דאיסור אינו זבוח הוא אי' בפ"ע (ע' תוס' שבועות כ"ד. ד"ה האוכל). ויש לפרש עפ"ד רש"י חולין (כ'. ד"ה וכי) וז"ל וכן בכל השוחטין משניקב הושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מיתכשרא אי לא שהה שיעור שהיי' עכ"ל. לפ"ז י"ל כיון דבכל שחיטה נעשית טריפה קודם גמר השחיטה רק ע"י גמר השחיטה הדרא ומתכשרא להכי אם אנן מסופקים בזה אי הי' שחיטה כשירה ונתכשרה ע"י או לא אזי מחזקינן בחז"א שנאסרה בבירור קודם גמר השחיטה:

ז) שם (י"א.) ילפינן דאזלינן בתר רוב מרישא של עולה ומפסח ועוד קרבנות דלא מצי למבדקי' ואמאי לא חיישי' דילמא טריפה הוא. מכאן תמהו הראשונים על הרמב"ם דספד"א מן התורה לקולא א"כ האיך מוכח דאזלי' בת"ר הא גם מספיקא שריא מדאו'. ותי' החו"ד (בבית הספק) דהרמב"ם הוכיח דינו מסוטה (כ"ט.) דאמר ר' גידל אמר רב כתיב והבשר אשר יגע כו' עי"ש. דמשם מוכח דכל לישנא דקרא משמעותי' על הודאי ולא על הספק. גם מוכח מהתם דשאני בין לשון שלילה ללשון הן דלישנא דל"ת כל נבלה היינו ודאי נבלה אבל ס' שרי אמנם פסלות טריפה להקרבה דילפינן (תמורה כ"ט.) מדכתיב כל אשר יעבור גו' היינו ודאי עובר יהי' קודש אבל ס' טריפה פסול להקרבה מה"ת ושפיר הוכיח הש"ס דאזלי' בת"ר עכד"ק הנחמדים. אמנם עוד תקשי מהוכחת הגמ' מפסח דאמרי' התם וכ"ת דבדקינן לי' הא כתיב ועצם לא תשברו בו. ולתירוצו דהחו"ד עודנה תקשי דלמא בדקינן לי' שהרי דרשינן (פסחים פ"ד.) בו בכשר ולא בפסול [ומרמב"ם פ"י מק"פ נראה שגם אי' דאו' אין בזה] א"כ בפסח ספק פסול ג"כ מותר לשבור מה"ת דהא זה נאמר בלשון שלילה דלא תשברו בפסח שהוא ודאי כשר א"כ להרמב"ם מותר לבדוק ע"י שבורה: