משכן העדות שיב

במ"ע האיך נוכל למילף ד"מ מדנ"פ. הא הקרא דובנים ע"כ לא קאי אד"מ. דהא עדים הקרובין אהדדי מחייבים עכ"פ שבועה:

אלא דעדיין קשה הא תינח היכא דראו זא"ז וכוונו להעיד דבזה נתבטל העדות משום נמצא קו"פ. י"ל כמ"ש דהקרא קאי גם אד"מ ואפ"ה שני אחין עדותן בטלה. אפי' לענין שבועה משום נמצא קו"פ. משא"כ היכא דלא ראו זא"ז או דלא כוונו להעיד דבאופן זה לא נתבטל עדותן משום נמצא קו"פ. ובד"מ מהני עדותן אפי' היכא דלא ראו זא"ז. וא"כ בזה האופן לא יהי' פסולין שני אחין. כיון דהקרא ע"כ לא איירי בהך בד"מ. ואפשר לומר כיון דהקרא דלא יומתו ע"כ איירי דראו זא"ז. דהא בדיני נפשות עדות מיוחדת פסול. וגם י"ל דהא מסתמא היה כוונו להעיד דבאם לא פסלה הכתוב עדים הקרובים אהדדי. מסתמא היה כונתם להעיד משום ובערת הרע. והקרא על עיקר פסולן קאי, וא"כ בזה האופן י"ל דקאי ג"כ אד"מ וממילא אפי' באופן דלא ראו זא"ז נפסלו ג"כ שני אחין מגזירת הכתוב. אף דבזה חייב עכ"פ שבועה. מ"מ הא לפי האמת היא גזירת הכתוב דגם בד"מ עדים הקרובים להדדי פסולין וצ"ע:

עוד יש לעיין דאפשר לומר דשני עדים עדותן בטל אפי' היכא דלא כוונו להעיד דבזה תשיב כעדות אחת לגמרי כיון דלעיקר העדות בעינן שניהם. והאחד בלא אידך לא היה מהני בשלמא בשלשה והי' אחד מהם קו"פ בזה הג' לא צריכים לגוף העדות. דגוף העדות היה מתקיים בשני עדים. ולזה צריכים כוונו להעיד ולהיות ראו זא"ז שיהי' להם צירוף. משא"כ היכא דליכא אלא שני עדים בל"ז חשיב חד עדות ובטל העדות לגמרי אפי' לא כוונו להעיד. ואינו מחייב אפי' שבועה. ולפ"ז ניחא בפשיטות דקאי גם אד"מ. ואפ"ה י"ל דעדותן בטלה לגמרי בשני עדים:

וחילוק זה צריכים לחלק ע"כ דהא קימ"ל הא דאמרי' אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן. הוא דוקא היכא דהעידו תוכ"ד. ואמאי בג' אחין ואחר עמהם הם עדות אחת לענין הזמה. הא בזה העידו לאחכ"ד אע"כ צריך לחלק דהתם משום דהיא עדות אחד. וכן ראיתי בס' פתח הבית בענין דחצי דבר. [ויש להאריך עוד בזה די"ל דדוקא בדנ"פ דקימ"ל דאין עדותן מתקיימת עד שיעידו שניהם כאחד. ומשו"ה לאחכ"ד כיון דהב"ד לא מצרפם הו"ל שתי עדות. משא"כ בד"מ דלא בעינן הגדה כאחד. הם חד עדות אפי' אם העידו לאחכ"ד. וגם בזה אין הם משלמין ממון עד שיזומו כולם. ואי"ה לקמן בסי' ל"ח אכתוב עוד מזה וגם לפמ"ש דהיכא דהעידו תוכ"ד לא בעינן כוונו להעיד מוכח דבדנ"פ אף דבעינן הגדה כאחד אפ"ה ל"ב תוכ"ד. דאל"כ למה צריך בדנ"פ כוונו להעיד. ועי' בפי' רש"י ותוס' בסוגי' דנמצא קו"פ על הא דהיכא שואלין להם ואין כאן מקומו]:

ואחזור להנ"ל דלר"י דס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר לשיטתו הוצרך לומר דעדים הקרובים להדדי פסולים נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו. אמנם דיש לעיין לפי טעם זה אם היה ג' עדים שני אחין ואחד מן השוק מצטרף בזה לא יהי' פסולין כלל להעיד. דהא בזה לא נהרג מחמת עדות אחיו דהא אף אם לא העיד אחיו הי' נהרג ג"כ א"א הטעם כמ"ש כיון שכבר העיד אחיו דבעינן עד שיזומו כולן וא"כ שפיר נהרג בעדות אחיו. דמשו"ה הוצרך הגמ' דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן. מ"מ יש לעיין היכא דהי' הפסק בין עדותן לאחכ"ד דבזה מבואר בסוגי' דנמצא קו"פ דבזה נהרגין אף אם לא יזומו כולן. וכן היא ברמב"ם בפ"כ מהל' עדות. דבהעידו לאחכ"ד הם שתי כיתות. וא"כ בזה לא יתבטלו ג"כ משום נמצא קו"פ דהא בזה ליכא שום פסול. וגם השני אחין יחד כשירים לעדות זה א"א הטעם דפסולין משום עד זומם נהרג בעדות אחיו ואינו מגזירת הכתוב:

ובזה אמרתי לישב דרך פלפול הא דאמרי' בסוגי' דנמצא קו"פ דרבי חולק על ר"י וס"ל דגם בד"מ עדותן בטלה. והוסיף ואימתי בזמן שהתרו בו דאל"כ מה יעשו ב' אחין. וקשה מאי ענין זה לזה. הא י"ל דגם ר"י לא פליג ע"ז דבעינן ג"כ כוונו להעיד. ועי"ש במפורשים באו"ת. ועוד קשה ר"י האיך מתרץ קו' זו דמה יעשו ב' אחין דהא זה הוא ראי' מוכרעת דמשו"ה הוכיח רבי את דינו. וא"כ יהי' הקו' במ"ע לר"י אבל בזה י"ל די"ל דדוקא א"א דבד"מ ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה כמו דס"ל לר"י וא"כ הא ליכא למימר דעדים הקרובין להדדי פסולין מגזירת הכתוב כמ"ש. וצ"ל דהוא מטעם נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו. וכמו דס"ל באמת לר"י טעם זה בירושלמי הנ"ל וא"כ שוב ל"ק מאי יעשו שני אחין דהא בזה החשש היא דלא ידעו זה מזה. ויעידו אחד אחר שכבר העיד אחיו בב"ד כמ"ש תוס' שם והרא"ש. ובזה ודאי אף אם יעידו לא יעידו תוכ"ד וכ"כ התיו"ט שם. וא"כ בזה לא יהי' השני אחין מבטלין כלל, דגם הם בזה האופן הם כשירים להעיד. ומשו"ה לר"י דס"ל בד"מ תתקיים העדות בשאר ל"ק מידי מה יעשו ב' אחין [ולקמן כתבתי דמה יעשו אם יהי' קרוב ביניהם דבזה ודאי פסולין משום קו"פ. וע"ז לא שייך התי' גם לר"י. אלא דמזה לק"מ מה יעשו ובדיוק נקט ב' אחין] משא"כ לרבי דס"ל דגם בד"מ עדותן בטלה בזה שפיר י"ל דהיא גזירת הכתוב. וממילא גם באופן זה יתבטל. והקשה שפיר מה יעשו ב' אחין אע"כ דמוכח דבעינן כוונו להעיד משא"כ לר"י:

אלא דבאמת יש לעיין בס"ד דגמ' דהטעם הוא משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו אמאי לא מקשה הגמ' מהא דמה יעשו ב' אחין דהא בזה ל"ש הך טעם. ואפי' אם נדחוק ונאמר דגם בזה שייך מ"מ יהי' קשה הא דאמרי' בר"ה כ"ב. ור' יוסי גופו הוא דקאמר שם מעשה בטובי' וקבלו אותו ואת בנו ע"ש ומזה מוכח דקרובין כשירים להעיד בעדות החודש. ולר"י גופו בודאי קשה. כיון דהוא ס"ל בהדי' דהטעם הוא דעד זומם נהרג. הא בעדות החודש כתבו דלא בעינן עדות שיכול להזימה. ולקמן בארתי זה דאפי' אם הוזמו ל"ש ג"כ כאשר זמם. וא"כ אמאי לא יהי' עדים הקרובין להדדי כשירים אם לא דהיא גזירת הכתוב דעד זומם נהרג בעדות אחיו ל"ש בזה:

[ועוד יש לעיין לפמ"ש הנתיבות לקמן בסי' ל"ח דבאיסורין אפי' היכא דבעינן ב' עדים מ"מ לא חייבין משום כאשר זמם עי"ש. וא"כ הא דמבואר ביו"ד סי' קכ"ז דב' אחין לענין איסור אינם אלא כע"א עי"ש ואמאי הא א"א הטעם כמ"ש הרי"ף והרא"ש דעד זומם נהרג זה ל"ש באיסורין]:

ויש להאריך עוד בכל זה די"ל הא דכתבו הרי"ף והרא"ש הטעם דעד זומם נהרג בעדות אחיו היא באמת היכא דליכא רק ב' עדים והם קרובין להדדי ולא ראו זא"ז ולא כוונו להעיד דהא בזה ע"כ ל"ל דהיא גזירת הכתוב כמ"ש:

ועוד י"ל דר' יוסי לשיטתו דלא ס"ל משפט אחד מ' קו"פ דס"ל בד"מ תתקיים העדות. ולזה לא נוכל למילף ג"כ עדים הקרובין להדדי ממשפט אחד, ולזה צ"ל טעם אחר. אלא דא"כ יהי' קשה מנ"ל דקרובין פסולין להעיד בד"מ. ועי' בירושלמי ובתוס' ד"ה לא ד' כ"ג. וי"ל לפמ"ש לקמן בסי' ל"ו דלענין קו"פ ל"ש למילף ממשפט אחד דהא מ"מ ידעינן בזה דהמעשה הוא אמת. בשלמא בקרובין לאחר דפסלה התורה לא ידעינן אפי' אם המעשה היא אמת דהא אינם אומרים בתורת עדות. משא"כ בקו"פ דבזה אפי' לא ידעו מהפסול נתבטל ג"כ. ובזה מ"מ הא ידעינן דהמעשה היא אמת. וכיון דהקרא באופן זה לא קאי אד"מ ממילא בכל ענין לא ילפינן כמ"ש הנוב"י וא"כ י"ל בעדים הקרובין להדדי הא יכול להיות ג"כ דהם לא ידעו אחד מחבירו. וכהרא"ש הנ"ל. ומשו"ה ס"ל לר"י דלא נוכל למילף ממשפט אחד דהא בזה האופן נעשה עול. ומשו"ה הוצרך לטעם אחר וצ"ע:

הנה בס' פתח הבית סי' כ"ז ראיתי דצידד לומר בערים הקרובין להדדי דבזה לא נפסלו משום תחילתו בפסלות אם בשעת ראי' העדים הי' קרובין להדדי ואח"כ נתרחקו כשירים הם להעיד עי"ש ומצד הסברא היא נכון לכאורה דהא בזה ל"ש לומר דהוה תחילתו בפסלות. דהא מ"מ בשעת ראי' הערות הי' כל אחד עד כשר להעיד בפני עצמו. וגם להצטרף עם אחר,