משכן העדות שיא

מתכון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר כשר דגם בזה צריך כפרה. ולקמן בסי' ל"ד הארכתי דגם היכא דלא נפסל לעדות אמרי' ג"כ אין אדם משים עצמו רשע. ומשו"ה סתמו הדבר דאם הי' הדין דיכול לחזור ולהעיד היפך מדבריו הראשונים כל כי האי ה"ל לפרש ולא לסתום וצ"ע:

גם בשונא דמבואר לעיל בשם מהרש"ל דשונא גמור פסול לעדות אף לדידן. ולר"י בכל שונא נ"ל דהיא דוקא דפסול להעד לחוב לשונא ולאוהבו לזכות. משא"כ להיפך בודאי נאמן. וכן כתבו ג"כ על הא דאמרי' דקרובין לאו פסולין משום דחשידי לשקר דהם אוהבו. חדא דאוהב כשר לעדות. ועוד דהא קרובין פסולין ג"כ להעד אפי' לחוב דבזה ל"ש הטעם דיהי' משקר:

ובגמ' בסוגי' ד' כ"ז דפריך הגמ' אשכחן לחוב לזכות מנ"ל, והקשה הת"ח דהא כ"ש היא. ותי' דהא קרובין לאו פסולין מחשד דיעידו שקר אלא דגזירת הכתוב היא. ודילמא היא דוקא לחוב עי"ש. [וקצת יש לעיין דהא הגמ' יליף דפסולין ג"כ לזכות באם אינו ענין וא"כ יהי' קשה לר"י דס"ל דאוהב פסול לעדות וקרובין ודאי דלא גרע מאוהב וכ"כ האו"ת הנ"ל וא"כ למ"ל קרא ע"ז דקרובין פסולין לזכות. אמנם לפמש"ל דאוהב ושונא אין פסולן רק משום נגיעה. ובנוגע הא לא בעינן תחילתו וסופו בכשרות. י"ל דנפ"מ אם הוא פסול מחמת קרוב פסול אפי' אם הי' סופו בכשרות (משא"כ משום קרוב דהיא גזירת הכתוב). ולהרמב"ם דס"ל דקרובי אם ואישות אינם אלא דרבנן א"כ הא לא משכחת דין זה מ"מ י"ל דהא הרמב"ם ס"ל באמת דהיא אסמכתא דאם אינו ענין ליכא דרש גמור. וממילא דלק"מ לר"י ובאמת לא ס"ל הך דרשא. וכל זה כתבתי לקמן באר היטב עי"ש]:

סעיף י"ז עדים הקרובים זה לזה וכו' פסולים. דין זה מבואר בגמ' דסנהדרין כ"ח ע"א דפריך מנ"ל אמר רב"ח סברא היא כדתניא אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולם וכו' נמצא עד זומם נהרג בעדות אחיו עי"ש וראיתי בס' ברית אברהם בחו"מ סי' ד' שמתמה דהא בל"ז דאין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו שניהם. הוא ג"כ נהרג בעדות אחיו דאם לא העיד אחיו לא הי' נהרג דלא הי' הב"ד דנין על פיו עי"ש מה שתי'. וגם אנכי כונתי לדבריו לקמן על הש"ך. וכעת נ"ל בפשיטות דא"א דעד זומם נהרג אפי' בלא הוזמו שניהם בזה י"ל דאינו נהרג בעדות אחיו רק מחמת עצמו. דמ"מ הא הוא הי' מעיד שקר ומה שלא הי' נהרג אם לא מעיד ג"כ אחיו היא משום דאז לא הי' נגמר הדין. משא"כ אם הי' נגמר הדין הי' נהרג מחמת עדות עצמו. וא"כ בזה דנגמר הדין על ידו נהרג מחמת עדות עצמו. משא"כ עכשיו דאמרי' אין עדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולם. ע"כ צ"ל דהיא גזירת הכתוב דוקא אם כל העדים שהי' שם העידו שקר אז נהרגין. משא"כ אם כולם לא העידו שקר. אף דידעו דאחד מהם העיד שקר אפ"ה אינו נהרג דבעינן דוקא שכולם העידו בשקר. וגזירת הכתוב היא כן. ממילא נהרג הוא מחמת אחיו כיון דאחיו העיד שקר. דאם לא העיד שקר אז לא הי' גם הוא נהרג. ומשו"ה אמרי' שפיר דאין עד זומם נהרג בעדות אחיו:

והנה נדחה טעם זה בגמ' מהא דאמרי' שלשה אחין דצריך לומר הזמה מעלמא קאתי'. וקאמר בגמ' דגזירת הכתוב היא דכתיב ובנים דה"ל, למכתב ובן וכו' ובזה תמהו על הרי"ף והרא"ש כתובות ס"פ האשה שנתארמלה דהביאו דברי הירושלמי בסנהדרין דשני אחין פסולין דנמצא עד זומם נהרג כו' והא טעם זה אידחה בגמ' דילן. והר"ן האריך בזה. וגם הנוב"י הבאתי לקמן בסי' זה:

ומה שנלפענ"ד לישב דברי הרי"ף. ואקדים לישב דברי הרמב"ם דפסק הא דע"א מחייב שבועה היא דוקא עד כשר ולא עד פסול. ותמהו עליו הא קימ"ל בכל מקום שהאמינה התורה ע"א אפי' קרוב ואפי' עבד נאמן. ואמאי אמרי' דלענין שבועה בעינן עד כשר דוקא. בשלמא עד הפסול מחמת עבירה י"ל דמשו"ה אינו נאמן משום דחשיד למשקר. משא"כ בזה הקו' במ"ע אמאי יהי' זה גרע מכל מקום שהאמינה תורה ע"א לא בעינן עד כשר דוקא. ועי' ברמב"ם בפ"ה מהל' עדות. ובנוב"י בסי' ל"ג מ"ש בשם הכ"מ שם. ולי נראה עוד די"ל דדוקא היכא דהעד נאמן כמו שנים בזה בעינן דוקא שיהי' עד כשר. כמו היכא דנאמנים שני עדים בעינן דוקא כשירים. ה"ה היכא דהעד נאמן משום דהוה כשנים בעינן דוקא עד כשר. משא"כ היכא דאינו נאמן רק משום דבזה ע"א נאמן לא בעינן עד כשר דוקא ומשו"ה גבי שבועה דנאמן העד אפי' נגד חזקה. ואפי' נגד מיגו והטעם דלענין שבועה כל זמן שלא נשבע הוא כשנים וחייב שבועה אפי' נגד חזקה ומיגו. צריך דוקא עד כשר. וכן בעד מיתה לשיטת הרמב"ם הא בדבר שבערוה בעינן דוקא שני עדים רק הא דהעד נאמן בזה כשנים היא משום דהוה מילתא דעבידי לאגלויי ולכן נאמן כמו שנים בעינן ג"כ עד כשר דוקא. משא"כ באיסורין במקום דלא צריך לו רק לע"א ל"ב דוקא עד כשר. ויש להאריך בזה ואכ"מ כן י"ל דהיא סברת הרמב"ם:

. וראי' לזה היא מסוגי' דגמרי' דקרובין פסולין לעדות מקרא דלא יומתו אבות על בנים. וד"מ גמרי' מדנ"פ ממשפט אחד ואם נימא דקרוב יכול לחייב שבועה. יהי' קשה האיך נוכל ללמוד ד"מ מדנ"פ הא במכות ד' ו' ע"ב אמרי' בגמ' עדות מיוחדת כשירה בד"מ. דכתיב לא יומת ע"פ ע"א בדנ"פ היא דפסולה. והקשה שם בתוס' בד"ה בדנ"פ הא דקרובין דפסולין נפקא לן מקרא דלא יומתו אבות על בנים. וד"מ גמרינן ממשפט אחד, ה"נ ניליף ד"מ מדנ"פ ממשפט אחד. ותי' דהא הקרא ע"כ לא קאי אד"מ. דהא בד"מ עכ"פ חייב על ידי עדות מיוחדת שבועה עי"ש ובמ"ש לעיל בסי' ל' ולפ"ז אם נימא דלענין שבועה לא בעינן עד כשר. וגם קרובין מחייבין שבועה. יהי' קשה האיך נוכל למילף ד"מ מדנ"פ דקרובין פסולין. הא הקרא דלא יומתו אבות על בנים ע"כ לא קאי בד"מ. דהא בד"מ עכ"פ מחייב שבועה מזה מוכח דגם לענין שבועה בעינן עד כשר דוקא כמ"ש הרמב"ם. וע"כ צ"ל סברא לחלק בין זה להא דע"א נאמן באיסורין ומזה נ"ל ראי' ברורה לדברי הרמב"ם:

ולפ"ז הי' קשה לי הא דילפינן דעדים הקרובין להדדי פסולין מדכתיב ובנים. וד"מ ילפינן ממשפט אחד הא בזה הקו' במ"ע הא הקרא ע"כ לא קאי אד"מ. דהא בזה כיון דאחד מהם הוא עד כשר וכל אחד בפני עצמו הוא כשר. ממילא שני אחין ודאי מחייב שבועה עכ"פ. וא"כ הא הקרא ע"כ לא קאי אד"מ. וממילא יהי' עדים הקרובין להדדי מחייבין ג"כ ממון כיון דהקרא ע"כ לא קאי ע"ז ויהי' כמו עדות מיוחדת. וצ"ל הטעם גם בזה אמרי' דלא מחייבים אפי' שבועה. ואי דכל אחד בפני עצמו הוא עד כשר מ"מ כיון דאית להו צירוף עדותן בטלה משום נמצא קו"פ דעדותן בטלה לגמרי ולא מחייב אפי' שבועה. ועי' במכות בסוגי' דקו"פ בפ"י דצידד לומר דל"א עדותן בטלה לענין שבועה ולפמ"ש יהי' ראי' מהכא להיפך. ויש לפלפל עוד דהא גם שם גמרי' ממשפט אחד עי"ש רש"י ותוס' ומש"ל סי' ל"ו. ואם נימא דעכ"פ מחייב שבועה יהי' קשה הא לא נוכל להקיש אותם לגמרי:

אמנם הא תינח לרבי דס"ל דגם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה. משא"כ לר"י דס"ל דבד"מ תתקיים העדות בשאר בזה הקו' במ"ע האיך נוכל למילף ד"מ מדנ"פ הא הקרא ע"כ לא קאי אד"מ דהא עדים הקרובין להדדי מחייבין עכ"פ שבועה. דהא הוא לא ס"ל עדותן בטלה. וצ"ל דר' יוסי ס"ל באמת הטעם דמשו"ה עדים הקרובין להדדי פסולין משום דעד זומם נהרג בעדות אחיו. ולא ס"ל הך דהזמה מעלמא קאתי ובירושלמי שם מבואר כן בהדי' דר"י ס"ל טעם זה. ולפמ"ש הוא נכון די"ל דר"י לשיטתו הוצרך לטעם זה דל"ל דהיא גזירת הכתוב דא"כ האיך נוכל למילף ד"מ מדנ"פ. משא"כ לדידן דקימ"ל דגם בד"מ עדותן בטלה שפיר אמרינן דהיא גזיה"כ. ולקמן כתבתי להיפך. דאיכא ראי' דאנן קימ"ל דגם בד"מ עדותן בטלה דהא אנן קימ"ל באמת דהזמה מעלמא קאתי וקימ"ל הך דג' אחין. וא"כ ע"כ צ"ל דעדים הקרובין להדדי פסולין מגזירת הכתוב. וא"כ אם לא נימא דגם בד"מ אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה הקו'