משכן העדות שי

לר"י רק מגיטין. משא"כ בקידושין י"ל כיון דעדות זה מהני בממון מהני ג"כ בזה:

ולפ"ז י"ל דהא דקימ"ל אפי' לפי האמת המקדש בע"א חוששין לקידושין היא משום דאביי ס"ל דהא דגמרי' דבר דבר מממון היא רק במקום דאיכא הכחשה כמ"ש הרשב"א בקידושין גבי אשתך זינתה בע"א משא"כ היכא דלא הוה הכחשה אמרי' שוה דבר ערוה לאסורין וממילא בקידושין היכא דשניהם מודים מהני ע"א לגבי אחרים להחזיקה לאשת איש. וממילא דאח"כ סוקלין ושורפין על החזקה. ומשו"ה גם ע"א מהני לקיום הדבר דלענין זה ילפינן דבר דבר מממון כי היכא דהתם בעינן עדים לקיום הדבר ה"ה בזה. אמנם לענין דין חלוקים הם דבממון דצריכים לגבי האחרים ב' עדים בעינן גם בזה ב' עדים על קיום הדבר. משא"כ בקידושין אם שניהם מודים מהני לגבי אחרים ע"א. ממילא סגי על קיום הדבר ג"כ ע"א. משא"כ בגיטין דבעינן לגבי אחרים שני עדים צריכים לכ"ע שני עדים ג"כ על קיום הדבר. ולכן לחומרא חיישינן דהמקדש בע"א חוששין לקידושין. וגבי גיטין המגרש בע"א. אף אי אמרי' דאפ"ה הוה שטר מ"מ לא הוה גירושין כלל. אמנם אם לא קידש אף בפני ע"א. אף דשניהם מודים מ"מ כיון דהודאתו ל"מ לגבי אחרים ואין סוקלין אח"כ על ידם. כמבואר בקידושין לא הוה קידושין כלל משום דלענין זה אמרי' דאין הדבר מתקיים בלא עדים. ומשו"ה גם בפני עד פסול לא מהני כמ"ש דהא היכא דנתחזק האיסור ע"פ עד פסול אין סוקלין אח"כ על ידו. וממילא ל"ה קידושין:

ולפ"ז תו ל"ק למה נפסל קו"פ דהא לפי האמת קימ"ל דבנמצא קו"פ עדותן בטלה לגמרי ולא מחוייב אפי' שבועה ה"ה בזה ולא הוה אפי' ע"א על הקידושין. ואפי' למ"ד דע"א על הקידושין מהני מ"מ בנמצא קו"פ לא מהני אף ע"א על הקידושין וממילא לפי הנ"ל לשיטת הסוברים דלא בעינן לבוא לב"ד ג"כ קו' התוס' והראשונים במ"ע דילמא נתכוין אחד מן העדים להעד:

ויותר מזה כמ"ש דאפי' לפמ"ש הרמב"ן ב"ב כיון דלא באו לב"ד להעד אחר כך נתגלה דמתחילה לא הי' כונתם להעד. דאל"כ הי' באו להעד. מ"מ יש לעיין כיון דבשעת הקידושין העדים הכשירים לא הי' יודעין דהם עדים כי דילמא יתכוונו הקרובין להעד לא מהני הקידושין כמ"ש הריטב"א בד' מ"ג הנ"ל וגם דזה הוה כאלו הי' העדים עומדים אחורי הגדר. דכתב הריטב"א דזה לא מהני היכא דהוה עדים אחורי הגדר ל"מ היכא דבעינן עדים לקיום הדבר [ובמקום אחר כתבתי דלרשב"א דנראה מדבריו דגם בממון היכא דהוא חב לאחרים בעינן ג"כ עדים לקיום הדבר. וממילא לא יהי' מהני ג"כ עדים עומדים אחורי הגדר. וגם דאם מהני בממון אמאי לא מהני בזה כמ"ש] ה"ה בזה דהא המקדש והמתקדשת לא ידעו אם ישנו עדים בדבר כי דילמא יתכוונו הקרובים להעד ואז נתבטל כל העדות. וממילא דלא הוה קידושין אף אם באמת לא כוונו להעד וצ"ע:

שולחן ערוך חושן משפט סימן ל"ג סעיף י"ב מיהו אם נפסק הדין כשהי' קרוב לא יוכל לחזור ולתבוע אח"כ בעדות זה שנתרחק. וכתבו הטעם משום דאמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים. ונסתפקתי אם חוזרים ומגידים עכשיו היפך ממה שהי' אומרים אז בשעה שהי' קרובים בזה יהי' נאמנים דחוזר ומגיד לא הוה כיון דאז לא הי' נאמנים ולא הי' אומרים בתורת עדות כיון דהי' קרוב. רק משום דחשיד לשקר להחזיק דבריו הראשונים הא עכשיו אומר בהיפך ממה שהעיד בראשונה ויהי' נאמנים ומצד הסברא הי' נראה לי דנאמנים בזה כי אף לפמש"ל. ולקמן בסי' ל"ז דבזה חשיב נוגע ופסול להע"ש אף אומר אמת. מ"מ הא בזה דמעיד להיפך והיא לחובתו לא הוה נוגע כלל ויהי' נאמן:

ובזה לא הבנתי מה שהביא המרי"ט ח"ב סי' ל"ז בשם תשובת מהר"י בן לב דלא אמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו הראשונים מדאמרי' בפ' שבועות העדות השביע עליהם חוץ לב"ד ובאו לב"ד והודו פטורים. וס' זה אין בידי לעיין בו. ולפמ"ש זה ליתא דהתם כיון דכפרו חוץ לב"ד ובב"ד הודו אין בזה נגיעה כלל לחזק דבריו הראשונים דהא אדרבא הוא אומר עכשיו להיפך מדבריו הראשונים. ואפשר דראיתו היא להיפך דה"ל לפרש דבאם הודה ג"כ חוץ לב"ד אז הם פטורים אפי' אם כפרו אח"כ בב"ד דעכשיו לא הוה רק כפירת דברים דאף אם יעידו לא יהי' תועלת בעדותן דמה שהי' אומרים חוץ לב"ד זה לא חשיב עדות כלל ועכשיו הם נוגעין דעביד אינש לאחזוקי דבריו:

ובעיקר הדין נראה העיקר כמ"ש הנתיבות דדוקא היכא דהי' סוברים דהם עדות. בזה אמרי' עביד אינש לאחזוקי דבריו. כדי שלא יחזיקו העולם שהי' חשודין להעיד שקר משא"כ היכא דלא העידו בתורת עדות לא חשיב נגיעה כלל. דאף אם לא יאמר כדבריו הראשונים יאמרו לפי שלא הי' שום תועלת בעדותו לזה לא דייקו לומר האמת. ומשו"ה גם אם הודו חוץ לב"ד מ"מ כיון דאינם מחוייב להעיד חוץ לב"ד. ולא הי' תועלת כלל בעדותו. לכן הי' יכול לכפור ולק"מ מזה:

גם מ"ש ראי' להיפך ממ"ש הר"ן בנוטל שכר להעיד. שאם החזירו השכר לבעלים יכול להעיד אח"כ. ובזה יהי' קשה דהא נוטל שכר להעיד אינו פסול משום חשיד לשקר רק מטעם קנס. וא"כ בזה יהי' נוגע משום דעביד אינש להחזיק דבריו הראשונים. אלא דבאמת כתבו דבנוטל שכר להעיד ל"צ אפי' להעיד מחדש אח"כ. אלא אם החזיר השכר אח"כ נתקיים עדותו כיון דאינו אלא קנס. ועי' מש"ל בסי' ל"ד בדין נוטל שכר להעיד ולפ"ז לק"מ דהא באמת ל"צ אפי' להעיד מחדש:

ומ"ש עוד בשם תשובת הרשב"א סי' אלף רנ"ג אם בא בעלה וחזרה ואמרה בפניו גרשתני נאמנת. ולא אמרי' עבידה לאחזוקי שקרא. ובזה קשה דהא הרשב"א איירי אפילו בנשאת מקודם דאז בודאי תהי' משקרה שלא יחזיקו העולם דעברה על איסור דאשת איש. ובדברי הרא"ש שהביא שם דקודם שנשאת נאמנת אפי' אם אמרה כן להנשא. בזה י"ל דמ"מ בידה ליתן אמתלא. משא"כ היכא דכבר נשאה בודאי יהי' קשה אלא דאין זה ענין לכאן דהתם בל"ז יהי' קשה אף א"א דלא עביד לאחזוקי דבריו מ"מ הא היא תאמר כן שלא תהי' הדין דתצא מזה ומזה ולהחזיקה דעברה במזיד על איסור אשת איש אע"כ דהרשב"א סובר דהך חזקה דאין אשה מעיזה היא אלים כ"כ דאפ"ה לא תוכל להעיז פני' בפני בעלה [ויש להאריך בדברי הרשב"א דשם מ"ש בהא דכתובות דאמרי' מיתה אינה יכולה להכחישו גירושין כיון דאיכא המסייע לה מעיזה. דמשמע בל"ז לא היתה יכולה להעיז. די"ל דקו' הגמ' היא כיון דע"כ צ"ל דהיא מתירא שיבוא בעלה. ממילא נימא דמיד לא תתחיל לומר גרשתני כיון דהיא יראה שיבוא בעלה אח"כ ולא תהי' יכולה להעיז ואכ"מ] ולפמש"ל בסי' ל"ז דהטעם בזה לאו משום דחשיד למשקר. רק כיון דהוא נוגע פסול אפי' אם המעשה היא אמת עי"ש וא"כ באשה שאומרת לבעלה גרשתני. בזה אפי' אם היא נוגע. מ"מ הא הפסול נגיעה אינו אלא כמו קרוב. והכא אינו נאמנת מטעם עד דהיא בע"ד ובל"ז היא נוגע בעדותה כמ"ש רק דנאמנת משום החזקה ומשו"ה גם קרוב ובע"ד נאמן. וליכא ראי' כלל להיפך. ושפיר י"ל דבזה חשיב נוגע כמ"ש הנתיבות דאיירי באופן שהוא הי' סבר דהב"ד ידון ע"פ ולא הי' ידע דהוא קרוב. דאז יחזיקו העולם דהי' בדעתו להעיד עדות שקר. והיכא דהי' סבר לאכול בשר חזיר ועלתה בידו בשר טלה צריך ג"כ כפרה דהיא איסור וה"ה מזה. ולא גרע מלוה רשע. דמשו"ה הוא ג"כ נוגע וחשיד להעד שקר. ומטעם שכתב הרמב"ם שם דלצאת ידי הבריות מתכוין:

ובזה יש לעיין מ"ש דאם אומר להיפך מדבריו הראשונים יהי' נאמן. די"ל כיון דאיירי ע"כ באופן דהוא הי' סבר דאומר מתחילה בתורת עדות. ולפ"ז אם אומר להיפך מדבריו הראשונים. אינו נאמן ג"כ דאין אדם משים עצמו רשע כיון דהוא הי' סבר אז דאומר כן בתורת עדות. ובדעתו הי' להעיד שקר. ואע"ג דאח"כ נתגלה דלא הי' מועיל עדותו כלל מ"מ הוה כהי'