משכן העדות שט

כל העולם וממילא היא בידו להזמין עדים. ומשו"ה אפי' אם באו לב"ד והעידו הכשירין והפסולין. וגם כוונו להעד יכול הב"ד אף לדון ע"ז. ואמרי' כמ"ש הקצוה"ח כיון דצריך להיות כונתו להעדים הו"ל כאלו הזמין המקדש עדים והוציא השאר מכלל העדים:

ואם נימא כן ע"כ צריך לומר דגם לפי' רש"י ורשב"ם ב"ב דלא צריכים לבוא לב"ד מ"מ ע"כ לית מיחש בקידושין הנעשים בפני הקרובין והוא דמסתמא לא כוונו להעד דאל"כ גם בהזמין יהי' קשה דלא יהי' מהני בזה. אמנם דבאמת מבואר להיפך דגם בזה מהני אם הזמין עדים. וא"כ ממילא לרש"י ורשב"ם הי' צריך להזמין עדים לקידושין וגיטין משום קו' התוס':

והנה התוס' בקושיתם לא מקשים רק מגיטין. ונתקשה בזה האו"ת אמאי לא מקשים ג"כ מקידושין עי"ש בס"ק ו' דכתב דמקידושין ל"ק כלל כיון דנתחזק לן למקודשת. אמנם דזה דוחק דהא עיקר קו' התוס' הכא דלא תהי' מוחזק לן מתחילה כיון דידעינן דהקידושין הי' בלא עדים וכמ"ש:

והי' נראה לפענ"ד לישב קו' האו"ת דמשו"ה לא מקשים תוס' רק מגיטין והיא משום דהא קו' התוס' היא ג"כ לר"י דגיטין שוה לדיני נפשות. ולר"י ל"ק מקידושין משא"כ לדידן קשה ג"כ מקידושין:

ובזה יהי' מיושב ג"כ מה דמקשי' על הא דאנן קימ"ל בסי' מ"ב באהע"ז דהמקדש בע"א חוששין לקידושין אם שניהם מודים. ואמאי לא ניחוש ג"כ אם קידשה בינו לבינה דהא ע"כ צ"ל דלא גמרי' דבר דבר מממון. וגם אם יהי' ע"א נאמן אמאי לא יהי' נאמן גם קרוב דהא כל מקום שהאמינו התורה ע"א אפי' קרוב:

ועוד הקשה הב"ש שם כיון דבע"א חוששין גם בפני קו"פ אמאי לא ניחוש לכל השיטות אפי' אם כוונו להעד ועי' בנתיבות הנ"ל מ"ש לישב הקו'. ולפמ"ש זה אינו:

ולזה אקדים איזה הקדמות אשר בארתי זה היטב בעזה"י במקום אחר. חדא הא דכתב הרמב"ם בפ' י"ח דסנהדרין דהיכא דנתחזק איסור ע"פ ע"א סוקלין ושורפין אח"כ עליו. היא דוקא בעד כשר. דבזה כיון דנאמן כב' ממילא הוה נתחזק האיסור ע"פ שני עדים וסוקלין ושורפין אח"כ. משא"כ היכא דנתחזק האיסור ע"פ קרוב דבזה אף דנאמן מ"מ לא הוה כבתרי. ויכול אח"כ עד כשר להכחישו כמבואר ברמב"ם פ' י"ב מה' גירושין בזה לא אמרי' דסוקלין. וראי' לזה היא קו' הפ"י באחד שאומר קדשתי את בתי דאין סוקלין כמבואר בקידושין ס"ג וקשה אמאי הא נתחזק האיסור ע"פ ע"א מזה נראה דבעינן עד כשר דוקא:

ועוד דהא דכתב הרמב"ם בנתחזק האיסור ע"פ ע"א סוקלין ושורפין עליו. אף דע"א אינו נאמן למיתה ולמלקות היא משום דבשעה שהיינו מחזיקים זה לאיסור עדיין לא הי' לפנינו לדון על מיחה ומלקות. ומשו"ה הי' נאמן דלענין איסור ע"א נאמן. ואז הי' נאמן דאף דלמלקות אינו נאמן. מ"מ הא מסתמא לא יבואו לידי מלקות ומיתה כיון דהחתיכה היא נאסרה מכח עדותו. מסתמא לא יאכלנה שום אדם. וא"כ אז לא הי' לנו לדון כלל על איסור מלקות רק לאיסור משו"ה ע"א נאמן משא"כ אם בשעה שבא העד מיד הי' לנו לדון גם על מלקות ומיתה דידעינן בבירור שיבוא אח"כ לידי זה. והעד לא בא רק לענין זה בודאי לא נאמן העד. ובעינן שני עדים הכשירים בדיני נפשות דוקא:

הקדמה הג' היא כמ"ש דהא דגמרי' דבר דבר מממון היא ב' דברים א' דאין ע"א נאמן לומר אשתך זינתה או דהוא אסורה באיסור אשת איש. או דהיא גרושה. ואמאי נימא דזה היא כמו איסורין. ויהי' ע"א נאמן לזה גילה לן הכתוב דאין ע"א נאמן ובעינן שני עדים כמו דיני ממונות. ועוד דגוף הדבר לא מתקיים אלא בעדות יהי' הטעם שיהי' ושניהם צריכים. דאם לא היינו ילפינן רק דבעי' שני עדים היינו אומרים אף דבעי' שני עדים. מ"מ הודאת בע"ד היא כמו שני עדים. ולא צריכים עדים לקיום הדבר. רק היכא דהם לא ידעי מגוף הדבר או להודיע לאחר שהוא כן צריך שני עדים משא"כ על קיום הדבר לא צריכים עדים כלל. וגם אם לא הי' אומרי' דצריך שני עדים כמו ד"מ והיינו אומרים דע"א נאמן גם בזה. אף אם היינו אומרים מגז"ש דדבר דבר דאין הדבר מתקיים בלא עדים כלל וצריכים עדים לקיום הדבר כמו בממון היכא דהיא חב לאחרים צריכים עדים לקיום הדבר ה"ה בזה היינו אומרים. דמ"מ לענין דין חלוקים הם. דבממון היכא שהוא חב לאחרים דבעינן שני עדים נגד האחרים ואין ע"א נאמן נגד האחרים. ממילא בעינן ג"כ שני עדים לקיום הדבר. משא"כ בגיטין וקידושין דלגבי אחרים ע"א נאמן ממילא על קיום הדבר לא צריך ג"כ רק ע"א האי כדינו והאי כדינו. משא"כ לפי האמת דגמרי' תרוויהו. ממילא צריך ג"כ שני עדים לקיום הדבר כיון דע"א אינו נאמן בגיטין וקידושין לגבי אחרים:

ד'. היא דאם לא גילה לן הכתוב דאין דבר שבערוה פחות משנים. אז הי' מחולקים ג"כ בדינם. ולא הי' דינם שוה ומצד הסברא היינו אומרים אם בא ע"א ומעיד על אשה זו שהוא אשת איש והיא מודה לדבריו דבל"ז ע"א בהכחשה אינו נאמן ממילא לגבי אחרים כיון דהם לא יכולין להכחישו והם לא יודעין בזה הי' העד נאמן לאוסרה לכ"ע כדין ע"א נאמן באיסורין. ולשיטת הרשב"א ורוב הפוסקים אפי' באיתחזק. וממילא אם אחד בא עלי' חייב מיתה. דה"ל נתחזק האיסור ע"פ ע"א דסוקלין ושורפין עליו אח"כ. משום דאז לא היינו דנין למיתה. והיינו אומרים דלא יבוא לידי חיוב מיתה. דודאי לא יבוא עלי' כיון דהיא אסורה עליו. משא"כ בגיטין אם בא ע"א להתיר אותה לשוק דהיא מוחזקת לן לאשת איש ובא להעד דהיא גרושה או דמת בעלה בזה הו"א אף בלא הגז"ש דדבר דבר מממון דאין ע"א נאמן. (ובסוגי'. דע"א נאמן באיסורין כתבתי דזה דעת הרשב"א קידושין דכתב באיתחזק התירא ל"מ דאין ע"א נאמן והוא תמוה עי"ש בפ"י בקו' זו) דהא בזה כיון דבא להתיר אותה לשוק והיא כמו דיני נפשות כמ"ש תוס' להתיר ערוה שיש בו מיתת ב"ד ובזה בעינן שני עדים הכשרים בדיני נפשות. וע"א אינו נאמן דבזה ל"ש דע"א נאמן באיסור והיא להתיר אותה דהא זה גופו היא דיני נפשות. ואנו דנין מיד להתיר אותה להנשא לשוק והיא איסור מיתת ב"ד. ולזה בעינן שני עדים הכשירים בדיני נפשות ממש:

ולפ"ז י"ל דגם לפי האמת ענין דקידושין וגיטין אף דשניהם היא דבר ערוה. מ"מ חלוקים הם לדינא. בקידושין אם באו שנים לאסור אותה לשוק. בזה כיון דמצד הדין הי' ע"א נאמן אם לא הגז"ש דדבר דבר מממון. אמנם דבזה לא בעינן עדים רק עדים דמהני בממון מהני ג"כ בזה. למש"ל אם הם עדות מיוחדת מוחזקת ג"כ לאשת איש על ידם. כיון דעדות זה כשר בממון. ומה"ד דלזה לא הי' צריך רק ע"א. רק דגזירת הכתוב היא משום דבר דבר. אמנם עדות דמהני בממון מהני ג"כ בזה. ולפ"ז לענין קיום הדבר מהני ג"כ עדות דמהני אח"כ וכשר ג"כ עדות מיוחדת. משא"כ בגיטין אם באו עדים להתיר אותה לשוק בזה בלא הגז"ש דדבר דבר בעינן ג"כ שני עדים כיון דהיא דיני נפשות רק דהגז"ש לא בא אלא על קיום הדבר כמו בממון היכא דהיא חב לאחרים בעינן עדים על קיום הדבר ה"ה בזה. אמנם לענין דין חלוקים הם דבעדות ממון כשר עדות המהני לענין ממון על קיום הדבר משא"כ בגיטין בעי' עדות על קיום הדבר שיהי' כשר ומהני לעדות אח"כ לגבי אחרים. וממילא דבעי' ג"כ עדים שיהי' מהני בדיני נפשות ממש כיון דהיא ענין הנוגע לזה כמ"ש. ועדות מיוחדת דפסול בגיטין להעיד עלי' שהיא גרושה להתיר אותה לשוק. לא מהני ג"כ לקיום הדבר:

ולפ"ז לר' יוסי דס"ל בד"מ לא אמרי' נמצא קו"פ ממילא דיש לחלק ג"כ בגיטין וקידושין דבקידושין הא דבעינן שני עדים היא רק משום דבר דבר מממון. ממילא דמהני עדות שהי' בניהם קו"פ להעד שאשה זו גרושה. וממילא דהוה ג"כ עדות על קיום הדבר. משא"כ בגיטין דהיא דיני נפשות. וקו"פ פוסל בדנ"פ ממילא דפוסל גם בגיטין וממילא דבעינן גם על קיום הדבר שלא יהי' בניהם קו"פ ולכן לא מקשה תוס' קו' זו