משכן העדות שח

השעבוד דאינו סומך דעתו עליו כיון דיכול להבריחן כן י"ל בדברי הרמב"ן משא"כ הר"ן י"ל דס"ל כתוס' בזה דאף אם לא מצי לטרוף ממשועבדים מ"מ היכא דאית לי' קרקעות ב"ח חשיב שיעבוד קרקעות, ולפ"ז לא הוה מצי לתרץ על קו' התוס' דמב"מ האיך משכחת לה לא כתי' הרמב"ן כיון דלא מהני הודאתו נגד לקוחות ל"ח ש"ק. מ"מ קשה נהי דלא מצי לטרוף ממשעבדי דמכר הא טריף מנכסי' ב"ח. וע"ז תי' דאין לו קרקע דהיינו עכשיו אין לו קרקע. אבל בעת הלואה הי' לו קרקע ומכרו מ"מ זה ל"ח ש"ק כיון דמהם לא יכול לטרו' הוה כמו לפי האמת בעדים. דל"ח ש"ק היכא דאית לי' משעבדי כיון דהחכמים הפקיעו השעבוד. וע"כ צ"ל דאיירי דהי' לו בעת הלואה קרקע דאל"כ קשה קו' הנ"ל מיורשים משא"כ גבי הודאת עדים דבזה טריף אף ממשועבדים הוצרך לתרץ דהעדים לא ידעו מהפרעון:

השמטה. (דבר זה שייך לסוגיא דקרוב ופסול אף שכבר מדברים אלו בשער דקו"פ מ"מ א"א לבהמ"ד בלא חידוש לכן הדפסנו ב"ז):

עוד נ"ל על דברי הקצוה"ח בעיקר הדין שכתבו דאם הזמין המקדש עדים אז מהני כיון דהוא הזמין אותם לעדים והוציא השאר מכלל העדים ומהני כמו דמהני בד"מ אם הזמין המלוה עדים בזה נראה לפענ"ד דצ"ע. ואקדים דברי התוס' בסוגי' ד"ה שמואל אמר דמקשי' גם לר"י קשה בגיטין וקידושין שהם במעמד קרובין כי היא כמו דיני נפשות והקשה הנתיבות ס"ק י' דהא עיקר דבעינן עדות בדבר ערוה היא משום דילפינן דבר דבר מממון. וא"כ עדות המועיל בממון אמאי לא יהני בקידושין. ותי' משום דהיכא דהוא הכחשה ל"צ בזה [וצ"ע מהרשב"א קידושין דכתב דלאביי הא דגמרי' דבר דבר היא רק במקום הכחשה] דבר דבר מממון דבל"ז בעינן עדים שיהי' מהני בדיני נפשות כיון דהיא ענין הנוגע לנפשות עיי"ש אמנם עדיין קשה דהא קו' התוס' אינו האיך ידעינן שהיא מקודשת או מגורשת. דע"ז היא מוחזקת בא"א ולמגורשת. והוה כמו אשה שאמרה שקבלה קידושין או גירושין בפני עדים הוחזקה וסוקלין ושורפין אח"כ ה"ה בזה. דהא קו' התוס' האיך מצאנו ידינו בגיטין וקידושין ושם לא הוה הכחשה. רק דעיקר קו' התוס' היא דגוף הקידושין והגיטין יהי' בטלין כיון דהיא בפני קרובין. וע"ז הקו' במ"ע. כיון דלר"י בד"מ ל"א נמצא קו"פ עדותן בטלה. והא דבעינן עדות לקיום הדבר לגוף הקידושין היא משום דילפינן דבר דבר מממון ואמאי לא יהי' מהני עדות המהני בממון. ולכאורה היא תימא על התוס':

ולזה הי' נראה לפענ"ד דהא דאמרי' בכל מקום דאין, דבר שבערוה פחות משנים. ואין ע"א נאמן להעיד על אשה שהיא אשת איש. או להתיר אותה לשוק להעיד שהיא גרושה או מת בעלה מה"ת לאו משום דילפינן זה דבר דבר מממון כי היכא דהתם בעינן שני עדים ה"ה בזה דזה אינו דבל"ז ידעינן ג"כ דאין פחות משנים כיון דבא להחזיק אותה לאיסור אשת איש. ולחייב הבא עלי' מיתה ממילא הוה כמו דיני נפשות ובעינן דוקא שני עדים והא ראי' דבכל מקום דאמרי' דאין דבר שבערוה פחות משנים לא הביא הגמ' הך דרש דילפינן דבר דבר מממון. רק התם בקידושין גבי המקדש בע"א דאין חוששין לקידושין אפי' אם שניהם מודים עי"ש ד' ס"ה ולמה לא הביא הגמ' הך דרש במקום אחר וכמו שאבאר הטעם בעזה"י:

ועוד דאם נימא דלפי האמת הא דבעינן בדבר שבערוה שני עדים היא רק משום דילפינן דבר דבר מממון. א"כ נימא דלגמרי מדמינן לממון. א"כ הא דמבואר בכמה מקומות דמה"ת מהני רוב בדבר שבערוה. הא קימ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב. ונימא דגם לענין זה ילפינן דרוב לא מהני בדבר שבערוה כמו בממון. מזה נראה דלהא דבעינן ב' עדים בדבר שבערוה בזה ל"צ קרא כמ"ש תוס'. כיון דמתירין אשת איש לעלמא היא כדבר איסור בדיני נפשות ובעי' עדות שיהי' כשר בדיני נפשות ויותר מזה דעדות מיוחדת דכשר בד"מ ופסול בדיני נפשות. גם בדבר שבערוה פסול. דהיא כמו דיני נפשות רק התם בקידושין אמרי' דאין הדבר מתקיים בלא עדים כלל ואפי' אם ידעינן דגוף המעשה היא אמת אפ"ה לא צריכה גט כלל ולא מוחזקת לאשת איש ע"ז פריך הגמ' נימא הודאת בע"ד כק' עדים ויהי' ממש בהקידושין. ותהי' מוחזקת לאשת איש לחייב הבא עלי' אח"כ כמו אם אמרה נתקדשתי בפני עדים והלכו. וע"ז תי' הגמ' שפיר ועדיין צ"ע:

וז"ל הרשב"א שם וי"ל דגבי ממון אי לאו דכתב רחמנא כי הוא זה דמיני' גמרי' הודאת בע"ד הו"א דלעולם לא מתקיימא מילתא אלא בסהדי משום דכתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר. אלא דאמר כי הוא זה וגלי לן דיקום דבר במקום דאיכא חובה לאחרינא כתיב. והילכך עריות דכתיב בהו דבר ע"כ לצד ממון שיש בו חוב לאחרינא הוקשו עיש"ה. היוצא מדברי הרשב"א דגם בממון היכא דאיכא חוב לאחרינא בעינן עדים לקיום הדבר דבזה אין הדבר מתקיים בלא עדות כלל. והא דאמרי' דלא איברי סהדי אלא לשקרי היא במקום דלא חב לאחרינא, וכ"כ הרשב"א שם. וערוה דכתיב בה דבר מקשינן לממון דאין גוף הדבר מתקיים בלא עדים דבזה היא ג"כ חוב לאחרינא. אמנם בגוף העדים יש חילוק. דבד"מ מתקיים בעדים הכשירים בד"מ. ובדבר ערוה אין הדבר מתקיים אלא בעדים הכשירים בדיני נפשות. כיון דהיא כמו דיני נפשות. והרבה כתבתי עוד בזה במקום אחר. ולפ"ז מקשים התוס' שפיר האיך מצאנו ידינו בגיטין כיון דהיא דבר הנוגע לנפשות. ממילא בעינן עדות לקיום הדבר שיהי' כשירים בעדות נפשות. ולזה דקו"פ פוסל בדבר ערוה ל"צ למילף מד"מ. דבל"ז ידעינן ג"כ אם עדים מעידים על אשה להתיר אותה לשוק דהיתה אשת איש ומעידים שהיא גרושה והי' בניהם קו"פ בזה עדותו בטל כיון דהיא דבר ערוה והיא כדיני נפשות. וממילא בעינן עדים לקיום הדבר ג"כ שיהי' כמו זה ומקשים תוס' שפיר לר"י ג"כ כיון דבדיני נפשות פוסל וה"ה בזה:

ולפ"ז י"ל הא דאמרי' דמהני אם הזמין המלוה עדים אף אם הפסולין כוונו להעד היא מטעם שכתב הרא"ש דלאו כל כמיני' להפסיד לזה ממונו. מ"מ זה אינו רק בזה דאין הענין נוגע רק לו. משא"כ בקידושין דהוא לחוב לאחרים אמרי' להיפך דלאו כל כמיני' להפסיד לאחרים ולהזמין עדים. ובל"ז מה שנוגע לאחרים נתבטל כל העדות משום נמצא קו"פ דהא הם לא הזמינו אותו לעדות. וממילא לא הוה קידושין כלל, דאין קידושין לחצאין כמ"ש המפורשים, ועל אחרים הי' נראה דלא מצי הוא להזמין אחרים לחוב לאחרים. דהאיך יכול הוא להזמין עדים לחוב לאחרים. הא מי שהוא לחובתו. אדרבא הוא רוצה שיהי' עד. ושיהי' נתבטל כל העדות. ואף דמלוה יכול להזמין אף שהיא לחובת הלוה. זה אינו כיון דבאמת הוא חייב לו. לא הוה לחובתו כלל. דמחוייב הוא לשלם לו וה"ה בכל אופן היכא דהדין היא אם הזמין עדים דמהני תו לא הוה לחוב לו. וגם דהא גם הלוה צריך להתרצה לזה. משא"כ בזה דהא אם נימא דלא הוה לחוב אז לא צריך עדים כלל לקיום הדבר. וצ"ל כמ"ש הרשב"א דהיא גזירת הכתוב דהוה כמו אם הי' לחוב ממש. ממילא דלא מהני אף אם הזמין המקדש עדים וצ"ע:

ואם נימא דלא מהני אם הזמין עדים ממילא דל"ש תי' הקצוה"ח דהוה כאלו הזמין עדים דהא גם זה לא מהני דלאו כל כמיני' להזמין עדים. ולפ"ז י"ל לפי תי' התוס' שכתבו דמשום ראי' לחוד לא נתבטל. רק דצריכים לבוא לב"ד. וכתב הב"ש בסי' מ"ב הבאתיו לקמן. דאף אם באו אח"כ לב"ד מ"מ לא נתבטלו גוף הקידושין ועי' שם בא"מ שפירש דבריו דה"ל כאלו הי' מקדש בפני עדים והלכו דהקידושין הי' קידושין גמורין רק דאין הב"ד יכולין לדון על העדות כיון דלא ידעינן אם המעשה היא אמת עי"ש. ולפמ"ש צ"ל כיון דגוף הקידושין מהני אף אם קידש בפני פסולין ממילא יכול הוא להזמין לו עדים ג"כ דזה לא הוה לחוב לאחרים כלל דאף אם לא יזמין תהי' ג"כ אסור על