משכן העדות שו

ואסביר קצת הענין. דהא הפ"י כתב לישב קו' התוס' בגיטין דמקשים כיון דע"א נאמן באיסורין למ"ל וספרה לה דהו"א דע"א נאמן בכל מקום אפי' באיתחזק משום דאיכא ג"כ חזקה אין אדם חוטא ולא לו. משא"כ בנדה י"ל דיצרה תוקפה. משו"ה היא משקרה עי"ש. וא"כ באמת יהי' קשה דהא חזינן דבאיסורין היכא דלא איתחזק האיסור ע"א נאמן ואפי' היכא דלא שייך החזקה דאין אדם משקר ולא לו כגון הבע"ד שהוא נוגע אפ"ה נאמן וא"כ עכ"פ באיתחזק יהי' עד כשר נאמן היכא דל"ש דיהי' משקר מחמת הנאתו מחמת החזקה זו דאין אדם חוטא ולא לו. איתרע החזקה. וממילא ע"א נאמן להתיר. אלא דא"כ יהי' קשה אמאי יהי' ע"א נאמן לאסור באיתחזק היתרא כמ"ש הפ"י דל"ש הך חזקה. אלא לפמ"ש הרשב"א דאיתחזק התירא לא מצינו יהי' הפי' בדבריו כמו שפי' הפ"י או כמ"ש דזה גמרי' מנדה ממילא י"ל להיפך דגם באיתחזק התירא ע"א נאמן מטעם חזקה אין אדם חוטא ולא לו. ומטעם זה ס"ל דגם באיתחזק נאמן העד. ובאמת לא גמרי' זה מאו הודע אליו. אלא מטעם אחר ומנדה יליף זה. וגם להתיר מטעם דהך חזקה אין אדם חוטא ולא לו מדחה החזקה שהי' מקודם. וזה מוכח מר"מ דדוקא במכחיש פטור ולא באומר איני יודע. וממילא לרבנן דוקא בחלב מחייבי באומר איני יודע ולא בשותק. ומדר"מ נשמע לרבנן. וי"ל דמטעם זה ס"ל להרמב"ן והרשב"א דגם באיתחזק התירא הוא נאמן מחמת החזקה דאין אדם חוטא ולא לו. אלא דא"כ יש לעיין באיתחזק איסורא אם נודע שהוא נוגע נאמן דהא בזה ל"ש הך חזקה וי"ל דאינו נאמן נגד החזקה קמייתא וצ"ע:

ולשיטת התוס' דס"ל דע"א אינו נאמן נגד איתחזק אף להתיר. ולכאורה קשה הא בזה איכא חזקה אחרת דאין אדם חוטא נגד החזקה. י"ל דהא כתב הסמ"ע דע"א אינו נאמן בממון בלא החשש דמשקר איכא ג"כ חשש דאומר בדדמי דע"א לא מדייק. ולפ"ז י"ל דס"ל לתוס' כיון דלא מצינו דהמני' התורה לע"א רק היכא דלא איתחזק י"ל בזה כיון דלא איתחזק סגי בעדות כל דהוא. אף דשייך החשש דלא דק אפ"ה נאמן. משא"כ היכא דאיתחזק אינו נאמן אף היכא דל"ש הך חשש דמשקר מ"מ אינו נאמן משום דע"א לא מדקדק היטב ואומר בדדמי. ותו ל"ש החשש דאין אדם חוטא ולא לו כיון דהוא סבר דאומר אמת ואינו משקר כן ס"ל לתוס' אמנם שיטת החולקים י"ל דס"ל כיון דע"א נאמן באיסורין ע"כ לענין זה הוא מדקדק. וממילא אף באיתחזק איסורא נאמן משום חזקה אין אדם חוטא ולא לו:

ומעתה אבוא לבאר לדינא היכא דלא איתחזק אם נאמן העד בדבר שבערוה. הנה ברמב"ן הנ"ל ביבמות וכן בהר"ן בסוגי' דשליש מבואר בהדי' דאינו נאמן אפי' בלא איתחזק וכ"כ הר"ן בחידושיו ריש גיטין דקו' הגמ' ועוד דהוא בדבר שבערוה אינו נאמן אפי' בלא איתחזק. והאחרונים תמהו על הר"ן דהא גבי קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא אחר ואמר אני קדשתי' נאמן ליתן גט כתב הר"ן אף דהוה דבר שבערוה. מ"מ כיון דלא איתחזק האיסור. ותמהו אמאי כתב בגיטין דאם באו כל הקרובין ואמרו לא קידש אותנו אפ"ה אינם נאמנים [אע"ג] משום) דלא איתחזק. ונ"ל דאפשר לומר לפמ"ש דישנו ב' טעמים שכתב המרי"ק דמשו"ה ע"א נאמן בלא איתחזק חדא דגמרי' מנדה דהוה דבר שבערוה. הטעם הב' דגם בממון נאמן ע"א היכא דלא איתחזק. ונפ"מ בין שני הטעמים כמ"ש בעד פסול. דא"א דגמרי' מנדה דגם זה הוא דבר שבערוה. גם אשה ועבד נאמנים בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק. משא"כ א"א דמנדה לא גמרי' דזה לא הוה דבר שבערוה רק דגמרי' בממון דלא אתחזק. ובממון באופן זה בעינן עד כשר דוקא והכא עד פסול אינו נאמן וי"ל דמשו"ה כתב הרמב"ן וכן הר"ן בקו' הגמ' ועוד דה"ל דבר שבערוה ואפי' בלא איתחזק אינו נאמן. משום דהא במת בעלה גם עבד ושפחה נאמנים. וכן כשירים להביא גט ממדה"י לומר בפנ"כ. וע"ז כתבו שפיר דאם נימא דגם בזה נאמנים היכא דלא איתחזק ע"כ דגמרי' מנדה. ממילא לאסור יהי' נאמנים אף נגד חזקה כמ"ש. משא"כ בעד כשר שפיר י"ל דהיכא דלא איתחזק נאמן דהא גם בממון הוא נאמן כמ"ש הר"ן בחידושי חולין צ"ז. דהא דמהדרינן לצ"מ בט"ע ולא לאחר הוא משום דאחר חשיד לשקר. משא"כ באומר שהיא של אחר נאמן. הרי דבלא איתחזק גם בממון הוא נאמן. ממילא עד כשר היכא דלא איתחזק גם בדבר שבערוה הוא נאמן. וי"ל ג"כ מטעם הנ"ל די"ל דהקרא דלא יקום ע"א הוא דוקא במכחיש, ולא באומר איני יודע. והא ראי' לשיטת התוס' קאי זה ג"כ על איסורין. ואפ"ה היכא דלא איתחזק נאמן והיכא דאיתחזק אינו נאמן. וכיון שכן י"ל גם בדבר שבערוה כן. וכנ"ל:

ומשו"ה בגיטין דהוא עד פסול כתב הר"ן שפיר דאינם נאמנים אפי' בלא איתחזק. משא"כ בזה באומר אני קדשתי' בזה ממנ"פ אם האמת היא דהוא קידש אותה או בודאי נאמן ליתן לה גט. ול"ל דהיא שקר דהא אז הוא עד כשר. ועד כשר אינו חשוד לשקר היכא דאיתחזק. וא"כ מכח זה ידעינן בבירור דהוא בעלה. דהיכא דלא איתחזק נאמן עד כשר, ומשו"ה כתב הר"ן שפיר דהוא נאמן. דהר"ן לשיטתו דס"ל בחולין. דגם בממון היכא דלא איתחזק ולא בא להוציא מחזקה ע"א נאמן ה"ה בדבר שבערוה. אמנם זה דוקא בעד כשר. משא"כ בעד פסול דלא נאמן בשום ענין גם בדבר ערוה אינו נאמן. ומשו"ה בסוגי' דשליש חולק על הרמב"ן. ובזה יש לישב כמה קו' שמקשים בזה מהא דנאמנת חי' ועי' בהאחרונים. ולפמ"ש הכל נכון דכ"ז הוא עד פסול:

גם בזה נ"ל לישב דהא לכאורה קשה דאי אמרי' היכא דאיתחזק אמרי' אין דבר שבערוה פחות משנים. משא"כ בלא איתחזק א"כ הא דפריך הגמ' בריש גיטין הא אין דבר שבערוה פחות משנים. ולשיטה זו קו' הגמ' היא כפשטא כיון דאיתחזק איסורא אמרי' אין דבר שבערוה. ותי' הגמ' דרוב בקיאין. ולכאורה ניחא בזה מה שהקשיתי לעיל כיון דגמרי' דבר דבר מממון נימא כי היכא דקימ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב כמו כן נימא ג"כ דבדבר ערוה אין הולכין אחר הרוב. אבל בזה יהי' ניחא די"ל דתי' הגמ' היא כיון דרוב בקיאין. ורובא וחזקה רובא עדיף. והרוב מדחה החזקה. ולכן נאמן אח"כ העד מדינא. אמנם הא דפריך הגמ' ואפי' לר"מ דחייש למיעוטא. הא גם ר"מ דחייש למיעוט. מ"מ ודאי ס"ל דרוב עדיף מחזקה. רק דס"ל סמוך מיעוטא לחזקה והוה פלגא. אבל מ"מ בזה יהי' ע"א נאמן מדינא. ויהי' ראי' להיפך דגם היכא דלא איתחזק אין ע"א נאמן בדבר שבערוה. ואף די"ל דמ"מ בזה כיון דמקודם הי' החזקה אף דעכשיו איתרע החזקה אפ"ה אין ע"א נאמן משא"כ אם מעולם לא הי' חזקה י"ל ע"א נאמן וכ"כ הנוב"י דהא מ"מ היא איקבע איסורא לענין אשם תלוי. ואף דבאיסורין גם בזה האופן נאמן העד לברר חתיכה אחת משני חתיכות כאשר אדבר מזה לקמן בעזה"י וא"כ יש מקום לומר דה"ה בדבר ערוה אמרי' כן מ"מ יש לחלק כן. דלא יהי', קשה הא דגיטין. אבל לפמ"ש ניחא ג"כ דמ"מ יהי' קשה אמאי יהי' נאמן עד פסול לשליח הגט לומר בפנ"כ לזה הוצרך הגמ' לומר משום רוב. והא רוב מהני אף דלא מהני בממון י"ל כמ"ש:

ואדבר עוד מזה דכתבו הרמב"ן והר"ן דל"ל דע"א נאמן בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק דהא גם לאסור אמרי' כן. וכתבתי הטעם דאם נימא דע"א נאמן היכא דלא איתחזק הוא, ע"כ משום דגמרי' מנדה דגם נדה חשיב דבר שבערוה ואמאי לא יהי' ע"א נאמן לאיסור דהא נדה נאמנת לאיסור אף באיתחזק. הנה זה יש לדחות די"ל דגם לאיסור לא הוה נגד חזקה, דהא חזקת טהרה עשוי' להשתנות. וכ"כ האחרונים. ועוד לפמש"ל דבזה כיון דאינה מפקיע עצמה מבעלה נאמנת מצד הודאת בע"ד כק' עדים דמי. וא"כ ליכא ראי' מזה כלל. וי"ל דבאיתחזק לא נאמן הן לאיסור והן להתיר. משא"כ בלא איתחזק הוא להיפך דנאמן בין לאיסור ובין להתיר גם בדבר שבערוה והוא דזה גמרי' מנדה. וממילא אי אמרי' כן נאמן ע"א אף אם הי' איתחזק קודם רק דעכשיו לא איתחזק יותר. דהא גם נדה הי' איתחזק: