משכן העדות שה

ה"ה בכל מקום בדבר שבערוה היכא דליכא הכחשה ע"א נאמן. משא"כ הינא דאיתחזק איסורא אין ע"א נאמן להתיר גם בדבר שבערוה דזה לא נוכל ללמוד מנדה דהא נדה לא הוה איתחזק. וכן י"ל דהיכא דהוה איתחזק גמרי' להיפך דבר דבר מממון אף דלא הוה הכחשה כלל כמ"ש הלח"מ בפ"א מהל' גיטין דהגז"ש דדבר דבר קאי ג"כ על הך דוכתב לה ספר כריתות. ובעינן שנים אף דליכא הכחשה. ולפ"ז ל"ק לאביי למ"ל וספרה לה דהא באמת הוא יליף דבר זה מוספרה לה, ואי לא וספרה לה הוה אמרי' דבדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' בלא איתחזק וגם היכא דליכא הכחשה. ורבא ס"ל דמנדה לא מצינו למילף כלל די"ל כמ"ש תוס' דבאמת נדה לא הוה דבר שבערוה. רק דהוה ס"ד דהיא דבר שבערוה. וגם כמ"ש הרמב"ן יבמות איזה טעמים. ומשו"ה לרבא בכל ענין אין ע"א נאמן בדבר שבערוה. ובזה מיושב קו' התוס' יבמות וגיטין. דהוצרך הימ' תרוייהו איתחזק איסורא וגם דבר שבערוה. להקשות גם לאביי דלדידי' היכא דלא איתחזק ע"א נאמן גם בדבר שבערוה היכא דליכא הכחשה:

ובזה י"ל קצת מה דמקשים הא דפריך הגמ' ריש פ' הא"ר מההיא דהוחזקו ולמה לא פריך הגמ' מהא דתנן אשה נאמנת לומר מת בעלי. די"ל דהא הרמב"ן יבמות כתב דמנדה לא מצי למילף משום דאי אפשר בענין אחר. ועי' ברשב"א ריש גיטין מ"ש גבי מיתה הוצרכו רבנן לתקן שיהי' ע"א נאמן דילמא ימות בלא עדים וי"ל ועוד כתב הרמב"ן לפי שגם היא תעשה איסור ומשו"ה י"ל דנאמנת יותר עי"ש. ולפ"ז הי' מקום לומר הא דס"ל לרבא דלא כאביי דגם בלא הכחשה אין ע"א נאמן בדבר שבערוה. ואף היכא דלא איתחזק היא משום דס"ל דמנדה לא מצינו למילף משום דבזה היא בכלל האיסור. ולפ"ז באופן כזה כגון באשה שהעיד שמת בעלה היא נאמנת בזה כמו בנדה לפי שגם היא תעשה איסור אם הוא שקר. ולכן היא נאמנת. ולזה לא פריך הגמ' רק אמאי יהי' ע"א נאמן הא זה לא נוכל למילף מנדה. אף דבזה ליכא ג"כ הכחשה. ויש להוסיף אף דהיכא דאיתחזק איסורא. משא"כ בנדה. וא"כ גם אם היא אומרת מת בעלי לא נוכל ללמוד מנדה. י"ל דאם היא אומרת מת בעלי בזה גם בס"ד דגמ' הוה ידעה דאיכא חזקה דאשה דייקה ומינסבה דמרעה לחזקת אשת איש. דהא אם יבוא בעלה יהי' הדין דתצא מזה ומזה דהיא היתה מזידה דהיתה אומרת בשקר וחזקה זו מרעה חזקת אשת איש. ונאמנת כמו בנדה דנאמנת אף שהיתה בחזקת איסור כיון דעכשיו ליכא חזקה וה"ה בזה. משא"כ מע"א פריך הגמ' שפיר דהוה איתחזק איסורא, ול"ל דחזקה דדייקא מרעה להך חזקה. י"ל דהא קו' הגמ' היא ומנ"ל דע"א נאמן מדאו' דאם יהי' ע"א נאמן מדאו' אז לא יהי' חומר בסופו כמו בשני עדים כמ"ש תוס'. והא דאמרי' בס"ד דגמ' דע"א נאמן מדאו' אמאי יהי' חומר בסופו. היא מטעם קנס דאפ"ה בע"א ה"ל למידק. משא"כ בדין דאו' ודאי כיון דהוא נאמן לא יהי' חומר בסופו. ומשו"ה פריך הגמ' שפיר אמאי יהי' נאמן נגד איתחזק. משא"כ אם היא אמרה מת בעלי בזה כיון דתהי' חומר י"ל דהיא נאמנת מדין דאו' כמו בנדה. עוד אדבר מזה בעזה"י. ולפ"ז ניחא דע"א אינו נאמן לומר מת בעלה. או דנתגרשה אפי' לאביי משום דנגד חזקה גם לאביי ע"א אינו נאמן כמ"ש דזה לא מצינו למילף מנדה דהתם הוה לא איתחזק כלל כמ"ש תוס' וכל הראשונים:

אלא דעדיין יהי' קשה קו' המקנה מהא דאין האב נאמן לומר על בתו בוגרת דקדשה ונתגרשה כשהיתה קטנה דאף דהיא דבר שבערוה. מ"מ הא ליכא הכחשה. והיא לאסור. ואף אם נדחוק ונימא דזה איירי דאיכא הכחשה. ואף דהוה בידו מ"מ בדבר שבערוה ל"מ היכא דאיכא הכחשה. אפי' היכא דליכא חזקה כלל. וה"ה היכא דאיכא בידו. מ"מ יותר מזה קשה אמאי לא תהי' נאמנת למשנה אחרונה לאביי לומר טמאה אני מטעם ע"א נאמן באיסורין דהא בזה ליכא הכחשה. ואף דהיא משועבדת מ"מ היכא דהיא נאמנת בתורת עדות ל"ש כמ"ש החוות דעת בסי' קפ"ז הנ"ל דמשו"ה בנדה נאמנת ול"א דאינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה:

לזה הי' נ"ל דאפשר לומר דאביי ס"ל דהא גמרי' דבר דבר מממון. ובממון גופו היכא דלא איתחזק כלל וליכא הכחשה ע"א נאמן. וכן משמע מחידושי הר"ן בחולין צ"ז עי"ש. ועוד אדבר מזה בעזה"י. ואיתחזק התירא לא הוה חזקה כנ"ל בשם הרמב"ן והרשב"א והר"ן ומשו"ה ס"ל דבזה ע"א נאמן. אמנם כל זה אינו אלא היכא דאיכא עד כשר. דגם בממון אין ע"א נאמן היכא דלא איתחזק. רק בעד כשר ודבר שבערוה דגמרי' מממון בעי' ג"כ עד כשר דוקא משא"כ עד פסול ומשו"ה ל"ק מכל הנהו דבזה כיון דהם פסולי עדות אין ע"א נאמן. ובנדה דהיא נאמנת אף דהיא לא הוה עד כשר. י"ל דבאמת דנדה לא הוה דבר שבערוה. או כמ"ש הרמב"ן דמנדה לא מצינו למילף. ולפ"ז אנן דקימ"ל כרבא ממילא אין דבר שבערוה פחות משנים אפי' היכא דלא איתחזק כלל דהא זה לפמ"ש לא הוה איתחזק. ואפ"ה ס"ל לרבא דאינו נאמן. ואפי' עד כשר:

ובאם נימא דהא דאינה נאמנת למשנה אחרונה לאביי היא כמ"ש הרא"ש דרוב פעמים הם משקרים להפקיע עצמה מבעלה. ממילא י"ל כנ"ל דאביי ס"ל דנדה הוה דבר ערוה. י"ל דמשו"ה ס"ל לאביי דנאמן ג"כ לאסור אף דהיא נגד חזקת היתר. משום דגם זה יליף מנדה דנאמנת לומר שראתה שלא בשעת וסתה ובזה היא נגד חזקת היתר וחזקה אורח בזמנו בא. ואפ"ה נאמנת וכ"כ המקנה והש"ש. ועי' מש"ל בזה. וא"כ מזה מוכח דגם נגד חזקת היתר ע"א נאמן ואפי' בדבר ערוה בלא הכחשה:

ובזה י"ל דברי הרשב"א דכתב דבאיסורין ע"א נאמן דאיתחזק התירא לא מצינו והיא תמוה כנ"ל בשם הפ"י. אבל י"ל דס"ל באיתחזק התירא באיסורין גם לרבא נאמן. דזה ילפינן מנדה דהיא נאמנת לומר שראתה שלא בשעת וסתה. אף דהיא נגד חזקה. וזה ל"ל דהיא מטעם הודאת בע"ד. ומטעם שוי' נפשי' ח"ד דהא היא משתעבד לו. אע"כ דנאמנת בתורת עדות וכמש"ל. וא"כ מוכח דבאיסורין ע"א נאמן היכא דאיתחזק התירא כיון דלא מצינו להיפך י"ל דזה גמרי' מנדה:

בו יבואר הדין לדידן בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק אי ע"א נאמן:

ט וי"ל דזה הוא ג"כ כונת הרמב"ן והר"ן דכתבו דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה אף בלא איתחזק דהא אינו נאמן לאסור. די"ל דא"א דע"א נאמן בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק. קשה מנ"ל הא כיון דמצינו דהתורה החמירה בדבר שבערוה נימא לכולי מילתא איתקיש לממון. ובאמת בממון גם בלא איתחזק אין ע"א נאמן. וצ"ל כנ"ל דזה גמרי' מנדה. ונדה היא דבר ערוה באמת. וא"כ קשה דניליף ג"כ מנדה דלאסור ע"א נאמן בלא הכחשה אף באיתחזק היתר דהא גם בנדה הדין כן וזה באמת אינו. לזה ע"כ מוכח דנדה לא חשיב דבר שבערוה. וממילא דליכא הוכחה דע"א נאמן בדבר שבערוה היכא דלא איתחזק. וזה הוא לפי האמת. משא"כ לאביי באמת י"ל כן דהוא סובר דנדה חשיב דבר שבערוה. וילפינן מנדה היכא דלא הוה הכחשה. נאמן בדבר שבערוה להתיר היכא דלא איתחזק. ולאיסור אף היכא דאיתחזק התירא אפ"ה נאמן בלא הכחשה כמו בנדה. וצ"ע עוד בכל זה. מ"מ מבואר היטב דברי הרשב"א:

ובזה י"ל ג"כ דברי הר"ן הנ"ל דכתב דאביי ס"ל דמתני' אתי' כר"מ וא"כ מוכח דבא"י הוא חייב דדוקא באומר לא אכלתי פטור די"ל דזה הוא כונתו. דבגמ' דיבמות דהי' מוקי' המתני' כרבנן ע"כ מוכח דהדיוק הוא לאו דוקא דגם בא"י פטור ג"כ או כמ"ש תוס' או כהרמב"ן הנ"ל משא"כ לפי האמת דמתני' אתי' כר"מ אמרי' דהדיוק במתני' היא דוקא. ומוכח דר"מ ס"ל דע"א נאמן באיסורין אף באיתחזק באיני יודע ומנ"ל הא דילמא הקרא איירי דוקא בשותק ומטעם שתיקה כהודאה כמו לרבנן וצ"ל דס"ל כיון דידעינן דע"א נאמן באיסורין ה"ה באיתחזק