משכן העדות ל

ומילה לא נעשה איסור כלל. משא"כ בעדות אם לא יעיד יעבור הלה על איסור גזל מחוייב למחול על כבודו ולילך להעיד. ולזה פריך הגמ' מוהתעלמת דמשם מוכח דרשאי להתעלם אף אם יקחנו אחר ויחזיק לעצמו. ומכ"ש פריך דגבי אבידה היא בזיון קטן ונדחה מפני כבוד הבריות מכ"ש גבי כה"ג דהיא בזיון גדול:

והנה כבר כתבתי כמה פעמים הפי' בגמ' דכריתות. אמרו לו שנים יודע אתה בעדות פלוני וכו' דאי בעי אמר לא נתכונתי להעיד ובזה י"ל ג"כ דהא מקשים כיון דאיכא עדים אחרים שידעו לו העדות א"כ ה"ל כפירת דברים דהא יוציא הממון ע"י עדות כת הב'. ואפשר לומר דמשכחת דהעדים הם ת"ח. וזילי בהו מילתא להעיד בפני ב"ד דלא צריכים להעיד לו. ולזה גרמי לו הפסד בכפירתו. ולכן מחוייב בקרבן שבועה ועכשיו הם מעידים עליהם לענין איסור לחייבן בקרבן. דבזה צריכים להעיד. ויש להוסיף עוד כנ"ל דעכשיו אף אם הם יעידו עדותן לא מהני כיון דהשבועה הי' חל מאז עליהם דבשעה שהשביעם לא הי' כפירת דברים ממילא לא מהני עכשיו עדותן משום דנתבטל עדותן משום נמצא קו"פ כיון דהם כת אחת והי' להם צירף בשעת הראי' כאשר ביארתי זה היטב בפרק ד' עיי"ש:

היוצא מזה דבעדות ממון ת"ח בכל ענין פטור להעיד ל"מ באופן שלא יעשה חבירו איסור גזל במה שמחזיק הממון בידו שלא כדין. כגון שהוא תבע אותו שהלוה לו והלה השיב לו איני יודע אם נתחייבתי דפטור מלשלם. דבזה אף אם אמת דחייב לו. מ"מ לא חשיב בידו גזל כיון דמותר להחזיק מצד הדין וכמ"ש המפרשים על קו' מהר"י באסן מדוע לא אמרי' ספיקא דממונא לחומרא דהיא ספק איסור גזל. דמה שמותר להחזיק מצד הדין ל"ח גזל. ובזה האופן בודאי אינו מחיוב להעיד. בזה החיוב היא רק משום אם לא יגיד ומשום השבת אבידה לבעלים. וכיון דהיא נגד כבודו אינו מחוייב באם לא יגיד ומשום השבת אבידה אלא אפי' אף אם היכא דלא יעיד לו יעשה חבירו איסור גזל ממש. כגון דהלה מכחישו בברי שאינו חייב לו והוא ידע להיפך דחייב לו. או דמחזיק חפצו שלא כדין ואז אם לא יעיד לו יעשה הלה איסור גזל אפ"ה ל"ל להעיד משום דדבר שבממון נדחה מפני כבוד הבריות אף באופן דנעשה איסור. ומשו"ה באבידה מותר להתעלם אף במקום דבא אחר ליטלו כנ"ל וכאשר אדבר עוד מזה לקמן בעזה"י. ואז ע"י שמתעלם גורם שיכשל חבירו באיסור גזל אפ"ה מותר להתעלם כ"כ בעדות. ולענין אם יכול למחול על כבודו ולילך ולהעיד לשיטת האו"ת, דלדעת הרמב"ם גם בעדות יכול למחול על כבודו. בזה י"ל דדוקא היכא דנעשה איסור גזל אם לא יעיד בזה יכול למחול על כבודו משא"כ באופן דלא נעשה איסור כלל כנ"ל לא יכול למחול על כבודו אמנם לשיטת הריטב"א הנ"ל בכל ענין בעדות אינו יכול למחול על כבודו. ואין לו להעיד אף אם ירצה:

והנה בדבר איסור צריך להעיד ויבואר לקמן בעזה"י. ובש"ע סי' כ"ח סעיף ה' איתא אם יש בו צד אפרושי מאיסור חייב לילך ולהעיד. וכתב בסמ"ע דמשו"ה דקדק המחבר אם בו צד אפרושי. דהיא אפי' אם אין האיסור בפנינו רק יכול להיות שמסתעף מנו דבר איסור. כגון אם יודע עדות שבעלה מת. ויכול לבוא לידי איסור אם תקבלה קידושין מאחר צריך ג"כ להעיד עי"ש [ובאם נימא דבאיסור שוגג לא צריך להעיד וכאשר יבואר לקמן ולזה דייק רש"י אשה הבאה דאז תהי' מזידה. ממילא בזה אם תקבלה קידושין מאחר דבזה יהי' שוגגים לא יהי' צריך להעיד] ולפ"ז יש לעיין אם כבר העיד ע"א בב"ד. והת"ח יודע ג"כ אותה עדות שהעיד העד בזה יהי' הדין דיהי' מחוייב להעיד דבזה ל"ש דדבר ממון נדחה מפני כבוד הבריות. דהא בזה היא דבר איסור. שבאם לא יעיד עדות בב"ד ולא יהי' אלא ע"א יהי' העד מחייב שבועה. ודילמא ישבע להכחיש את העד ולזה יהי' מחוייב להעיד שלא יבוא לידי שבועת שקר ואף דאין האיסור לפנינו ודילמא לא ישבע לשקר ויפרוש מן השבועה אף אם לא יעיד עדותו מ"מ לדברי הסמ"ע אף אם היא ספק דילמא יהי' מסתעף דבר איסור צריך ג"כ להעיד:

ולפ"ז יהי' צריכים לומר הא דאמרי' בגמ' דת"ח לא יעיד היא דוקא היכא דליכא עד אחר רק הוא. דבזה אם לא יעיד לא יהי' שבועה כלל רק דמפסיד ממון ע"י כבישת עדותו דדילמא לא הי' רוצה לישבע לשקר. ובד"ש מחוייב גם ע"א. או כנ"ל דמ"מ חייב משום השבת אבידה ובזה פטור או די"ל דאיכא עוד ע"א. ובאופן דליכא שבועה. כגון דהיא עדות על קרקעות. משא"כ היכא דאיכא ע"א שמחייבו שבועה מצד הסברא נראה דמחוייב להעיד להפריש מאיסור שבועה ואפי' אם נימא דלא כהסמ"ע רק היכא דאין האיסור לפנינו ל"צ לחוש שיהי' מסתעף ממנו דבר איסור. אפ"ה בזה האיסור לפנינו דהא ידעינן שיהי' מחוייב שבועה מכח העד וצריך להעיד. ובזה י"ל קו' האו"ת דמקשה על קו' התוס' מאי פריך הגמ' בסנהדרין על הא דכה"ג מעיד מוהתעלמת דילמא איירי דמעיד לדבר איסור והקשה האו"ת הא ע"כ צ"ל דקו' הגמ' סובב על הא דקתני כה"ג ישנו בשמיעת קול. דאל"כ אמאי לא תי' הגמ' מעיד אם ירצה לשיטת הרמב"ם הנ"ל. וא"כ תו ל"ל דקאי על דבר איסור דהא בדבר איסור ליכא שמיעת קול עי"ש. ולפ"ז י"ל דקו' התוס' היא דילמא איירי שכבר העיד עד השני בב"ד וחייב שבועה. דבזה צריך להעיד להפריש מאיסור שבועה אבל מ"מ איכא שמיעת קול כיון דנפ"מ בעדותו להוציא ממון:

אלא דלפ"ז יש לעיין בהא דאמרי' מלך אינו בשמיעת קול ואמאי הא ע"כ איירי דאיכא עוד ע"א בלא המלך דבל"ז ע"א ליכא בשמיעת קול ועי' בריטב"א מ"ש בהא לאפוקי מלך. וכיון דאיכא עוד ע"א יהי' גם המלך מחוייב להעיד להפריש מאיסור שבועה. ובזה ל"ל דאיירי דהיא עדות קרקעות דהא אין מחוייבים קרבן שבועת העדות בקרקעות. אף דיש למצוא אופן בדליכא עד אחר ואפ"ה הי' מחוייב בשבועת העדות כגון היכא דהדין הוא משאיל"מ זה דוחק ולזה נ"ל די"ל להיפך הא דאמרי' דמלך אינו בשמיעת קול היא דהמלך אינו מחוייב להעיד בפני ב"ד ואדרבא אין לו להעיד בפני ב"ד. וממילא גם עד השני פטור משבועת עדות כיון דאינו אלא ע"א. דהמלך כמאן דליתא כיון דלא צריך להעיד בפני ב"ד רק בכל מקום העד חייב בד"ש כנ"ל משא"כ בזה בדאיכא עד השני מלך. אדרבא אין לו להעיד שלא יגרום שהמלך יהי' צריך להעיד אח"כ לאפרושי מאיסור. וכ"כ אם עד השני הוא ת"ח אין להעד להעיד עדותו שלא לגרום שהת"ח יהי' צריך להעיד ג"כ. ובזה עדיף דאם גם דהת"ח יכול למחול על כבודו ולילך להעיד. מ"מ האחר אינו רשאי להעיד שלא לגרום שהת"ח יהי' צריך להעיד דבזה היא כבוד אחרים ולא יכול למחול וכבר כתבתי לעיל דבזה י"ל קו' הרשב"א בסוגי' על הא דאמרי' אבל משחק בקוביא מדאו' מיחזי חזי ורבנן היא דפסלוהו. והקשא הרשב"א כיון דרבנן פסלוהו תו ליכא תועלת בעדותו. אבל בזה ניחא דלפמ"ש הפי' לאפוקי מלך דאינו בשבועת העדות. ומשו"ה העד השני לא יעיד עדותו בב"ד דהוא פטור כיון דליכא רק ע"א. דהמלך כמאן דליתא ואדרבא אין לו להעיד. אבל משחק בקוביא לענין זה הוא בשבועת העדות שיהי' עד השני מחוייב להעיד עדותו בב"ד. כיון דמה"ת כשר וחל עליו השבועה הוה שני עדים בדבר. ותועלת איכא בעדות דהעד השני לענין שבועה:

אלא דאם נימא כן יהי' קשה להיפך בכל ענין יהי' ת"ח צריך להעיד. לפמ"ש האו"ת בס"ק... בהא דע"א צריך להעיד וחייב בדיני שמים כיון דיש תועלת בעדותו לענין שבועה דילמא יפרוש משבועת שקר. והקשה האו"ת דא"כ לפי האמת דקימ"ל דכל כופר הכל צריך לישבע שבועת היסת. וא"כ לאיזה ענין יהי' צריך להעיד. הא בלא עדותו יצטרך ג"כ לישבע שבועת היסת. וזה צ"ל דמ"מ יכול להיות אם יעיד עדותו בב"ד יפרוש יותר משבועה. כמ"ש תוס' בסוגי' דנסכא דר"א דאינו חציף להכחיש העד בשבועה עי"ש באו"ת. ולפ"ז גבי ת"ח בכל ענין יהי' צריך להעיד בדאיכא ע"א שכבר העיד יהי' צריך להעיד