משכן העדות רצד

איכא עכשיו עדים כשירים. משא"כ א"א דגוף הקנין לא הי' מהני אז כיון דלא הי' עדים בדבר. והוא הי' לחוב לאחרים. בזה לא הוה הקנין קנין כלל. ויכול לטרוף הבע"ח וצ"ע:

ובזה אמרתי לישב דברי הראשונים שהביא הרא"ש בשבועות דמקשי' על הא דאמרי' אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות. א"כ למ"ד ש"ד מודה במקצת האיך נשבע. הא אין נשבעין על כש"ק. ותי' כיון דהודאתו לא מהני לחוב ללקוחות דהא אינו נאמן לגבי לקוחות לא הוה ש"ק. והרא"ש הקשה ע"ז דהא דל"מ לגבי לקוחות משום דאמרי' דילמא הוא שקר משא"כ אם באמת חייב לו מהני אף לגבי לקוחות שפיר הוה ש"ק עי"ש די"ל לפמ"ש הרשב"א דאי לא גלי לן הכתוב כי הוא זה הו"א דאין הדבר מתקיים בלא עדים משום דכתיב ע"פ שני עדים יקום דבר. רק דכי הוא זה גלי לן דיקום דבר הוא היכא דהוא לחוב לאחרים. וכתבתי הטעם דהו"א אף דהוא מודה לו שהוא חייב לו אפ"ה אינו משתעבד לו שיהא מודה במקצת. רק דהתורה גילה לן מכי הוא זה דהודאת בע"ד כעדים. ול"צ עדים לקיום הדבר לגבי עצמם. היכא דהוא לחוב לאחרינא בזה אמרי' גם לפי האמת דאין הדבר מתקיים בלא עדים כיון דהודאתו לא מהני לחוב לאחרינא. וממילא דלא מתקיים הדבר רק בעדים אפי' אם הוא באמת. וכתבו שפיר הראשונים כיון דלגבי לקוחות לא מהני הודאתו לחוב לאחרינא. ממילא לגבי הלקוחות אף אם הוא באמת אפ"ה לא מצי למיטרף מינייהו דאין הדבר מתקיים אלא בעדים ולא מצי טריף מינייהו ולא הוה שיעבוד קרקעות:

ולפ"ז הי' מקום לומר דא"ל דהיכא דהלואה הי' בעדים רק דהעדים לא ידעו מהפרעון בזה אם הוא מודה במקצת מדין דאו' ליכא בזה שבועה. דבזה קו' הרא"ש במ"ע דאם הוא אמת שלא פרע לו עדיין ממילא היא שיעבוד קרקעות. וגם מלקוחות יכול לטרוף. דהא בשעת הלואה הי' עדים. ותו ל"ש לומר דאין הדבר מתקיים אלא בעדים. ועי' באו"ת סי' ע"ה שכתב על הר"ן דתי' ברח"ק דהוה מב"מ ע"פ עדים ולא הוה כש"ק כיון דאין הודאתו מהני לגבי הלקוחות. דזה הוא דברי הרמב"ן שהביא הרא"ש. ולפמ"ש י"ל דגם הרמב"ן מודה היכא דהי' עדים בזה הוה ש"ק. רק דתירוצו היא. די"ל דהתורה איירי דלא הי' עדים בדבר, וי"ל בזה דהתוס' סוף ב"ב תי' כתי' הרמב"ן, ובריש ב"מ תי' דמחל לו השיעבוד די"ל דקו' התוס' ב"מ היא על רח"ק כמ"ש האו"ת שם. ומשו"ה ל"ש תי' התוס' ב"ב. וי"ל ג"כ מסתמא הקרא איירי בתבע לו דהי' עדים מתחילה כיון דאסור להלות בלא עדים משום לפני עור לא תתן מכשול ומסתמא איירי דעשה כדין:

אמנם דא"כ יהי' קשה על הרשב"א דכתב דבאם לא גלי לן הכתוב כי הוא זה הו"א דאין הדבר מתקיים אלא בעדות. משים דכתיב ע"פ ב' עדים יקום דבר. ודילמא הקרא דכי זה איירי דהודה לו דחייב לו במקצת, וגם זה הודה לו דהלואה הי' בעדים. ומנ"ל באמת דהדבר מתקיים בלא עדים אם לא דנימא כמש"ל דזה ס"ל לרשב"א דהיא מכח סברא אף דבל"ז לא נוכל ללמוד מזה דהא בזה ליכא שום קנין. דנימא דצריך עדים לקיום הדבר, רק דס"ל כיון דמזה גמרי' הודאת בע"ד כק' עדים. וא"כ ממילא לגבי עצמו ל"צ גם בקנין עדים משום דהא הודאת בע"ד היא כעדים וא"כ גם בזה י"ל אף דהוא מודה דהלואה הי' בעדים האיך נאמן בזה אלא ע"כ משום דהודאת בע"ד היא כעדים וכיון דהוא מודה דההלואה הי' בעדים והיא לחובתו נאמן ממילא דמוכח דלגבי עצמו הדבר מתקיים בלא עדות:

וי"ל ג"כ אם נימא באמת הטעם כמ"ש הרא"ש בשם הרמב"ן דמשו"ה מב"מ צריך לישבע ול"ח ש"ק כיון דאינו יכול לטרוף מן הלקוחות. וכפי הטעם שכתבתי דלגבי הלקוחות אין הדבר מתקיים אלא בעדים. א"כ מוכח ע"כ דהקרא איירי בלא עדים דאל"כ קשה האיך משכחת שבועה הא אין נשבעין על כש"ק. אע"כ דהקרא איירי בלא עדים. וממילא מוכח דהודאת בע"ד ליבי עצמו היא כעדים. וגם מהך גופו מוכח דלחוב לאחרים אינו כן דאל"כ קשה אמאי ישבע. אלא דאם נימא כן י"ל דזה תלי' דא"א שעבודא לאו דאורייתא. וא"כ ל"ק מידי מכפירת ש"ק וי"ל דהי' בעדים ולא מוכח דהדבר מתקיים אף בלא עדים:

וגם א"א הטעם כמ"ש דזה הוה כקנין שיהי' הנכסים משועבדים לו. זה ל"ש לכאורה ג"כ א"א שעבודא לאו דאורייתא והנכון נ"ל כמ"ש כיון דילפינן דהודאת בע"ד כק' עדים. ממילא ידעינן דהדבר מתקיים לגבי עצמו בלא עדים. ואף כי היא רק דרך פלפול מ"מ גוף ההערה היא נכונה ויש להאריך עוד בזה במכות ד' ו' דס"ל לר"י תתקיים העדות בשאר. ופי' רש"י דכתיב ושפטו העדה ומקשה התוס' חדא דניליף ממשפט אחד ד"מ מדינ"פ ועוד דהא גם בד"מ כתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר. ותי' התוס' דבד"מ ליכא לאקשוי' שלשה לשנים. דגם בשנים אין עדותן בטלה לגמרי דע"א עכ"פ בא לחייב שבועה. והנה עדיין קשה קו' הא' ניליף ממשפט אחד. וכתבו דבזה י"ל תי' רש"י דשאני ד"מ מדנ"פ דבדנ"פ דוקא אמרי' כן משום דכתיב והצילו העדה. והטעם כתבתי בסי' ל"ו לחלק דבדנ"פ דבעי' עדים דוקא בזה נמצא קו"פ דעדותן בטלה. ולא הוה עדים בדבר לזה כתיב ושפטו העדה והצילו. משא"כ בד"מ דלא איברי סהדי אלא לשקרי ל"ש לומר דנמצא קו"פ דעדותן בטלה. דהא מ"מ בזה ידעינן דהמעשה היא אמת כמ"ש הש"ך ר"ס ל"ח עי"ש:

ואם נימא דהך קרא ע"פ שני עדים יקום דבר קאי על קיום הדבר כמ"ש הרשב"א דאין הדבר מתקיים אלא בעדים. בזה הב' קו' התוס' במ"ע. חדא דניליף ממשפט אחד. ול"ל דדיני ממונות שאני דלא איברי סהדי אלא לשקרי דהא הך קרא דע"פ שני עדים יקום קאי בממון היכא דהיא חב לאחרים. ובזה בעינן עדים לאמיתית הענין ולא משום שקרי כמ"ש הרשב"א הנ"ל וגם קו' הב' דהא גם בד"מ כתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר ונקיש שלשה לשנים. וליכא למימר דהא בזה גם בשנים עכ"פ אין עדותן בטלה דע"א מחייב שבועה. דזה אינו דהא הך דיקום דבר לא קאי על הגדה בב"ד רק על קיום הדבר. ובזה היכא דע"א הוא עד פסול לא מתקיים הדבר כלל. והקנין כמאן דליתא ול"ש לומר דיהי' העד מחייב שבועה. דהא אפי' אם היא אמת אפ"ה אין הדבר מתקיים כלל. כיון דליכא שני עדים ועוד כיון דהקרא איירי במקום שהוא חב לאחרים. ונגד האחרים ל"מ ע"א כלל אף לענין שבועה. דבזה הדין דלא ה"ל לידע פטורים לגמרי. ובל"ז ל"ש כלל על קיום הדבר ע"א כמ"ש:

והי' אפשר לומר דבאמת לס"ד זו ס"ל לר"י לחלק גם בד"מ בזה היכא דבעי' עדים לקיום הדבר בזה אמרי' גם בד"מ נמצא קו"פ עדותן בטלה. חדא דילפינן ממשפט אחד מדינ"פ. ועוד הא כתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר. ור"י לא פליג. רק היכא דבעי' עדים לידע אמיתית הענין. היכא דלא איברי סהדי אלא לשקרי. אמנם באמת גם במקום דבעי' עדים על קיום הדבר. אפ"ה אין קו"פ פוסל כמ"ש תוס' שם ד"ה שמואל אומר דגם לר"י אין קו"פ פוסל היכא דלא בא לב"ד דמסברא דבשביל ראי' לחודא לא נתבטל עי"ש. ומשו"ה כתב הב"ש בסי' מ"ב דהיכא דקידש בפני עדים והי' ביניהם קו"פ אף היכא דבאו אח"כ לב"ד. מ"מ גוף הקידושין לא נתבטלו משום דה"ל כאלו קידש בפני עדים והלכו עי"ש ובא"מ. ולפ"ז הכא לענין קיום הדבר כיון דבשעת ראי' לא נתבטלו חשיב קיום הדבר. וגוף הדבר מתקיים בעדים אפי' אם הי' ביניהם קו"פ. ולפ"ז גם לפי האמת מיושב קו' התוס' דמקשי' הא גם בד"מ כתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר. ונקיש ג"כ ג' לב' די"ל כיון דזה קאי על קיום הדבר. ובקיום הדבר ודאי אין הקו"פ פוסל. ואפי' היכא דבאו אח"כ בב"ד כדברי הב"ש. וע"כ דהקרא לא קאי אענין זה. וזה הוא הטעם דלא מצינו מי שכתב דגם בד"מ קו"פ פוסל משום דכתיב ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר. ואמאי לא מצינו זה בגמ'. כי לפמ"ש ע"כ הך קרא לא להכי אתי' וגם באמת בזה אין הקו"פ פוסל. ואפי' היכא דהיא כדינ"פ כמו גיטין וקדושין: