משכן העדות רפז

משנים. משום דגם בזה הוה כמו קידושין. וגם דאף בגירושין אחרים שייכים בגוה כמ"ש:

ובזה ניחא אמאי לא יהי' מהני בגירושין אם העדים עומדים אחורי הגדר דגם בזה אין הדבר מתקיים אלא בעדים. וצריך להיות העדים לקיום כהריטב"א הנ"ל בדף מ"ב, וגם כיון דהם יכולין לטעון לשחוק. אף דלא טענו כן הוה המגרש בלא עדים. משא"כ לדברי הנתיבות יהי' זה קשה עכ"פ יהי' מהני בגירושין אם גם העדים עומדים אחורי הגדר:

אבל בחליצה דאין אחרים שייכים בגוה בזה אפי' אי אמרי' דגם זה הוה דבר שבערוה. ואין ע"א נאמן בו להתיר אותה לשוק אפ"ה מהני עדים אחורי הגדר כיון דבזה ל"ש אחרים בגוה כלל. ל"צ עדים לקיום הדבר וחליצה בינו לבינה היכא דידעינן דהיא אמת מהני. ולא יכול לטעון לשחוק הי' כונתי כיון דחליצה כשר בינו לבינה בפרט אם אומר דלא הי' לשחוק בזה נאמן מחמת הודאת בע"ד. ובזה לא בעינן עדים לגוף הדבר כיון דאין אחרים שייכים בגוה כלל:

והנתיבות הקשה שם מתוס' מכות ד' ו' דמקשים האיך מצאנו ידינו ורגלינו בגיטין וקידושין שנותנין במעמד קרובין דאפי' לר"י יפסול משום דזה הוה כמו דיני נפשות והקשה דהא עיקר הטעם דצריך עדים היא משום דילפינן דבר דבר מממון ואמאי לא יהני עדות המהני בממון. ותי' דהא דאיצטריך למילף דבר דבר מממון היא רק היכא דשניהם מודין. משא"כ במקום הכחשה ודאי דהיא כמו דיני נפשות עי"ש. ועדיין קשה דהא באמת בכל גיטין וקדושין אין העדים באים אח"כ לב"ד להעיד. רק דבעינן עדים לקיום הדבר. ואח"כ נתחזק לן האשה לאשת איש או לגרושה. וא"כ עדיין הקו' במ"ע לקיום הדבר אמאי לא יהני עדות המהני בממון כיון דזה גופו דבעינן עדים לקיום הדבר לא ילפינן רק מממון [גם ברשב"א קידושין ס"ו מבואר דגם במקום הכחשה בעי' קרא דתי' לאביי דס"ל אשתך זינתה בע"א דנאסרה. הגז"ש דדבר דבר קאי במקום הכחשה עי"ש ולקמן הארכתי בזה]:

ולכן נ"ל דהא דגמרי' דבר דבר מממון היא רק דהא בממון אמרי' דהיכא דהוא חב לאחרים אין הדבר מתקיים אלא בעדים. ה"ה בזה כיון דהיא חב או כמו חב לאחרים אין הדבר מתקיים בלא עדים. אמנם לענין הדין זה כדינו וזה כדינו. דגבי ממון דאין קו"פ פוסל מהני הנך עדים לקיום הדבר אף דהיא שיש ביניהם קו"פ. משא"כ בדיני נפשות דבצירוף קו"פ פוסל. ממילא בעינן עדים לקיום הדבר עדים הכשירים בדיני נפשות ועיקר הדרש דדבר דבר מממון היא רק דבעינן עדים לקיום הדבר, משא"כ ע"ז דבדבר שבערוה בעינן שני עדים כשירים לזה לא צריכים למילף דבר דבר מממון. דבל"ז ידעינן זה מסברא כיון דבאין לאוסרה. והיא דבר הנוגע לדיני נפשות צריכים עדים המועילים גם בדיני נפשות:

ובזה ניחא דברי הר"ן גיטין גבי נתיחדה בע"א שחרית. ובע"א בין הערבים. דכתב דמשו"ה לא מצטרפין כיון דהיא דבר הנוגע לדיני נפשות. והתם איירי אפי' במקום דליכא הכחשה דהם מודים דנתיחדו ואפ"ה לא מהני. ואף דגם בממון מהני עדות מיוחדת. ואמאי לא יהי' מהני לקיום הדבר. אבל במה שכתבתי ניחא כיון דהיא דבר הנוגע לדינ"פ. ולא מהני הודאת בע"ד וצריכים עדים לקיום הדבר צריכים עדים שיהי' מהני בדנ"פ:

ובזה יש לעיין אפי' אם שניהם ראו כאחד רק דלא ראו זא"ז דבאופן זה פסול בדנ"פ וכשר בד"מ כמבואר במכות שם ע"ב לא מהני ג"כ בזה כיון דזה לא מהני בדנ"פ. ובזה בעי' עדים על קיום הדבר עדות שהיא כשירה בדנ"פ דוקא. והתם נראה לי דמיירי דהעד הב' ידע מזה שנתייחדו עם העד הראשון שחרית דשמע דבר זה ממנו או מהם דגם הם יודעים מזה דהוא יודע. ונתייחדו אח"כ בפני עד הב' אפ"ה אין מצטרפין. אף דבזה לא יכולין לטעון לשחוק כיון דלא הי' אלא ע"א. כיון דהם והעד הב' ידעו מהעד הראשון ואם נימא דמצטרפין אז הוה כאלו הי' ב' עדים בדבר גם י"ל דעד הב' הי' עומד אחורי הגדר בשעה שנתייחדו בפני עד הראשון. וידע גם הוא מזה אז. רק דלא הי' אז קידושין כיון דהוא הי' עומד אחורי הגדר ומטעם הנ"ל. ואח"כ נתייחדו בפני עד הב'. וגם בזה ידעינן דעד הב' אומר אמת. דהיה אז עומד עד אחר אחורי הגדר ובזה ידעינן דשניהם אומרים אמת וגם לא שייך לומר דכונתם הי' לשחוק כיון דהם ידעו דאיכא ב' עדים על היחוד אפ"ה ל"מ דעדות מיוחדת פסול בדיני נפשות. ובזה בעינן עדים לקיום הדבר שיהי' כשירים אף בדנ"פ. ועי' בב"י בסי' ל'. ובנוב"י בסי' ע"ב מ"ש בזה. ויש להאריך בזה. אמנם אין כאן מקומו. ולפמ"ש נפ"מ לדינא דגם בסוטה כיון דהוה דבר שבערוה בעינן עדים הכשירים בדיני נפשות. ואף דכתב הנוב"י שם כיון דזה ילפינן מד"מ מדבר דבר גם עדות מיוחדת כשר. לפמ"ש זה אינו דמזה לא ילפינן רק דבעי' עדים לקיום. משא"כ לבעינן עדים כשירים להעיד על גוף המעשה דהוא דבר שבערוה זה לא צריכים למילף דבר דבר. דבל"ז ידעינן זה ג"כ. ומשו"ה לא מצינו דרש זה בשום מקום רק בסוגי' גבי המקדש בע"א. וי"ל דמוכח ג"כ דע"א אינו נאמן בדבר שבערוה מהא דגילה לן הכתוב גבי סוטה דלאחר קינוי וסתירה ע"א נאמן והיא משום דבזה איכא רגלים לדבר. ממילא מוכח דבל"ז אין ע"א נאמן. וגם י"ל דזה הוה ידעינן מסברא דע"י קינוי וסתירה איתרע חזקת כשרות דידה. ואמאי לא יהי' ע"א נאמן ול"ל כיון דהיא נגד חזקת איסור אשת איש. דהא אינו מעיד נגד החזקה. דגם לדבריו עדיין היא אשת איש. רק דהוא אומר דזינתה תחתיו ונאסרה עליו וצריך לגרשה. אבל מ"מ עדיין היא אשת איש. וגם נגד חזקת היתר לבעלה. ע"ז י"ל דאיתרע הך חזקה ואף דהיא מכחישתו. מ"מ כיון דהוא (לא) מכחיש אותה. והוא נוגע בדבר בזה י"ל דלא הוה ע"א בהכחשה ולקמן אכתוב עוד בכל זה בעזה"י:

ולפמ"ש הנתיבות דבגירושין לא בעינן עדים רק שיהי' שטר דבל"ז לא הוה שטר כלל. משא"כ משום דבר דבר לא. כיון דבזה לא הוה חב לאחרים. ממילא יהי' קו' הנ"ל במ"ע דהא תוס' כתבו הקו' ג"כ על גיטין כשנתנו במעמד קרובין. ובזה הקו' במ"ע. דהא שטר הוא אף אם נתנו בפני קו"פ. דגם בד"מ מהני שטר באופן זה. ואף דזה י"ל מ"מ מ"ש נ"ל נכון בעזה"י. והתוס' במכות לא מקשים רק מגיטין. ולא מקידושין. ועי' באו"ת בסי' ל"ו ס"ק ו' מ"ש בזה. ולדברי הנתיבות יהי' הקו' במ"ע:

ולפמש"ל די"ל יותר בגיטין דהיא חוב ממש לאחרינא מקידושין. דבקידושין כיון דבעינן דעת שניהם. והיא לא מתרצה להתקדש לאחר. לא הוה לחוב כלל. משא"כ בגיטין דהיא בי"כ ויכול להיות דהיא היתה מתרצה. וגם בל"ז הא הוה לחוב לה ממש. בזה הי' מקום לומר. דהא הקצוה"ח ובספרו א"מ כתב לישב קו' זו. משום דיחוד עדים מועיל. ובקידושין וגיטין כיון דצריך להיות כונתו להעיד כהריטב"א הנ"ל מסתמא כונתו היא רק להעדים כשירים עי"ש. וא"כ י"ל דדוקא בקידושין דבאמת לא הוה לחוב כלל לאחרים. בזה יכול להזמין עדים אחרים. משא"כ בגיטין דהיא לחוב גמור בזה כיון דלא יכול להפסיד להאחר בהזמנתו. כאשר אבאר זה לקמן בעזה"י מקשה תוס' שפיר. והוצרכו לתרוצי דבלא באו לב"ד להעיד לא נתבטל אף אם כוונו להעיד. ולפמש"ל כיון דמ"מ לפי האמת אמרי' דהוה כלחוב ממש. משו"ה י"ל דל"מ אפי' אם הזמין בפי' עדים. וממילא דל"ש תי' הקצוה"ח על קו' הראשונים. מ"מ נפ"מ בחליצה אם חלץ בפני עדים והי' ביניהם קו"פ בזה י"ל דלא נתבטל. דלפמ"ש דבזה לא הוה לחוב לאחרים כלל ויכול הוא להזמין עדים. ואמרי' מסתמא הי' כונתו על הכשירים כמ"ש הקצוה"ח. ועי' מ"ש בסי' ל"ו בזה:

ולפמ"ש הנתיבות דגם גבי גירושין לא הוה לחוב לאחרים כלל. וכ"כ הריטב"א. וצ"ל דהריטב"א לא ס"ל בזה כתוס' דזה הוה לחוב משום דאסרה אכהן. דהא אין החוב ברור דאם לא יגרשה דילמא תמות היא ברישא. וצ"ל הא דבעי' עדים כמ"ש שם שיהי' שטר. וא"כ בזה י"ל דלא הי' קשה קו' הראשונים