משכן העדות רפו

רשות לגרשה בע"כ. מ"מ בעל שאומר גרשתי את אשתי אמאי יהי' נאמן הא בזה אסרה אכהן ודילמא הי' תנשא לכהן לאחר מיתתו. ודילמא הי' מתרצה לזה אחר מיתתו. וגם התוס' כתבו שם בקידושין היא לחוב לקרובין כפי' רש"י. וי"ל ג"כ דלכ"ע י"ל דהא היא אינה רוצה להתקדש רק לזה] גם לפמ"ש הנתיבות שם דבידו אינו נאמן לאסור יהי' קשה הא בזה אסרה אכהן. ואמאי יהי' כשר בכתב ידו ואפי' אם נימא כמ"ש הריטב"א בסוגי' דזה חשיב כמו עדים עיש"ה מ"מ יהי' קשה דהא מגמ' דיבמות הנ"ל דפריך חליצה בינו לבינה מנא ידעינן. דמשמע דאם באמת חלצה היא כשר. ואמאי הא גם בזה היא חב לאחרים כמ"ש תוס' גבי גט דהיא חב לכהן ה"נ בזה אסרה אכהן. וא"כ למה לא יהי' הדין בחליצה כמו בקידושין דחליצה בינו לבינה ליכא מששא. וגם עדים רואין בחוץ לא מהני כמו בקידושין דאף דהיא דבר שבידו. הא גם קידושין היא דבר שבידו. ואמאי לא יהי' מהני בקידושין ובחליצה מהני אם לא נימא כמ"ש בדברי הרשב"א. כיון דבגירושין גילה לן הכתוב דלא בעינן עדים. משו"ה גם לענין חליצה לא בעינן דזה מדמינן לגירושין. וצ"ע על תוס':

אמנם דבאמת זה לק"מ דהא חלוצה לא אסורה לכהן רק מדרבנן. ומשו"ה מה"ת חליצה בינו לבינה היא כשר לגמרי מחמת הודאת בע"ד. וי"ל דמשו"ה בגיטין וקידושין בעינן עדים דוקא ולא מהני אם העדים עומדים אחורי הגדר, משום דבזה הוא חב לאחרים כמ"ש תוס' דבקידושין אסר לה אקרובין ובגירושין אסר לה אכהן. ולכן לא נאמן לגבי אחרים. ומשו"ה י"ל דלא מהני גם העדים עומדים אחורי הגדר כמ"ש כיון דהם סוברים דליכא עדים בדבר לא מכוונו לשם קידושין. משא"כ בחליצה דלא הוה חב לאחרים כלל. ומהני אף בינו לבינה משום הודאת בע"ד כק' עדים. וגם משום דהוה בידו. ואף דא"כ אמאי לא יהי' מהני בקידושין ע"ז י"ל כמ"ש. דהא בידו לא מהני רק מכאן ולהבא ולמפרע אינו נאמן. ומשו"ה גם להעולם לא תהי' נאסרה רק מכאן ולהבא. ואין קידושין לחצאין. משא"כ בחליצה ואף דעכ"פ הוא חב מדרבנן. וא"כ מדרבנן לא יהי' מהני כיון דהיא לחוב לאחרים י"ל דלענין זה לא החמירו כ"כ:

[ובזה י"ל קצת מה שמקשים הרשב"א והנמ"י על הגמ' דפריך מנא ידעינן. ומקשי' הא בעל שאומר גרשתי את אשתי נאמן משום בידו. ותי' דהא באמת קימ"ל דחוש לה ב"ב דקל"ה. ויש לעיין דהא עיקר הטעם משום דאם גירשה קלא אית לה וזה ל"ש בזה די"ל דעכ"פ מדרבנן יש להחמיר דלא יהי' מהני החליצה בינו לבינה כיון דמדרבנן היא עכ"פ לחוב לכהן]:

אמנם דעדיין אין זה טעם מספיק לומר דמשו"ה בעינן ערים דוקא בגיטין כיון דהיא לחוב לאחרים לכהן דא"כ יהי' קשה אם הוא גרושה מכבר או דהיא חללה דבל"ז אסורה לכהן לא תהי' בעי' עדים לגוף הגירושין. ועדיין יש מקום לומר דלא פלוג כמ"ש הרשב"א לשיטת רש"י על גר וגיורת משא"כ לדברי הרשב"א אם לא הוה גילה לן הכתוב להיפך הוה אמרי' דגם בזה בעי' עדים:

ועוד נ"ל דלהרשב"א ע"כ צ"ל דזה לא חשיב חב לאחרינא מה דאוסר אותה אכהן. דהא הרשב"א ס"ל באמת דבגירושין גט בכתב ידו כשר משום דזה מדמינן לממון. ואם נימא דגירושין הוה חב לאחרינא יהי' קשה דהא גם בממון באופן שהוא חב לאחרינא לפמש"ל לדברי הרשב"א בעי' עדים בזה לקיום הדבר. דאל"כ אמאי לא תי' הגמ' דילפינן מממון היכא דאיכא הכחשה:

וכן נראה מלשון הרשב"א דכתב לא איברי סהדי אלא לשקרי פי' בממון וכשלא חב לאחרינא. משמע דבממון היכא דהיא חב לאחרים צריך עדים לקיום הדבר דוקא. דאל"כ גם בזה לא איברי סהדי אלא לשקרי. וא"כ יהי' קשה בגט כיון דהיא חב לאחרים יהי' צריך עדים לקיום הדבר. אלא דמזה נראה דזה לא הוה חב לאחרים כלל. או כמ"ש כיון דגם בממון היכא דאית לי' מיגו מהני. והכא איכא בידו לגרשה כמ"ש הרשב"א:

ועוד יש לעיין לפמ"ש המפרשים דמהרמב"ם משמע דגרושה לכהן לא הוה דבר שבערוה, וע"א נאמן בה לאסרה לכהן. וא"כ הא בזה ל"צ עדים. והבעל גופו נאמן לאסרה אכהן מטעם ע"א נאמן באיסורין. ויהי' מוכח מתוס' גיטין הנ"ל דס"ל דגם לאסרה גרושה אכהן אין ע"א נאמן ודלא כהרמב"ם. ולפמש"ל י"ל זה וצ"ע:

ולדברי הרשב"א והני דמפרשים הטעם דמשו"ה בעינן עדים משום שהוא חב לאחרים. י"ל בפשיטות דבגט צריך עדים דוקא. אי מטעם דגם בזה הוה חב לאחרים. ואפי' להריטב"א דלא ס"ל זה דזה הוה חב לאחרים. [ואפשר דבאמת היא מטעם זה דהוא ס"ל כהרמב"ם דגרושה לכהן לא הוה דבר שבערוה כלל]. צ"ל הטעם כמ"ש הריטב"א והנתיבות הנ"ל משו"ה בחליצה דל"ש זה. מהני ג"כ חליצה בינו לבינה:

וכבר כתבתי דהא דלא מהני עדים עומדים אחורי הגדר. משום דבזה י"ל כיון דלא הי' עדים בדבר יכולין לטעון לשחוק נתכוונו. ויש להוסיף דאפי' אם הם אין אומרים כן. רק דהם אומרים לקידושין גמורין נתכוונו. מ"מ הא בזה אינם נאמנים לחוב לאחרים דהי' מכוונים לקידושין גמורין. וממילא אף אם באמת מתכווני לקידושין מ"מ כיון דלא מהני הודאתן לגבי גם לגבי עצמם לא הוה קידושין משום דאין קידושין לחצאין וכנ"ל:

אמנם דבזה יש לעיין בגיטין היכא דמסר לה הגט והעדים הי' עומדים אחורי הגדר תהי' מגורשת אם הם אומרים דהי' כונתם לשם גיטין דהם הי' סוברים דאיכא עדים בדבר. או דהגט כשר אף בלא עדים דהא באמת הגט כשר כיון דהי' עדים בדבר והיא שטר גמור. וע"ז דהם הי' מתכונים לשם גט. ע"ז יהי' הם נאמנים לגבי עצמם מחמת הודאת בע"ד כיון דבזה לא הוה לחוב לאחרים כלל. וי"ל וצ"ע עוד בכל זה:

ואדבר עוד מעט בדברי הרשב"א הנ"ל שהקשה מגיטין אמאי יהי' כשר גט בכתב ידו ולמה לא הקשה מחליצה דבזה לא יהי' שייך תירוצו. די"ל דגם הרשב"א ס"ל כתוס' גיטין הנ"ל דגם בגיטין הוה חב לאחרים כיון דאסרה אכהן. רק דזה ס"ל דאפ"ה אם לא הי' הגזירת הכתוב לא בעינן עדים כיון דהיא דבר שבידו. ועוד דזה לא הוה לחוב כלל. רק דהא הרשב"א מדייק שם בלשונו וז"ל ומשום דאית בהו כעין חוב לאחרינא אקשינהו לצד ממון דאית בי' חובה. ולא שתהא חובתו של זה כזה דזה חב ממש וזה אינו חב ממש כדאמרן עכ"ל. דמשמע מדבריו דמ"מ בקידושין אף דלא הוה חוב גמור מ"מ היא כעין חוב כיון דאחרים נאסרו בה. וא"כ מאי מקשה מגיטין אמאי יהי' כתב בכת"י כשר הא י"ל דדוקא קידושין דאחרים שייכים בגוה. והיא כעין חוב לאחרינא מקיש לממון שיש בו חוב גמור משא"כ גיטין דלא הוה אף כעין חוב לאחרינא זה לא מקשינן לממון. אלא מזה נראה אדרבא דגם הרשב"א ס"ל דגם בגיטין שייכים ג"כ אחרים בגוה כיון דתהי' נאסרת אכהן. ומשו"ה הקשה שפיר אמאי יהי' מהני גט הנכתב בכתב ידו. דגם בזה נימא דמקשי' לממון במקום שהיא חוב גמור כיון דגם בזה אחרים שייכים בגוה. והיא כעין חוב לכהנים. משא"כ חליצה דבזה לא שייכים אחרים בגוה כלל. דהא מה"ת לא נאסרה כלל גם אכהן לק"מ קו' הרשב"א די"ל דבזה ודאי לא מדמינן לממון שיש בו חוב. ומשו"ה חליצה בינו לבינה כשר מה"ת ול"צ לתירוצו ולהנ"ל מ"ש דחליצה מדמינן לגט [וגם דזה אינו דבגט גופו ל"מ עדים אחורי הגדר כמש"ל]:

והנה אף דכתב הרשב"א דבגט כתב בכת"י כשר משום דהתורה גילה לן בגיטין כממון מדכתיב וכתב לה וכו' הוא דוקא לענין זה דבכתב ידו כשר. אבל מ"מ הוא דבר שבערוה דאין פחות משנים. ורק לענין זה גילה לן כי היכא דבממון נאמן בכת"י ה"ה בגיטין. ול"א בזה דהוה כמו בממון דחב לאחרים ואינו נאמן בכתב ידו לחוב לאחרים. דדוקא לענין זה גילה לן. משא"כ בודאי לענין זה היא כממון דאין ע"א דהא זה מבואר בכל מקום בע"א אומר נתגרשה דאינו נאמן אף דאומר דהגירושין הי' בעדים אפ"ה אינו נאמן משום דאין דבר שבערוה:

פחות משנים. והא הרשב"א גופו ס"ל דבאיסורין ע"א נאמן אפי' באיתחזק איסורא היכא דאין מכחיש אותו. אלא ודאי דלענין זה אין ע"א נאמן משום דלענין זה הוה דבר שבערוה דאין פחות