משכן העדות רעח

וצ"ע לדעתי על הר"ן דמשמע מדבריו דהוא ס"ל דהודאת בע"ד היא רק כמו עדים מה שנוגע לו אבל מה שנוגע לאחר לא הוה כמו עדים. אע"ג דל"ש החשש דמשקר כאשר בארתי זה לעיל. וממילא דל"ל הטעם דהבעל לוקה משום הודאתה דהא בזה ל"א דהיא כמו עדים. וצ"ל משום דה"ל הוחזק ע"פ ע"א. והא הר"ן ס"ל בזה כשיטת התוס'. דע"א אינו נאמן נגד חזקה. וא"כ ע"כ ל"ל דהיא נאמנת משום הודאת בע"ד דהא מטעם עדות אינה נאמנת נגד חזקה. וגם יהי' קשה אמאי תהי' נאמנת בזה לפמ"ש הר"ן סוף נדרים דבזה אינה נאמנת גם למשנה הראשונה אף דל"ש החשש דמשקרת להפקיע עצמה. מ"מ אינה נאמנת משום דהיא משועבדת לו. וא"כ גם בנדה אמאי תהי' נאמנת לומר טמאה אני שלא בשעת ווסתה דהיא נגד חזקה. ובתורת עדות אינה נאמנת והודאת בע"ד ל"ש כיון דהיא משועבדת כמו למשנה הראשונה דלא היתה נאמנת בטמאה אני גם יש לעיין לפמ"ש התוס' ריש גיטין דסוברים דע"א אינו נאמן באיתחזק. אין סוקלין ושורפין ע"פ ע"א עי"ש וא"כ הר"ן דס"ל דע"א אינו נאמן באיתחזק אמאי יהי' סוקלין והבעל אמאי יהי' לוקה עלי':

ולזה הי' נ"ל דגם הר"ן ס"ל דבנדה הבעל לוקה דהא בזה נאמנת מטעם שוי' נפשי' ח"ד. דהיא כמו הודאת בע"ד וזה הוא כמו עדים. והא דכתב הר"ן בסוף נדרים דגם למשנה הראשונה אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה משום דמשועבדת לו היא דנימא דשוי' נפשי' ח"ד כיון דלגבי עצמה היא נאמנת היא צריך ליתן לה גט] כיון דלדברי' היא אסורה עליו. דעל זה אינה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה. ואי דתהי' נאמנת גם להבעל כעדים מחמת הודאת בעל דין י"ל דס"ל להר"ן דגבי דבר ערוה גילה הכתוב דלא אמרינן הודאת בע"ד אפי' היכא דלא שייך החשש דמשקרת ובעינן עדים דוקא. כי היכא דאמרי' המקדש בלא עדים אין חוששין לקידושין אפי' אם שניהם מודים וידעינן דלא משקרים. וגם בל"ז ל"ש החשש דמשקרי' כיון דהוא בידו כנ"ל. ואפ"ה לא מהני. ומשו"ה גם לאסרה אבעלה לא מהני הודאת בע"ד רק עדים. משא"כ בנדה מהני הודאת בע"ד גם להר"ן. וכן בכל מקום דסוקלין ושורפין על החזקה דהיא ג"כ מטעם זה כיון דהוחזק ע"פ עצמו דהיא כמו הודאת בע"ד והיא כעדים. אבל בעינן הוחזק דוקא. ואף דאין זה דומה ממש דאפי' א"א גבי בנה כרוך אחרי' דסוקלין די"ל התם מתחילה לא הי' הדבר נוגע רק לה. משא"כ בזה מיד הדבר נוגע גם להבעל. ולגבו לא תהי' נאמנת משום דהיא משועבדת לו ויהי' דומה לגמרי כמו למשנה הראשונה. וצ"ע ועוד אדבר מזה בעזה"י מ"מ יהי' איך שיהי' הוא חידוש דין הא דנקט הבעל לוקה עלי' וי"ל דהוא מכ"ש לגבה. דבזה ודאי אמרי' דלוקה משום הודאת בע"ד כק' עדים היכא דל"ש אמתלא. וכאן לאחר דהוחזקה הא ל"ש אמתלא:

ואדבר מעט עוד בענין זה בהחולץ גבי מעשה שבא אחד ואמר נכרי אני ונתגיירתי ביני לבין עצמי ואמר לו ר"י נאמן אתה לפסול עצמך. ואין אתה נאמן לפסול בנך. עי"ש בגמ' ולפמ"ש יהי' קשה כיון דהוא פוסל לעצמו וא"כ בזה נימא הודאת בע"ד כק' עדים דמי. וממילא יהי' נאמן גם על הבנים. דהוא כמו עדים. ואף די"ל מיד אינו נאמן לפי שיכול ליתן אמתלא מ"מ יהי' קשה בהוחזק עצמו ל' יום בעיר דאז אינו נאמן יותר לגבי עצמו ליתן אמתלא. וא"כ הוא נאמן לפסול עצמו מחמת הודאות בע"ד. וא"כ אמאי לא יהי' נאמן גם על הבנים. י"ל דבזה אינו נאמן משום דהוא דבר שבערוה ובעינן עדים דוקא, רק בכל מקום אמרי' כיון דנתחזק האיסור נאמן אח"כ אף בבא לידי דבר ערוה. אבל הכא דאמר לו מיד דאינו נאמן לפסול את בניך. וא"כ לגבי דידהו הוה כלא איתחזק איסור כלל וצ"ע עוד בזה:

והא דלא ס"ל התוס' חולין דף צ"ו הנ"ל כהרמב"ם רק דס"ל אף אם נשאת ע"פ ע"א ונתקדשה לאחר ואח"כ זינתה, ועכשיו ידעינן בבירור שבעלה הראשון מת רק דהוא ספק דילמא הי' עדיין אז חי בשעת קידושין ולא הוה קידושין אין סוקלין ע"פ העד. וצ"ל דס"ל אף דהחכמים הימני' לעד מיתה לא הימני' רק לאיסור ולא לסקול. וכמו דאמרי' באב שנאמן לאיסור ולא ליסקול ה"ה בזה. וי"ל דמסוגי' הוציא התוס' את דינה. דס"ל דכל הסוגי' קאי אף אם האב הי' אומר מקודם. דע"כ איירי כן דאל"כ הא לא הי' התראה כמ"ש הפ"י הנ"ל ואפ"ה אין סוקלין. וש"מ דל"א כיון דנתחזק האיסור סוקלין אח"כ. ולא ס"ל הטעם כמ"ש דהי' אומר מתחילה חוץ לב"ד דלא ס"ל זה דזה הוה דוחק. ועוד דאפשר לומר דס"ל באמת כיון דבזה נאמן העד אפי' חוץ לב"ד ממילא לא יכול ליתן אמתלא אפי' אם הוא מעיד חוץ לב"ד דגם בזה אמרי' כיון שהגיד. וכמו דס"ל באמת לכמה פוסקים הש"ש ש"ו פ"ח ע"ש דלשיטת התוס' ליכא ראי' מנדה כנ"ל וא"כ יהי' הקו' במ"ע אמאי לא יהי' נאמן גם לסקול כיון דכבר העיד אפי' חוץ לב"ד. או מטעם שכתבתי כיון דעכשיו הוא אומר בב"ד ה"ל נחקרה עדותו בב"ד. וממילא הוה עדותו עדות למפרע ואמאי לא יהי' סוקלין על ידו:

גם י"ל בהא דאמרי' עוד שם דנאמן אב לומר בני זה בן י"ג שנים לנדרים ולא למכות ולעונשין לשיטת התוס' איירי דאינו נאמן אף אם יבוא אח"כ למכות אפ"ה אינו נאמן. ובזה ניחא מה דמקשים תוס' ממעשים בכל יום לענין חליצה וכדומה סמכינן על השנים. והא בזה ובמעשים בכל יום הא ידעינן מקודם דיש לו שנים. אלא דתוס' לשיטתם מקשים שפיר. דס"ל דלא הוה כאיתחזק האיסור. כיון דמ"מ לא נתחזק האיסור ע"פ עדים. ולענין זה בעינן עדים כשירים. ובזה י"ל קו' התוס' קידושין על הא דהאומר בני זה בן י"ג שנים דאינו נאמן למכות ולעונשין דמקשים אמאי נקט הדין באב דהא גם באחר הדין כן דהוא נאמן לנדרים משום דע"א נאמן באיסורין. ולא למכות ולעונשין. די"ל דלרבותא נקט האב. דהא התוס' חולקים בזה על הרמב"ם וס"ל דאיסור שנתחזק בפני ע"א אין סוקלין. משום דלזה אין ע"א נאמן וצ"ל הא דאמרי' בכל מקום סוקלין על החזקה הוא דוקא היכא דנתחזק ע"פ הודאת בע"ד. דהיא כמו עדים. משא"כ בע"א. וא"כ הו"א גבי האב שאומר בני זה י"ג שנים דהא זה הוא ג"כ לחובתו לענין מעשה ידיו ומציאתו. דעכשיו הוא גדול ואינו שלו וא"כ הו"א דבזה יהי' נאמן אח"כ גם למלקות דהוה נתחזק ע"פ הודאת בע"ד. ולהתוס' איירי כל זה אפי' אם נתחזק קודם. וי"ל דמזה המציא תוס' חולין דינם. וא"כ היא חידוש באב. והטעם צ"ל באמת דוה לא הוה הודאת בע"ד כמו בכל מקום דצ"ל דבגוף הדבר נוגע גם לו לחובתו. משא"כ בזה:

והרמב"ם בפ"א מהל' א"ב כתב איש ואשה שבאו ממדה"י הוא אומר זאת אשתי והיא אומרת זאת בעלי אם הוחזקו בעיר ל' יום הורגין עליו. אבל בתוך ל' אין הורגין. והטעם נראה דדוקא לאחר ל' דבזה תו ל"מ יותר אמתלא כמו באשה שהוחזקה נדה, ומשו"ה הורגין מחמת הודאת בע"ד דהיא כק' עדים אבל תוך ל' אין הורגין. כיון דבזה עדיין מהני אמתלא כיון דלא הוחזקו עדיין. וא"כ מבואר מזה דלא כהרא"ה הנ"ל דס"ל דבל"ז היכא דאומרה מקודשת לפלוני לא מהני אמתלא, דא"כ אמאי לא תהי' נהרגת אף תוך ל'. אלא דיש לדחות זה די"ל דגם הרא"ה לא קאמר רק אם הפלוני מכחישה דבזה אינה נאמנת להפקיע זכותו. משא"כ אם שניהם נותנים אמתלא מהני ומשו"ה אין סוקלין דל"ש הודאת בע"ד די"ל דהא הוא בידו שיתנו שניהם אמתלא ומשו"ה אין סוקלין קודם ל':

והנה בזה דאמרה מקודשת אני מבואר דאף לאחר ל' מהני אמתלא כמ"ש הפ"י בתשובה. דהא בגמ' מבואר לימים עמדה וקידשה את עצמה. וצריך לחלק דהיכא דנתנה אמתלא לדברי', והב"ד רואין שיש ממשות בהאמתלא. בזה היא נאמנת אפי' לאחר ל'. משא"כ אם לא נתנה אמתלא לדברי' בזה אין הב"ד חוששין דילמא הי' משום אמתלא. דזה היא לא שכוח גמור שתהי' מוחזקת. ובודאי ע"ז לא שייך לומר דהיכא דאין האמתלא לפנינו שיהי' תולין בזה לומר שהיא אמרה כן משום אמתלא דכל כי האי לרוב פעמים אין עושים משום אמתלא משא"כ היכא דהיא אומרת האמתלא לב"ד והוא ניכר שהיא אמר בזה י"ל דמהני