משכן העדות רעז

ובזה ניחא ג"כ דמנ"ל כלל דהאב נאמן מאת בתי נתתי כיון דע"כ צ"ל דהי' עדים בדבר לענין מיתה לפמ"ש תוס' אבל לפמ"ש י"ל דשם נאמן האב גם לענין מיתה. דבשעה שאומר עדיין אינו ברור דיבוא לידי כך והפלאה כתב שם די"ל דהאב למפרע עי"ש ולדעתי מנ"ל הא בודאי אינו נאמן על למפרע:

ולזה נראה לענ"ד ג"כ הפי' בהא דאמרי' שם ומודה ר"א באומרת נתקדשתי שאין סוקלין על ידו דהא זה הוא בוראי אם אומרת נתקדשתי קודם שזינתה. דבל"ז הא ליכא התראה. ועוד דהא אם לא אמרה מקודם עכשיו אינה נאמנת משום אין אדם משים עצמו רשע. ורק דאיירי ג"כ דהי' אומרת מקודם רק דעכשיו היא אמרה כן בפני הב"ד, וא"כ הו"א דבזה תהי' נאמנת ג"כ למפרע קמ"ל דבזה אינה נאמנת מטעם עדות אלא מטעם דשוי' נפשי' ח"ד. ובזה לא מהני להרגה. והא דלא אמרי' באמת בזה הודאות בע"ד לגבי עצמו כק' עדים. וא"כ מה שהי' אמרה מקודם דהיא מקודשת הוה לגבה כאלו הי' עדים בדבר. ואמאי לא תהרג. נהי דהבועל ליכא לחייבו דהא הודאתה לא מהני לגבו דהיא לחוב לאחרים. משא"כ לגבי עצמה אמאי לא תהי' מהני הודאתה כמו עדים. די"ל כיון דאם היא נותנת אמתלא לדברי' הראשונים היא נאמנת. וא"כ משום אמירתה מקודם ליכא לחייבה כיון דהיא תוכל ליתן אמתלא לדברי' ואי דהא חזינן דלא נתנה אמתלא לדברי' הוה כאלו אמרה לאח"כ דאינה נאמנת בתורת עדות. ומשום הודאות בע"ד ליכא לחייבו. וגם די"ל דהא זה דאינו נותנה אמתלא לא עדיף מאלו אמרה כעת אשת איש אני דאינה נאמנת ה"ה בזה. דאנן אמרי' מסתמא אית לה אמתלא. ואי דהיא אומרת דלית לה אמתלא על זה אינה נאמנת דאין אדם משים עצמו רשע ובל"ז ג"כ אין נהרג בעדות עצמו דהא עכשיו היא לפנינו החיוב מיתה. משא"כ מקודם יהי' קשה לא גרע זה מנתחזק איסור ע"פ ע"א דסוקלין ע"ז. אבל בזה ניחא דמחמת הודאות בע"ד לא הוה כאלו איתחזק האיסור כיון דיכול ליתן אמתלא:

ויש לעיין קצת הא דפריך הגמ' בקידושין אמאי לא נימא הודאות בע"ד כק' עדים כיון דהם מודים דהי' קידושין הא י"ל דהמעשה קידושין צריך להיות דתהי' אסורה לכל העולם. ובזה הא אם תתן אח"כ אמתלא לדברי' הראשונים לא יהי' שייך הודאת בע"ד. וממילא דאין קידושין לחצאין. כיון דלא תהי' נהרגת מכח אמירתה. ממילא דלא הוה ממש בקידושין. דהא זה לא יהי' עדיף מעכשיו אם היא מודה שקיבלה קידושין בפני עדים ואפ"ה מהני אמתלא. וא"כ נימא ג"כ דאין קידושין לחצאין דבל"ז צריך עדיין לומר כן אפי' לתי' הגמ' כנ"ל. וא"כ למה צריך הגמ' להא דהיא לחוב לאחרים. אפי' אם נימא דלא הוה לחוב לאחרים כלל אפ"ה כיון דהיא תוכל ליתן אמתלא לא יהי' ממש בהקידושין דגוף הקידושין צריך להיות דתהי' אסורה מיד לכל העולם. ובאם זינתה תהי' במיתת ב"ד. וזה לא הוה משום הודאת בע"ד. ומזה י"ל ראי' לדברי הרא"ה הנ"ל דאם אמרה מקודשת אני לפלוני לא מהני אמתלא. וא"כ כיון דהוא אומר דקידשה והיא אומרת מקודשת אני לפלוני לא יהי' מהני אמתלא:

והנה האחרונים פלפלו באשה שאמרה נתקדשתי והיא מוחזקת לאשת איש ל' יום. אם בזה אמרי' ג"כ דסוקלין אותה אח"כ. ולפענ"ד נראה דזה מוכח מנדה דהיכא דהוחזקה לנדה בעלה לוקה עלי' משום נדה, וכתבו דמזה מוכח דלא מהני אמתלא היכא דהוחזקה דאל"כ לא הי' בעלה לוקה עלי' משום נדה. והנה הא דבעלה לוקה ל"ל דהטעם היא לפי שהיתה נאמנת משום עדות והוה הוחזקה האיסור ע"פ ע"א דס"ל לרמב"ם דסוקלין. חדא דהא כבר כתבתי דלשיטת הסוברים דע"א אינו נאמן באיתחזק ממילא אין האשה נאמנת שראתה שלא בשעת ווסתה. ועוד דא"כ יהי' קשה לשיטת, התוס' דחולקים על הרמב"ם בהא דאיסור שניתחזק ע"פ ע"א כמבואר בחולין ד' צ"ו דכתבו דבעד המיתה אם זינתה אח"כ אינה נהרגת. וא"כ אמאי בהוחזקה לנדה אמאי יהי' הבעל לוקה. לזה נראה לי די"ל כמ"ש דהא בזה היא נאמנת מצד הודאות בע"ד כק' עדים. רק היכא דהיא נותנת אמתלא ל"ש זה כמ"ש. וא"כ היכא דהוחזקה דבזה ל"מ אמתלא. ממילא היא היתה נאמנת משום הודאות בע"ד כק' עדים ואף שהיא גם לחוב לאחר. מ"מ כיון דל"ש דמשקרת משום קנוניא וכדומה הוה כעדים. גם היכא דהיא לחוב לאחר. וא"כ בנדה דל"ש החשש דמשקרת להפקיע עצמה מבעלה ממילא בזה היכא דל"ש אמתלא אף דאינה נאמנת בתורת עדות נאמנת משום הודאות בע"ד כק' עדים. ומשו"ה היכא דהוחזקה לנדה דבזה לא מהני אמתלא בעלה לוקה עלי' משום נדה דה"ל כאלו הוחזקה ע"פ שני עדים. דהא הוחזקה ע"פ הודאת בע"ד דהיא כק' עדים. משא"כ היכא דהוחזקה ע"פ ע"א בזה ס"ל לתוס' דאין סוקלין. משא"כ היכא דהוחזק בהודאות בע"ד ובאופן זה ס"ל לתוס' דסוקלין ושורפין על החזקה כמו בבנה כרוך אתרי' דבזה הוה ג"כ נתחזק האיסור ע"פ עדים משמע כיון דהי' ע"פ הודאות בע"ד דהיא כעדים. ולפ"ז ממילא גם בהוחזקה אשת איש ע"פ אמירתה דאמרה כן כיון דבזה לא מהני אמתלא כמו בנדה. ממילא יהי' הדין דסוקלין אח"כ. והא דאמרי' בקידושין באומרת נתקדשתי דאין סוקלין היא דוקא היכא דלא הוחזקה וצ"ע:

ובזה יש לעיין ג"כ על מ"ש מהר"ל דבאמרה לפני רבים לא מהני אמתלא דקו' אחרונים במ"ע מהא דאמר לרבים מקודשת אני ואפ"ה מהני אמתלא. ומ"ש החוות דשם הטעם לפי שהיתה נאמנת בתורת עדות. ולכן לא מהני אמתלא. משא"כ בזה דלא היתה נאמנת בתורת עדות. ולפמ"ש לשיטת התוס' בזה אינה נאמנת בתורת עדות. גם לאביי לשיטת הסוברים דגם בדבר שבערוה היכא דליכא הכחשה נאמן מוכח מזה דלא כמהר"ל. ואף לפמ"ש ל"ש בזה עדות. כיון דהיא דבר שאינו נוגע לאחר מ"מ כיון דל"ש אמתלא ממילא אסורה מחמת הודאות בע"ד דהיא כמו עדים. והא ראי' דגם בנדה הבעל לוקה אח"כ היכא דל"ש אמתלא. ואם נימא דעיקר הטעם משום דנאמנת משום ע"א יהי' קשה לשיטת התוס' דלא ס"ל כהרמב"ם, ועוד לפמ"ש דגם להרמב"ם בעינן עד כשר דוקא. יהי' הקו' באומרת טמאה אני אמאי בעלה לוקה. אלא ע"כ הטעם כמ"ש. כיון דבזה ל"ש משקרת. ממילא הוה כמו עדים דהודאות בע"ד כק' עדים דמי אפי' לגבי אחר היכא דל"ש החשש דמשקרת לפי שהיא לחוב לאחר כאשר בארתי זה היטב לעיל בעזה"י עי"ש גם היא ראי' נכונה וצ"ע:

ולפמ"ש יש לעיין על הא דכתב הרמ"א בתשובה סי' ב' מדנקט הוחזקה נדה בשכנותי' בעלה לוקה. ולא קאמר היא לוקה. ש"מ דהיא שיודעת האמת אינה לוקה עי"ש ולפמ"ש היא חידוש גדול דהא באמת קשה לשיטת התוס' הנ"ל דס"ל היכא דנתחזק האיסור ע"פ ע"א שאין סוקלין אח"כ וא"כ בזה אמאי הבעל לוקה עלי' משום נדה. וזה קשה גם לשיטת הרמב"ם לפמ"ש דגם הרמב"ם לא קאמר רק היכא דהי' עד כשר ולא בעד פסול וא"כ בנדה הא היא עד פסול. ואמאי יהי' סוקלין אח"כ וצ"ל כמ"ש. דבזה הוה כאלו הוחזקה ע"פ שני עדים כיון דהוחזק ע"פ הודאות בעל דין דהיא כמו עדים. ואף דזה היא לחוב לאחרי' מ"מ היכא דל"ש החשש דמשקרת נאמנת לגבי אחרים כמו עדים. אמנם לפמ"ש לעיל דמהר"ן מוכח להיפך דגם בזה האופן היכא דל"ש החשש דמשקר אפ"ה הודאות בע"ד אינו אלא מה שנוגע לעצמו משא"כ לגבי אחרים לא חשיב כלל הודאתו כעדים וא"כ הקו' במ"ע אמאי יהי' הבעל לוקה משום נדה וצ"ל דס"ל בזה כהרמב"ם היכא דנתחזק האיסור ע"פ ע"א סוקלין ושורפין עליו אמנם לפ"ז היא חידוש גדול דאם הוה נקט הדין לגבה דהיא לוקה משום נדה. הוה אמרי' דהיא לוקה. דהא לגבי דידה אמרי' דהודאות בע"ד כק' עדים. והוה כאלו הוחזק האיסור בעדים. ומשו"ה לוקים אותה לאחר שהוחזקה דל"מ יותר אמתלא. משא"כ הבעל הו"א דאין לוקה משום דהודאתה ל"מ לגבי שיהי' חשיב לגבו כמו עדים. ואי דהיא נאמנת כמו ע"א הוא דבאמת גם בע"א אין סוקלין אח"כ. וכמו דס"ל לר"א באמת. ולזה קמ"ל דגם הבעל לוקה. והטעם או משום דהודאתה היא ג"כ לגבו כעדים. או דאמרי' באמת דגם באופן זה סוקלין ושורפין ע"פ ע"א: