משכן העדות רעו

היוצא מזה דגם בעדים אם אמרו שלא בפני ב"ד ובמקום דמהני עדות זה אפ"ה מהני אמתלא. אבל היכא דהעידו בב"ד ל"מ אמתלא. אמנם זה גופו אינו רק היכא דאם הי' אומר אז שקר הי' עובר על איסור עדות שקר לכן לא מהני אמתלא משא"כ אם לא הי' איסור בדבר כלל. כגון בבע"ד שהעיד על עצמו בזה אף אם העיד בפני ב"ד עדיין צ"ע די"ל דגם בזה מהני אמתלא ומטעם הנ"ל דהא נאמן הוא לומר שקר העדתי כיון דלא עשה בזה שום איסור. וכמ"ש גבי אמרה מקודשת אני לאביי. ולמהר"ל הא הוה זה כאלו העיד בפני ב"ד:

והיכא דהוחזק האיסור בע"א אף דלא העיד כן בב"ד אפ"ה לא יכול לחזור באמתלא והטעם דמיד שנתחזק לאיסור הוה כאלו נתקבל העדות ונחקרה בב"ד. ומשו"ה גם בהוחזקה נדה לא מהני אמתלא והבעל לוקה עלי' משום נדה. וכתבו דמזה איכא ראי' דלא מהני אמתלא. דאל"כ לא הי' הבעל לוקה משום נדה והיכא דאמרה בפני רבים לדעת מהר"ל גם בזה לא מהני אמתלא. וממילא גם בזה לוקה משום נדה ובזה י"ל ג"כ בדעת הרמב"ם הא דפסק בפ' ט"ז מהל' סנהדרין דאיסור המוחזק בפני ע"א דלוקים עליו אם העיד שלא בפני ב"ד אזי בעינן הוחזק האיסור על פיו דאל"כ אין לוקין כיון דיכול ליתן אמתלא לדבריו הראשונים, משא"כ היכא דהעיד בפני ב"ד בזה בלא הוחזק האיסור לא יכול ג"כ ליתן אמתלא. לא בעינן הוחזק האיסור דוקא. רק מיד לאחר שהעיד בפני ב"ד שהיא של חלב והב"ד האמינו לו. אם אכלו אח"כ הרי זה לוקה:

ובזה נ"ל לישב קו' הפ"י שהקשה על הא דאמרי' גבי אב אין סוקלין על ידו דלאסרה הימני' רחמנא ולא לסקול. דהא ע"כ איירי שהעיד מקודם דאל"כ הא לא הי' התראה. וא"כ יהי' נתחזק האיסור ע"פ ע"א דסוקלין ושורפין עליו. די"ל דאיירי דהי' אומר מקודם שלא בפני ב"ד דהיא מקודשת. אמנם על זה ודאי אין סוקלין דהא יכול ליתן אמתלא כנ"ל רק דאח"כ כשזינתה אומר כן בפני ב"ד. ולזה אם היינו אומרים דגם למיתה הימני' רחמנא אז היתה נהרגת. דהא העדים התרו בה כיון דהוא הי' אומר מקודם שלא בפני ב"ד דהיא מקודשת. ואף דהי' יכול ליתן אמתלא. מ"מ כיון דאומר עכשיו בב"ד הוה כנחקרה עדותו למפריע. והו"א דיהי' נאמן גם לענין מיתה. ועי' בהמקנה שם שתי' כן אמנם דעל תירוצו קשה דהא האב לא נאמן רק משום בידו. משא"כ בל"ז גם לענין לאסור אינו נאמן. וא"כ אפי' אם נאמן למיתה. אינו נאמן על למפריע דזה אינו בידו על למפריע וא"כ יהי' קשה בזה אמאי יהי' נאמן עכשיו לסקול לזה נ"ל להסביר הענין היטב:

והוא דהעדים אם העידו היום בב"ד ולאחר זמן רב חקרו הב"ד אז אמרי' דעדותו שהי' מעיד למפריע היא עדות גמור. ואף דקודם לכן הי' יכולין לחזור ולומר מבודה הייתי אעפ"כ לאחר שחקרו הב"ד ולא חזרו אמרי' דלמפריע הי' עדותן עדות. ולזה כתב הנתיבות באופן כזה אם חקרו לאחר הזמן ולבסוף הוזמו אמרי' דלמפריע הי' פסולין עי' בר"ס ל'. ומשו"ה גם בזה דהא באיסורין גם שלא בפני ב"ד הם נאמנים. רק דכל זמן שלא חקרו הב"ד יכולין לחזור ולומר מבודה הייתי כמבואר בהתוספתא הנ"ל. אמנם לאחר שחקרו הב"ד והי' אומרים עדותן בפני הב"ד. בזה הוה כאלו העידו מקודם לפני ב"ד עדים כשרים שהיא אשת איש ולא הי' אז דו"ח. ולאח"כ זינתה בהתראה. ולאחר זמן חקרו הב"ד עדים הראשונים דאז סוקלין ע"פ עדים הראשונים. אף דקודם שזינתה לא הי' דו"ח. מ"מ כיון דאח"כ הי' דו"ח עדותן למפריע היא עדות ה"ה בזה דמה שאמר האב מקודם שלא בפני ב"ד לאח"כ כשאומר בב"ד הוה כאלו העיד מקודם ולאחר הזמן נחקר עדותו בב"ד ומהני למפריע. ומשו"ה המ"ד דס"ל לגמרי הימני' הכתוב סוקלין ג"כ על ידו. והך מ"ד דס"ל אין סוקלין היא משום דס"ל דדוקא לענין איסור הימני' הכתוב ולא לסקילה. ולכן בזה אף דהוא הי' מעיד מקודם הא זה לא חשיב אז עדות לסקול כיון דהי' שלא בפני ב"ד וצריך ג"כ להיות הוחזק ועכשיו אינו נאמן לסקול דלזה לא הימני' הכתוב וממילא לענין סקילה לא הוה כאלו הוא אומר למפריע דהא גם עכשיו אינו נאמן על זה:

אמנם אם הי' אומר האב בב"ד דהיא אשת איש ולאח"כ זינתה בזה יש מקום לומר כיון דהוא נאמן נתחזק האיסור על ידו וסוקלין ושורפין עליו אף אח"כ. ובזה י"ל קצת קו' התוס' למ"ד דאין סוקלין על ידו הא מזה דילפינן דהאב נאמן לאסרה מאת בתי נתתי הא שם מבואר דגם למיתה הוא נאמן דכתיב אם אמת הדבר וכו' די"ל דהא האב אומר זה דאת בתי נתתי קודם שהביא הבעל עדים שזינתה. ואז נאמן לגמרי. ואז לא היינו דנין לענין מיתה דהא יכול להיות דלא יבוא לידי חיוב מיתה חדא דילמא יהי' שקר. דהא האב אומר דהוא הוציא עלי' שם רע דהוא שקר. וגם אם יהי' אמת דילמא לא ימצא עדים בדבר. וגם אם יהי' עדים דילמא יכחישו עצמן בדו"ח דלרוב פעמים היא כן כמבואר בר"ן בסנהדרין. וא"כ ממילא נהרגין אח"כ על ידו דהוה כאלו העיד ע"א על החתיכה שהיא של חלב ה"ה בזה. והגמ' איירי אח"כ כשבאו העדים שזינתה העיד האב כן בפני ב"ד ומשו"ה לא נהרגין דהא לענין זה לא הימני' רחמנא. אבל לענין איסור אם אומר שקידשה נאמן לאוסרה אף שלא בפני ב"ד. רק דכל זמן שלא נחקרה עדותו בפני ב"ד יכול לחזור ולומר מבודה הייתי או ליתן אמתלא אמנם לאח"כ כשמעיד לפני ב"ד אז למפריע הוא נאמן ג"כ לאסרה וכזה הענין איירי ג"כ הכתוב דאת בתי נתתי דהאב הי' אומר מקודם שלא בפני ב"ד דאל"כ הא לא הי' התראה וליכא מיתה. והיא נכון לדעתי בעזה"י:

ובזה מיושב קו' התוס' כתובות כ"ב ע"א ד"ה מניין דמקשי' הא לקמן פריך הגמ' ואימא הנ"מ קטנה מבואר לומר אף היכא דאינו בידו. די"ל דהא הקרא ע"כ איירי דהי' אומר מקודם דקבל קידושין דאל"כ הא לא הי' התראה. וא"כ י"ל דהי' אומר שלא בפני ב"ד בשעה שהיתה קטנה. רק דהגדה זו לא מהני כיון דהי' שלא בפני ב"ד ויכול לומר מבודה הייתי משא"כ לאח"כ כשאומר בפני הב"ד חשיב עדות זה למפריע:

אמנם נ"ל דגם התוס' שם איירי דהי' אומר קודם ואפ"ה ס"ל כיון דעכשיו אינו בידו תו אינו נאמן יותר וה"ל כעדים שהעידו עדות בב"ד הצריך דו"ח וקודם דו"ח נפסלו לעדות מחמת קורבא וכדומה. בזה נראה דל"מ הדו"ח כיון דעכשיו הם קרובים ה"ה בזה דהא לענין זה שיהי' עכשיו כאלו נחקר עדותו בפני ב"ד צריך להיות דיהי' גם עתה נאמן משום בידו. ובזה ניחא דהא לכאורה דין זה מבואר בקידושין ס"ד. אבל בזה ניחא דחילוק גדול ביניהם. דהתם איירי דלא העיד רק לאח"כ. והכא איירי דהעיד מקודם שלא בפני ב"ד. ונסתפקו תוס' אם נימא דעדות זה חשיב למפריע עדות:

וי"ל בזה ג"כ קו' התוס' קידושין ס"ג ע"ב ד"ה ולא לעונשין. דמקשי הא בזה פשיטא דאינו נאמן כמו בשבוי' לקמן במתני'. די"ל להיפך. דהא הרמב"ם ס"ל דהיכא דהעיד מקודם ואז לא הי' לדון על דיני נפשות. כיון דהוא נאמן ממילא חייב אף אם בא אח"כ לדיני נפשות. וא"כ גם בזה נימא כיון דהי' אומר אז קודם שזינתה דהיא מקודשת ואז לא הי' לדון על דיני נפשות. ואף דנימא דזה לא חשיב עדות כיון דלא העיד בפני ב"ד. מ"מ עכשיו דאומר לפני ב"ד הוה כאלו נחקרה העדות עכשיו מה שהעיד מקודם. ואמאי לא יהי' מהני זה גם לדיני נפשות. רק דצ"ל כמ"ש כיון דלענין מיתה אינו נאמן. וא"כ לענין מיתה לא הוה עכשיו עד כשר. ולא נאמן גם עתה לענין זה. והוה כמו בבוגרת דאינו נאמן אפי' אם העיד מקודם לפמ"ש. אבל מ"מ הי' מקום לומר כיון דלענין איסור נאמן על למפריע. ממילא הוה כאלו העיד אז בב"ד. ואז לא הי' לדון דיני נפשות וממילא יהי' נסקל ג"כ. לזה הביא ראי' מר"ח דהתם איירי ע"כ ג"כ דהיה מעיד מקודם שלא בפני ב"ד. דאל"כ הא לא הי' התראה. ואפ"ה אינו נאמן עכשיו למפריע לענין עונשין רק לנדרי' וע"כ הטעם כמ"ש דלענין מיתה כיון דאינו נאמן עכשיו תו ל"ל לענין זה דהוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד: