משכן העדות רעה

משועבדת כנ"ל. וממילא דלא מוכח מידי דגם בעד מהני אמתלא לשיטת התוס':

ואף דעדיין יהי' קשה אם נימא דנדה נאמנת משום שוי' נפשי' ואמתלא מהני. בזה יהי' קשה. כיון דמהני אמתלא ממילא לא תהי' נאמנת לגבי הבעל משום דיאמר דהיא אומרת כן מחמת אמתלא. ואי דהיא אומרת להיפך ושוי' נפשי'. הא בזה אמרי' דהיא משועבדת להבעל. ואינה נאמנת במה שאמרה דלא אמרה כן מחמת אמתלא. כמו במשנה האחרונה. י"ל דזה היא בודאי מילתא דלא שכיח כלל שתהי' אומרת כן מחמת אמתלא. רק היכא דהיא אומרת כן היא נאמנת משא"כ היכא דלא ידעינן דהיא אומרת מחמת אמתלא. אז לא תלינן דהיא אומרת בשביל אמתלא. רק דאמרי' דהוא באמת כן. ונאמנת אפי' לחוב היא גם להבעל משום כיון דהיא גם לחובתה אמרי' הודאות בע"ד. ומשו"ה כתב הרא"ש במשנה האחרונה דרוב פעמים היא כן דאומרת טמאה אני להפקיע עצמה מבעלה. ומשו"ה גבי אמתלא דל"ש זה. ובודאי רוב פעמים אינה אומרת כן בשביל אמתלא. ולכן נאמנת גם אם היא לחוב לבעלה והוא משועבדת לו מ"מ הא ידעינן דהיא אמת כיון דהיא גם לחובתה. ולזה נאמנת:

אמנם דלשיטת הרשב"א וסייעתו דס"ל דגם באיתחזק איסורא ע"א נאמן א"כ באשה שאומרת טמאה אני בל"ז דשוי' נפשי' ח"ד היא נאמנת ג"כ משום ע"א. וא"כ מוכח שפיר דגם בע"א מהני אמתלא. וצ"ל הטעם משום דאומר שלא בפני הב"ד כמ"ש החוות:

אלא דנראה לענ"ד דגם לשיטתם לא מוכח מידי דלפמ"ש לעיל לשיטת הרשב"א מאן דס"ל המקדש בע"א יהי' חוששין לקידושין הטעם משום דס"ל הא דאמרי' אין דבר שבערוה פחות משנים היא דוקא היכא דאיכא הכחשה. משא"כ בלא הכחשה גם ע"א נאמן בדבר שבערוה. א"כ יהי' קשה באשה שאמרה נתקדשתי ואשת איש אני בל"ז דשוי' נפשי' ח"ד נאמנת ג"כ מכח ע"א נאמן באיסורין. כיון דבזה לא מכחישה אחר. וא"כ אמאי יהני בזה אמתלא הא כבר אמרה כן ואז נאמנת מטעם ע"א נאמן באיסורין מזה מוכח כיון דאמרה כן שלא בפני ב"ד מהני אמתלא. אלא דעדיין יהי' קשה לפמ"ש החוות שם דמשו"ה ל"א בנדה דהיא משועבדת לבעלה משום דבזה נאמנת בתורת עדות. משא"כ במשנה אחרונה דאינה נאמנת בתורת עדות רק משום שוי' נפשי' ח"ד. א"כ יהי' קשה למאן דס"ל המקדש בע"א חוששין לקידושין. ולאביי דס"ל דע"א נאמן באשתך זינתה והיא משום דס"ל דהא דאמרי' בדבר שבערוה בעינן שנים. היא דוקא במקום הכחשה. א"כ הא דאמרי' במשנה אחרונה באומרה טמאה אני אינה נאמנת משום דמשועבדת לבעלה. ואמאי הא בזה תהי' נאמנת בלא שוי' נפשי' ח"ד משום ע"א נאמן באיסורין. וגם פסול נאמן. וממילא גם האשה נאמנת בתורת עדות כמו בנדה. ואמאי מהני בזה. ול"ל בזה כיון דלא אמרה בפני ב"ד. דא"כ עדיין לא הועילו חכמים בתקנתם. דתבוא לפני הב"ד ותאמר כן ותהי' נאמנת משום עדות. ול"ל דהתם חשודה היא לעדות כנ"ל בסוטה. דעדיין יהי' קשה באשת כהן שתאמר שהיא באונס בזה אמאי לא תהי' נאמנת. ולזה הי' נ"ל דהא דאמרי' דגם באיתחזק ע"א נאמן היא דוקא בעד כשר ולא בעד פסול כמ"ש המפרשים. וא"כ ממילא בנדה היא אינה נאמנת בתורת עדות. ויהי' הקו' במ"ע דהא בזה הוה ג"כ עד פסול והוא נגד איתחזק וא"כ גם לדידהו לא מוכח דעד שהעיד שלא בפני ב"ד שיהי' נאמן באמתלא. אמנם דבאמת לא נראה שיהי' צריך עד כשר דוקא היכא דאיתחזק. ועוד אדבר מזה אי"ה לזה נ"ל דהא דאמרי' במשנה אחרונה דאינה נאמנת כמ"ש הרא"ש משום דרוב פעמים אומרת כן. וא"כ תו לא שייך דתהי' נאמנת בתורת עדות כיון דרוב פעמים הם משקרות להפקיע לעצמן. ובזה ניחא דלמשנה ראשונה הי' נאמנים בתורת עדות לאביי. משא"כ בנדה דל"ש זה כמ"ש. ממילא נאמנת מטעם ע"א נאמן באיסורין. וא"כ מוכח דגם בעדות מהני אמתלא מנדה. וגם מהא דאומרת אשת איש אני דבזה לאביי הא היא נאמנת בתורת עדות. ואמאי יהי' מהני גם בזה אמתלא. מזה נראה דכל היכא שלא העידה בפני ב"ד מהני אמתלא:

ובזה קשה לי מ"ש הט"ז בסי' קפ"ה ס"ק ב' בשם מהר"ל מפראג בנדה שאמרה כן בפני רבים לא מהני אמתלא. והקשה החוות מהא דברייתא דאמרה בפני רבים מקודשת אני ואפ"ה מהני אמתלא. ותי' דהתם שאני שלא [החזיקוה[ הרבים באשת איש לפי שאינה נאמנת בתורת עדות רק מטעם שוי' נפשי' ח"ד ולכן מהני אמתלא משא"כ בנדה דהיא נאמנת בתורת עדות עי"ש. ולפמ"ש יהי' קשה לאביי דנאמנת גם בזה בתורת עדות ואמאי יהי' נאמנת ליתן אמתלא אם אמרה כן בפני רבים. וממילא לאביי יהי' מוכח דלא כמהר"ל. וממילא גם לפי האמת דלא קימ"ל כאביי בזה. וגם בדבר שבערוה בכל ענין בעינן שנים. מ"מ בזה לא מחלקינן בין אביי ובין לדידן. וכי היכא לאביי דס"ל דגם בדבר שבערוה היכא דליכא הכחשה היא נאמנת בתורת עדות ואפ"ה מהני אמתלא. אף דאמרה כן בפני רבים ה"ה לפי האמת לדידן בנדה. כי בזה לא פליגי. ומנ"ל למהר"ל החילוק:

והי' נ"ל דאפשר לומר דהטעם של מהר"ל היא דהיכא דהיא אומרת כן בפני רבים הוה כאילו אומרת כן בפני הב"ד דלא מהני אמתלא. והטעם דלא מהני אמתלא בזה כמ"ש כיון דהוא אומר בפני ב"ד והוא מצוה על זה שלא יעיד שקר מחמת אמתלא. ומשו"ה לא מהני אמתלא. וא"כ י"ל דזה אינו אלא היכא דהדבר נוגע גם לאחר בזה הוא מצוה על זה שלא להפסיד לאחר בעדותו. ובאם היא שקר הוא מעיד עדות שקר ולכן לא מהני אמתלא. משא"כ אם אין הדבר נוגע לאחר כלל רק לגבי עצמו בזה ודאי נראה מסברא דאפי' אם מעיד שקר לחוב לעצמו אפי' בתורת עדות. מ"מ לא עבר כלל על איסור עדות שקר. ולא תענה ברעך כתיב. משא"כ על עצמו יכול להעיד שקר אפי' מה שהיא לחובתו. ומשו"ה באשה שאמרה מקודשת אני אפי' אם היתה אמרה בפני ב"ד אפ"ה יכולה ליתן אמתלא לדבריה הראשונים. דיכולה לומר דדברי' הראשונים הי' בשקר. כיון דמה שאמרה מקודשת אני אין הדבר נוגע לאחר כלל רק לעצמה. וע"ז לא עשתה איסור כלל אפי' אם העידה בשקר. ולכן מהני אמתלא. משא"כ בנדה. דאם אמרה שהיא טמאה. בזה אם היא שקר הוה עדות שקר דהא היא משועבדת לבעלה. ובזה היא מפקיע עצמה מבעלה. ומשו"ה אם אמרה כן בפני ב"ד או בפני רבים דהיא כמו ב"ד לא מהני אמתלא כמו בעדים:

[ויש להאריך בזה בדברי הרא"ה דכתב באם אומרת מקודשת לפלוני לא מהני אמתלא. די"ל דקאי על היכא דאמרה כן בפני רבים דחשיב כמו בפני ב"ד. וגם א"א כהנ"ל דלפי האמת כמו דאמרי' בהמקדש בע"א חוששין לקידושין ה"ה בזה ואמרי' דהיא נאמנת בתורת עדות. וכיון דאמרה לפלוני הדבר נוגע לאחר. ובזה היא כמו נדה דהיכא דאמרה בפני רבים ל"מ אמתלא ה"ה בזה. ועוד אדבר מזה לקמן בעזה"י]:

ובזה י"ל הפי' בדברי התוס' דהאיבעי' דגמ' בנדה אי מהני אמתלא ופי' דהא בזה היא נאמנת בתורת עדות. ואמאי לא פשיט בגמ' דהא לאביי גם במקודשת אני דליכא הכחשה היא נאמנת בתורת עדות ואפ"ה מהני אמתלא. די"ל דהספק היא כמ"ש דבשלמא במקודשת אני דאין הדבר נוגע רק לה בזה היא רשאי להעד שקר אם יש לה טעם. ומשו"ה מהני אמתלא. משא"כ בנדה דהיא משועבדת לבעלה:

ובזה י"ל מה דמקשים מהא דטבח שעשה סי' בראש כבש דמהני אמתלא ובנדה היכא דלבשה בגדי נדה לא מהני אמתלא. די"ל דהטעם דהיכא דלבשה בגדי נדה היא כאלו נגמר הדבר בפני ב"ד כמ"ש דהוה כאלו הוחזקה לנדה. ומשו"ה ל"מ אמתלא דאף אם נאמינם לה האמתלא. מ"מ הוה כמו עד שנותן אמתלא דאינו חוזר ומגיד. משא"כ בטבח שעשה סי' בזה כל זמן שהיא תחת ידו דהוא הבעלים עלי' אפי' אם העיד בפני ב"ד לומר דהיא של איסור אפ"ה י"ל דמהני אמתלא. ואין לומר כיון שהגיד. דהטעם היא דבכל מקום אמרי' כיון שהגיד משום דהא הוא מוזהר שלא להעיד שקר. ומשו"ה אינו נאמן באמתלא. משא"כ היכא דהדבר אינו נוגע רק לו בזה אף אם העיד בשקר מ"מ לא עשה שום איסור ומשו"ה מהני אמתלא: