משכן העדות רסז

בפניהם. וכתבו הטעם משום דאינו נוגע להם כלל כי לא איכפת להם אם יהי' פסולים להעד או כשירים כמבואר לקמן בסי' ל"ח. וא"כ נימא אף דהוא קרוב אצל עצמו. מ"מ ע"ז שיהי' נפסל לעדות. בזה לא הוה כמעיד על עצמו כלל דאין זה ענין הנוגע לו והראי' דלענין זה מזימים אותם שלא בפניהם. משא"כ אי הוה אמרי' הטעם דאם יהי' נאמן על עצמו בתורת עדות הא יהי' מחוייבים ג"כ מיתה בודאי ע"ז י"ל אדם קרוב לעצמו:

[ועל הא שכתבתי דהא לענין פסלות האדם הוא ענין שאינו נוגע לו כלל מזה ראי' למ"ש לעיל בשם הרשב"א הנ"ל דאאמע"ר אף באופן שלא הי' נפסל דאם נימא דוקא שיהי' נפסל הקו' במ"ע דהא דבר זה אינו נוגע להם כלל. ועדיין צ"ע דהא מ"מ כיון דמזימין אותם שלא בפניהם. ע"כ גם בזה שיהי' רשע הוא דבר שאינו נוגע להם כלל דאל"כ אמאי מקבלין שלא בפניהם וצ"ע]:

ולכאורה הי' מקום לישב לדברי רש"י במכות ד' ה' ובזבחים ע"א דכתב דהיכא דמודה פטר לי' מסקילה משום מודה בקנס עי"ש. ולפ"ז תו ל"ק בל"ז הא אינו נאמן שיהי' נהרג על ידו. די"ל דזה אינו לחובתו כלל דאף אם יהי' נאמן גם על עצמו יהי' ג"כ פטור מסקילה מטעם מודה בקנס. אך דזה אינו דהא מבואר בגמ' לקמן בפלוני רבע שורי דהוא עד משום מיגו והשור נהרג. ואמאי נימא ג"כ אף דנאמן מ"מ פטור מטעם מודה בקנס ובאמת זה הוא קו' התוס' שם על רש"י ולקמן אכתוב עוד מזה בעזה"י יהי' התי' שיהי' מ"מ מוכח דזה ליתא:

ועוד יש לעיין בל"ז דהוא קרוב אצל עצמו אף אם הוא כשר להעיד לעצמו בזה ואפי' בתורת עדות. ונימא דמ"מ אם יהי' נאמן אז הוא רשע, ורשע פסול להעיד. כמו דפריך הגמ' ביבמות גבי הרגתיו נימא דהוא רשע ופסול להעד ותי' הגמ' דפ"ד. וא"כ גם בזה דהא אי אפשר להאמין לו להעיד על עצמו בתורת עדות. דממנ"פ אם נאמין לו הוא פסול להעד דה"ל רשע. וכן בכתובות הנ"ל דאמרי' בגמ' אאמע"ר. ופי' ג"כ רש"י דאדם קרוב לעצמו ופסול להעיד. ובל"ז אם יהי' נאמן על עצמו כמו לגבי אחרים מ"מ הא הוה לי' רשע ופסול לעדות. וי"ל ג"כ במה שכתבתי, אמאי לא יהי' נאמן במיגו על חבירו. ואף די"ל ממנ"פ אם כל אחד יהי' נאמן על חבירו. ממילא גם חבירו נאמן עליו וא"כ ה"ל רשע ופסול להעד. אבל ליתא דאם נימא דיהי' נאמן במיגו. אף אם באמת ה"ל רשע מה בכך מ"מ יהי' נאמן על חבירו במיגו וצ"ע בכל זה:

והנה בהא דאמרי' אאמע"ר. ולא אמרי' כמו דאמרי' בכל מקום הודאת בע"ד כק' עדים דמי. ונאמן במה שאמר לחובתו אף יותר מק' עדים. ואף דהוא קרוב אצל עצמו ואינו בגדר עדות אפ"ה נאמן ואפי' יותר מק' עדים. וא"כ גם בזה נימא כיון דמעיד דהוא רשע והוא לחובתו יהי' נאמן כמו ב' עדים היא דגם היכא דמהני הודאת בע"ד היא רק במקום שאינו נוגע הודאתו רק לעצמו. משא"כ היכא דבהודאתו חב לאחרינא אינו נאמן ואפי' להצטרף עם אחר אינו נאמן בתורת עדות כמבואר לקמן בסי' ל"ז. וה"ה גם בזה כיון דבמה שאמר פלוני רבעני הוא נוגע גם לאחר להרובע. והיכא דחב לאחר גם בממון אינו נאמן דבתורת עדות אינו נאמן. רק משום הודאת בע"ד. ועי' בנתיבות לקמן ריש סי' ל"ז:

ובזה יובן היטב דברי התוס' יבמות כ"ה ע"ב ד"ה אאמע"ר דכתבו היינו שפסול עצמו. אבל נאמן לומר גבי אכלתי חלב מזיד הייתי. ולא כתבו כלל חילוק זה בעשה תשובה. והוא מטעם זה. דהתם גבי אכלתי חלב אינו נוגע הענין כלל לאחרים רק לגבי עצמו. וע"ז אם אמר מזיד הייתי ודאי נאמן. ואדרבא אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים. ונאמן אפי' יותר מהעדים במה שהוא מעיד לחובתו דהוא רשע דהי' אוכל במזיד. משא"כ במקום דהוא נוגע גם לאחרים אינו נאמן להשים עצמו רשע. כיון דהוא לחוב לו והוא קרוב לעצמו. ולא הוה עד כלל כמ"ש רש"י דקרוב פסול בין לזכות, ובין לחוב. והא דהתוס' בכריתות נקט עשיתי תשובה. היא דאי אמרינן הטעם דפטור משום מיגו. והא ל"ש מיגו דאאמע"ר. וע"ז פי' דאין זה טענה גרוע כיון דעשה תשו' ואומר כן שלא יביא חולין לעזרה כנ"ל נכון:

[ובזה י"ל קצת דברי רש"י במכות ד' ה' ובריש פ' כל הזבחים דכתב דאם מודה פטור מטעם מודה בקנס ומקשי תוס' דא"כ בפלוני רבע שורי אמאי השור נסקל יהי' ג"כ פטור משום מודה בקנס די"ל דהנה הא דאמרי' בכ"מ מודה בקנס הוא פטור היא מטעם זה דאשר ירשיעון אלקים פרט למרשיע את עצמו. ואף היכא דהודה בעצמו נימא ג"כ הודאת בע"ד כק' עדים דמי. ובודאי הדבר בעצמותו הוא אמת אפ"ה אמרינן בקנס דבעי' עדים דוקא וכ"ז דליכא עדים בהודאתו לא מחייב אף דמ"מ ידעי' דהיא אמת אפ"ה פטור משום מודה בקנס. ומשו"ה היכא דבאו עדים אח"כ. היא פלוגתא בב"ק ע"ה ע"א אי חייב. מ"ד דס"ל מודה בקנס ואח"כ באו עדים היא חייב. י"ל הטעם דדוקא היכא דיהי' חייב מצד הודאתו בזה הוא פטור דגילה לן הקרא דאשר ירשיעון דדוקא מחמת עדים הוא חייב משא"כ היכא דבאו עדים אח"כ לא מחוייב מחמת הודאתו רק מחמת העדים. ומ"ד דס"ל דגם בזה הוא פטור היא מקרא אחר. כמבואר שם ולפ"ז דס"ל לרש"י דגם לענין מיתה דגילה לן הכתוב דבעינן עדים דוקא. ובהודאתו פטור, ואמאי לא נימא ג"כ הודאת בע"ד כק' עדים. ויהי' חייב בהודאתו. ע"כ הטעם דפטור בהודאתו דבעי' עדים דוקא. משא"כ אם הוא מודה. ע"ז אינו מחוייב מחמת עדים רק מחמת הודאתו הוא פטור משום, מודה בקנס. משא"כ היכא דבאו עדים אח"כ בזה ליכא לן קרא לכ"ע חייב משום העדים [ועי' ביבמות דכתב רש"י והא דלא אמרי' הודאת בע"ד כק' עדים משום דלא אמרי' כן רק בממון ולא בקנס עי"ש נראה הא דאמרי' מודה בקנס פטור לא דנפטר ע"י הודאתו רק דאינו נאמן לחייב עצמו. וי"ל דבתורת עד נאמן גם הבע"ד היכא דה"ל עד בדבר. וי"ל בהא דאם באו אח"כ עדים חייב וצ"ע עוד בזה לעת הפנאי]. ובזה מיושב קו' התוס' על רש"י שם דמקשי' כל רוצח יפטר עצמו דהא אם יבואו אח"כ עדים יהיה חייב מחמת העדים. ורש"י לא בא לישב שם רק הא דאמרי' דאכתי גברא לאו בר קטלא היא. ואמאי נהי דב"ד לא הי' יכולים לחייבו אז הוא משום דהם לא ידעו בל"ז אם הרג את הנפש. משא"כ בזה היכא דבאמת הרג דבאו עדים אח"כ נימא דנתגלה אח"כ דהי' מחוייב אז מיתה. ע"ז כתב רש"י דהא אף אם הוא מודה אפ"ה פטור משום מודה בקנס. ואמאי דהא מ"מ ידעינן דהוא מחויב מיתה דהא הודאת בע"ד לחובתו היא כק' עדים. וע"כ דגזירת הכתוב היא דבעי' דוקא עדים לחייבו ומחמת הודאתו פטור. וא"כ אף דבאו עדים אח"כ לא נתחייב מיתה רק משעה דבאו העדים ולא למפרע. והתוס' כתבו שם דדילמא יכחישו העדים את עצמם. זה ס"ל לרש"י לדוחק וגם דהא באמת דלא הכחישו את עצמם נימא דנתגלה למפרע דהי' אז בר חיובא. לזה פי' רש"י דכ"ז שלא באו עדים לא נתחייב כלל אף אם באמת הרגו. ולפ"ז י"ל דמשו"ה כתב רש"י גם בנרבע על פי הבעלים דפטור ג"כ והשור אינו נסקל היא דהא ליכא עדים בדבר, רק שיהי' מחוייב מחמת הודאת בע"ד כק' עדים ע"ז שפיר אמרי' דמחמת הודאתו פטור משום מודה בקנס. משא"כ בפלוני רבע שורי דמצטרף עם אחר והוה כאלו הם ב' עדים בזה לא אמרי' מודה בקנס פטור. דמודה בקנס אינו פטור רק היכא דאינו מחוייב רק מחמת הודאתו. משא"כ היכא דהוא מחוייב מחמת עדים בזה לא פטור. וגם דאפשר עוד לומר דאף אי מודה בקנס פטור אפי' היכא דבאו עדים אח"כ. היא משום דמתחילה הי' פטור, כיון דגזירת הכתוב היא בקנס בעינן עדים דוקא. משו"ה אפי' אם באו עדים אח"כ פטור ג"כ. משא"כ בזה מיד דהוא מעיד עם אחר והוא עד בדבר אז אינו מחוייב מחמת הודאת בע"ד רק מחמת עדים. וע"ז לא פטור משום מודה בקנס:

ובזה י"ל קו' האו"ת בסי' ל"ז ס"ק כ"א שהקשה מהא דפריך הגמ' בקידושין ס"ה מהא דאמרי' נרבע שורי ע"פ ע"א או ע"פ הבעלים. אי דמודה לו היינו ע"פ הבעלים. ואמאי לא פריך הגמ' אי דהודה לו גם השור יסקל. וזה אינו קו' כ"כ כמ"ש