משכן העדות רסג

אינו נאמן אח"כ בתורת עדות. וכמ"ש הר"ן בשבועות עדות. דמשו"ה באם אמר איני יודע לא יכול אח"כ להיות חוזר ומגיד אף דמאיני יודע ליודע לא הוה חוזר ומגיד משום דאאמע"ר כיון דלפי דבריו עבר על אם לא יגיד אף דמשום זה ודאי לא נפסל לעדות מה"ת והתם אקרא קאי כדדרשינן לאחת כמבואר שם. ומוכח דגם על איסור דלא נפסל לעדות על ידו אמרי' ג"כ אאמע"ר. א"כ בעדים שבאו להעיד לאפרושי מאיסורא. ולפי דבריהם הם יודעים מעדות זה מזמן רב כמו בעובדא דהנוב"י שם. דבזה לפי דבריהם דהי' יודעים מזה מזמן רב ממילא עושים עצמם רשעים דהי' עושים שלא כדין במה דלא באו מיד להעיד בב"ד לאפרושי מאיסורא. דכל זמן שלא באו לב"ד הביאו לבעל לידי איסור שוגג וע"ז מחוייבים לבוא מיד לב"ד. ואפי' באם העד ת"ח וזילי בי' מילתא מחוייב לילך לב"ד ולהעיד להפריש מאיסור מכ"ש דהי' מוטל עליהם לבוא מכבר לב"ד וכיון דלא באו נימא גם בזה אאמע"ר. ובזה ל"ש פ"ד בשום ענין. ואין לומר דפ"ד לומר דהמעשה לא נעשה מזמן רב דזה לא אמרי' כיון דזה היא מן החקירות וצריכים להעיד הזמן לאותו עדות. וגם בכל מקום בעדים דבאו להעיד בדבר ערוה הא אחד מהז' חקירות היא באיזה יובל. ומשמע בכל ענין אף אם הם מעידים על המעשה דנעשה מכבר נאמנים ג"כ. ונימא גם בזה אאמע"ר דכל היודע דבר ערוה מחוייב הוא לבוא מיד לב"ד להעיד. ובאם נימא דלא אמרי' אאמע"ר רק בדבר דנפסל לעדות על ידו ניחא דבזה לא נפסלו לעדות. משא"כ אם נימא דבכל ענין אמרי' אאמע"ר אף בדבר דלא נפסל לעדות יהי' צ"ע וצ"ל ג"כ דבזה מתרצינן אותם דהי' שוגגים ומוטעים ולא הי' יודעים דמוטל עליהם להעיד מיד בב"ד לאפרושי מאיסורא. או דהי' נשכח מהם העדות ועכשיו נזכרים את העדות [ועדיין יש לעיין דא"כ גם שם נתרץ דבריהם כן ועימש"ל בשער א' פ'...] ויש להאריך במ"ש בהא דסוטה ד' ו' דהיכא דאיכא עדים במדה"י אין המים בודקים די"ל אם הי' העדים לפנינו ויודעים דמשקי' אותה דבזה מחוייבים הם לבוא לב"ד להעיד לאפרושי מאיסורא. וגם שלא יבוא לידי מחיקת השם ממילא לא יכולין אח"כ להיות אומרים עדותן בב"ד דאמרי' אאמע"ר. וכיון דאינם ראויים להעיד. ממילא המים בודקים. ויש להאריך בזה. ובמ"ל ספ"ג מהל' סוטה הל' כ"ג עי"ש ואכ"מ ועוד חזון למועד אי"ה לעיין בכל זה שנית]:

פרק ד' הנה רש"י בסנהדרין כתב בהא דאמרי' אאמע"ר דהיא משום דאדם קרוב אצל עצמו ופסול הוא להעד על עצמו בין לזכות ובין לחוב. ומשמע מדבריו דאם הי' קרוב נאמן להעיד לחוב הי' יכול להשים עצמו רשע. ובזה יש לי מקום עיון בתשו' הרשב"א בסי' תקנ"ב במה שמסופק אם הודה החשוד אם לא נאמינהו משום דאאמע"ר או אם נימא פ"ד לא יהי' שייך בזה אאמע"ר כלל דהא לאחר הקינוי וסתירה כל הקרובים נאמנים להעיד על הטומאה. ואף דקרוב אינו נאמן ע"כ משום דהוה רגלים לדבר נאמנים כ"כ בזה נימא כמו דהקרוב מהחשוד הוא נאמן להעיד עליו ולעשותו רשע מכח הרגלים כ"כ יהי' גם הוא נאמן לעשות עצמו רשע דאם גם דהוא קרוב אצל עצמו. מ"מ יכול לעשות עצמו רשע כמו כל קרובין. ודוחק לומר דאצל עצמו הוא קרוב יותר וכמ"ש הש"מ בכתובות הביאו הנוב"י הנ"ל דאצל עצמו הוא קרוב כ"כ ובודאי [אין] כונתו להעיד על עצמו עי"ש. ובזה י"ל דבריו מקו' הנופלי' הנ"ל בפ"ג די"ל דזה הוא ספיקו אי אמרי' דאאמע"ר היא כמ"ש הש"מ דאצל עצמו הוא קרוב כ"כ דודאי אין כונתו להעיד על עצמו. ולפ"ז אם אומר דבא עלי' ה"ל כאלו העיד דזינתה עם אחר וע"ז אינו נאמן כקו' החכ"צ דהא צריך שיעיד דוקא על אותו שנסתרה עמו או אם נימא בזה פ"ד והיא דאין אנו דנין אותו במה שמעיד על עצמו. רק דנין אותה גם במה שמעיד על עצמו. וכיון דאין אנו דנין אותו ל"ש אאמע"ר ושוב ל"ק מתשו' הרשב"א בסי' אלף רל"ז באומר אני זניתי לא פ"ד אמאי לא מחלק גם בזה די"ל דדוקא התם כיון דא"א לומר פ"ד אי אפשר להאמין אותו גם עלי' משום דאאמע"ר ול"ח זה עדות. משא"כ בזה לאחר הסתירה יכול להשים עצמו רשע (ויש להאריך בזה במה שתמהו לדברי הרשב"א דהחשוד נאמן ממילא לאותן דס"ל דגם בע"א אמרי' בדאיכא ע"א במדה"י אין המים בודקים וא"כ תמיד איכא ע"א דהא החשוד הוא עד כשר. די"ל דלאחר שתית המים אם גם דהרבה פעמים זכות תולה מ"מ לרוב פעמים המים בודקים. וי"ל דאח"כ בעי' דוקא עד כשר אבל עד פסול אינו נאמן משום דלא הוה רגלים לדבר יותר. גם על הרמב"ם יש להקשות דס"ל בדאיכא ע"א במדה"י המים בודקים רק בדאיכא שני עדים במדה"י אינם בודקים. ויש להקשות דגם בדאיכא רק ע"א הא הוה ג"כ שני עדים דהא החשוד הוה ג"כ ע"א. וי"ל דבזה אינו נאמן החשוד דאמרי' דהוא רשע ופסול לעדות ואי דאאמע"ר זה ל"ש לאחר הסתירה. ויש להאריך בזה הרבה וכעת לא עיינתי היטב בזה ועי' במ"ל בפ"ג מהל' סוטה]:

והנה הא דהוצרך רש"י לזה דאינו יכול להשים נפשו רשע משום דזה הוא לחובתו ולמה לא אמרי' בפשיטות כיון דמעיד גם על עצמו ובעדות זה לא נוכל לדון אותו דאדם קרוב אצל עצמו היא דהא באמת לא נרצה לדון אותו בעדות זה. רק דרבא בא לחלוק על דברי ר"י דס"ל לרצונו רשע הוא ופסול לעדות. כבר כתבתי בפ' הקדום דגם ר"י ס"ל דאאמע"ר רק דס"ל דלדון את חבירו בעדות זה ל"ש זה דאאמע"ר דהא לא דנין אותו בזה רק לחבירו ולזה אמרי' לדבריו רשע הוא ופסול להעד. אבל רבא ס"ל דגם לענין זה אמרי' אאמע"ר. ומה דמעיד על עצמו דהוא רשע את זה לא נוכל לקבל בתורת עדות כיון דזה היא לחובתו. ואמרי' פ"ד. ולא מאמינין לו במה דמעיד על עצמו דהי' רשע. ואמרי' דלא רבעו. או דהי' לאנסו דכשר הוא להעיד על חבירו, משא"כ אם הי' יכול להשים עצמו רשע הוה אמרי' להיפך כמו דאמרי' לר"י דלא נוכל להאמין לו גם על חבירו כיון דלדבריו הוא רשע ופסול לעדות. רק כיון דאאמע"ר אין אנו דנין את מה דמעיד על עצמו לעדות וכמ"ש בש"מ הנ"ל:

ולפ"ז יש לעיין במעיד פלוני רבעני לרצוני רק דאומר עשיתי תשובה. בזה נימא דל"ש אאמע"ר כיון דזה לא הוה לחובתו דמה בכך דעבר בפעם אחד עבירה מ"מ הא עשה תשו' וכיון דל"ש אאמע"ר ממילא יהי' נאמן גם במה דמעיד על עצמו וממילא דלא נוכל לדון את חבירו ג"כ בעדותו. דבזה אמרי' לדבריו רשע הי' בשעת ראי' העדות ולא הוה עד ופסול לעדות זה משום דהוה תחילתו בפסלות דהא כל האחרונים חולקים על הש"ך וס"ל דגם בפסול רשעות בעי' ג"כ תחילתו וסופו בכשרות. וממילא דנתבטל עדותו משום דה"ל תחילתו בפסלות. ובזה לש"ל דמה דמעיד דהי' לרצונו ל"ח עדות משום דאאמע"ר כיון דאומר עשיתי תשובה ומה בכך דהי' אז רשע כיון דעשה תשובה נמחל לו הענין ולא הוה לחובתו כלל. וממילא לא יהי' מהני עדותו גם על חבירו. והמרדכי בפ' ז"ב הביאו הד"מ בסי' ל"ד כתב וז"ל אמר רבא לוה בריבית פסול לעדות פסק אבי העזרי ודוקא שידוע בעדים אבל ע"פ עצמו אינו נאמן דאאמע"ר. ואינו נאמן ג"כ לומר עבדי תשובה. ואני רוצה להוציא הריבית מידו. וכן אם יאמר אשיב את הריבית אמרי' ערומי קמערים עכ"ל. מבואר מדבריו היכא דלש"ל ערומי קא מערים ל"ש אאמע"ר. וממילא דאינו נאמן בעדותו גם על חבירו. וכ"כ באמת האו"ת בס"ס ל"ד דלדברי רבא באומר רבעני לרצונו ועשיתי תשובה אינו נאמן גם על חבירו עי"ש. ולפ"ז נדחים דברי הנוב"י בסי' ע"ב דכתב בעובדא דילי' דאמר באתי על אשת פלוני דלדברי הרשב"א לא פ"ד בזה. וכתב כיון דבא להורות לו דרכי התשובה והי' מסגף עצמו בתעניתים וסיגופיים דבזה כתב היש"ש חולין דל"א בזה ערומי קא מערים ול"ש בזה אאמע"ר. וכתב שם דאפי' אי אמרי' דלא כהש"ך רק דגם בפסול רשעות בעי' תחילתו בכשרות מ"מ בזה תלינן דהי' באונס ודעבר על קידוש השם כיון דמשום זה לא נפסל עי"ש ולפמ"ש הוא להיפך כיון דבזה ל"ש אאמע"ר ממילא לכ"ע