משכן העדות רס

עדות שבטלה מקצתה ב"כ ואף דבאומר באתי מה דמעיד על עצמו ה"ל בע"ד אפ"ה אמרי' גבו עדות שבטלה מקצתה:

ובזה י"ל דברי הרשב"א בתשו' סי' תקנ"ב בהודה החשוד דכתב דפ"ד ולא מחלק באומר באתי לא פ"ד. וכן מקו' החכ"צ עפמ"ש האחרונים ומבואר היטב בתשו' דרע"א בסי' קכ"ד דכתב שם בעד המעיד להתיר אשה להנשא ומעיד דמת מכבר הא דלא נימא בזה דלא פ"ד וכיון דאינו נאמן על לשעבר אינו נאמן על להבא ג"כ. הוא דהענין דלא אמרי' פ"ד היא מהטעם דזה היא בכלל עדות שבטלה מקצתה ב"כ. וכיון דבעדות שמת בעלה כל הקרובים נאמנים. וממילא דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ ואמרי' פ"ד עי"ש והנה בעד הטומאה מבואר בהדי' בתוס' סוטה ד' ל"א ע"ב בד"ה הא חד וחד וז"ל ותי' בירושלמי וכו' ומסיק נמי התם דבעידי טומאה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ מפני שרגלים לדבר עכ"ל וכיון דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ממילא גם באומר באתי אמרי' פ"ד והיינו דפלגינן הכונה היוצא מדבריו. והעדות היוצא מדבריו לאוסרה על בעלה ע"ז הוא נאמן ומה דמעיד על עצמו אינו נאמן ואי משום דבזה כיון דא"א לחלק הדיבור נימא עדות שב"מ ב"כ זה אינו דהא בעד סוטה לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ. וניחא ג"כ הא דהעמיד הרשב"א דבריו על ענין שאמר שמעו מפי עוף פורח שנטמאת לא תשתה אם הודה החשוד עי"ש די"ל כיון דבכל מקום דבעי' עדות דוקא אף במקום דקרובים נאמנים אפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה כמבואר בתשו' שם וכאשר אדבר עוד מזה בעזה"י. ולכן אי הוה בעי' בעד הטומאה דוקא שיהי' נאמן בתורת עדות דוקא הוה אמרי' ג"כ עדות שב"מ ב"כ. וממילא דלא הוה אמרי' בזה פ"ד בכל ענין אף אם אומר אשתך זינתה עמי כיון דבזה ע"כ צריכים לנקוט גם מה דמעיד עמי לעדות לאסרה על בעלה כקו' החכ"צ כיון דצריך להעיד דוקא על אותו שנסתרה עמו. וכיון דצריכים לנקוט גם את זה לעדות. ממילא אמרי' כיון דלא נוכל לדון אותו ע"פ עדותו כיון דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן להשים עצמו רשע. ממילא דנתבטל גם מה דיוצא מעדותו להעיד עלי' מכח עדות שב"מ ב"כ. אבל כיון דגם בשמע מעוף הפורח לא תשתה ג"כ וע"כ משום דבזה ל"ח עדות. וממילא דלא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ולכן פ"ד:

ומיושב בזה ג"כ הא דהביא הנוב"י ראי' מפי' המשניות בסוף נדרים דכתב באומרת טמאה אני לך ברצון אמרי' ג"כ פ"ד דהיינו הכונה עי"ש משום דבזה לא הוה הנאמנות בתורת עדות רק משום הודאת בע"ד ול"ש בזה עדות שב"מ ב"כ ולכן אמרי' בזה פ"ד דהיינו הכונה והרשב"א לא נקט דבריו רק באופן דבעי' שיהי' נאמן בתור' עדות ואמרי' בזה עדות שב"מ. והנה בתשו' דרע"א בסי' הנ"ל כתב לדחות סברא זו דהיכא דקרובים נאמנים לא אמרי' נמצא קו"פ עדותן בטלה וכן עדות שב"מ ב"כ מדברי הר"ן בפ"ק דגיטין דדחק למצוא טעם בקרוב שהביא גט וכתוב בו עצמך ונכסי דנאמן לגבי אשה ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה כיון דגילוי מילתא בעלמא היא לכן הקילו ולא כתב בפשיטות כיון דבגט כל הפסולים כשירים ממילא דלא אמרי' ג"כ עדות שבטלה מקצתה עי"ש ואפשר לומר דגם דהרשב"א ס"ל באמת דהיכא דלא בעינן שיהי' נאמן בתורת עדות לא אמרי' גבי' עדות שבטלה מקצתה ולכן בעבד שהביא גיטו כיון דאינו נאמן בתורת עדות כיון דהוא פסול ממילא דלא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ואמרי' פ"ד בכל ענין אף הכונה. ובזה יהי' מיושב גם קו' הנוב"י על הרשב"א מסוגי' דגיטין שם אם כתב כל נכסי דבזה קימ"ל באמת דגם בזה אמרי' פ"ד. והיא הכונה היוצא מעדות זה כיון דא"א לחלק הדבר עי"ש ולפמ"ש י"ל דבאמת ס"ל להרשב"א דגם שם לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה כיון דגם הבע"ד נאמן ולכן אמרי' פ"ד בכל ענין אף לחלק הכונה היוצא מעדותו. רק דא"כ יהי' קשה על הרשב"א לאיזה ענין הוצרך לדחוק בהא דהרגתיו ביבמות דאמרי' פ"ד דהי' באונס ובשוגג. הא בפשיטות י"ל דגבי הרגתיו כיון דגם פסולי עדות מחמת קורבה נאמנים ול"צ בזה עדות. ול"א בזה עדות שב"מ ב"כ ולכן אמרי' פ"ד בכל ענין:

אמנם דזה קשה ג"כ על הר"ן בחידושיו לסנהדרין דהביא דברי הראב"ד דמשו"ה בפלוני רבעני לרצוני אמרי' פ"ד ולא אמרי' עדות שב"מ ב"כ דעל עצמו אינו בגדר עד. וכתב שם דמשו"ה גם בהרגתיו אמרי' פ"ד ול"א גם בזה עדות שב"מ כיון דמה דמעיד על עצמו ל"ח עדות עי"ש. ולמה לא כתב בפשיטות כיון דבעד המיתה גם קרובים נאמנים ל"א עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ובתשו' דרע"א בסי' קכ"ה כתב לחלק אם גם דמוכח מדברי הר"ן דגיטין הנ"ל דגם בגט שיחרור אמרי' עדות שב"מ ב"כ היא דוקא שם דבעי' עכ"פ שיעיד בפני ב"ד. ולכן איכא תורת עדות עליו ואמרי' עדות שב"מ ב"כ משא"כ בעד המיתה דבזה ל"צ עדות ואפי' עד מפי עד נאמן ולכן בעד המיתה לכ"ע לא אמרי' עדות שב"מ ב"כ עי"ש ולא ידעתי מה יענה על דברי הר"ן הא דכתב לישב בהא דהרגתיו. ומשמע מדבריו דדוקא באומר אני הרגתיו בזה אמרי' פ"ד. דל"א עדות שב"מ כיון דעל עצמו אינו בגדר עד משא"כ באומר על קרובו שהרגו בזה אמרי' לדברי הראב"ד עדות שב"מ ב"כ עי"ש והא בעדות אשה ל"א עדות שב"מ:

ואפשר לומר דהא התוס' כתובות בסוגי' דתרי ותרי תמהו על תי' הגמ' כגון שניסת לאחד מעדי' והא תנן הרגנוהו לא ישא את אשתו. ותמהו שם הא קימ"ל כנס אינו מוציא ואמרתי לישב ע"פ דברי הע"ש דס"ל הא דנוגע פסול לעדות לאו מטעם דמשקר רק דהוא גזירת הכתוב כיון דהוא נוגע ה"ל כקרוב. וכתבו דלפ"ז בעדות אשה. דגם קרובים כשירים להעיד גם נוגע כשר. ולפ"ז צריכים להבין הא דהרגנוהו לא ישא את אשתו. והוא משום דחשדינן לי' דהעיד עלי' להתיר אותה להנשא למען יוכל לקחתה. ת"ל אף אם האמת היא כן דהי' נוגע בדבר אפ"ה הוא עד כשר. וצ"ל מ"מ בזה חשדינן אותו טפי, וי"ל דמשו"ה אם כנס אינו מוציא כיון דאפי' אם האמת היא כן דהעיד כך בשביל נגיעה מ"מ מהני עדותו. ומשו"ה מקשי' תוס' בסוגי' דכתובות שפיר דשם איכא שני עדים כשירים המכחישים אותם. ובעי' בזה עדות גמורה להכחיש את השנים האומרים לא מת. ותמהו כיון דאחד מהם הוא נוגע ממילא לא נשאר רק עד השני דהוא עד כשר ואין דבריו של אחד במקום שנים. ונימא בזה גם אם כנס מוציא. ועי' בפ"י שם שכ"כ. ובמש"ל בשער... וע"ז תי' התוס' דבשנים לא חשודין כלל אלא דמ"מ צ"ע מהא דס"ד דתוס' דהמתני' דהרגנוהו לא ישא את אשתו דהי' ס"ד דאיירי דשניהם מעידים דהרגנוהו. ואמאי בזה לא ישא את אשתו. ת"ל אם גם דהעד הנושא אותה הוא פסול מ"מ הא נשאר עד השני שהוא עד כשר ועדותו מהני ועי"ש במפרשים. וצ"ל דס"ל לתוס' דבמתני' משמע בהרגנוהו דאיירי בכל גוונא אפי' במקום דבעינן עדות גמורה להתיר אותה להנשא דבמקום דלא מהני עדות דע"א כגון במלחמה בעולם. או בקטטה בינו לבינה. או היכא דאיכא ע"א המכחיש להו. ובזה בעי' שני עדים כשירים. וע"ז נקט המתני' הרגנוהו תנשא משום דעדות שניהם מתקיים והוה שני עדים כשירים, וע"ז אמרי' לא ישא את אשתו. דאם ישא אותה לא יהי' נשאר רק ע"א. וע"ז תי' התוס' דשניהם אינם חשודין. והא דתנן במתני' הרגנוהו כלומר שהרגו עם אנשים הרבה עי"ש אמנם בש"מ שם הביא בשם י"מ וכן הביא המ"מ בפי"ג מהל' גירושין הל' כ"ג וז"ל כתב הרשב"א ז"ל וז"ל מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו הכא י"ל עד אחר זולתו הב' וכו' עי"ש מבואר מזה דגם בשנים אמרי' לא ישא ומתני' דהרגנוהו לא ישא איירי אפי' בשנים מעידים כן ואפ"ה לא ישא ואף דמ"מ ישאר עכ"פ ע"א דמהני ג"כ וע"כ דאיירי באופן דבעי' שני עדים. ובזה קו' הר"ן שפיר נימא עדות שבטלה מקצתה ב"כ כיון דבזה צריכים עדות גמורה וע"ז תי' הר"ן משום דעל עצמו ה"ל כבע"ד ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה דל"ל כיון דבזה ל"ב כל משפטי עדות ל"א עדות שב"מ משום דהא הך דהרגנוהו ע"כ איירי באופן דבעי' שני עדים דוקא. ועי' בהר"ן שם דדייק בקו' מיבמות הרגתי הרגנוהו: