משכן העדות רנט

דהמרדכי. וכונתו דאם הי' ס"ל כהמרדכי הי' מפרש דדוקא בלא שקיל מידי פ"ד אבל לפמ"ש י"ל דהרמב"ם נקט בלשונו הלוה לי בריבית. וי"ל דגם בגמ' הי' גרס לדידי אוזיף בריבית. ובזה י"ל פ"ד דלא הלוה לו כלל רק לאחר. וממילא דלא הוה נוגע בעדות כלל. והמרדכי לא כתב רק לגרסתו דגרס אוזפן בריבית. אלא דבאמת זה אינו דהא בלא"ה צריכים להבין לאותן דחולקים על המרדכי וס"ל דעובדא דבר בניתוס איירי דשקיל מיני' הריבית לכאור' קשה הא דפריך, הגמ' שם על הא דפסל רבא לבר בניתום הא רבא הוא דקאמר לוה בריבית פסול לעדות. ומשמע דבאם לוה בריבית הי' כשר לעדות לא הי' קשה לרבא. ות"ל אף אם לוה בריבית כשר לעדות מ"מ יהי' פסול מחמת נגיעה כיון דהוא מעיד עליו דהלוה לו בריבית וצריך להחזיר לו הריבית וה"ל נוגע ואם גם דבאמת ל"ק כמ"ש כיון דפ"ד וה"ל כאלו העיד דהלוה לאחר מ"מ הא בס"ד דגמ' דלא פ"ד הקו' במ"ע יהי' פסול מחמת נוגע. ולזה י"ל דגם בלא פ"ד אין לפסול אותו משום נוגע. והוא דאף אם לא אמרי' פ"ד מ"מ על מה דמעיד על עצמו אינו נאמן דעל זה ה"ל כבע"ד. רק במקום דאינו משים עצמו רשע אמרי' דנאמן בעדות זה על חבירו. אבל מ"מ אינו נאמן על עצמו. רק היכא דהוא רשע ופסול לעדות אמרי' כמ"ש דאין להאמינו בעדות זה על חבירו כיון דלדבריו הוא רשע ופסול לעדות. ולזה לא פריך הגמ' לרבא רק הא לוה בריבית פסול לעדות ת"ל אף אם אינו פסול לעדות מ"מ נימא אין אדם נאמן על עצמו דעשה איסור אף דלא נפסל על ידו דמ"מ זה היא לחובתו דעשה איסור רק דהיא כמ"ש דאמרי' אם גם דאינו נאמן על עצמו מ"מ הוא נאמן על חבירו. וקו' הגמ' אינו אלא דהא אי אפשר להאמינו על חבירו דהא לדבריו הוא רשע ופסול להעיד. ולפ"ז אם לא הי' רשע ופסול להעיד לא הי' פסול מחמת נוגע כיון דגם בס"ד דגמ' אין אנו מאמינים לו על עצמו. רק דהוה מאמינן לו על האחר וכיון דאין מאמינן לו בעדות זה על עצמו. ממילא לא הוה נוגע כלל וכשר הוא להעיד. וממילא דגם אי אמרי' פ"ד והי' בשוגג או באונס מ"מ לא נפסל משום נוגע כמו בס"ד דגמ' דלא פ"ד כלל ואפ"ה לא הי' נפסל משום נוגע רק משום דהוא רשע ופסול להעיד:

ובזה י"ל גם קו' הנ"ל של הנוב"י מהא דפלוני בא על אשתי דגם בזה לדברי הרשב"א ל"ש פ"ד דאם אתה גייז תיבת אשתי לא נשאר שום עדות. משום די"ל דדוקא בבאתי על אשת פלוני בזה ס"ל להרשב"א דא"א לומר פ"ד כיון דע"כ הי' לרצונו ופסול הוא להעד. וא"כ אם גם דלא נאמין לו על עצמו מ"מ לא נוכל להאמין לו עלי' כיון דלדבריו הוא רשע ופסול להעד או כמ"ש דאפי' במקום דלא נפסל להעד אמרי' ג"כ אאמע"ר אמרי' כיון דלדבריו מעיד על עצמו דהוא רשע וזה אי אפשר להאמין זאת בתורת עדות. משא"כ בפלוני בא על אשתי אפי' אם נימא דבזה ליכא למימר פ"ד אפ"ה נאמן בעדות זה על חבירו ואינו נאמן עלי' כמו לר"י. דבזה ל"ש כיון דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד. דהא אף אם האמת כדבריו מ"מ לא הוה רשע, רק דהוא פסול בעדות זה להעיד עלי'. וכיון דאין אנו מאמינן לו בעדות זה להעיד עלי' כשר הוא להעיד עלי' כמו בס"ד דגמ' בסנהדרין דאם הי' לוה בריבית כשר לעדות היינו מאמינן לו ולא נחשב לנוגע כיון דאין אנו מאמינן לו על עצמו. כ"כ בזה כיון דאין אנו מאמינן לו בעדות זה על אשתו נאמן הוא להעד על האחר שבא עלי' בלא פ"ד. אלא דזה אינו דהא בגמ' דסנהדרין ד' ט' דפריך הגמ' על הא דאמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפים להרגו אבל לא להרגה. ופריך הגמ' מאי קמ"ל פ"ד היינו הך. מבואר דגם בפלוני בא על אשתי אינו נאמן אלא משום פ"ד. ובאמת לר"י דס"ל דלא אמרי' פ"ד. גם בפלוני בא על אשתי לא אמרי' ג"כ פ"ד ואינו נאמן עלי' ג"כ. ומבואר דלא כמ"ש:

ומזה יש להביא ראי' למ"ש בפ"א דהא דאמרי' פ"ד ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. הוא כיון דאנו מחלקין עדות זה לשני עדות דהוא באומר פלוני רבעני לרצוני אמרי' מה דאמר פלוני רבעני היא עדות אחת על הנרבע לחייב אותו. ובמה דאמר לרצוני היא עדות בפני עצמו על הנרבע ובשני עדות לשני בני אדם לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ דהא מעדות זה שמקיימין לא נתבטל כלום. והא תינח היכא דמחלקין העדות לשני עדות. משא"כ אם נימא דלא אמרי' כלל פ"ד רק דאנו מקיימין את העדות לדון את הרחוק ולא את הקרוב. אבל גם על הרחוק אנו מקיימין מה שמעיד על הקרוב בזה אמרי' שפיר עדות שבטלה מקצתה ב"כ. כיון דאין אנו מקיימין את העדות במה דמעיד על הקרוב. רק היכא דמעיד על עצמו לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ כמ"ש הראב"ד דעל עצמו אינו בגדר עד וה"ל מעושי דבר ולזה לא נתבטל העדות משום עדות שבטלה מקצתה. ולזה ס"ל לר"י באומר פלוני רבעני לרצונו אם לא הי' פסול לעדות הוה מקיימינן עדותו על הרחוק ולא על עצמו ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה. משום דעל מה דמעיד על עצמו אינו בגדר עדות. משא"כ באומר פלוני בא על אשתי בזה לרבא אמרי' דגם זה מחלקינן לשני עדות. ומה דמעיד פלוני בא על אשתי היא עדות לחייב הבועל ומה דמעיד לרצונה היא עדות על אשתו לחייבה. ועל אשתו הוא בגדר עד ואמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ. רק לרבא דס"ל פ"ד והוה זה שני עדות לשני בני אדם ולזה לא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ כיון דמהעדות על הבועל לא נתבטל כלום. משא"כ לר"י דלא ס"ל פ"ד ולזה לא נוכל לקיים את העדות לגבי הבועל ולא לגבי אשתו משום דבזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ כיון דע"כ צריכים אנו לקיים כל מה שהעיד לחייב הבועל. ולזה הוצרך רבא להא דגם גבי פלוני בא על אשתי אמרי' פ"ד. ובאמת צריך לומר דלא כהראב"ד דס"ל אשתו כגופו רק דגם על אשתו הוא בגדר עד. או כמ"ש דהא דאמרי' אשתו כגופו היא משום דכל זמן שהיא אשתו. מה דשייך לאשתו ה"ל כגופו. משא"כ בזה דצריך לגרשה משום שווי' אנפשי' ח"ד תו לא הוה אשתו כגופו. וגם יהי' מוכח דבזה אמרי' פ"ד לענין זה דלא נקטינן מה דמעיד לרצונה לעדות אצלה וכמ"ש דלא כהנוב"י:

וי"ל עוד בדברי הרשב"א דטעמא היא דהיכא דא"א לפלג הדיבור בזה לא אמרי' פ"ד דהיינו דמחלקינן הכונה לשנים משום דדוקא היכא דאפשר לחלק הדיבור כמו בפלוני רבעני לרצוני דבזה אמרי' דמה דהעיד פלוני רבעני זה חשיב עדות. ומה דמעיד לרצוני ל"ח עדות כלל. בזה אמרי' שפיר פ"ד ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה ב"כ כמ"ש בפ"א כיון דהיא שני עדות לשני בני אדם. משא"כ באומר באתי על אשת פלוני דבזה א"א לחלק התיבת באתי רק דנוכל לפלג הכונה מתיבת באתי ולומר דהעדות שיצא מתיבת באתי על האשה את זה נקטינן לעדות. אבל לא העדות שיצא ממנו על עצמו בזה לא אמרי' פ"ד. משום דבזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. דתיבת באתי לא נוכל לנקוט לעדות כיון דאם ננקוט זה לעדות ולא נוכל לקיים כל העדות היוצא מזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ודוקא היכא דאפשר לחלק הדבר לשנים בזה אמרי' דעדות זה שנקטינן נתקיים הכל ומה שהעיד בהתיבה האחרת על עצמו או על קרובו היא עדות בפני עצמו משא"כ בזה כיון דא"א לחלק הדבר לשני עדות לא נוכל לקבל הדיבור עדות על האחר ולא על הקרוב משום עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ומ"ש הראב"ד דהיכא דמעיד על עצמו ל"ח עדות משום דהוא מעושי דבר ולא ממקיימי הדבר אפשר לומר דהרשב"א לא ס"ל כן רק פי' בתי' הגמ' ממקיימי כמו שפי' הרבה מהראשונים באותן שבא לב"ד דוקא ולא במי שאינו בא לב"ד ועימש"ל בשער... ועוד י"ל כמ"ש בפ"א דהרשב"א ס"ל דענין דעדות שבטלה מקצתה ב"כ אין לו ענין להא דנמצא קו"פ וראי' לזה מר' יוסי דס"ל דבד"מ לא אמרי' כלל נמצא קו"פ עדותן בטילה ואפ"ה ס"ל בב"ק בסוגי' דעד זומם דאמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. וע"כ דיותר אמרי' עדות שבטלה מקצתה מנמצא קו"פ. ממילא כ"כ י"ל דגם בבעל דבר דל"א גבו נמצא קו"פ לבטל אפ"ה אמרי' גבו עדות שבטלה מקצתה ב"כ ולפ"ז עיקר טעמו דהרשב"א דלא אמרי' פלגינן הכונה משום דבזה אמרי'