משכן העדות כו

לא הי' עדים בדבר כיון דאז לא הי' כונתם להעיד. ומסתמא לא יכוונו עדותן בדו"ח חשיב כאילו לא הי' עדים בשעת הודאה. ובפשיטות י"ל דבלא הי' כונתם להעיד לא הי' חשיבי אז עדים ויש להאריך עוד לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ג דאף דבד"מ לא בעינן דו"ח. מ"מ אם חקרו הב"ד אותם בדו"ח ואמרי אין אנו יודעין בחקירות עדותן בטלה דבעינן שיהי' ראוי להזמה. רק מסתם אמרי' דהם יודעין בדו"ח וראוי להזמה. אבל באמרם בפירוש אין אנו יודעין עדותן בטלה עי"ש. ולפ"ז י"ל דהתוס' ס"ל דהא דאמרי' מסתמא יודעין בדו"ח היא רק אם הי' כוונתם להעיד. משא"כ בלא כונו להעיד אז מסתמא לא ידעו לכוון עדותן בדו"ח ובזה צריכים לבדקן בדו"ח. וכל כמה דלא בדקו אותן בדו"ח ויודעין הדו"ח. ה"ל כאילו אמרו בפירוש דלא יודעין בדו"ח ולא מהני עדותן. ולכן הא דמהני עדות העדים אף אם לא כוונו להעיד היא דוקא אם בדקו אותן הב"ד וידעו בדו"ח. אבל כל זמן שלא בדקו אותן לא מהני עדותן. ולזה קאמרי' בגמ'. דאי בעי אמרי דלא כוונו להעיד. ואז הי' צריכים לבדקן בדו"ח. ולא הוה החיוב ברור כי דילמא לא יכוונו עדותן בדו"ח. והא דהפקיעו החכמים הדו"ח בד"מ משום נעילת דלת. היא דבד"מ באופן שרוצה עדים בדבר מסתמא יזמינו אותן לעדים. ואז יהי' כוונתם להעיד. ואז לא יהי' צריכים דו"ח. דבאם יצריכו דו"ח אז גם אם יהי' כיונו להעיד יהא נע"ד דירא דילמא ישכחו הדו"ח. והיא להיפך מ"ש מקודם [דלפמ"ש לש"ל כמ"ש דהעדים אחרים הם קרובין לבעלי דברים ורחוקים להעדים דא"כ יהי' קשה דיתבטל עדותן ג"כ משום קו"פ. ול"ל כמ"ש דאיירי דלא הי' כוונתם להעיד או דבשעה שכפרו עדיין לא באו לב"ד. ולשיטת התוס' קו"פ אינו פוסל בראי' לחודא. לפמ"ש הריטב"א בקידושין דהיכא דבעינן עדים לקיום הדבר בכל ענין פוסל עי"ש בד' מ"ג] ולזה באם לא כוונו להעיד גם לפי האמת פטורים משבועת העדות ויש להוסיף עוד מ"ש תוס' שם בא"ד במה שדייקו בלשונם אם העידו לאחר זמן. די"ל אם העידו תיכף לאחר הראי' בזה מסתמא יודעין בדו"ח. וי"ל בדברי הר"ן הנ"ל דהא דנפסלו בשבועת העדות היא בזמן קרוב דלא תלינן בשכחה. וכבר כתבתי דהיכא דנוכל לתלות בשכחה. אף דכל אחד ידע דהוא הי' ידע בשעת הכפירה. מ"מ דילמא לא ידע באמת חבירו ולא הי' רק ע"א והוא פטור אז מקרבן ולפ"ז כיון דהא דחייבה התורה בקרבן היא בזמן קרוב. ובזה מסתמא עדיין לא שכחו הדו"ח [וי"ל דכונת הר"ן היא דאישתלי הדו"ח ומשו"ה לא העידו]. ולפי האמת דלא בעינן דו"ח מהני עדותן אף אם לא כוונו להעיד ואם גם דעדיין יש לפקפק בכל מ"ש מ"מ לא מנעתי לכתוב שלא יהי' דברי התוס' תמוהין כ"כ:

ולפי האמת נראה דעדים בכל ענין חייב בשבועת העדות בין בזמן קרוב או רחוק ובין אם כוונו להעיד ובין בלא כוונו להעיד. ויותר מזה נראה מסתימת כל הפוסקים דל"מ לפי האמת דעקרו רבנן הדו"ח מד"מ דהם חייבין בכל ענין אלא אפי' מדין דאורייתא דבעינן דו"ח אפ"ה חייבין בכל ענין. וצריך לומר דלזה לא חיישינן שלא יכונו דבריהם בדו"ח ובזה י"ל דברי הרמב"ם בפ"י מהל' שבועות הל' י"א דפסק גבי עדים בדאיכא עוד כת אחרת פטורים משום דלא הוה רק כפירת דברים. ותמהו עליו כיון דפסק כר"י גבי שבועת הפקדון דכופר בפקדון שיש עליו עדים חייב גם בעדים נימא כן עיי"ש די"ל דדוקא גבי פקדון חייב דלא הוה כפירת דברים כמ"ש הרמב"ם בפ"ח הל' י"ד דאף אם יעידו דילמא לא יהי' מתקיים עדותן. והיינו שמא לא יכוונו דבריהם בדו"ח. משא"כ בשבועת העדות ל"ש זה לומר דלא יחשב כפירת דברים דדילמא לא יתקיים העדות דכת הב' בדו"ח דהא אותו הספק היא ג"כ על הכת הראשונה דילמא אם היה מעידים לא הי' מתקיים עדותן ג"כ בדו"ח. וממנ"פ אם לא נחשב זה לחשש דיכחישו זה את זה בדו"ח. ממילא הם פטורים משום כפירת דברים. ובאם נחשב זה לחשש ממילא הם פטורים ג"כ משום כ"ד דיכול להיות דגם הם לא יכוונו עדותן בדו"ח:

והנה דבר זה מבואר במתני' דכפר אחד והודה אחד הכופר חייב. ולא מצי הראשון לומר כיון דמבלעדי איכא ע"א שחייב לו שבועה וא"כ לא הוה ההפסד ברור דגם אם לא יעיד יכול להיות שישלם לו ג"כ שלא ישבע לשקר. ונימא כמו דע"א אינו באם לא יגיד כיון דאין החיוב ברור דדילמא ישבע להכחישו כ"כ בזה. הא באם ידעינן בבירור שלא ישבע לשקר בזה מצד הסברא פטור כיון דלא הוה רק כפירת דברים. וממילא גם על הספק יהי' פטור זה לא אמרי' רק כיון דאם היה מעיד הי' החיוב ברור חל עליו החיוב שבועת העדות וחייב בקרבן. ויותר מזה נ"ל בהא דכפר אחד והודה אחד. אם באמת לא הי' רוצה לישבע להכחיש את העד ולשלם לו ע"י עדות העד השני, ונמצא דאיגלאי מילתא למפרע דלא הי' רק כפירת דברים. אפ"ה הראשון חייב כיון דבשעת השבועה הי' חל השבועה עליו חייב על כפירתו. כיון דבשעה שהשביע לא הי' יכול לפטור עצמו מלהעיד עדותו בב"ד ע"י עדות העד השני. ולכן חייב אם גם דעכשיו איגלאי מילתא למפרע דלא הי' רק כפירת דברים. מדסתם במתני' דכפר אחד והודה אחד הכופר חייב. משמע אפי' אם שילם ע"י עדות עד השני. ובזה יש לעיין הא דכתב רש"י בסוגי' ד' ל"ב ע"ב בד"ה כפר אחד וכו' דהכופר חייב דפי' דקו' הגמ' היא מעד הכופר ובד"ה הא קמ"ל וכי איצטריך מתני' לנו לאשמעינן חיובא דכופר עיי"ש דלפי מ"ש י"ל דחיובא דכופר היא חידוש גדול. אף אם הודה השני והי' מהני עדותו של העד השני לשלם לו ממון אפ"ה הראשון חייב. ועיקר קו' הגמ' היא רק מפטור מעד השני דהיא למותר ומזה מוכח דאף אם קודם כפירת הראשון כבר הודה העד השני והי' ידע בשעת כפירתו דאיכא ע"א אפ"ה חייב כיון דבעדותו הי' החיוב ברור. כיון דהחיוב דעד הראשון היא כיון דהוא הי' יכול לחזור ולהודות עיי"ש בפי' הרשב"א והריטב"א:

וכן מוכח מהא דכתבו תוס' בסוגי' ד"ה הכל מודים בעד הטומאה. ולא מצי למימר בלא עדות תשתה ותמות דהרבה פעמים זכות תולה עיי"ש. ובזה לרוב פעמים המים בודקים רק דפעמים זכות תולה וא"כ כיון דלרוב פעמים המים בודקים א"כ ההפסד אינו ברור. אדרבא בלא עדותו תפסיד ג"כ הכתובה. מזה מוכח דכיון דבלא עדותו אין החיוב ברור ועכשיו היא ברור חייב בקרבן [ולפי מה ששמעתי בשם חכם אחד לישב קו' המ"ל הנ"ל הא היכא דאיכא ע"א במדה"י אין המים בודקים די"ל דהא דאין המים בודקים היא שלא יבוא תקלה כיון דהרבה פעמים זכות תולה. ואז יאמר העד דליכא ממשות בהמים ומשו"ה בס"ד דתוס' דלא ידעו מזה דהרבה פעמים זכות תולה ממילא גם בדאיכא ע"א המים בודקים עכ"ד ליכא ראי' די"ל לתי' התוס' דזכות תולה הפסיד לו ממש דעכשיו שהוא יודע לא יהי' המים בודקין. ועל מ"ש דמ"מ לא יהי' המים בודקין כיון דאינו ראוי להעיד כבר כתבתי לעיל לדחות זה דאם לא יהי' מחוייב בקרבן שבועת העדות יהי' הדין דיכול לחזור ולהגיד מאינו יודע ליודע כמש"ל בפ"ג בד"ה ואזכיר עיי"ש]:

ויש לעיין עוד בהנ"ל מהא דאמרי' בסנהדרי' הנ"ל דמ"ד דעדות מיוחדת פסול הוא משום דכתיב והוא עד וכו' ואפקי' רחמנא בחד למימר עד דחזי תרווייהו כחד עיי"ש. ולפמ"ש יש לעיין דילמא עדות מיוחדת כשר והא דאפקי' רחמנא בחד היא לרבותא דאף היכא דמעידים על מעשה אחת ועל שעה אחת. דבזה יכולין להכחיש זה את זה בדו"ח. והי' ס"ד דבזה לא יהי' מחוייב בשבועת העדות כמ"ש דבזה אין החיוב ברור דדילמא יכחישו זה את זה אפ"ה חייבין. ומכ"ש היכא דכל אחד מעיד על מעשה אחרת דבזה ליכא חשש שיכחישו זה את זה כיון דהם על שני זמנים דבזה בודאי צריכים להעיד כיון דבזה החיוב ברור. ואי דעדיין יש לחוש דיאמרו איני יודע בחקירות מ"מ לפמ"ש הנ"ב ויבואר לקמן בשער... דאיני יודע בחקירות אינו פוסל בדיני ממונות דבר תורה עיי"ש וע"כ הא דהוצרכו לעקור דל"ח בד"מ משום נ"ד הוא מחשש דיכחישו זה את זה וזה ל"ש בעדות מיוחדת: