משכן העדות רנח

דהי' לרצונו אינו נאמן דהא אם כן היא הוה הוא ג"כ רשע במה שמצטרף עמו להעיד ביחד על הרובע כיון דאסור לו להצטרף עם רשע וצ"ע עוד בזה לעת הפנאי לעיין בכל זה שנית. ובפשיטות י"ל בראי' הא' דהרשב"א דלא הביא ראי' רק ברבעתי ל"ש אונס דאם נימא דגם ברבעתי י"ל אונס למה לא נקט רבעתי. אבל לגוף הדין ל"צ ראי' ועי"ש ברשב"א דמשמע ג"כ דעיקר הראי' היא רק להוכיח דברבעתי ל"ש אונס. ומטעם שכתב כיון דיהרג ואל יעבור:

פרק ג' ועתה אבוא לישב גם שאר הקו' שהקשה הנוב"י על הרשב"א. הנה הנוב"י הקשה עוד על הרשב"א דהא גם בפלוני בא על אשתי לדברי הרשב"א לא שייך ג"כ פ"ד דאם אתה גייז אשתי לא נשאר שום עדות. דדילמא בא על חייבי כריתות או לאווי' ואין לומר דפ"ד ולומר דבא עלי' באונס דגם בזה אינו נאמן אצלה לפסלה מן הכהונה אחר מותו. אע"כ דגם זה פלגינן רק הכונה ואמרי' דבא על א"א אבל לא על אשתו דלגבי דידה לא נאמן כלל אף באונס לפסלה מן התרומה ומן הכהונה. וממילא דגם בבאתי יש לחלק ג"כ הכונה עי"ש בנוב"י. ולענ"ד צ"ע בזה חדא דאם יהי' מוכח מזה דלא כהרשב"א יהי' קשה מאי פריך הגמ' על רבא מאי קמ"ל פ"ד היינו הך דילמא בא רבא להשמעינן דגם בזה דל"ל פ"ד רק הכונה אפ"ה אמרי' פ"ד כי זה היא חידוש גדול דהא הרשב"א חולק באמת ע"ז. וזה י"ל די"ל קו' הגמ' היא מאי קמ"ל ול"ל דקמ"ל דגם בזה אמרי' פ"ד והיא הכונה דזה לא מוכח מפלוני רבעני א"כ יהי' קשה לאיזה ענין נקט פלוני בא על אשתי יותר ה"ל לנקוט באתי על אשת פלוני. כיון דבמה דנקט פלוני בא על אשתי יש לטעות ולומר דגם בזה שייך פ"ד והיא לומר דבא עלי' באונס ואי דעדיין מעיד עלי' לפסלה מן הכהונה י"ל כמ"ש הנוב"י דע"ז הוא נאמן משום דבידו לגרשה. ולזה יותר ה"ל לנקוט באתי דבזה אין לטעות כלל. וע"ז תי' הגמ' דהו"א אדם קרוב אצל עצמו אמרי'. והיא דעל עצמו קרוב כ"כ דלא אמרי' מיגו כפי' רש"י וזה לא קאי על פלוני רבעני דבזה הוה אמרי' אדם קרוב אצל עצמו כמ"ש דהא בזה בל"ז לש"ל שיהי' נאמן גם על עצמו משום מיגו דהא ל"ש בזה להאמין אותו על עצמו כיון דלדבריו רשע הוא ופסול להעיד. ולזה י"ל דזה קאי אילו הוה נקט באתי הוה אמרי' אף דגם בזה שייך ג"כ מיגו להאמין גם על עצמו. ואין לומר דהוא רשע ופסול להעיד דהא לרבא דבעי' רשע דחמס דוקא י"ל בא על הערוה כשר הוא להעיד כנ"ל וא"כ גם בבאתי י"ל מיגו. וע"ז קאמר דהו"א דאצל עצמו הוא קרוב כ"כ דגם מיגו לא אמרי' וכדברי הש"מ שהביא הנוב"י דעל עצמו אינו מכוין בשום עדות. אבל אצל אשתו הו"א דאמרינן מיגו לזה נקט פלוני בא על אשתי ומזה מוכח תרווייהו דפלגינן הכונה וגם באשתו לא אמרי' מיגו. אמנם דאין זה קו' כ"כ על הרשב"א כמ"ש הנוב"י שם וכמ"ש כיון דע"כ צריך לגרשה משום שויה אנפשי' חתיכה דאיסורא. ממילא תהי' נאסרה לכהן. ואדרבא מפשטות דברי הגמ' מהא דפריך מאי קמ"ל פ"ד היינו הך משמע דמזה לא מוכח שלא כהרשב"א. דאל"כ מאי פריך הגמ' כמ"ש. וי"ל ג"כ לשיטת הרשב"א מה שהקשיתי בפ' הקדום למה לא נקט רבא פלוני בא על אחותי להשמעינן דאפי' באחותי דלא הוה קרוב כ"כ כמו לאשתו אפ"ה לא אמרי' מיגו משום די"ל דבאמת חולק הרשב"א על דברי התוס' וס"ל דבפלוני בא על אחותי לא אמרי' פ"ד וכמ"ש בפ' הקדום. כיון דבזה אם אתה גייז תיבת לאחותי לא נשאר שום עדות דדילמא בא על חייבי כריתות וכדברי הנוב"י ואין לומר דפ"ד לומר דהי' באונס כיון דנפ"מ לכהונה לפוסלה אחר מיתת בעלה ובזה לש"ל דנאמן משום דבידו או משום דשווי' אנפשי' ח"ד דהא בזה באמת לא נאסרה על הבעל, וכיון דבזה לש"ל פ"ד ממילא דאינו נאמן גם על האחר. ולזה נקט דוקא פלוני בא על אשתי. דבזה י"ל פ"ד דהי' באונס ולכהונה נאמן משום בידו וכנ"ל [ועדיין יש לעיין דה"ל לנקוט פלוני רבע אחי דבזה י"ל פ"ד ויהי' שמעינן דגם גבי קרוב לא אמרי' ג"כ מיגו] ואין זה תימא דנימא דהרשב"א חולק על דברי התוס' בפלוני בא על אחותי דהא גם הראב"ד חולק על דברי התוס':

עוד הביא הנוב"י ראי' נגד דברי הרשב"א מסנהדרין כ"ה וחד אמר לדידי אוזפן בריבית דמסקינן התם דפ"ד. והרשב"א כתב ע"ז דאף בזה י"ל פ"ד ושבקינן במה דאמר לדידי כיון דבמה דאמר אוזיף בריבית הוה עדות גמור לפסול אותו עי"ש והנוב"י דחה זה דאם לא פירש למי אין זה עדות דילמא לגוי הלוה דלא נפסל בזה עי"ש אמנם אין זה קו' כיון דהוא בא לפסול אותו גם באמר הלוה בריבית סתם ולא פירש למי נפסל ג"כ ואמרי' מסתמא הלוה לישראל דבאם הלוה לגוי הא לא נפסל בזה. ועי' במ"ש הר"ן בחידושיו לסנהדרין בר"פ ה"ב על הא דמכירים אתם אותו התריתם בו דאם לא העידו דהי' התראה או דהרג לישראל חייב ג"כ מיתה דאמרי' כיון דהוא בא לחייבו מיתה מסתמא הי' התראה וידע דהרג לישראל. רק דאם בודקים אותו ואמר דהרג לעכו"ם בזה אינו נהרג וכ"כ הר"ן בהא דבודקים אותו האיך אתה יודע שפלוני חייב לזה דאף אם לא בדקו אותו כלל מחוייב ג"כ כיון דהוא מעיד שחייב לו אמרי' מסתמא הי' באופן שהוא חייב לו. ה"ה בזה גם אם לא העיד למי הלוה רק בא לב"ד להעיד עליו שהוא פסול לעדות מחמת דהלוה בריבית ולא פי' למי הוה עדות לפוסלו ואמרי' מסתמא הי' באופן שנפסל על ידו. וראי' לזה מהא דאמרי' שם חד אמר קמאי דידי אוזיף בריבית ולדברי הנוב"י עיקר העדות חסר דה"ל לומר קמאי דידי הלוה לישראל בריבית. אע"כ דבאמת ל"צ לפרש דהי' לישראל דוקא ומסתמא אמרי' דהי' באופן דנפסל [ובזה יש לישב ג"כ קו' הנוב"י מפלוני בא על אשתי די"ל כיון דהוא בא לב"ד לחייב לפלוני מיתה ומעיד על ההתראה שהתרו אותו למיתה ואמר פלוני בא מסתמא בא לחייבו מיתת ב"ד דאל"כ ל"ש התראה למיתה ודוקא באומר באתי על אשת פלוני דבזה אי שבקינן תיבת באתי לא נשאר שום עדות:

ומ"ש הנוב"י דלגי' דידן אוזפן בריבית שפירושו של אוזפן גם בלתי תיבת לדידי היא ג"כ שהלוה לו ממילא דבזה ל"ש שום עדות בלעדי התיבה אוזפן עי"ש ולענ"ד אף לגי' זו י"ל דפ"ד חדא דהא הרשב"א כתב דל"ל דגבי באתי דהי' באונס נפשות כיון דעבר על קידוש השם כיון דגבי עריות הדין היא דיהרג ואל יעבור ולפ"ז י"ל גבי אוזפן בריבית דהלוה בריבית דהי' צריך למעות להציל נפשות ממיתה דאיסור דריבית הותר לו לגמרי באונס נפשות. גם הא הרשב"א כתב על הא דהרגתי דפ"ד לומר דהי' בשוגג. וכתב שם הנוב"י וכן האו"ת דדוקא בבאתי דמעיד על ההתראה ל"ל דהי' באונס. משא"כ היכא דלא הי' התראה פ"ד דהי' בשוגג דהי' סבר דהיא אשתו וכדומה. ה"ה בזה אפשר לומר דהי' בשוגג דהי' סבר שהוא אינו ישראל או דהי' סבר דמותר ליתן ריבית. וכמו שאכתוב עוד לקמן. והרשב"א מתרץ כן לגירסא שלו דהי' לדידי אוזיף בזה שייך בפשיטות לומר פ"ד. משא"כ להגי' דאוזפן בריבית שפיר י"ל פ"ד דהי' באונס ובשוגג:

ובזה הי' מקום לכאורה לישב דברי המרדכי דכתב בהא לדידי אוזפן בריבית דצ"ל דאיירי דלא שקיל מידי דאל"כ הוא נוגע בעדות. והנהו דלא ס"ל כהמרדכי היא כמבואר בש"ך בסי' ל"ד ס"ק... כיון דאמרי' פ"ד ואמרי' דלא הלוה לו רק לאחר ממילא דלא הוה נוגע בעדות כיון דידע שהב"ד לא יאמינו בדבריו במה שמעיד על עצמו. אבל בזה י"ל דגם המרדכי ס"ל בזה כהרשב"א דבעינן דוקא שנוכל לפלג דיבורו דוקא. וא"כ בהמרדכי דגרס אוזפין בריבית כמבואר שם ע"כ ל"ל דהלוה לאחר. רק ע"כ צ"ל דהלוה לו רק דהי' באונס או בשוגג. וממילא בזה הוא נוגע כיון דעכ"פ מעיד על עצמו דנתן לו הריבית. והב"ד יקבל עדותו גם במה דמעיד על עצמו. ולזה הוצרך לומר דאיירי דלא שקיל מידי והסמ"ע בס"ק... כתב דהרמב"ם חולק על דינו