משכן העדות רנז

לומר לדבריו הוא רשע ופסול להעיד דזה אינו דהא לרבא כשר להעיד כיון דאינו רשע דחמס. משא"כ לרצונו אינו נאמן לר"י משום דה"ל רשע דחמס והוא פסול להעיד. ולרבא הוא נאמן משום דפ"ד. וגם בלאונסי צ"ל הטעם לרבא משום פ"ד דאם גם דבזה לא נעשה פסול להעיד מ"מ אמרי' בזה אאמע"ר כמש"ל:

ומעתה נסתר מש"ל בישוב דברי הרשב"א בסי' תקנ"ד בהודה דחשוד דס"ל דפ"ד. וכתבתי לישב הא דתמהו חדא אמאי לא מחלק בין הודה אשתך זינתה עמי ובין אומר אני זניתי וגם קו' המ"ל והחכ"צ דהא בזה לש"ל פ"ד דהי' מאחר כיון דצריך להעיד שזינתה מן אותו שנסתרה עמו וכתבתי משום דבזה אמרי' דהי' באונס נפשות. ולפמ"ש נסתר זה דהא גם בזה משים עצמו רשע כיון דעבר על קידוש השם. ואפשר לומר כמ"ש התוס' בסוגי' בד"ה לרצוני רשע הוא הא דפריך הגמ' במכות נרבע יציל אף דלרבא הוא כשר להעיד. וכתבו כיון דעיקר הטעם משום אאמע"ר. ובזה כיון דידעי' דהוא רשע בלא עדותו ל"ש אאמע"ר. ולפ"ז י"ל אם גם דאמרי' דגם בעבר על קידוש השם אמרי' דאאמע"ר כיון דעבר על מצות עשה דונקדשתי. מ"מ הא מחמת התורה הוא ג"כ רשע דעבר על איסור יחוד דאשת איש דהוא איסור גמור מה"ת כמו איסור דעבר על קידוש השם. וא"כ בזה ל"ש אאמע"ר כיון דבלא עדותו ידעי' ג"כ דהוא רשע מחמת דעבר על איסור יחוד דא"א. ולזה אמרי' שפיר פ"ד דהי' באונס נפשות. ואם דגם בזה משים עצמו רשע הא בזה ידעי' דהוא רשע ואין לומר דהא י"ל דהיחוד הי' באונס נפשות. ובזה לא הוה רשע כלל. דמשום איסור יחוד לחודא אינו מחוייב להיות נהרג ואל יעבור. זה אינו דהא באמת משום איסור יחוד דידעי' דעבר ע"ז אינו נאמן לומר דהי' באונס כמבואר בש"ע בסעי' ה' דמי שבאו עדים להעיד עליו דעשה דבר איסור אינו נאמן לומר שוגג הייתי מוטעה הייתי להכשיר את עצמו. ולזה מחמת האיסור יחוד אנו מחזיקין אותו לרשע. ממילא פ"ד לומר דבא עלי' מחמת אונס נפשות דלדבריו לא הוה רשע יותר מכח דבריו ממה שאנו מחזיקין אותו לרשע בלא דבריו. ולכן בזה אמרי' דתלינן דהי' באונס נפשות. וצ"ע עוד בזה. ועימש"ל עוד בזה ולפ"ז מיושבים דברי הרשב"א מקו' הנוב"י על ראיותיו כמש"ל וראיתי בנוב"י במהדו"ת בסי' ע"ז שהביא ג"כ ישוב לראי' הרשב"א מרבעתי. די"ל דהוה מצי למנקט בלאונס באופן שכתב הרשב"א שם שנתקשה לאשתו והדביקוהו עליו רק דהרשב"א כתב דע"ז ל"א פ"ד כיון דהיא לא שכיח. ולפ"ז הוה מצי למנקט רבעתי לאונסי דהיינו באומר בפי' דהי' באופן זה עי"ש. ומה דמדחה הנוב"י את זה משום דלאונסי לא הוה שום חידוש ועיקר החידוש היא בלרצונו דע"ז חולק רבא עי"ש. ולא אבין אותו דראי' הרשב"א היא שפיר אם נימא דגם בבאתי אמרי' פ"ד דהיינו הכונה היוצא מעדותו שיהי' נאמן לגבי האחר ולא לגבי עצמו לנקוט רבעתי דבזה יהי' חידוש יותר לרבא דגם בזה פ"ד, רק דיש לעיין על הראי' הרשב"א, מרבעתי. די"ל להיפך דהא דנקט ר"י פלוני רבעני לרצוני ולא נקט רבעתי דבאם הי' נקט ברבעתי לפלוני לרצוני אינו נאמן לר"י הוה אמרי' דדוקא בזה ס"ל לר"י דלא אמרי' פ"ד כיון דבזה א"א לומר פ"ד רק הכונה וזה לא אמרי' כמו דס"ל להרשב"א באמת כמו כן הי' מקום לומר לר"י משא"כ באומר פלוני רבעני לרצוני הוה מקום לומר דגם לר"י אמרי' בזה פ"ד דהי' לאונסי לזה נקט ר"י פלוני רבעני להשמעינן דגם בזה לא אמרי' פ"ד דהוא לא ס"ל הך פ"ד כלל משא"כ לרבא י"ל דגם בזה אמרי' פ"ד, וי"ל דראי' הרשב"א כיון דע"כ מוכח דיש סברא יותר לומר פ"ד בפלוני רבעני מרבעתי וא"כ מנ"ל באמת דגם לרבא אמרי' פ"ד ברבעתי דילמא באמת לא ס"ל גם לרבא ברבעתי פ"ד. דאל"כ אמאי לא השמיע רבא חידוש זה דגם ברבעתי אמרי' פ"ד כיון דזה היא חידוש יותר. גם אי אמרי' כדברי הנוב"י דהיכא דלא נפסל לעדות אמרי' אדם משים עצמו רשע ממילא י"ל ג"כ ברבעתי לאונסי דהי' נתקשה מכבר לאשתו ומחמת אונס נפשות בא עלי', או דרבעו דבזה האופן גם להרמב"ם אינו מחוייב מיתה כמבואר שם ברמב"ם הנ"ל רק דע"ז לא אמרי' פ"ד לשיטת הרשב"א דהיא ל"ש ג"כ. משא"כ אם אמר כן בפירוש הוא נאמן ולזה דייק הרשב"א שפיר אמאי לא נקט רבעתי:

והראב"ן בד' קי"א ע"ב כתב וז"ל אמר ר"י פלוני רבעני וכו' אמר רבא אדם קרוב אצל עצמו וכו' שהאחד המעיד עמו אינו מעיד על ריצוי של נרבע דאם הי' מעיד על ריצוי והנרבע מודה לו לא הי' אמר רבא דהנרבע מצטרף עמו להרגו להרובע דודאי ה"ל רשע בעדותו של עד ובהודאתו לעד שלרצונו נרבע דאלת"ה לימא נמי רבא רבעתי את פלוני לרצונו הוא ואחר מצטרפים להרגו ומדלא אמר הכי שמעי' דאין מצטרף משום דהעד המצטרף עמו מעיד על ריצוי וכו' ואין קישוי אלא לדעת. וכו' וה"ל רשע עכ"ל עי"ש. וגם על דברי הראב"ן קשה האיך ינקוט רבעתי הא בזה ל"ש אונס משום דאין קישוי אלא לדעת ועי' בנוב"י בסי' ע"ד וי"ל דהראב"ן ס"ל דבעבר על קידוש השם לא הוה רשע ומשו"ה י"ל לאונסי הוא דהי' אונס מחמת נפשות, גם לפמ"ש ברשב"א דגם הוא ס"ל דלא נפסל לעדות רק דס"ל דאף בדבר דלא נפסל לעדות אמרי' ג"כ אאמע"ר י"ל כיון דהראב"ן חולק על הרשב"א וס"ל גם ברבעתי אמרי' פ"ד כמ"ש הנוב"י שם. דאל"כ ליכא ראי' לדבריו. וכיון שכן היכא דאמר רבעתי לאונסי בזה במה דמעיד על עצמו דהוא רשע כיון דעבר על קידוש השם לר"י אין בכך [כלום] כיון דמ"מ כשר הוא להעיד ולרבא אמרי' פ"ד ואינו נאמן כלל על עצמו. ואי דמ"מ הוא רשע בשביל עדות עד השני עליו אף בלאונסו זה ל"ק דהא בלאונסו לא נעשה פסול לעדות ולזה לא הקשה הראב"ן רק מלרצוני:

אמנם לפמש"ל הפי' בגמ' בהא דס"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' היא דגבי דידי' לא שייך מיגו וכיון דעיקר תי' הגמ' היא דהי' ס"ד דדוקא בפלוני רבעני אמרינן מיגו. וא"כ ע"כ איירי דעד השני מעיד ג"כ על לרצונו דאל"כ בפשיטות האיך שייך מיגו הא לא הוה על רצונו אלא ע"א. וא"כ ע"כ דגם עד השני מעיד ג"כ דהי' לרצונו. ולזה הוה ס"ד כיון דאיכא שני עדים אמרי' מיגו. ולזה קאמר כיון דאדם קרוב אצל עצמו וכמ"ש מטעם זה לא אמרי' מיגו, ואפשר לומר דבאמת הראב"ן ס"ל כפי' הראב"ד. דהפי' בגמ' היא דהי' ס"ד דנימא עדות שבטלה מקצתה ולא משום מיגו. דהא באמת הראב"ן שם ס"ל בזה כהראב"ד דבאם מעיד פלוני רבע קרובו בזה נתבטל כל העדות משום עדות, שבטלה מקצתה בטלה כולה. כמבואר שם בדבריו עי"ש ולזה איירי הך דפלוני רבעני לרצוני דהעד השני לא ידע מרצוייו. ולפ"ז יהי' מוכח מפי' רש"י ותוס' דס"ל הפי' משום מיגו דלא ס"ל כדינו דראב"ן וס"ל דאפי' אם מעיד גם על הריצוי מצטרפים ג"כ על חבירו אמנם דבאמת צ"ע נימא בזה על עד השני ממנ"פ אם האמת אתו דרבע לרצונו ממילא ה"ל הנרבע רשע ופסול להעיד עם הנרבע. וליכא רק ע"א. ובאם היא שקר שלא נרבע לרצונו ממילא ה"ל עד השני רשע דמעיד שקר על הנרבע שהוא רשע וממנ"פ ליכא אלא ע"א דהוא כשר. ואין לומר דגם באם הוא שקר דלא נרבע לרצונו אפ"ה לא נעשה עד השני רשע דאמרי' דזה ל"ח עדות גמור כיון דליכא תועלת בעדותו על הנרבע כיון דליכא רק ע"א, ולזה לא נפסל לעדות. אף אם העיד שקר בכונה וגם יכול לומר כן ע"פ אומדנא כיון דליכא תועלת בדבר דזה דוחק. גם י"ל דגם בזה איכא תועלת בדבר באם יבוא עד אחר ויעיד על הנרבע ג"כ על דבר איסור אז יהי' שני עדים ויהי' נפסל הנרבע לעדות ולשבועה. ועי' באו"ת בסי' פ"ז ס"ק כ"ו מ"ש על דברי הראב"ן. ואפשר לומר דהא מבואר בטור ובש"ע בסי' ל"ד בע"א היודע בעד השני שהוא רשע ואין הב"ד מכירין את רשעו דאסור להצטרף עמו ולהעד עמו ביחד עי"ש ולכן גם בזה אמרי' אאמע"ר דהיינו דהעד השני המעיד על הנרבע שרבעו לרצונו עושה עצמו ג"כ רשע כיון דלדבריו שרבעו לרצונו והוה הנרבע רשע האיך יכול הוא להצטרף עמו ולהעיד על הרובע הא מצטרף עם רשע. ואף דמשום זה לא נפסל לעדות כיון דליכא רק איסור בעלמא מ"מ הא כבר כתבתי דבכל ענין אמרי' אאמע"ר אף במה דלא נפסל ולכן גם בהעד השני אמרי' פ"ד. ומה דאומר