משכן העדות רנו

פ"ד ולא אמרי' מיגו כיון דזה מוכח מפלוני בא על אשתי. דבזה לש"ל אשתו כגופו כיון דמ"מ נאסרה עליו משום שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא. ובאופן זה היכא דהיא נאסרה עליו לא חשיב קורבא יותר עלי' מעל שאר קרובים. ומזה מוכח דגם בפלוני בא על אחותי אמרי' ג"כ פ"ד ועימש"ל בשער דתחילתו וסופו בכשרות. ומש"ל בפרק הבא עוד מזה בישוב דברי הרשב"א:

אמנם דעדיין צ"ע בזה די"ל דאפי' היכא דנאסרה עליו אפ"ה כל זמן שלא גרשה אמרי' בזה אשתו כגופו וגם מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא. יש לדון די"ל דמ"מ יכול להיות דאם לא יהי' נאמן עלי' בתורת עדות לא תהי' נאסרה עליו ולא יהי' צריך לגרשה דיתן אח"כ אמתלא לדבריו דמשום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא הא מהני אמתלא וכיון דיכול להיות דלא יהי' צריך עדיין לגרשה ממילא דאמרי' בזה אשתו כגופו כמ"ש הראב"ד בפירושו. וא"כ מנ"ל דלגבי פלוני בא על אחותי לא אמרי' מיגו דילמא דוקא בפלוני בא על אשתי דאשתו כגופו לא אמרי' מיגו משא"כ בפלוני בא על אחותי דלא הוה לאחותי קרוב כ"כ כמו לאשתו אמרי' מיגו. ואדרבא י"ל מדברי רבא מוכח כן דגבי אחותו אמרי' מיגו. כיון דעיקר חידושו דרבא היא משום דהי' ס"ד דאשתו לא הוה קרוב כ"כ כמו דאדם קרוב על עצמו והוה ס"ד דאמרי' מיגו. ולזה בא להשמעינן דגם באשתו לא אמרי' מיגו. ואי נימא דגם גבי אחותו לא אמרי' מיגו יותר ה"ל לרבא לינקוט פלוני בא על אחותי להשמעינן רבותא יותר דגם אחותי דלא הוה קרוב לה כמו לאשתו אפ"ה לא אמרי' מיגו. אע"כ דבאמת דבאחותו דאינו קרוב כמו לאשתו אמרי' באמת מיגו ומנ"ל לתוס' דגם באחותו לא אמרי' מיגו. ואין לומר דמוכח כן מדאמרי' בסוגי' פלוני רבע שורי דבזה אמרי' מיגו לפי' רש"י משמע דדוקא בשורי אמרי' מיגו ולא באחותי. דעדיין יהי' קשה על רבא אמאי נקט פלוני בא על אשתי ולא נקט רבותא ביותר פלוני בא על אחותי. ועוד די"ל דגם מהא דפלוני רבע שורי לא מוכח ג"כ דלגבי אחותי לא אמרי' מיגו משום די"ל דדוקא בממונו דבזה לפי האמת אמרי' דנוגע בדבר הוא כבע"ד. ועי' בהר"ן במ"ש דמשו"ה בעבד שהביא גיטו וכתב עצמך ונכסי קנוי לך אמרינן פ"ד ולא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דכיון דאומר דהנכסים הם שלו בזה ה"ל כבע"ד ובסוגי' שאני דהיא רק לעשות דין בממונו עי"ש ולפ"ז י"ל דמשו"ה בעי' לי' בפלוני רבע שורי משום דבזה יש מקום לומר דלשור היא כמו בע"ד כמו שפי' הראב"ד ולכן לא אמרי' בזה מיגו. ולפי האמת אמרי' גם בשור מיגו כיון דלענין לעשות דין בממונו לא ה"ל כבע"ד רק כקרוב. ולכן אמרי' מיגו. וממילא גם בפלוני בא על אחותי אמרי' ג"כ מיגו:

ובלא דברי תוס' דגם בלאחותי אמרי' פ"ד. הוה מקום לומר להיפך דאפי' אם נימא דפי' הגמ' כפי' רש"י ותוס' דס"ד הי' דגבי בא על אשתי אמרי' מיגו. מ"מ לא קשה אמאי לא נקיט פלוני בא על אחותי משום דהי' מקום לומר להיפך לפמ"ש דהא דאמרי' מיגו. היא רק במקום דבאם לא נימא המיגו יהי' מ"מ נאמן על האחר משום פ"ד אז אמרי' מיגו דמהימן בעדות זה על הרחוק נאמן ג"כ על הקרוב. משא"כ במקום דאם לא נימא פ"ד אז לא יהי' נאמן בעדותו כלל אף על הרחוק בזה לש"ל דמיגו דמהימן על הרחוק נאמן ג"כ על הקרוב דהא ע"ז גופו אנו דנין כמ"ש. ולפ"ז י"ל להיפך דדוקא בפלוני בא על אשתי בזה הי' ס"ד דגמ' דאמרי' מיגו משום דבזה אף אם לא נימא מיגו מ"מ יהי' נאמן בעדותו על האחר ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש הראב"ד משום דאשתו כגופו. ותמיד יהי' נאמן על הרחוק. ולזה הי' ס"ד דאמרי' מיגו דיהי' נאמן גם על אשתו. משא"כ בפלוני בא על אחותי י"ל דבזה לא מהני העדות גם על הרחוק כמ"ש הראב"ד משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וממילא דל"ש מיגו כיון דאינו נאמן על הרחוק. ולפ"ז הי' מקום לומר לדינא גם בלאחותו ס"ל לרש"י כשיטת הראב"ד דנתבטל כל העדות. והא דלא פי' רש"י כפי' הראב"ד. היא כמ"ש משום דס"ל דמשמע מדברי רבא דבא להשמעינן חידוש בשניהם הן במה דנקט דמצטרפין להרגו דזה הוא חידוש דלא ידעינן זה מפלוני רבעני ובזה י"ל כפי' הראב"ד וגם בהא דאמר אבל לא להרגה דזה היא ג"כ חידוש דלא ידעינן זה מפלוני רבעני. ולזה פי' רש"י משום דבזה הי' ס"ד שיהי' נאמן גם על אשתו משום [מיגו]. ולפ"ז ממילא בפלוני בא על אחותי. דבזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא אמרי' אף מיגו. ובהא דפלוני רבע שורי ס"ל לרש"י דאמרי' מיגו משום דבזה בלא המיגו יהי' מהני העדות עכ"פ על האחר ולא אמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. משום די"ל דרש"י ס"ל דעל ממונו ה"ל כבע"ד. אמנם התוס' דס"ל בהדי' דגבי פלוני בא על אחותי אמרי' ג"כ פ"ד ואפ"ה לא אמרי' מיגו יש לעיין מנ"ל לתוס' הא. דילמא בזה אמרי' אף מיגו:

ולזה נראה לענ"ד דלשיטת התוס' היא כן דודאי לענין מיגו אין לחלק בין קרוב לעצמו דאם נימא דמחמת המיגו נאמן להעיד גם על קרובו כמו כן י"ל דהוא נאמן מחמת המיגו אף להעיד על עצמו. ובאם נימא מחמת המיגו אינו נאמן להעיד על עצמו. ממילא מוכח דגם על קרובו אינו נאמן מחמת המיגו. והא דאמרי' בגמ' דס"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי'. אצל אשתו לא אמרי' לאו הפי' דאצל עצמו הוא קרוב יותר מאצל אשתו רק הפי' היא דאצל עצמו לא שייך לומר מיגו דנאמן אצל האחר יהי' נאמן גם על עצמו כמ"ש הנוב"י דבאם יהי' נאמן גם על עצמו ממילא דלא יהי' נאמן כלל דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד. ולזה הוה ס"ד דדוקא על עצמו לא נוכל להאמין לו משום מיגו דהאיך נוכל להאמין לו על עצמו ממנ"פ אם הוא אמת ה"ל רשע ופסול להעיד גם לחבירו. משא"כ לגבי אשתו הוה ס"ד דאמרי' מיגו. ולפ"ז מיושבים דברי הרשב"א די"ל דכונתו היא אם נימא דגם בבאתי אמרי' פ"ד יהי' קשה אמאי לא נקט רבא באתי כיון דעיקר חידושו דרבא היא דבא להשמעינן דאמרי' גם בזה פ"ד ולא אמרי' מיגו. דהוה ס"ד דדוקא בפלוני רבעני דבזה אמרי' פ"ד כיון דבזה ל"ש מיגו דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד. וי"ל דהרשב"א ס"ל כשיטת הרי"ף דגרס לקמן ד' כ"ו הבא על הערוה כשר להעיד. והיא בבא על הערוה ממש כשר להעיד ג"כ וכנ"ל הטעם משום דס"ל דבעי' רשע דחמס דוקא וזה לא הוה רשע דחמס משום דיצרו תוקפו. וממילא לרבא דס"ל דבעי' רשע דחמס גם בבאתי על אשת פלוני שייך לומר מיגו דנאמן עלי' נאמן ג"כ על עצמו ואין לומר דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד דזה אינו דאף אם באמת בא עלי' אפי' הוא כשר להעיד משום דאינו רשע דחמס. ולזה ה"ל להשמעינן חידוש זה דלא אמרי' מיגו גם בבאתי אל אשת פלוני מזה מוכח דבזה לא פ"ד. דבזה אין נאמן גם עלי' משום דאין אדם משים עצמו רשע אף במה דלא נפסל לעדות. וכיון דל"ש פ"ד ממילא דלא אמרי' מיגו כמ"ש:

ויש להוסיף עוד לשיטת הרמב"ם בפ"א מהל' א"ב הל' ט' דס"ל דבעריות אף אם אנסוהו באונס נפשות שיבוא על הערוה ובא עלי' מומת על ידה לפי שאין קישוי אלא לדעת עי"ש, אמנם זה ברור לענ"ד דזה אינו רשע דחמס כמ"ש דלרבא לא נפסל כרשע דחמס משום דחיישינן דבשביל הנאתו יעיד שקר. כיון דבזה הי' אונס נפשות. ואין לומר דחיישינן דיעיד שקר ג"כ באונס נפשות דהא באמת מותר לו להעיד שקר מחמת אונס נפשות רק דלדידן י"ל דמ"מ הוא פסול להעיד דכיון דהוא חייב מיתה ה"ל רשע כמו באוכל נבילות להכעיס ופסול להעיד מ"מ לרבא בודאי הוא כשר להעיד כיון דלא הוה רשע דחמס. וא"כ י"ל כמ"ש שם הנוב"י דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם דבבא על הערוה באונס נפשות חייב מיתה. וא"כ ראי' הרשב"א היא נכונה אמאי לא נקט באתי. ובאומר דהתקשה לדעת מחמת אונס נפשות דבזה לדבריו חייב מיתה. אבל מ"מ לרבא כשר הוא להעד. ויהי' מוכח ג"כ דלא אמרי' מיגו. דבאם נימא מיגו יהי' קשה אמאי לא נאמן גם על עצמו שיהי' הוא מחוייב מיתה מחמת מיגו דמהימן על האחר. דאף דהוא רשע מ"מ הוא כשר להעיד לרבא. וכמו כן ה"ל לנקוט ג"כ רבעתי לפלוני י"ל בכונתו דה"ל למנקט רבעתי לאונסי דהיא בהי' באונס נפשות. דבזה נאמן על חבירו. ואין