משכן העדות רנה

ולפ"ז שפיר י"ל בדברי הרשב"א כמ"ש הקצוה"ח והש"ש דהא דאמרי' אאמע"ר היא אפי' בדבר דלא נפסל לעדות על ידו. מהראי' שכתבתי. והא דאמרי' לר"י באם הוא כשר להעיד יכול להשים עצמו רשע היא מטעם שכתבתי דר"י ס"ל דאם גם דאינו נאמן להשים עצמו רשע היא דוקא במה שנוגע לעצמו לדון אותו לרשע ע"פ עדותו. אמרי' דאינו נאמן על עצמו אבל מה דאינו נוגע לעצמו רק לאחר נאמן גם במה דמשים עצמו רשע כיון דאין אנו דנין אותו בזה רק להאחר. רק דמשו"ה אין נאמן לר"י בפלוני רבעני כיון דהוא רשע ופסול להעיד. אבל רבא ס"ל דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן להשים עצמו רשע אף במה דאינו נוגע לעצמו כלל רק להאחר. ולפ"ז ראי' הרשב"א היא נכונה אמאי לא נקט ר"י רבעתי לפלוני. ואין לומר דבזה ל"ש לחלק בין לאונסי ולרצוני זה אינו די"ל דגם בזה נוכל לחלק דבלאונסי הוא נאמן והפי' בלאונסי היא דהי' באונס נפשות. ואי דמ"מ הוא רשע כיון דעבר על קידוש השם דהדין הוא יהרג ואמרי' בזה אאמע"ר כמ"ש הרשב"א. זה אינו דהרשב"א לא כתב דינו רק לדידן דקימ"ל כרבא דאאמע"ר אף במה שנוגע להאחר אמרי' ג"כ דאינו נאמן על מה דמשים עצמו רשע. ולכן אינו נאמן גם באומר שהי' באונס נפשות. כיון דמשים עצמו רשע בזה. דאם גם דלא נפסל לעדות. מ"מ אמרי' אאמע"ר. משא"כ לר"י דס"ל דמה דאינו נוגע לעצמו רק לחבירו נאמן להשים עצמו רשע. רק דאינו נאמן בעדותו. כיון דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד. משא"כ באומר רבעתי לאונסי אם גם דהוא רשע כיון דעבר על קידוש השם. מ"מ הוא כשר להעיד. רק דלפי האמת אמרי' דאפ"ה אאמע"ר אף במה דאינו נוגע לעצמו. משא"כ לר"י שפיר הוה מצי לינקוט רבעתי ובלאונסי' נאמן כיון דר"י ס"ל דלאחר הוא נאמן אף במה דמשים עצמו רשע. ומיושב ראי' הא' דהרשב"א מקו' הנוב"י. ובזה נדחה ג"כ דברי הנוב"י במ"ש דהיכא דלא אמרי' פ"ד אמרי' מיגו רק בדינא דהרשב"א ל"ש מיגו דבאם נימא מיגו יתבטל כל העדות. כיון דהוא רשע ופסול לעדות. דלפמ"ש עדיין קשה גם ברבעתי נימא פ"ד דהי' באונס נפשות. ובזה אף אם הוא רשע הא הוא כשר לעדות. ואין לומר דמ"מ אאמע"ר אף במה שאינו נפסל לעדות. דזה אינו דע"ז אמרי' מיגו דנאמן על חבירו נאמן גם על עצמו. ומזה ראי' כמ"ש דהיכא דלא אמרי' פ"ד לא אמרי' מיגו [ובדוחק י"ל כיון דהא דאמרי' פ"ד היא רק משום דאאמע"ר לזה אמרי' פ"ד. ולכן היכא דאומר רבעתי לפלוני לרצוני בזה מה"ת נאמר פ"ד דהי' באונס נפשות משום דאאמע"ר הא גם אם נימא פ"ד והי' באונס נפשות יהי' ג"כ רשע משום דעבר על קידוש השם. ואי דלא יהי' רשע כ"כ ויהי' כשר לעדות משום זה לא אמרי' פ"ד כיון דמ"מ הוא רשע וצ"ע בזה] ועתה אבוא לישב ראי' הב' של הרשב"א מהא דלא נקט רבא באתי על אשת פלוני, דהנה בהא דאמרי' בגמ' מ"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי'. ופי' רש"י ותוס' אף דמתני' היא דבעל כאשתו לענין עדות. ופי' דס"ד הואיל ונאמן בעדות זה על הרחוק יהי' נאמן גם על אשתו משום מיגו. וצריכים להבין במה דאדם קרוב אצל עצמו אמרי' וממנ"פ אי אמרי' אצל אשתו אף דהוא קרוב להעיד עלי' אפ"ה אמרי' מיגו. כמו כן אמאי לא אמרי' כן לגבי עצמו. אף דאינו נאמן להעיד על עצמו מ"מ אמרי' מיגו. ואין לומר משום דאצל עצמו הוא קרוב יותר מאצל אשתו. ולזה אצל עצמו לא אמרי' אף מיגו דזה הוא דוחק. דלפי מה דבארתי טעם הדבר כיון דאומר זה בתורת העדות על האחר יהי' נאמן בכך משום מיגו כ"כ בלעצמו אמרי' כן וראי' לזה דהא באמת אצל אשתו לפי האמת הוא קרוב יותר מאצל אחותו. כמ"ש הראב"ד דס"ל דגבי אשתו לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאשתו כגופו ואינו ממקיימי הדבר. משא"כ באומר פלוני בא על אחותי לא אמרי' פ"ד משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואם גם דהתוס' מחולקים על דברי הראב"ד כמבואר בסוגי' דסנהדרין בד"ה ואין אדם וס"ל דגם בפלוני בא על אחותי אמרי' ג"כ פ"ד היא משום דלא ס"ל בהא כהראב"ד דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה. אבל מ"מ ע"ז אינם מחולקים דגבי אשתו אמרי' אשתו כגופו. ולפ"ז מנ"ל באמת דגבי פלוני בא על אחותי לא אמרי' מיגו דילמא דוקא אצל אשתו שהיא כמו גופו לא אמרי' מיגו משא"כ בקרובים אמרי' מיגו והי' נראה לי דאפשר לומר דהא הנוב"י הקשה על הרשב"א דהא גם בפלוני בא על אשתי לדברי הרשב"א ג"כ ל"ש פ"ד. דאם אתה גייז תיבת על אשתי לא נשאר שום עדות דדילמא בא על חייבי כריתות או על חייבי לאווין. ואין לומר דפ"ד דהי' באונס דהא גם בזה נפ"מ בעדות לדון עלי' לפסלה לכהונה ולתרומה. וכתב די"ל דע"ז נאמן בלא עדות מטעם דבידו לגרשה ופסולה ג"כ מן הכהונה עי"ש ויש להוסיף עוד ע"ז דהנה גם אי אמרי' בפלוני בא על אשתי דאינו נאמן עלי' כלל מ"מ בודאי היא אסורה עליו משום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא כמו בסוף נדרים באומרת טמאה אני לך. ואם גם דהתם למשנה אחרונה אינה נאמנת משום דהיא משועבדת לי' זה ל"ש לגבי דידי' כמ"ש כיון דבידו לגרשה. וכיון שכן הרי דהוצרך לגרשה. וממילא תהי' נאסרה על כהן משום גרושה. ומ"ש הנוב"י לדחות זה דנפ"מ אם תנשא לכהן באיסור תהי' אוכלת בתרומה עי"ש בסי' ע"ד. זה אינו דמה"ת ניחוש דתנשא באיסור מסתמא כיון דהיא אסורה להנשא לכהן לא תנשא לו באיסור. וראי' לזה מדברי תוס' דהביאו ראי' דאמרי' פ"ד בתרי גופי דל"ל דפ"ד לומר דהי' באונס. דא"כ באומר פלוני בא על אחותי לש"ל פ"ד. ולמה הוצרכו להביא ראי' מסברא כיון דאין זה ראי' מוכרעת די"ל באמת בפלוני בא על אחותי לא אמרי' פ"ד כלל. כמו שהיא לשיטת הראב"ד. ולמה לא הביאו ראי' לזה מפלוני בא על אשתי דגם בזה ל"ש פ"ד דהי' באונס כיון דעדיין יש לדון לפסלה לכהונה ולתרומה. אע"כ דהיא כמ"ש דממילא תפסול לתרומה אם יגרשנה והוא צריך לגרשה משום שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא. והא דנקטו תוס' דוקא באומר פלוני בא על אחותי והיא נשואה לכהן ולא כתבו בפשיטות באומר פלוני בא על אחותי דגם באונס נפ"מ בזה לאסרה אכהן אחר מיתת בעלה דבזה ל"ש דבידו לגרשה וא"כ נפ"מ בזה אחר מיתת בעלה. אפשר לומר דעדיפא מיני' כתבו אם הי' נשואה לכהן דבאם לא נשאת לכהן י"ל כיון (דאחר) [דעתה[ ליכא נפ"מ בזה רק לאחר מיחת בעלה יכול להסתעף ממנו עדות ודילמא תמות היא קודם משו"ה לא חשיב עדות (ויש לעיין אם בזה אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דיכול להיות דלא נתבטל שום עדות לגבה ועימש"ל]:

ולפ"ז אפשר לומר הא דאמרי' בכל מקום אשתו כגופו היא רק היכא דהיא אשתו. ובזה כל מה שמעיד עלי' ה"ל כאלו מעיד גם על הבעל. ובאופן זה אם מעיד עדות לחייבה מיתה ה"ל כאלו מעיד גם על הבעל. משא"כ היכא דבל"ז תהי' אסורה עליו והוא צריך לגרשה. אם גם דבזה כל זמן שלא גרשה הוא פסול להעיד עלי' מ"מ בזה ל"ש אשתו כגופו. כיון דהוא צריך לגרשה. ולפ"ז י"ל דגם התוס' ס"ל בכל מקום אמרי' אשתו כגופו רק דבפלוני בא על אשתי כיון דבזה בלא עדותו שמעיד עלי' להרגה נאסרה ג"כ עליו משום שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וצריך לגרשה. וי"ל דבזה לא ה"ל כגופו. ואפשר באמת בזה לישב קו' התוס' דמקשי' מאי קמ"ל דאדם קרוב אלל אשתו הא מבואר לקמן במתני' דאדם פסול להעיד לאשתו. די"ל דהוה ס"ד דזה היא דוקא היכא דהוא אשתו ואינה נאסרה עליו דבזה הוא פסול להעיד עלי' משום אשתו כגופו. משא"כ היכא דהיא נאסרה עליו וצריך לגרשה בזה כשר הוא להעיד עלי' כיון דכבר נאסרה עליו תו לא הוה כגופו. וא"כ הוה ס"ד כיון דבזה צריך לגרשה משום הודאת בע"ד ושוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וא"כ הוה ס"ד דלפ"ז נאמן עלי' אפי' להרגה [וי"ל דבזה היא הפי' בגמ' דהוה ס"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' דהיא דמה דפסול להעיד לאשתו היא משום דאדם קרוב אצל עצמו ואשתו כגופו. ומשו"ה היכא דצריך לגרשה דתו לא הוה אשתו כגופו יהי' כשר להעיד עלי' לזה קמ"ל דבלא דאשתו כגופו פסול ג"כ להעיד עלי' כמו על קרובים]. ולפ"ז י"ל דמשו"ה ס"ל דגם בפלוני בא על אחותי אמרי' ג"כ