משכן העדות רנד

כהוגן. וגם ע"ז אמרי' ג"כ אאמע"ר לענין זה שעשה איסור שלא כהוגן אפ"ה בזה נאמן בעדותו על חבירו ולא על עצמו ואמרי' הא דאאמע"ר היא דוקא במה שנוגע לו לדון אותו לרשע ע"פ עדותו. אבל במה שאינו נוגע לעצמו רק לחבירו אמרי' על חבירו הוא נאמן אף במשים עצמו לרשע ודוקא היכא דנפסל לעדות בזה אמרי' הא א"א להאמין אותו גם על חבירו כיון דלדבריו הוא רשע ופסול לעדות. משא"כ היכא דלא נפסל לעדות ע"י האיסור זה אמרי' דעל עצמו אינו נאמן לעשות עצמו לרשע אף בדבר דלא נעשה רשע. אבל על חבירו כיון דאין אנו דנין אותו בזה הוא נאמן בעדות זה על חבירו. ובזה ניחא הא דפריך הגמ' ביבמות הא ה"ל רשע ופסול לעדות דוקא. דאם לא הי' פסול להעד הי' נאמן בעדות זה לגבה אף דמשים עצמו רשע מ"מ לגבה הוא נאמן בזה. וכן בסנהדרין כ"ז גבי בר בניסוס דפריך הגמ'. והא רבא הוא דאמר לוה בריבית פסול להעיד. היא ג"כ דאם לוה בריבית הי' כשר להעיד לא הי' קשה. אף דזה אמרי' בודאי דאין אדם נאמן על עצמו שעשה איסור אף במה שאינו נפסל על ידו. מ"מ הי' נאמן בעדותו על חבירו. רק דקו' הגמ' היא הא אי אפשר להאמינו על חבירו כיון דלדבריו הוא רשע ופסול לעדות:

ובזה הי' נ"ל לישב ג"כ דברי הרשב"א בתשו' גבי הודה החשוד די"ל דעיקר ספיקא דהרשב"א הי' אם אמרי' גם בזה פ"ד אם לא. היא משום דגבי פלוני רבעני לרצוני בזה י"ל דפ"ד במה דמעיד על עצמו דרבעו אותו ע"ז אינו נאמן ואמרי' דרבע לאחר או דאמרי' דהי' באונס משא"כ בזה א"א לומר דפ"ד לומר דבא עלי' אחר כקו' החכ"צ דהא בעי' שיעיד דוקא שנטמאת עם אותו שהי' הסתירה עמו. וגם באונס ל"ל בזה כמ"ש הרשב"א כיון דאין קישוי אלא לדעת. וי"ל דבזה לא אמרי' פ"ד כיון דבזה א"א לומר פ"ד. או די"ל דגם בזה אמרי' פ"ד ואמרי' דעל מה דמעיד עלי' שזינתה עמו ע"ז הוא נאמן. אבל מה דמעיד על עצמו דהיא לדון אותו לרשע ע"פ עדותו אינו נאמן. וכיון דלא דנין אותו בעדותו שמשים עצמו רשע רק לדון אותה ל"ש אאמע"ר. והא דס"ל לרשב"א בסי' אלף רל"ז באני זניתי לא אמרי' פ"ד ולא אמרי' דמ"מ נאמין לו במה דמעיד עלי' אבל לא במה דמעיד על עצמו היא משום דשם אמרי' ממנ"פ לדבריו הוא רשע ופסול לעדות משא"כ בהודה החשוד בזה י"ל כמ"ש הנוב"י דלזה לא צריך עדות. ואמרי' כיון דמ"מ המעשה היא אמת אף אם הוא רשע מ"מ אמרי' פ"ד. ועוד י"ל לפמש"ל דאם גם דהרשב"א סבר דהיכא דעבר על קידוש השם פסול לעדות והקשיתי הא לא עבר רק על מצות עשה דונקדשתי. ולפסול עדות מה"ת בעי' דוקא שיהי' בו חיוב מלקות. ואין לומר דבזה ה"ל רשע דחמס כיון דמחמת הנאתו דהיינו להציל נפשו ממות עשה איסור כ"כ חיישינן שיעיד שקר בשביל אונס מיתה דזה אינו דהא באמת מותר לו להעיד שקר מחמת אונס מיתה. רק י"ל דהרשב"א ס"ל דהיכא דעבר על איסור דאורייתא נפסל מדרבנן אפי' היכא דלא הוה רשע דחמס וכשיטת הרבה פוסקים דס"ל כן הביאם המ"ל בפ"ד מהל' מלוה ולוה גבי שטר שיש בו ריבית עי"ש. וס"ל להרשב"א דגם בזה אמרי' דהוא פסול עכ"פ לעדות מדרבנן. וגם ס"ל דלאותו עדות שנפסל בשבילו לא נעשה רשע וכשר הוא להעיד. וכיון דאינו רק פסול מדרבנן כשר הוא בעדות אשה, ולכן אמרי' בזה פ"ד. וזה שדייק הרשב"א בלשונו שם דאמרי' פ"ד ואין אנו דנין אותו דייקו היא דאמרי' פ"ד ונאמן בכל מה שמעיד גם במה דמעיד אף על עצמו ועלי' כיון דאין זה נוגע לו אמרי' דהוא נאמן בעדות זה עלה אף דמשים עצמו [רשע] מ"מ הא בזה אין אנו דנין אותו רק אותה ולא איכפת לי' בזה. ולכן הוא נאמן עלי' גם במה דמשים עצמו רשע וע"ז הביא הרשב"א ראי' מהא דאמר ר"י פלוני רבעני לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד. מבואר דאם הי' רשע כשר לעדות הי' נאמן בזה. ואף דודאי גם ר"י ס"ל דאדם קרוב אצל עצמו ואינו נאמן להעיד על עצמו בשום דבר שעשה שלא כהוגן אף במה דלא נפסל לעדות היא כמו שכתבתי דאם הי' כשר להעיד הו"א דאין בזה משום אאמע"ר כיון דאין אנו דנין אותו בזה לרשע רק לאחר ועל אחר הוא נאמן. ורבא הוצרך להא דאאמע"ר היא דאמרי' פ"ד ואינו נאמן במה דמעיד על עצמו כלל. ולכן היכא דא"א לומר פ"ד, אמרי' מ"מ ע"ז פ"ד דהיינו במה דמעיד על עצמו אינו נאמן. אבל על מה דמעיד על חבירו הוא נאמן משו"ה גם במודה החשוד אמרי' לענין זה פ"ד דאין אנו דנין אותו דוקא. אבל מ"מ הוא נאמן בהעדות שמעיד עלי':

והא דכתב הרשב"א בסוגי' דכתובות בהא דקסבר ר"מ בעדים שאמרו להם חתמו שקר ואל יהרגו דאינם נאמנים כיון דעושין עצמם רשעי' אף דלא נפסלו מ"מ הא עשו שלא כדין עכ"פ. ולפמ"ש יהי' קשה מ"מ יהי' נאמנים על השטר שהוא שטר פסול ולא נדון אותם לרשעים. י"ל דבלא"ה קשה לר"י אמאי לא אמרי' בזה דהם נאמנים לפסול השטר ושלא לדון אותם לרשעים. ואין לומר בזה כמו דאמרי' בפלוני רבעני דלדבריהם הם רשעים. ופסולים להעיד. דזה אינו דהא שם אינם נאמנים בתורת עדות רק בתורת מיגו ול"ש בזה ולמה לא נימא דהם נאמנים לפסול השטר ושלא נדון אותם לרשעים. וע"כ צ"ל בזה כתי' הא' של תוס' שם דמשו"ה לא אמרי' שם פ"ד לפסול את השטר כיון דמה"ת אין צריך קיום דעדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד רק דרבנן הצריכוה ולזה לא אמרי' פ"ד עי"ש. וכיון דשם לא אמרי' פ"ד. וצריכים להאמין להם הענין בשלימות ע"ז אמרי' שפיר כיון דלדבריהם הם רשעים. ואינם נאמנים במה דמשימין עצמם רשעים אף במה דלא נפסלו לעדות כיון דמ"מ עשו שלא כדין משא"כ באופן דאמרי' פ"ד אמרי' ג"כ לענין זה פ"ד דאין אנו דנין אותו במה שמשים עצמו. ולענין זה ה"ל כאלו לא העיד עדות זה כלל והוא נאמן בזה על האחר ולא לגבי עצמו. ובאם נימא כן ממילא ניחא הא דלא הביאו דברי הרשב"א בש"ע. והיא משום דאנן לא קימ"ל בזה כהרשב"א רק באף אם עבר על קידוש השם לא נפסל לעדות כלל. והוא מטעם שכתבתי כיון דבזה לא הוה רשע דחמס. ואנן קימ"ל בכל פסולי עדות מדרבנן בעי' רשע דחמס דוקא וגם בעבר על איסור דאורייתא היכא דליכא מלקות לא הוה כרשע דחמס. וכשר הוא להעיד. וממילא בכל ענין באומר אני זניתי אמרי' פ"ד ואמרי' דהי' באונס נפשות. ואף דבזה משים עצמו רשע דמ"מ עבר על העשה דונקדשתי מ"מ הא אנו לא דנין אותו בזה כלל. ולכן נאמן עלי' דלא נפסל לעדות משום קידוש השם. ועימ"ש בפ' הבא:

אמנם אם נימא כן יהי' קו' הרשב"א במ"ע אמאי לא נקט רבעתי או באתי. ואף דבזה נפסל לעדות כמ"ש. וגם די"ל כמ"ש הנוב"י דהרשב"א ס"ל בזה כהרמב"ם, כיון דהקישוי הי' מדעת חייב מיתה ג"כ. וא"כ ה"ל רשע ובודאי פסול לעדות מ"מ הא תינח לדידן דקימ"ל דלא בעי' רשע דחמס. ובכל ענין רשע פסול להעיד. משא"כ לרבא דס"ל דבעי' רשע דחמס דוקא. בזה האופן בודאי לא הוה רשע דחמס, כי עשה כן מחמת אונס נפשות ויצרו תוקפו בודאי כשר הוא להעיד. וא"כ הקו' במ"ע אמאי לא נקט רבא באתי וגם בזה כשר הוא להעיד כיון דלא הוה רשע דחמס ואי דמ"מ ה"ל רשע ואמרי' בזה אאמע"ר אף במה דלא נפסל מ"מ הא בזה אמרי' פ"ד ואין אנו דנין אותו כאלו מעיד על עצמו. ועלי' הוא עד כשר כיון דלא הוה רשע דחמס. ומזה נראה דרבא ס"ל דאמרי' אאמע"ר כלל. ואינו נאמן על עצמו בשום דבר שעשה שלא כהוגן אף אם לא נדון אותו על זה רק להאחר אפ"ה אמרי' דעל מה דמעיד על עצמו שהוא עשה דבר איסור את זה לא נקבל לעדות כלל כיון דבזה נוגע לעצמו ואמרי' בזה אאמע"ר ואינו נאמן על עצמו שעשה שום דבר איסור אף במה דלא נפסל לעדות על ידו וכפשטות דברי הרשב"א בכתובות הנ"ל. רק דר"י ס"ל דאם לא הי' רשע ופסול להעיד הוה מהני עדות זה לגבי חבירו כיון דלא דנין אותו ל"ש בזה אאמע"ר אמנם רבא חולק ע"ז וס"ל דבכל ענין אינו נאמן לעדות על דבר שעשה שלא כהוגן אף אם לא נדון אותו רק על חבירו גם הא הריב"ש הביא בהדי' בשם הרשב"א דבעבר על ג' עבירות מחמת אונס נפשות לא נפסל לעדות. ועי' בנוב"י: