משכן העדות רנ

השטר. הא אם גם דמה"ת א"צ קיום ואמרי' בשטר כיון שהגיד הא זה היא דוקא היכא דהיה הדו"ח בתוך השטר. משא"כ עכשיו דהוה כאלו לא נחקרה עדותן בשטר בדו"ח ממילא דגם מה"ת יכולין להיות חוזר ומגיד. ובאמרו אנוסים היינו נאמנים אף מה"ת. אע"כ דכונת התוס' היא כיון דעכ"פ אמרי' דדבר תורה א"צ קיום משום דלא חציף אינש לזייף רק דהרבנן תיקנו דיהי' צריך קיום ולזה בגילוי מילתא בעלמא סגי, ועי' בש"מ דמבואר כן. ולזה י"ל גם להרמב"ם דע"ז אינו חולק הרמב"ם דאמרי' דדבר תורה א"צ קיום משום לא חציף אינש לזייף. רק דס"ל דל"מ משום מפי כתבם וכיון דהרבנן הכשירוה בגילוי מילתא סגי עוד י"ל לדברי התוס' שמחלקים שם דכי אמרי' פ"ד היא דוקא לקיים עיקר העדות. משא"כ שם עיקר העדות היא כתב ידינו עי"ש ברשב"א. וכן מבואר שם יותר בש"מ דשם עיקר העדות היא דלא ראו הלואה ובזה מיד הם עושים עצמם רשעים אם לא יעשו פי' לדבריהם הילכך לא פ"ד עי"ש וזה התירץ עולה יפה גם לשיטת הרמב"ם די"ל היכא דעושים עצמם רשעים בעיקר העדות לא פ"ד. אמנם דע"ז צ"ע מהא דפי' המשניות באומרת טמאה אני לך דשם שמי' נפשה ג"כ רשעה בעיקר העדות. אמנם די"ל דשם לא שייך אאמע"ר כיון דשם אינה נאמנת בתורת עדות ולא הוה שם עד עלי' רק מחמת הודאת בע"ד. ועימש"ל בזה. ועוד חזון למועד לעיין בזה שנית:

ועוד י"ל דשם בכתובות שאני דהא שם אינם נאמנים בתורת עדות כמבואר במתני' הפה שאסר וכו' וראיתי בס' בית אפרים בחו"מ בסי' ע"ד שתמה על קו' התוס' דמקשים דנימא פ"ד דבשלמא היכא דהם נאמנים בתורת עדות שייך לומר פ"ד משא"כ בזה דאינם נאמנים אלא משום מיגו. וכיון דגם במיגו אמרי' ג"כ אאמע"ר כמבואר בסוגי' שם איך נאמר בזה פ"ד. ולומר דהם נאמנים ע"ז במיגו. דהא עיקר המיגו היא להאמין לו במה שהוא אומר במיגו דהיה טוען טענה אחרת. ובזה מה שהוא אומר דהיה אונס מחמת ממון א"א להאמין לו במיגו כי אאמע"ר. ופ"ד לא נוכל לומר כיון דהוא אינו אומר כן תו ל"ש מיגו עי"ש וי"ל לפמ"ש הש"מ גבי ראו ב' עדים אחרים דכל שלא נתקיים השטר ה"ל כאלו לא נגמר עדיין עדותן ע"פ השטר. וממילא דהם נאמנים בתורת עדות עי"ש. וצריך לומר הא דקתני במתני' באמרו אנוסים היינו דנאמן משום הפה שאסר ת"ל כיון דלא נתקיים השטר נאמנים בתורת עדות. היא דהפה שאסר בעי' כיון דאמרו מתחילה כתב ידינו הוא זה. ונימא דזה חשיב קיום. וממילא דלא יהי' יכולין אח"כ לומר אנוסים היינו מחמת נפשות משום כיון שהגיד. כיון דהשטר נתקיים ע"י כתב ידינו הוא זה ואף דהא אומרים אבל אנוסים היינו תוך כ"ד ויכולין לחזור בתוך כ"ד. וממילא דיכולין לחזור מכתב ידינו הוא זה. י"ל דבאם הי' חוזרים מכתב ידינו אמרי' דיכולין לחזור. אבל בזה דאינם חוזרים מכתב ידינו. רק דאמרו אנוסים היינו היה ס"ד דאמרי' בזה כיון שהגיד. ולפ"ז ממילא באמרו אנוסים היינו מחמת נפשות זה נאמני' בתורת עדות ומיגו לא צריכים רק למען לא יהי' שטר מקוים. ולזה קו' התוס' דנימא פ"ד כיון דאנוסים היינו נאמנים בתורת עדות. והשטר לא יהי' מקוים מכח המיגו. וכיון דעיקר קו' התוס' היא רק אי אמרי' דהם נאמנים מה דאמרו אנוסים היינו מחמת נפשות בתורת עדות. ממילא יש לעיין לפמ"ש הראב"ן בסוגי' דהא דאמרי' לרבא בפלוני רבעני לרצוני דפ"ד היא דוקא דעד השני לא מעיד על זה דרבעו לרצונו. דבאם מעיד העד השני ג"כ דרבעו לרצונו ממילא לא שייך פ"ד. דהא מה דמעיד עד השני עליו דרבעו לרצונו ל"ש פ"ד דהא העד השני אינו משים עצמו רשע. ולזה אמרי' לדבריו רשע הוא ופסול לעדות עי"ש. ולפ"ז י"ל כיון דאיירי דבל אחד מהם מעיד גם על עד השני דהיה אנוס מחמת ממון ומשוה עד השני ג"כ לרשע. ולזה אמרי' לכל דברי אחד מהם עד השני הוא פסול להעיד ואינם נאמנים בתורת עדות רק בתורת מיגו ובזה לא פ"ד. וממילא דאי אמרי' כשיטת הראב"ן י"ל בפשיטות קו' התוס'. וי"ל דהרמב"ם ס"ל בזה כהראב"ן:

ובזה י"ל מה דתמהו שם על התירוצים של תוס' דמ"מ הי' קשה כיון דכל אחד מעיד דגם חבירו היה אנוס מחמת ממון. וא"כ קשה אם גם דאינו נאמן על עצמו משום פ"ד י"ל כתי' התוס'. אבל בזה קשה נימא פ"ד ויהי' נאמן לגבי חבירו דהי' אונס מחמת ממון ולא על עצמו. די"ל דעל חבירו ליכא למימר דיהי' נאמן על חבירו משום פ"ד בתורת עדות דהא גם אם אומר בפי' על חבירו דהיה אנוס מחמת ממון אינו נאמן עליו כיון דליכא רק ע"א ואינו נאמן לגבו. וכיון דאינו נאמן בתורת עדות על חבירו רק שיהי' נאמן בתורת מיגו ע"ז הדר אמרי' דבזה ל"ש להאמינו בתורת מיגו מה דלא אמר בפי' כיון דעיקר טעם המיגו היא רק להאמין לו מה דאמר במיגו. ומה דאמר לא נוכל להאמין לו במיגו כיון דבזה כולל גם את עצמו ואאמע"ר אף במיגו [ובל"ז יש לעיין די"ל דגם בהא דמעיד על חבירו דהיה רשע אינו נאמן ג"כ אף אם אית לי' מיגו רק בתורת עדות צריך להיות נאמן. וי"ל דמ"מ יהי' נאמן עכ"פ לפסול את השטר. ולאמר כמו דאמר לר"י דמה דנוגע בשטר נאמן וי"ל] ולשיטת הרשב"א דס"ל דלא אמרי' פ"ד רק היכא דנוכל לפלוג גוף הדיבור ולא הכונה. י"ל דמשו"ה לא אמרי' פ"ד כמה דאומר אנוסים היינו לומר על חבירו ולא על עצמו. כיון דבתיבת אנוסים היינו נכללו שניהם. וא"א גם בזה לחלק הדיבור. אמנם לפי האמת דברי הרשב"א נראה דנדחי' מהלכה מדלא הביאו דבריו בש"ע. ומבלעדי זה גוף דברי הרשב"א עם ראיותיו המה תמוהים מאוד וכבר האריך בזה הנוב"י בסי' ע"ב ולמען לא יהי התמהון גדול כ"כ דהנוב"י כתב עליו דהי' נעלם ממנו סוגי' הש"ס במקומו לזה עיינתי היטב בדבריו הקדושים למען אמצא מקום לישב דבריו. ואבאר כל דברי הרשב"א עם כל דברי הנוב"י פרק ב' הרשב"א בתשו' סי' אלף ורל"ז ביאר לן דהא דאמרי' פלגינן דיבורא היא דוקא באומר אשתך זינתה עמי אבל באומר אני זניתי עם אשתך לא פלגינן דיבורא משום שכשאתה מיגז התיבה אני זניתי לא נשאר שום עדות. ודוקא באומר אשתך זינתה עמי דבזה אף אם ניגז תיבת עמי נשאר עדות. ולדברי הרשב"א בכל מקום דאמרי' פלגינן דיבורא היא דוקא באופן שבאם ניגז התיבה שמעיד בו על עצמו נשאר עדות על האחר. והביא שני ראיות ע"ז. חדא מהא דנקטינן בגמ' בסנהדרין ד' ט' ע"ב פלוני רבעני ולא נקט אני רבעתי לפלוני, גם מהא דאמר רבא שם פלוני בא על אשתי ולא נקט באתי על אשת פלוני מזה מוכח דבאופן זה לא אמרי' ע"ד משום דבאם ניגז התיבה רבעתי או באתי לא יהי' נשאר שום עדות. והנוב"י בסי' ע"ב תמה עליו דהוא תמוה מאוד דהא לא מצי לינקוט רבעתי משום חילוק דר"י דסבר בפלוני רבעני לאונסי נאמן וברבעתי לא מצי לינקוט דבאונס נאמן דגבי רבעתי ל"ש אונה כמ"ש הרשב"א שם משום דאין קישוי אלא לדעת גם ראי' שני' של הרשב"א היא תמוה מאוד דהא עיקר חידושו של רבא במה דנקט פלוני בא על אשתי דפ"ד היא כמבואר שם בסוגי' דס"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי' קמ"ל וכיון שכן האיך ינקוט באתי הא בזה ליכא שום חידוש דאדם קרוב אצל עצמו נלמד מפלוני רבעני. ובאמת לא יהי' מוכח דאדם קרוב אצל אשתו. והנוב"י הניח דברי הרשב"א בצ"ע. והיא באמת תמהון גדול שיהי' נעלם מרבינו הגדול סוגי' הש"ס במקומו:

ונראה לענ"ד לישב דברי הרשב"א דהא בלא"ה תמהו ג"כ על הרשב"א במ"ש באומר אני זניתי ל"ל דהי' באונס נפשות. וכגון דאמר לו התקשה ואי לא קטלינן לך משו' דאפי' בזה משים עצמו רשע כיון דבעריות הדין היא יהרג ואל יעבור. ותמהו ע"ז מהא דמבואר בסי' י"ז דבאנוסים שהמרו דתם מחמת אונס נפשות דכשירים הם להעיד. ואף דבע"ז ודאי הדין דיהרג ואל יעבור משום דמחמת דעבר על קידוש השם לא נפסל לעדות. וא"כ הקו' בח"ע אמאי לא נימא דהיה באונס נפשות. ואף דעבר על קידוש