משכן העדות רמח

היכא דהם מעידים שני עדות לאדם אחד. מה שאין כן היכא דהם מעידים שני עדות לשני בני אדם בתוכ"ד ונתבטל עדות אחת לא נתבטל עדות השני' דז"ל שם בד"ה ושמעינן מהא דר"י דעדות שהוזמה בסופה אע"פ שלא הוזמה בתחילה בטלה. ודוקא בתובע אחד ונתבע אחד דומי' דגניבה וטביחה עכ"ל וכן מבואר בריטב"א מכות ד' ז' בד"ה אילעא וטובי' אלו אם אמרו שנים ראובן הלוה מנה לשמעון ומנה ללוי והם קרובין לשמעון כלום מפסלי ללוי הא אמאי ואפי' אם העידו שתי העדיות תוכ"ד עכ"ל ולפ"ז אם נימא דפלוני בא על אשתי היא עדות רק להבועל ולא לאשתו. ובמה דאמר לרצונה היא עדות לאשתו. יהי' קשה אמאי נימא בזה עדות שב"מ ב"כ הא חשיב שני עדות לשני בני אדם. ובזה לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה ב"כ. ואם גם די"ל דמ"מ בהך דלרצונה לא הוה עדות לאשתו בלא הך דלאשתי מ"מ זה היא דוחק דמ"מ כיון דהך דלאשתי ל"ח עדות לאשתו וממילא דמאותו עדות דהיא לחבירו לא נתבטל כלום. אבל אם נימא כמ"ש דגם בהך דפלוני בא על אשתי בלא הך דלרצונה היא ג"כ עדות לאשתו. או אם נימא דלא פ"ד רק הכונה נכונים דבריהם כיון דבעדות על הבועל נכלל ג"כ העדות לאשתו ונתבטל מעדות זה והי' ס"ד דנתבטל גם העדות על הבועל משום עדות שב"מ ב"כ לזה בא להשמיענו דאשתו כגופו:

ולפ"ז יהי' קשה להרשב"א בתשו' הנ"ל דע"כ אליבי' הפי' דפ"ד דהי' לאונסה. וע"כ דבהך פלוני בא על אשתי לא הוה עדות כלל על אשתו והאיך יפרש תי' הגמ' דאשתו כגופו אלא דבלא דברי הרשב"א יהי' ג"כ קשה לפמ"ש מהא דפלוני רבע שורי. דבזה בודאי הוה שני עדות. ופלוני רבע היא עדות מספקת לחייב הרובע אף בלא תיבת שורי. וממילא דבמה דמעיד שורי היא עדות בפני עצמו על השור ואפ"ה אמרי' לפי' רש"י ותוס' דבאמת בפלוני רבע שורי אמרי' מיגו וגם השור נהרג. ולשיטת הראב"ד אמרי' בזה עדות שב"מ ב"כ. ולפמ"ש בזה לא נימא כן משום דהוה שני עדות. ולשיטת הרשב"א יהי' מוכח דבפלוני רבע שורי. דאם אומר פלוני רבע ולא שורי. היא ג"כ עדות מספקת על הרובע. דאם נימא דגם על הרובע צריכים להא דשורי יהי' קשה לשיטת הרשב"א הא בזה ל"ש פ"ד כמ"ש תוס' דבשור אין לחלק בין אונס לרצון וע"כ דצ"ל דרבע לשור אחר והיא דפלגינן הכונה. ובזה אפשר לומר דבאמת הרשב"א מפרש כפי' רש"י דאמרי' מיגו וגם השור יהרג. אמנם גם בלא דברי הרשב"א מתוס' בסוגי' לא נראה ג"כ כמ"ש דהא לא כתבו דל"ל פ"ד דהי' באונס דהא להך מ"ד דבחד גוף לא פ"ד ל"ל כן. מבואר דלמ"ד בחד גוף פ"ד י"ל הפי' בפ"ד דאמרי' דהי' באונס ולא דבא על אשת איש אחרת ולמה לא דייקו בדבריהם דאם נימא דהפי' בפ"ד דהי' באונס הא בזה לא יהי' שייך תי' הגמ' בהא דאדם קרוב אצל אשתו לפמ"ש. וע"כ יהי' מוכח דלא כמ"ש דמ"מ חשיב עדות אחת:

ואפשר לומר די"ל אף דתיבת שורי היא עדות בפני עצמו על שורי. וכן בפלוני בא על אשתי לרצונה אם גם דנימא דלרצונה היא עדות בפני עצמו עלי'. מ"מ הוה עכ"פ אחד מן הבדיקות על עדות שמעיד על הרחוק כיון דהיא מן העדות שמעיד על חבירו. וכמו באם מעיד שפלוני רבע את פלוני. ושניהם מעידים על הרובע לחייבו מיתה. ועל הנרבע לא מעידים כלום לחייבו כגון דהוא עכו"ם. ומכחישין זא"ז בהעדות על הנרבע דזה אומר דהי' לרצונו. וזה אומר דהי' לאונסו. דמ"מ נתבטל עדותן במה שמעידים על הרובע משום דה"ל הכחשת בדיקות דפוסל בדנ"פ [ולשיטת הרמב"ם דס"ל דמה שהיא בגוף העדות היא מן החקירות יש לעיין ולומר דמה דמעידים על הנרבע אם לרצונו או לאונסו ה"ל כהחקירות. ול"מ אם מכחישין זא"ז דודאי עדותן בטלה. רק אפי' אם אמרו לא ידענו בזה נתבטל עדותן ג"כ. וממילא דבזה ודאי ל"ל פ"ד וה"ל כאלו לא העיד כלל על הנרבע מי הוא וכמש"ל דהא ע"כ צריכים להשיב על החקירות ובאם אמרו איני יודע נתבטל ג"כ עדותן. אלא דבאמת בזה י"ל דלא הוה מן החקירות אף לשיטת הרמב"ם. ועי' במש"ל בשער... פ'... והנתיבות כתב בסי' ל"א דאיירי דעד השני אומר שרבע סתם ולא מעיד ע"ז אם הי' לרצונו או לאונסו. דאל"כ האיך שייך פ"ד כיון דהוה הכחשה ביניהם עי"ש ובאם נימא לשיטת הרמב"ם הוה זה מן החקירות הא ל"ל דאיירי. דאומר איני יודע בעדות הנרבע דא"כ נתבטל עדותן מכח דאומר איני יודע בחקירות] והנתיבות בסי' ל"א כתב דאיירי דעד השני אומר סתם דפלוני רבעו ולא מעיד כלל ע"ז אם הי' לרצונו או לאונסו עי"ש ולא אדע מה יענה בתי' הגמ' דמ"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי'. ובין לפירש"י ותוס' דהי' ס"ד דאמרי' מיגו ומהני עדותן גם עלי'. ובין לפי' הראב"ד דנתבטל עדותן משום עדות שבטלה מקצתה מ"מ זה נראה מגמ' דאיירי דעד השני מעיד גם עליו דהי' לרצונו ולגבי בא על אשתי מעיד גם עלי' דהי' לרצונה. ולפי' הראב"ד יש לדחוק ולומר דאם גם דהעד השני לא מעיד עלי'. מ"מ כיון דהוא מעיד עלי' ולא הוה עדותו עדות עלי' אמרי' עדות שב"מ ב"כ. מ"מ לפי' רש"י ותוס' ע"כ איירי דעד השני מעיד עלי' ג"כ וכן מוכח מהא דכתבו תוס' באם הי' כהן נשא אחותו והוא מעיד דפלוני בא עלי' ובזה ל"ל פ"ד עי"ש משמע ג"כ דבכל ענין אמרי' פ"ד אף דעד השני מעיד עלי' ג"כ. ולפ"ז הקו' במ"ע האיך שייך לומר פ"ד דרבע לאחר או דבא על אשת איש אחרת הא אם אומר כן בפי' נתבטל עדותן מכח הכחשת בדיקות והאיך נימא פ"ד יהי' כאומר כן בפי' הא נתבטל עדותן ג"כ. ולשיטת הרמב"ם וכן לפי' רש"י שכתבתי דכונתו ג"כ כשיטת הרמב"ם דלא מחלקינן להערות רק להכונה היוצא מהעדות יש לדחוק ולומר דמקיימין גוף העדות לענין העדות שמעיד על הרחוק. משא"כ אי אמרי' דפ"ד והיא דה"ל כאומר שרבע לאחר או דהי' לאונסו בזה קשה. וצ"ל ג"כ דהא דהכחשה בבדיקות וכן בחקירות נתבטל כל העדות היא דוקא אם החקירות המה אותן חקירות דנוכל לקבלם בתורת עדות. משא"כ בזה כיון דמה דמעיד דרבעו לרצונו מעיד בזה על עצמו. וזה אינו בגדר עדות. ולכן לא נתבטל העדות מכח הכחשת חקירות. כיון דאנן לא נקטינן מה דמעיד על עצמו בתורת עדות וכן במה דמעיד על אשתו. ולשיטת התוס' אף במה דמעיד על קרובו לא הוה בגדר עדות. ולא הוה אף מהחקירות או מהבדיקות על העדות שמעיד על הרחוק דנימא דמשום זה יתבטל עדות הרחוק שהיא הכחשה בין העדים משום דכל מה דמכחיש להעד השני על עצמו או על קרובו לא הוה מן העדות כלל ואף מן החקירות ועימש"ל בשער... פ'... על דברי הרמב"ם במכחישין זא"ז דזה אומר אני קדשתי'. והשני מכחישו דלא נתבטל עדותן משום הכחשת חקירות כיון דכל אחד מעיד על עצמו וה"ה בזה, ולפ"ז י"ל דגם אי אמרי' בפ"ד בתיבת לרצוני או לרצונה אפ"ה הוה ס"ד דאמרי' מיגו לפי' רש"י. או לפי' הראב"ד עדות שב"מ והיא כמ"ש דהי' ס"ד כיון דעל העדות על הרחוק ע"כ דאנו מקיימין גם את העדות במה דאומר דבא עלי' דאל"כ יתבטל עדותן מכח הכחשת בדיקות. ולהראב"ד אמרי' להיפך כיון דנתבטל עדות זה על אשתו נימא בי' עדות שב"מ ב"כ כיון דחשיב עדות אחת. והעדות על אשתו היא עכ"פ מן הבדיקות על עדות הרחוק. ושייך בי' עדות שב"מ ב"כ כיון דזה חשיב ג"כ מהעדות שמעיד על הרחוק כיון דהוא מן הבדיקות ולשיטת הרמב"ם י"ל דהוא מן החקירות:

ובזה י"ל הא דתמהו על הש"ע בסעי'... שהביא הא דפלוני רבע שורי דמצטרפים לפסלו. ותמהו למה לא הביא דברי הראב"ד דחולק ע"ז וס"ל דאמרי' בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ונתבטל העדות אף על הרחוק. והאחרונים תי' כיון דבזה"ז ליכא נפ"מ על השור כיון דאין דנין דיני נפשות. ולענין נפשות ה"ל כאלו העידו חוץ לב"ד כיון דאין לנו סמוכים לענין דיני נפשות. וממילא ל"ח עדות כלל על השור. ועי' באו"ת ובנתיבות. ובזה יש לדין לשיטת הראב"ד באחד שהעיד על אחותו שנפסלה מכבר לכהונה כגון דהיתה גרושה וכדומה. פלוני בא על אחותי דבזה ליכא נפ"מ כלל עלי'. ובאופן דליכא נפ"מ על הבועל ג"כ דבלא"ה היתה אסורה לו ג"כ משום גרושה דהבועל הי' כהן ובזה לא יתבטל העדות. וכן אם בא להעיד אחר מיתת אחותו