משכן העדות רמז

שער י' בדיני פלגינן דיבורא בשער זה יבואר דיני פלגינן דיבורא. פרק א' בסנהדרין ד' ט' ע"ב ואמר ר"י פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להרגו, לרצוני רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד. רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע. ואנן קימ"ל כרבא כמבואר בכל הפוסקים דאמרי' פלגינן דיבורא. ורש"י פי' בד"ה רבא אמר וז"ל אין אדם נפסל לעדות בהודאת פיו דאדם קרוב אצל עצמו הילכך אין אדם יכול להשים עצמו רשע כלומר על עדות עצמו אין נעשה רשע שהרי התורה פסלה קרוב לעדות ונהרג הרובע דפלגינן דיבורא ומהימנינן לי' לגבי דחברי' ולא מהמנינן לי' לגבי דידי' לפסול לעדות עכ"ל ודברי רש"י צריכים ביאור במ"ש טעמא דפ"ד כיון דהוא קרוב אצל עצמו ופסול להעיד על עצמו ואינו נפסל מכח הודאת פיו. מבואר דאם הי' קרוב נאמן להעיד עליו הי' נפסל בהודאת פיו ות"ל אם גם דקרוב הי' נאמן מ"מ לא נפסל ע"פ עצמו דיהי' כמו עד כשר. מ"מ הא לא נפסל משום ע"א ובעי' דוקא שני עדים לפסול אותו. ול"ל כיון דהעד השני מעיד ג"כ שרבעו ה"ל שני עדים והי' נהרג ע"פ עדותו ועדות דעד השני. ומזה יהי' מוכח דלא כהראב"ן דפי' דעד השני אינו יודע אם הי' לאנסו או לרצונו דאל"כ נימא על עד השני ממנ"פ לפי עדותו ה"ל הנרבע רשע ופסול לעדות עי"ש דלפ"ז לא הי' צריך להא דאאמע"ר רק כיון דליכא רק הודאת פיו והוא לא הוה אלא ע"א. וי"ל ע"פ דברי הנתיבות בסי' ל"א דאיירי דעד השני אומר שרבעו סתם ולא ידע אם היא לרצונו או לאונסו דאם הי' שני עדים בדבר לא תלינן באונס משא"כ דליכא אלא ע"א תלינן באונס ושוגג עי"ש. ולפ"ז י"ל אם הי' יכול להעיד על עצמו הי' שני עדים בדבר והי' נפסל ע"פ עצמו. מ"מ יהי' קשה לאיזה ענין הוצרך רש"י לזה דאינו נאמן על עצמו להשים עצמו רשע ת"ל דאינו נאמן בעדותו על עצמו דאם יהי' נאמן יהי' מחוייב מיתה וע"ז ודאי אינו נאמן. וי"ל דודאי לדין אותו ע"פ עדותו ודאי אינו נאמן רק רבא בא לדחות דברי ר"י דס"ל דלרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד ובודאי גם ר"י ס"ל אין אדם משים עצמו רשע רק דס"ל דהוא דוקא דאין לדון אותו ע"פ עדותו שמעיד על עצמו דהוא רשע. ע"ז אמרי' דאדם קרוב אצל עצמו ולא נוכל לדון אותו ע"פ עדותו לרשע במה שמעיד על עצמו ויבואר לקמן בפרקים הבאים בעזה"י משא"כ על מה דמעיד לחבירו אמרי' שפיר דלדבריו הוא רשע ופסול להעיד. וע"ז קאמר רבא דגם לחבירו אמרי' דמה שהעיד על עצמו דהוא רשע את זה לא נוכל לקבל בתורת עדות כיון דאדם קרוב אצל עצמו. ולזה פ"ד ועל מה דמעיד על עצמו לא חשיב עדות ועימש"ל עוד מזה:

והנה בהא דפ"ד מדברי רש"י נראה דלא צריך לומר דפ"ד דהיינו מה דאומר פלוני רבעני זה חשיב עדות ומה דאומר לרצונו את זה לא נקבל לעדות כיון דזה היא עדות על עצמו. רק דנראה דל"צ לומר פ"ד דהימנו הדיבור מעדותו רק הכונה היוצא מעדותו. דנכלל בהכונה שני עדות. אחד על הרובע לחייב אותו. ועדות על עצמו. ובזה מחלקינן הכונה לשנים. ומה דמעיד על חבירו נאמן. ולא במה דמעיד על עצמו דכן דייק בלשונו ומהמנינן לי' לגבי חברי' ולא מהימנינן לי' לגבי דידי' דמשמע דמחלקינן הכונה היוצא מעדותו. ומבואר יותר במ"ש בד"ה פלוני בא על אשתי וז"ל והיינו פ"ד דהא חד דיבורא היא ולגבי האי מהימן ולא מהימן לגבי האי. ובאם נימא דזה חשיב שני עדות דפלוני רבעני היא עדות לחייב הרובע ולרצונו היא עדות בפני עצמו לגבי עצמו. וכן בהא דפלוני בא על אשתי אם נימא דמה דמעיד פלוני בא על אשתי היא עדות לחייב הבועל. ומה דמעיד אח"כ דהי' לרצונה היא עדות בפני עצמו עלי' ל"ש לשון רש"י דהא חד דיבורא היא. דהא בזה ה"ל שני דיבורים. ולזה י"ל דס"ל לרש"י דגה בהא דמעיד פלוני רבעני אף בלא תיבת לרצונו היא ג"כ עדות אף על עצמו, כמו באם באו שני עדים ומעידים עליו דראו דפלוני רבעו ולא אמרו לרצונו. ואפי' אם אמרו בפירוש דראו דרבעו והי' התראה רק דלא ידעו אם הי' לרצונו או לאונסו חייב ג"כ מיתה משום דמסתמא אמרי' דהיה לרצונו כ"כ מיד דמעיד פלוני רבעני ה"ל עדות גם על עצמו. וכמו כן בפלוני בא על אשתי מיד בתיבת על אשתי היא עדות גם עלי'. ולזה בדבר אחד אמרי' פ"ד ומהימנינן לי' לגבי חברי' ולא לגבי עצמו ואשתו. וע"כ משום דפלגינן הכונה היוצא מעדותו. ועי' בזה בנוב"י בסי' ע"ב ויבואר דבריו בפ' הבא דכתב דע"כ בהא דפלוני בא על אשתי צריכים לחלק הכונה דלא בא על אשתו רק על אחרת עי"ש ולפ"ז ע"כ צ"ל דפלגינן הכונה היוצא מעדותו וכמבואר בפי' המשניות להרמב"ם בסוף נדרים עי"ש. וכן למ"ד בחד גופא לא פ"ד וכתבו תוס' בסוגי' דאליביה ל"ל פ"ד דהיה לאונסו דהא זה הוה בחד גופא. רק אמרי' פ"ד והיא שרבע לאחר. או שבא על אשת איש אחרת. וע"כ דצריכים לומר דפלגינן הכונה היוצא מעדותו לשנים ומהימן על האחר ולא לגבי עצמו וזה היא דלא כדברי הרשב"א בתשו' בסי' אלף רל"ז דס"ל דבאומר באתי על אשת פלוני או רבעתי בזה לא פ"ד כיון דבזה א"א לחלק עדותו לשנים דבזה ל"ל דהי' באונס כיון דאין קישוי אלא לדעת. וצ"ל דרבע לאחר וע"כ צריך אתה לגייז תיבת רבעתי ולא נשאר עדות עי"ש ולדבריהם זה אינו דגם בזה אם אתה גייז תיבת אשתי או רבעני לא נשאר עדות. וכבר האריך בזה הנוב"י שם. ולקמן אבאר את דברי הרשב"א בעזה"י:

ובזה יובן היטב הפי' בגמ' במה דאמרי' מ"ד אדם קרוב אצל עצמו אמרי' אצל אשתו לא אמרי' ופי' רש"י ותוס' דאף דמבואר במתני' דאדם פסול לעדות לאשתו מ"מ הי' ס"ד הואיל ומהימן בההוא דיבורא למיקטלי' לחברי' ליקטלה נמי לדידה ובאם נימא דזה חשיב שני עדות דהיינו בפלוני רבעני היא עדות לחברי' ובלרצונו היא עדות לעצמו וכן בהא דפלוני בא על אשתי דבמה דמעיד פלוני בא על אשתי היא עדות על חברי' למיקטלי'. ובמה דאומר לרצונה היא עדות לגבי דידה האיך שייך דס"ד הואיל ומהימן בההיא דיבורא לחברי' נאמן ג"כ עלי' הא בהך דלרצונה אינו נאמן כלל לחברי' דהא לענין העדות על חברי' לא נפ"מ בזה כלל אם היה לרצונה או לאונסה. והאיך שייך דנימא מיגו הא בעדות זה הוא עדות בפני עצמו וה"ל כאלו מעיד שני עדות על קרובו ועל אחר וכל עדות היא עדות בפני עצמו דבזה ל"ש לומר מיגו דמהימן בעדות זה על הרחוק יהי' נאמן גם בעדות השני על הקרוב. משא"כ אם נימא דבלא התיבת לרצונה הוה ג"כ עדות עלי' וכמ"ש כתב רש"י שפיר דהיה ס"ד כיון דהוא נאמן בדיבור זה במה דמעיד דבא על אשתי עכ"פ לחברי' יהי' נאמן ג"כ על אשתי. ועי' מש"ל בפ' הבא בפי' דברי הגמ':

וכן נ"ל דצריך לומר לפי' הראב"ד הביאו הר"ן בחידושיו באר היטב. ותמצית דבריו דהא דאמרי' פ"ד ולא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. בשלמא לגבי פלוני רבעני לרצוני אמרי' שפיר דלא נתבטל כל העדות משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דעל מה דמעיד על עצמו אינו בגדר עדות. וכמו דאמרי' בסוגי' דקו"פ דבעל דבר אינו מבטל משום קו"פ משום דממקיימי הדבר הכתוב מדבר ולא בעושי הדבר דבע"ד אינו בגדר עד. כ"כ בזה מה דמעיד על עצמו לא חשיב עדות כלל ול"ש בזה עדות שב"מ. משא"כ על אשתי אם גם דפסול להעיד לה מ"מ הוה ס"ד דפסול לה כמו דהוא פסול על כל קרובים. אבל מ"מ הוה בגדר עד. ואמרי' בזה עדות שב"מ ב"כ לזה קמ"ל אשתו כגופו ולא חשיב ג"כ עדות מה דמעיד על אשתו דה"ל כגופו ואמרי' בזה ג"כ דל"ח עדות מה דמעיד עלי' משום דאשתו כגופו עכ"ד והנה אף דמבואר בסוגי' דעד זומם בב"ק באם העיד על הגניבה וטביחה בתוכ"ד והוזמו על הטביחה נתבטל גם עדות הגניבה משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה, מבואר שם בשיטה מקובצת דזה הוא דוקא