משכן העדות רמו

הא דפריך הגמ' בסנהדרין עידי נערה המאורסה באשה חבירה דל"צ התראה נימא לאסרה על בעלה באנו והתוס' מקשי' שם לפי האמת לפסול לעדות באנו. ואמאי לא מקשי' על התורה במסית דאין צריך התראה הא הוה עדות שאאי"ל דיאמרו לפסול אותו לעדות באנו. ולזה ראי' למש"ל בסי' ל' בזה: לכאורה קשה להרמב"ם דס"ל דהזמה בהדי הכחשה לא מהני יהי' קשה מהא דמבואר בסנהדרין ד' ס"ז וברמב"ם בפ"ה מהל' עכו"ם גבי מסית דאם הי' ניסת לשנים הן עדיו ונהרג על פיהם. הא בזה הוה עדות שאאי"ל דאם יזימו אותן יהי' הכחשה והזמה. וכזה מקשי' על הא דאמרי' בקידושין הן הן עדיו עי"ש במקנה דתי' דבזה ל"ב עדות שאאי"ל כיון דהוא דיני ממונות. משא"כ בזה יהי' הקו' במ"ע. ולכאורה הי' נראה דאפשר לומר עוד בהרמב"ם דס"ל דהזמה בעינן דוקא שיהי' משכחת שיהי' גוף המעשה שמעידין אמת. אבל לא באותו מקום דוקא. דאם יכול להיות דהמעשה היא אמת. אף אי דבר זה אי אפשר שיהי' באותו מקום אפ"ה כיון דגוף המעשה יכול להיות דהיא אמת מהני ג"כ. ולכן הרמב"ם מדייק עוד שם דגם המלוה הי' עמהם ומעיד שלא הלוה לו. משא"כ בזה אפשר להזים אותם דהי' במקום אחר באותו יום דא"א דהי' גם שם באותו יום ובאותו מקום כמבואר במכות ד' ד' משא"כ גוף המעשה יכול להיות אמת. והמעשה הי' נעשה שם באותו מקום: גם יש להקשות בזה על הרמב"ם דס"ל דצריכים העדים להיות מתרים בו. ועל ודאי נאמנים העדים לומר דהתרו בו. וא"כ אם הוא יהי' מכחיש העדים ע"ז דלא התרו בו הם נאמנים ע"ז לומר דהם בעצמם התרו בי'. ואמאי הא גם בזה יהי' הכחשה והזמה: ועי' עוד בתוס' מכות ד' ז' מ"ש שיש עדים המעידים דהמתרה ראה אותם. וגם בזה יהי' הכחשה והזמה בפעם אחת: וראיתי קצת מפרשים דברי הרמב"ם דצריך להיות בהזמה דיכול להיות גוף המעשה אמת. משא"כ היכא דא"א דגוף המעשה היא אמת לא הוה הזמה. ויש לעיין מהא דאמרי' בב"ק שבא ההרוג ברגליו ויש לישב זה ע"פ דברי הנתיבות סי' ל"ח מ"ש לישב (דברי] הרמב"ם: