משכן העדות רמב

דצוה להרגו דנעשה שלוחו. משא"כ בזה הא הב"ד לא נעשים שלוחים להרגו דהוא לא צוה לב"ד רק המה הגרם דעל ידם נהרג וע"ז פטורים [ועי' בקצוה"ח בסי' שמ"ח מה שהקשה מהא דהוסיף לו רצועה אחת ומת] והא דאין הב"ד חייבין גלות היכא דהרגו יהי' כאלו הרגוהו בשוגג. דבזה נמי הם שוגגים. היא דהא הם היו מחייבין להרגו בגזירת הכתוב ובערת הרע להרוג ע"י עדים. ועדיף מהא דאמרי' דפטור מגלות בהכאה דמצוה. דהא בזה הדין הי' שיהרגוהו ע"י עדים אמנם באמת הב"ד הרגוהו שלא כדין דלא הי' עדים כלל בדבר והם צוהו להרגו בודאי הם חייבים כמו איש אחר. ואדרבא באיש אחר אם צוה לשלוחו שיהרג את הנפש פטור המשלח משום דאמרי' אין שליח לד"ע. משא"כ בב"ד אם הם צוהו לשליח ב"ד שיהרגו את הנפש כי הוא מחוייב מיתה ואח"כ נתגלה דלא הי' מחוייב מיתה כלל בזה אפשר דהמה מחוייבין אפי' מיתה כאלו הם הרגוהו דבזה ל"ש אין שליח לד"ע דהוה כמו חצר דבע"כ דהא שליח ב"ד מחוייב בזה לעשות שליחותו להרגו. ולפ"ז אפשר קצת לומר דמשו"ה אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשו ע"פ דברי הר"ן בכתובות דכתב משו"ה אמרי' אין עד נעשה דיין וגם דיינים קרובים לעדים פסולים דה"ל עדות שאאי"ל דאם יזימו צריכים לעדות ב"ד שיעידו דהם העידו בפניהם כך וכך. דהא העדים יכולין להכחיש גוף המעשה דלא העידו כלל. ולפ"ז אפשר לומר דבאם כבר עשו דנהרג בזה העדים פטורים. דהא הם יכולים להכחיש גוף הדבר דלא העידו כלל בפני הב"ד. והב"ד המה כעת פסולין להעיד עליהם דהם העידו בפניהם. כי הם המה נוגעים בעדות דצריכים לומר דהעידו בפניהם דאל"כ הא הם הרגוהו שלא כדין. אך דזה ליתא דיש לדחות. וגם דהא משכחת לה דאיכא עדים אחרים המעידים שהעידו כן. ובסוגי' דחצי דבר כתבתי עוד מזה, ואפשר לומר בזה ג"כ טעם דמשו"ה אמרי' כאשר זמם ולא כאשר עשו דהא אם הרגוהו הב"ד שלא כדין על פי העדים. אמרי' מגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב. ומסתמא כיון שהקב"ה הביא תקלה על ידם חשדינן אותם שעונם טמון בלבם דהשתא בהמתן של צדיקים וכו' דאלו הי' צדיקים גמורים שראוים להיות ב"ד לא הי' בא תקלה על ידם. דאף אם נימא כמ"ש הה"מ דמסתמא הי' חייב מיתה אפ"ה היא תקלה. דמשו"ה חייב הרוצח מיתה. וכיון שכן המה חשודים אולי אינם ראוין להיות ב"ד והוה כלא נגמר הדין דהא הדין הי' נגמר ע"פ פסולים לדין. ומטעם זה כתב המרדכי בשם השר מקוצי דמשו"ה אין עד נעשה דיין. דאם יוזם יהי' פסול למפריע לא הי' ראוי לדין ולא נגמר הדין ע"פ כשירים. ומדבריו נלמוד עדים שהעידו באחד שחייב מיתה וגמרו הב"ד הדין. והוזמו העדים. ואח"כ באו עדים והעידו על הדיינים שהמה פסולין לדין לא נהרגים העדים:

תוס' מכות ריש מס' ד"ה זוממי בת כהן דהר"י הי' מסופק היכא דלא נידון הבועל כגון דהי' קטן א"א גם בזה כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו. ושוב פשטה מהא דאמרי' בסנהדרין מיתה אחת מעין שתי מיתות כגון בת כהן ובועלה או בת כהן וזוממי זוממין והשתא ל"ל זוממי זוממין ת"ל דאיכא שתי מיתות משום הבועל אלא דאיירי דליכא דין מיתה בבועל ואפ"ה קאמרי' זוממי זוממין בחנק וקשה לי דהא באמת מבואר שם דאף במיתה אחת רק מב' עבירות אין דנין ביום אחד. וא"כ דילמא באמת היכא דליכא מיתה בבועל מחייבין המיתה שהי' מחייבין אותה. רק דפי' הגמ' היא דמשו"ה אין דנין ביום אחד משום דהיא שתי עבירות דהיא בחנק משום זנות. והן בחנק משום כאשר זמם דהעידו עדות שקר. ועי' בחידושי הר"ן בסנהדרין שם. דכתב על תי' הגמ' וזוממי זוממין דהיא לאו דוקא דהא בל"ז הוה ב' עבירות. והא תינח לפי האמת די"ל דדינו של ר"י היא אמת. משא"כ ראי' משם ליכא דתי' הראשון בגמ' היא משום שתי מיתות. וא"נ בזוממי זוממין היא משום ב' עבירות וצ"ע:

חולין ר"פ א"ט ע"ב תוס' ד"ה ואמר ר"י א"ש וכן לטריפה ואומר ר"ת וכו' דחסרון דגלגולת הוה עם הקרום ובהמה מיטרפה בנקיבת הקרום לחוד. אבל אדם דאית לי' מזלא בעי' חסרון גלגולת עם נקיבת הקרום וכו' חומרא לענין הורג את הנפש. וקשה לי דהא ההורג את הטריפה פטור אפי' למ"ד טריפה חי' כמ"ש תוס' סנהדרין ע"ח ד"ה ההורג. והא דאדם אית לי' מזלא לאו עדיף מלמ"ד טריפה חי' דהא באמת הוא טרפה רק משום דאית לי' מזלא יכול להיות דלא ימות ובזה תי' הכו"פ בסי'... קו' התוס' מה שמקשי' מאיוב דמזלא של איוב הי' לרוע. וא"כ אמאי יחייב מיתה דהא באמת הוא טריפה. ודילמא לא הי' לו מזלא. וגם בלא"ה כיון דנהרג על ידו אם הי' לו מזל לא הי' מזדמן הקב"ה שיהי' נהרג ומסתמא לא הי' לו מזלא והי' מת בל"ז וצ"ע אם לא דנימא דמה שכתבו תוס' דאדם אית לי' מזלא היא דלא נטרף כלל בזה. וכל אדם אית לי' בזה המזל שלא יהי' נחשב לטריפה. וממילא דנדחי' ג"כ דברי הכו"פ. ומקשה תוס' שפיר מאיוב אך דהיא דחוק לומר כן בכונת תוס':

נסתפקתי בהא דאמרי' כאשר זמם לעשות לאחיו ולא לאחותו באופן אם היא היתה טריפה אם נהרגת דהא באמת עדים שהעידו בטריפה שחייב מיתה פטור. וא"כ גם בזה נימא כן. או דנימא דהא הטעם היא משום דהוה עדות שאי אתה יכול להזימה דהעדים לא יהרוגו דלא הי' מחייבים רק לטריפה ובזה אם יזימו יהי' ג"כ נהרגים מחמת הבועל דהיא אינו טריפה. וכאשר זמם לא קאי רק עליו: