משכן העדות כד

וראי' הנתיבות דהוא דאו' ממש מהא דמקבלין גרים בזמן הזה. וקידושן קידושין גמורים ול"צ גט משני. וכן גט מעושה עפ"י הדיוטות פסול. ואין מעשין אגיטין. ודוחק לומר דאפקיענהו רבנן לקידושין מיני' עיי"ש. ולכאורה יש לעיין דהא קימ"ל קידושין בלא עדים אף אם שניהם מודים לית בהו ממשות. דבקידושין צריכים להיות עדים על קיום הדבר כיון דהוא כתב לאחרים כמבואר בקידושין דף ס"ג ע"ב ועי"ש ברשב"א ובפ"י הטעם דבקידושין בעינן דבר ברור שיהי' מבורר שהיא מקודשת. ונאסרה על כל העולם משום אשת איש. ובאם יבוא עלי' אחד יהי' מחוייב משום אשת איש. משא"כ היכא דאינו מבורר דנאסרה לכל העולם לא הוה מקודשת כלל דאין קידושין לחצאין. ומשו"ה בעינן קידושין בעדים על קיום גוף הקידושין דבאם הי' בפני עדים דאז חלין הקידושין לאסרה גם על כל העולם שיהי' חייב הבא עלי' משום אשת איש כיון דיכול להתברר ע"י עדים שיעידו עדותן בפני ב"ד שנתקדשה. משו"ה מהנים הקידושין. משא"כ בלא עדים דלא תהי' נאסרה על כל העולם מחמת הקידושין. ובאם יבוא עלי' אחר לא יהי' מחוייב משום אשת איש עפ"י הודאתו ולא נאסרה ע"י הקידושין לכל העולם לכן לית בהו ממשות כלל אף אם באמת נתקדשה ושניהם מודים עיש"ה. ולפ"ז י"ל כיון דאנן הדיוטות. ומה"ת אנן פסולין לקבלת עדות. ממילא אם גם דהי' הקידושין בעדים. ובא עלי' אחר והעידו עדים בפני ב"ד שהיתה מקודשת אפ"ה אין אנו יכולין לחייבו משום אשת איש עפ"י העדים. כיון דמה"ת הוה כאילו העידו העדים שהיא אשת איש חוץ לב"ד דלא מהני עדותן לחייב הבא עלי' וכיון שכן ממילא בכל הקידושין אף דאיכא עדים בשעת קידושין לא הוה קידושין מה"ת. כיון דעכשיו בזה"ז לא יוכל להתברר ע"י העדים שהיא אשת איש, ממילא אף קידושין בעדים בזמן הזה הוה ג"כ קידושין בלא עדים. וא"כ מה"ת לא חלין הקידושין כלל בזמן הזה. רק דמדרבנן עבדינן שליחותייהו. ומקבלין עדות בזה"ז ובאין העדות להעיד בפני ב"ד הוה קידושין. ולפ"ז כל קידושין בזמן הזה לא הוה רק קידושי דרבנן אי אמרי' דהך דעבדינן שליחותייהו אינו רק דרבנן כמ"ש הרמב"ן והרשב"א. ותו ל"ק האיך מקבלי' גרים בזה"ז. וקידושן קידושין גמורים ול"צ גט משני. וכן בגט מעושה האיך כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בקום ועשה דהא אם נימא הא דמקבלין עדות בזה"ז אינו רק דרבנן. ממילא כל הקידושין ל"מ רק מדרבנן ולא עקרו ד"ת כלל ויהי' נסתר ראית הנתיבות. אמנם דמזה גופו איכא ראי' לדברי הנתיבות דהא מבואר בכל מקום דקידושין בזה"ז הם קידושי דאו' ומשו"ה בקידש בפני פסולי עדות דרבנן חוששין לקידושין כמבואר באהע"ז בסי' מ"ב. והוא ג"כ משום דאין כח ביד חכמים להפקיע קידושי דאו' ויש לי אריכת דברים בזה אמנם אין כאן מקומו:

ועדיין יש לעיין דהא מה"ת בעינן עדות שאתה יכול להזימה וממילא אם העדים יודעין בעצמם אם גם דראו את העדות שלא יהי' מכוונים עדותן בדו"ח. בזה לא צריכים להעיד עדותן בפני ב"ד. כיון דלא הוה רק כפירת דברים דאם גם דיעידו בפני ב"ד לא יהי' מהני ג"כ עדותן. ובזה"ז כל עדות היא עדות שאי אתה יכול להזימה. דאם גם דיבואו עדים להזים אותם לא יהי' מחוייבים ג"כ לשלם משום כאשר זמם דהא כאשר זמם היא קנס. וע"ז לא עבדינן שליחותייהו לקבל עידי קנסות. וא"כ העדות שקבלו הב"ד להזים אותם הוה כאלו נתקבל שלא בפני הבע"ד וכבר האריכו בזה האחרונים ועימש"ל בשער... רק הא דמהני עדות בזה"ז היא רק מדרבנן דהפקיעו הדו"ח מד"מ ולא בעינן עדות שיכול להזים. אבל מ"מ מה"ת כיון דלא משכחת בזה"ז הזמה לא מהני עדותן. וממילא דפטורין משבועת העדות מה"ת. רק מדרבנן חייבין. וא"כ נימא דאינם באם לא יגיד מה"ת. א"נ דבאמת י"ל כמש"ל כיון דבעדות אשה שמת בעלה מחויב ע"א ג"כ קרבן שבועה וע"כ משום כיון דרבנן הכשירוהו היא כמו דאו' ומחויב קרבן שבועת העדות ממילא גם בזה כיון דרבנן הימנוהו אף בלא דו"ח דלא בעינן עדות שיכול להזימה מחויב קרבן שבועת העדות. וממילא דהוא באם לא יגיד מדאו'. ועי' בנתיבות ר"ס כ"ח. ולפ"ז מוכח דגם לשיטת הרמב"ם דס"ל עד המיתה נאמן מה"ת. וכתבתי בפ' ד' ה' דלפ"ז לא מוכח דמהני הא דחכמים היכשירוהו. די"ל דבעינן דוקא שיהי' מה"ת ראוי להגיד אז חל עליו קרבן שבועה אבל לפמ"ש מוכח מזה. כיון דמה"ת הוה לשיטת הרמב"ן והרשב"א כאילו העידו שלא בפני ב"ד. וגם מה"ת בעינן עדות שיכול להזימה דוקא. ואפ"ה חייבין מוכח דמהני הא דרבנן הכשירוהו. משו"ה כיון דעבדינן שליחותייהו. וגם החכמים הפקיעו הדו"ח מחוייבים בקרבן שבועה:

פרק ח'. יש לי מקום עיון בהא דהעדים מחוייבים מה"ת באם לא יגיד הא הטעם דע"א אינו מחוייב באם לא יגיד ואינו בשבועת העדות. היא דבעד אחד אין חיובו ברור. כיון דאינו מחייב רק שבועה ודילמא ישבע באמת להכחישו. ומשו"ה כתב רש"י שם בב"ק נ"ו דחייב בדיני שמים דדילמא אי הוה מסהיד לא הוה משתבע לשיקרא ויבואר כל זה לקמן בפ"ט ממילא מבואר הא דעדים מחוייבים באם לא יגיד היא משום דבעדותן החיוב ברור דאם יעידו בודאי יתחייב הלה ממון. משא"כ ע"א דאינו אלא ספק אינו באם לא יגיד ואינו בשבועת העדות. ולפ"ז יש לעיין דגם בשני עדים אין חיובו ברור אף אם יעידו עדותן בב"ד דהא לפי האמת עקרו רבנן הדו"ח בד"מ. ול"צ לבדוק העדים בדו"ח משום נעילת דלת. וז"ל הר"ן בחידושיו ריש סנהדרין ד"ה ובדין וכן נמי אם אתה מצריך דו"ח בגזילות וחבלות אתה פותח דלת בפני הגזלנים והחומסים שיגזלו ויחמסו ולא ימצאו עדות העדים מכוונים פעם אחת לשבעים שנה עכ"ל מבואר מדבריו דזה היא דבר דלא שכיח שיהי' העדים מכוונים עדותן בדו"ח ומשו"ה הפקיעו החכמים הדו"ח בד"מ משום נעילת דלת. ולפ"ז כיון דמה"ת גם בדיני ממונות בעינן דו"ח ממילא דאין בעדותן הדבר ברור. דאף אם יעידו יכול להיות דלא יכוונו עדותן בדו"ח. כאשר הוא כן לרוב פעמים ויתבטל עדותן לגמרי. ואין לומר כיון דכל אחד ידע בעצמו דהוא הי' יודע הדו"ח והי' מהני עדותו וכן מחוייב קרבן שבועת העדות. דזה אינו דאם גם דידע בעצמו שהוא יודע. מ"מ דילמא עד השני לא ידע. ולא יהי' רק הוא דאינו אלא ע"א ואינו בשבועת העדות ועוד דגם ע"א לא יהי' כיון דהלה לא ידע בדו"ח או דיכחישו זה את זה בדו"ח יתבטל עדותן לגמרי ולא יהי' מהני עדותו אף לענין שבועה כמבואר בסמ"ע סי' ל"ו ס"ק... ואם דהשני אמר אח"כ דהי' ידע מ"מ כיון דבשעת התביעה הי' ספק לא יהי' מחוייב באם לא יגיד ובקרבן שבועה. וגם כל אחד אינו נאמן על עצמו לחייב לחבירו וכנ"ל בפ' א' ב'. ואפשר לומר דמה"ת דבעינן דו"ח גם בד"מ באמת אינם חייבין בשבועת העדות רק בזמן קרוב לאחר ראי' העדות דבזמן מועט כזה לא תלינן דלא יהי' ידעו בדו"ח. ויותר מזה לאותן דס"ל באומרים היום או אמש הי' המעשה לא בעי' כלל דו"ח. והא דהוצרכו החכמים להפקיע הדו"ח בד"מ היא דיהי' נע"ד אם תצטרך עדותן לזמן רחוק. ובזה י"ל קו' הבה"ז על הגמ' דכריתות הנ"ל הא דלא קאמר במיגו דאי בעי הי' אומרים אישתלי. כיון דשם קאי על דין דאורייתא. וע"כ איירי בזמן קרוב דאין לומר אישתלי:

והי' נראה לענ"ד לישב בזה דברי הגמ' דכריתות הנ"ל דמודה ר"מ לחכמים וכו' דאי בעי אמר לא נתכונתי להעיד דהי' מקום לומר דהיכא דלא כוונו להעיד אז מסתמא לא הי' משימין אל לבם שיהי' יודעין אח"כ הזמן והמקום בדו"ח. כיון דלא ידעו שיהי' צריכים לידע מזה להעיד אח"כ בב"ד. ובזה היא מילתא דשכיח טובא שלא יכוונו דבריהם בדו"ח. משא"כ אם כוונו להעיד. בזה מסתמא מדקדקים מאוד לידע הזמן והמקום בכל ענינים דו"ח שלא יתבטל אח"כ עדותן. וי"ל הא דמחוייבים מה"ת באם לא יגיד ובשבועת עדות היא היכא דכוונו בשעת