משכן העדות רלז

בל"ז ידעינן ג"כ כיון דלא הוזמו כולן אין האחרונים נאמנים להכחיש לראשונים. ודוחק לומר דהקרא בא היכא דלא מעידין עליהם עתה בשעת הזמה. באופן דליכא הכחשה. ובזה מה"ד האחרונים נאמנים. כי מסתמא גם בשעת הזמה הי' הנשארים אומרי' ג"כ שראו זא"ז כמו שהי' אומרים מקודם. גם י"ל דאם נימא דאם לא יזימו כולן לא יהי' האחרונים נאמנים. ממילא מה שהי' מעידים לכתחילה שראו אותם הוה עכ"פ תועלת אם לא יוזם רק ע"א. וקשה אמאי יהי' נאמנים גם להזים שניהם וע"כ יהי' צ"ל דהיא גזירת הכתוב. א"כ גם בזה היא גזירת הכתוב אמנם כל זה דוחק:

ועוד קשה דלפמ"ש דבקנס עדות מיוחדת כשר. ולפ"ז אפי' אם העידו שראו זא"ז ל"ח זה עדות כיון דאין תועלת וחשיב כעדות מיוחדת. א"כ הא דפריך הגמ' לאביי דס"ל למפריע נפסל ממתני' דהכא דאם הוזמו על הגניבה נימא דאיגלאי למפריע. וכן לקמן דבעי' לאוקמי פלוגתא דר"י ורבנן בפלוגתא דאביי ורבא נימא בזה גם לרבא למפריע נפסל דהא בזה ליכא שום חידוש. ואפשר לומר דלרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל היכא דהוה חידוש. והיכא דלא הוה חידוש כגון בעדות מיוחדת אמרי' למפריע הוא נפסל וא"כ גם בשעת הגדה יש תועלת במה שהי' מעידים אחד על חבירו שראה אותו. אם יבואו עדים ויזימו אחד מהם. דאם לא הי' מעיד עליו היה הדין דלמפריע. משא"כ עכשיו יהי' חידוש. וא"כ ממילא היכא דהי' מעידים בשעת עדות שראו זא"ז חשיב עדות והוה שפיר חידוש. משא"כ א"א למפריע הוא נפסל דלפי האמת ליכא שום תועלת ממילא לא הוה חידוש כנ"ל. ומשו"ה הגמ' פריך שפיר לאביי. משא"כ לרבא י"ל דהמתני' איירי באמת שהעידו שראו זא"ז דבזה חשיב חידוש כן יש לדחוק. או די"ל דבאמת הגמ' קאי א"א הטעם דרבא היא משום פסידא דלקוחות וע"כ צ"ל כן דבלא דברינו קשה ג"כ כיון דבדיני ממונות לא בעינן ראו זא"ז וכן גבי קנס א"כ מסתמא לא הי' שואלין ע"ז והוה עדות מיוחדת וא"כ גם לרבא קשה אע"כ דהגמ' פריך דע"כ הטעם משום פסידא דלקוחות. ובזה יהי' מיושב ג"כ קו' הפ"י על התוס' ד"ה רבא דמקשי' דהא שיהי' פסולים להוציא זה לא הוה חידוש. וא"כ גם לרבא קשה יהי' נתבטל עדות דטביחה כיון דהי' פסולין אז להוציא עי"ש דלפמ"ש ע"כ הגמ' בלשון משום פסידא. אך דכל זה היא דוחק גדול. דבאמת משמע דקו' הגמ' היא רק לאביי משא"כ לרבא:

ולפ"ז י"ל דבאמת זה הי' קשה לר"ת דמגמ' משמע דגם בעדות מיוחדת חשיב חידוש. ולזה ס"ל באמת כן דבכל מקום הוה חידוש. והטעם היא. דהא כבר כתבתי דעיקר העדות של הניזומין הי' בשעת הגדה דאז לא הי' נוגעין כלל, וא"כ י"ל דמשו"ה הוה תרי ותרי אף באופן שלא ראו זא"ז. משום כי היכא דהבתראי מעידים כעת על הקמאי שהם פסולין להעד שהם העידו בשקר. ה"נ לפי העדות דקמאי כל אחד בפני עצמו מעיד על המזימין שהם פסולין. דכל אחד הי' מעיד אז על עצמו ואז לא הי' נוגע. וממילא מעיד דהמה פסולין לפי שהם מעידין כעת בשקר דאמרו דהוא הי' עמהם והיא שקר. וממילא גם הקמאי פסלו לבתראי לעדות. וע"ז גם עדות מיוחדת כשר לפסול אותם כמבואר בסנהדרין כ"ז. חד אמר לדידי אוזפן וכו' ממילא הוה תרי ותרי דהם מעידין שהמה העידו בשקר. והקמאי אומרים שהם עידי שקר. גם י"ל דהא בכל מקום אין שני עדים חשודין לשקר. וא"כ אם המזימין אומרים על שניהם שהי' עמהם אנן סהדי שהיא שקר כיון דאז כל אחד הי' מעיד על עצמו והוא לא הי' נוגע כלל. ומשו"ה הוה חידוש אף בעדות מיוחדת. משא"כ אם לא הוזם רק ע"א זה לא חשיב חידוש כלל. דהא הם לא מעידים רק על ע"א. ושניהם נאמנים נגד אחד לפסול אותו. וי"ל דזה היא הפי' בגמ' דאסהידו ביי תרי שלא הוזם אלא ע"א דבזה לא הוה חידוש ואיירי באופן דהי' עדות מיוחדת ואפ"ה היכא דהוזמו תרווייהו הוה חידוש [וגם י"ל דאיירי דהי' מעידים אחד על חבירו. רק דאפ"ה לא הוה חידוש כמ"ש דזה לא חשיב עדות מה שהי' מעיד עליו אז שראה אותו כי באמת לא נפסל משום זה וכעת לא מעיד עליו כלל. ויש להוסיף ולפלפל עוד דאפי' אם מעיד עליו גם כעת לא חשיב עדות דהוא נוגע שלא יהי' נראה כמשקר כיון דהי' אומר מקודם שראה אותו. וגם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כמבואר בסי' ל"ד] והיא נכון לדעתי עד שאני מתמה על תוס' וכל הראשונים דכתבו בפשיטות דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. וי"ל דגם הרמב"ם ס"ל כן ומשו"ה ס"ל דהזמה הוה חידוש ולא הוה מעידין בגופן דאף דעל זה דראו זא"ז ליכא עדים כמ"ש מ"מ אפ"ה הוה חידוש. וא"כ קו' הנ"ל על הרמב"ם במ"ע:

והי' נ"ל לישב קצת דהנה יש לעיין לפמ"ש וכן כתבו כל המפרשים ובקונטרס רח"י הנ"ל דאף דעכשיו הם נוגעין מ"מ חשיב בגופן כיון דבשעת הגדת עדות לא הי' נוגעי' דאי בעי לא הוה מעידין כלל וא"כ אם באו ב' עדים והי' מעידים דהעידו שקר מחמת נגיעת ממון דהי' שוכרים להעד שקר בזה יהי' בגופן של העדים כיון דהם אומרים דהעידו שקר. דבזה ל"ל דבשעת הגדה לא הי' נוגעי' דהא לפי מה שאמרו האחרונים גם בשעת הגדה הי' נוגעים שהי' מעידים אז עדות שקר בשביל הנאת ממון וא"כ בזה יהי' האחרונים נאמנים גם על ההכחשה. ואם נימא כן ממילא באופן כזה אם יבואו עדים ויאמרו עמנו הייתם עם הב"ד ועידי שקרים אתם מחמת ממון כי ידענו מזה שקבלתם שכר להעיד שקר בזה ודאי יהי' האחרונים נאמנים. וממילא מיושב קו' הנ"ל דיש לומר דמשכחת הזמה באופן כזה דיעידו המזימין דהם עידי שקרים מחמת נגיעת ממון כי מסתמא היא כן דאם המה עידי שקר הא אמרי' בכל מקום חזקה אין אדם חוטא ולא לו וא"כ אם העידו בשקר מסתמא הי' כן מחמת נגיעה:

ואף דא"כ לכאורה יש לעיין בזה דא"כ הדרא הקו' למקומה אמאי לא יהי' מעידין בגופן של עדים ואי דאז בעת הגדה לא הי' נוגעין בעדות דהא אם העידו בשכר מסתמא הי' מחמת נגיעת ממון דהי' שוכרים. אלא די"ל כמו כן מעידים גם הקמאי בגופן של העדים של הבתראי. דהם מעידים דהבתראי מעידים בשקר. ומסתמא הם נוגעים בעדותן כי מכחישין או מזימין אותם מחמת נגיעה דהלא שוכרם להכחישם או להזימם (וי"ל בזה קצת קו' התוס' ד"ה דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד. די"ל דהא בזה האופן אינם מחוייבים מטעם כאשר זמם. וא"כ הבתראי שמזימים לעד הב' נאמנים כי הם מעידים בגופו שהוא עד שקר ואין לומר שגם הוא מעיד עליהם. די"ל דבזה שייך אין אדם חוטא ולא לו דל"ל דילמא שוכרו מה"ת יעשה כן הא לית לי' שום תועלת במה שמזימים לעד הב' דהא עדותן כבר נתבטל לגמרי מחמת הזמה שהזימו הקמאי לעד הראשון ומטעם כאשר זמם עדיין יהי' פטורים] משא"כ היכא דמעידים בפי' דהם יודעים שהם העידו כן מחמת נגיעת ממון בזה לכאורה נראה דהבתראי נאמנים דהוה מעידין בגופן וגם בהכחשה באופן זה נאמנים וצ"ע:

[עוד יש לעיין בזה דאפשר לומר דמשו"ה כתבו התוס' דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. ולא ס"ל להא שכתבתי דגם בעדות מיוחדת הוה חידוש דהא גם בעדות דקמאי הבתראי המה פסולין להעד. דס"ל דלא כהריב"ש דכתב דיכול לפסול שלא בפניהם רק דגם לענין פסול עדות בעינן בפניהם דוקא. וא"כ מה שהי' מעידין הקמאי על הבתראי שהמה פסולין להעיד זה לא חשיב עדות כיון שהי' שלא בפניהם. משא"כ הבתראי מעידין לפסול הקמאי בפניהם. ומשו"ה דוקא באופן שראו זא"ז דאז על גוף העדים הי' מכחישין אותם בשעת העדות הוה תרי ותרי משא"כ בעדות מיוחדת דעל גוף העדות ליכא רק ע"א. רק דנימא [דבתראי] (דהקמאי) הן פסולין זה י"ל דלא הי' מהני כיון שהי' שלא בפניהם:

ולפמ"ש ל"ק על הריב"ש מה שמקשי' עי' באו"ת ובנתיבות דכתב כי היכא דפסול גזלנותא מהני שלא בפניהם ה"ה הזמה שלא בפניהם מהני ותמהו עליו דהזמה לא הוה בגוף העדים וראי' מגמ' ולפמ"ש בישוב דברי הטור גם על הריב"ש ל"ק:

גם יש להוסיף עוד ויש לישב ג"כ דברי הטור באופן שכתבתי דהטור ס"ל דתמיד הוה עדות מיוחדת כי מה שהי' מעידין בשעת מעשה שראו זא"ז ל"ח עדות כנ"ל. והא דאמרי' בגמ' דהיא חידוש אפשר לומר כמ"ש לענין כאשר זמם. וממילא דהוא חידוש