משכן העדות רלו

על חבירו. והיא דהא אמרי' במכות ד' ו' ע"ב אם המתרה רואה אותן או הם רואין המתרה מצטרפין. ואמרי' ג"כ מתרה שאמרו אפי' מפי עצמו. וא"כ אם המתרה הי' קרוב או פסול והם מעידין שראו המתרה והמתרה אומר שראה אותן בזה הוה ג"כ עדות מיוחדת דהא הם לא מעידין זה על זה. ואי דהמתרה מעיד עליהם הא הוא עד פסול א זה צריכים לומר לגי' הרמב"ם דגרס והמתרה רואה אותן. משא"כ לגי' דסגי' דהם רואין המתרה אף אם המתרה הוא כשר מ"מ הא הוא ל"צ להעיד עליהם. וממילא מהני הכחשה והזמה ג"כ וא"כ הי' מקום לומר בפלוני רבעני דאיירי באופן זה דהם לא מעידין דאז ליכא חידוש:

ויותר מזה י"ל דמשכחת לפי האמת דקימ"ל עד זומם למפרע נפסל א"כ אם יוזם עד הב' שמצטרף עמו אז יהי' הזמה כיון דזה ל"ח הכחשה דהא המעשה יכול להיות אמת. ואח"כ יוזם העד שאומר פלוני רבעני מכת אחת. בזה תו לא הוה שום חידוש כיון דעד הב' כבר הוא נפסל וליכא רק ע"א מוכחש משנים ולכן לא מהני אף שיש ג"כ הכחשה:

ולפ"ז י"ל הקו' ממיפך והזמה. דלכאורה יש לדקדק גם בלשון הרמב"ם. דבהך בבא גבי הכחשה נקט תרתי דבאו עדים ואמרו היינו עמכם. ולהד"מ לא זה הרג ולא זה הלוה או דמכחישי' ואומרי' זה ההורג או הנהרג או הלוה או המלוה הי' עמנו. וגבי הזמה לא נקט רק על הנהרג דז"ל אנו אין אנו יודעין אם זה הרג זה. ואמאי לא נקט ג"כ דלא יודעין אם זה הלוה לזה נ"ל די"ל דדוקא בעדות נפשות בעינן שלא יהי' הכחשה בהדי הזמה משא"כ בעדות ממון לא איכפת לן בזה. ומטעם שכתבתי דדוקא בעדות נפשות דבעינן ראו זא"ז והוה חידוש לכן אין לך בו אלא חידושו. משא"כ בעדות ממון דעדות מיוחדת כשר ואז לא הוה חידוש כלל. ולכן אף דאיכא ג"כ הכחשה נאמנים. ויש להוסיף דבעדות ממון אפי' אם בשעת הגדה הי' מעידין שראו זא"ז אפ"ה לא הוה חידוש. דבזה ודאי י"ל כמ"ש כיון דבממון ל"ב שיראו זא"ז. וא"כ בשעת עדות לא הי' שום תועלת בזה. והיא דבר שאינו לגוף העדות. ולכן ל"ח זה עדות. ולאח"כ הוה נוגעין ודוקא בדנ"פ די"ל לרמב"ם דזה הי' דבר השייך לגוף העדות כנ"ל:

והנה בקנס לא בעינן ראו זא"ז דגם עדות מיוחדת כשר דהא לא בעינן ג"כ הגדה כאחד כמבואר בב"ק ד' ע"ד ע"ב דשומעין דבריו של זה היום והגדה מקשינן לראי'. וממילא דלא בעינן ג"כ ראי' כאחד. וכ"כ הקצוה"ח בסי' ל"ד ס"ק... וכיון דלא בעינן ממילא תו לא הוה חידוש כלל. ויכול להיות ג"כ הכחשה בהדי הזמה. ותי' הגמ' שפיר דאפכינהו ואזמינהו. ודוקא בדנ"פ דבזה הוה חידוש אמרי' אין לך בו אלא חידושו. כתי' הלח"מ:

עוד הי' נ"ל דאפשר לומר דהטור והרמב"ם לא פליגי כלל דז"ל הרמב"ם שם הל' ג'. וזו שהאמינה תורה עדות האחרונים על הראשונים גזירת הכתוב היא. והטור לא כתב זה הלשון רק ומשו"ה העדים נאמנים. וזה י"ל דודאי אם העדים העידו בשעת מעשה דבר שיכול להיות תועלת מזה אף דעכשיו ליכא שום תועלת. מ"מ יהי' תועלת מזה אח"כ חשיב עדות ופסולין אם העידו שקר. וראי' מהרמב"ם גופו. אמאי אם הוה הכחשה ג"כ העדות נתבטל יהי' הטעם שיהי'. מ"מ נימא דמה שהעידו ג"כ שהבע"ד הי' עמהם לא חשיב עדות כלל כיון דבזה ליכא תועלת דבל"ז יהי' עדותן נתבטל מחמת הזמה. וממילא לא יפסול כלל. דנימא דאף דהעידו שקר והבע"ד לא הי' עמהם מ"מ כיון דאין תועלת בזה הוה הדין הנ"ל בסי' כ"ט דאף אם אמרו פלוני הי' עמנו בשעת עדות לא הוה הכחשה ה"נ בזה כיון דאיכא ג"כ הזמה. ממילא מה שאומרים שהבע"ד הי' ג"כ עמהם הוה כאלו העידו על איש אחר שהי' עמהם דלא נפסלו כי על זה לא צריכים לדקדק ה"ה בזה. אע"כ צ"ל כיון דהם באו ואמרו זה בתורת עדות. ויכול לבוא תועלת מזה אם יבוא כת אחר ויעידו אח"כ שהמעשה הי' בפניהם. דאז יהי' ג"כ עדותן מוכחשת כיון דהם אומרים שהבע"ד הי' עמהם לזה חשיב עדות. וא"כ ה"ה בזה אם אומרים בשעת עדות שראו זא"ז אף דל"צ זה לגוף העדות בשעת הגדה. מ"מ כיון דיהי' נפ"מ אח"כ חשיב עדות. וא"כ אם לא האמינה תורה לבתראי לא הי' נאמנים הבתראי דהוה הכחשה מקמאי והוה תרי ותרי כיון דהקמאי הי' מעידים בשעת עדות שראו זא"ז. וזה הוא עדות גמור. דאם יוזם אחד מהם דיועיל עדותו שלא יהי' מוזם וישאר העד כשר להעיד. משא"כ אם לא הי' מעיד עליו הי' פסול דלא הי' רק ע"א במקום שנים. ולזה הוה עדות גמור משא"כ עכשיו דהתורה האמינה להאחרונים בכ"מ אפי' אם הי' מעידים זה על זה. ממילא מעדותן שראו זא"ז ליכא שום תועלת. דהא אף עכשיו יהי' האחרונים נאמנים. וכיון דליכא תועלת ל"ח זה שהי' מעידים עליו שום חידוש. ותו לק"מ דהרמב"ם כתב שפיר וזו שהאמינה תורה לבתראי היא חידוש. דהיינו אדרבא נימא להיפך לא יהי' נאמנים ויהי' הכחשת תרי ותרי מקמאי. והטור כתב שפיר דעכשיו שהאמינה התורה להבתראי לא הוה שום חידוש כיון דעכשיו ליכא שום תועלת במה שהי' אומרים מקודם שראו זא"ז. ויש ליתן טעם הא דהאמינה התורה לבתראי היא דהא בכל מקום קימ"ל דעדות שאאי"ל ל"ח עדות. והיא מטעם כיון דלא יכול להזימה חשודין להעיד שקר. וממילא אם לא יהי' האחרונים נאמנים יהי' כל עדות עדות שאאי"ל לזה האמינה התורה לבתראי. וכיון דהאמינה התורה לא הוה שום חידוש דהוה כאלו מעידים עליהם שחללו שבת דעכשיו הם נוגעים. ואי דבשעת עדות הי' מעידים זה ע"ז. מ"מ עכשיו דהאמינה התורה ליכא שום תועלת בזה. ול"ח עדות כלל רק בדנ"פ בזה ס"ל להרמב"ם דמ"מ חשיב עדות כיון דבעינן זה לגוף העדות כמ"ש כיון דעדות מיוחדת פסול. משא"כ בד"מ והיכא דכשר עדות מיוחדת בזה לא הוה חידוש כלל ואף דלכאורה באמת קשה היכא דלא הוזם אלא אחד אמאי יהי' האחרונים נאמנים דלפי הטעם שכתבתי בהטור בהזמה ליכא שום חידוש וא"כ בזה הוה תרי ותרי כיון דהעד הכשר מעיד עליו. ודילמא בזה באמת האחרונים אינם נאמנים. דזה קשה נמי בל"ז דהא התוס' כתבו בסוגי' ד"ה אין לך בו מנ"ל באמת דהם פסולין. וכתבו כיון דהאמינה התורה לבתראי שיהי' נאמנים לענין מיתה וכדומה. וא"כ ממילא היכא דלא הוזם אלא אחד נימא לרבא דבזה כיון דאין עושין דין הזמה ממילא חשיב כתרי ותרי ולא הוה פסולין. דבזה אין האחרונים נאמנים ג"כ לענין שיהי' נעשה פסול. ולרבא קשה בודאי דהא רבא ס"ל אין לך בו אלא חידושו וגם לדידן יש לעיין קצת בזה. ועי' בריטב"א מכות ד' ה' ע"ב שכ' דאפי' למ"ד עונשין מה"ד בזה אין עונשי' כיון דהיא חידוש אין לך בו אלא חידושו. וה"ה בזה. ובאמת לדידן ל"ק כולי האי די"ל משא"כ לרבא. והתוס' כתבו בהדי' מדנקט עד זומם איירי שלא הוזם אלא אחד ואפ"ה פסול לרבא ואמאי נימא בזה ג"כ אין לך בו אלא חידושו:

ובזה אפשר לישב דברי ר"ת דגרס דאסהידו תרי בחד ותו לא די"ל דהוא לא ס"ל בהא כתוס' דפלוגתייהו שלא הוזם אלא אחד רק דאיירי דהוזמו תרווייהו. ורבא ס"ל דאינם פסולין למפרע כיון דהוא חידוש ומ"מ הם פסולין מכאן ולהבא כמ"ש תוס' כיון דהאמינה להם התורה לענין לחייב הקמאי משום כאשר זמם. ולזה קאמר הגמ' הא"ב דאסהידו תרי בחד. דא"א הטעם משום חידוש ואין לך בו אלא חידושו. בזה אפי' מכאן ולהבא אינו נפסל בודאי. כיון דהיכא דלא הוזם אלא אחד לא מחייבינן משום כאשר זמם דהא אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו כולן ואמרי' אין לך בו אלא חידושו ולא נפסל כלל בזה. משא"כ א"א משום פסידא נפסל בזה עכ"פ מכאן ולהבא. והדר קאמר הא"ב דפסלינהו בגזלנותא כמ"ש תוס' והוה א"ב להיפך דללישנא דחידוש בזה לא הוה חידוש כיון דעד הב' נפסל בגזלנותא ולא הוה רק ע"א במקום ב' ונפסל למפרע. וללישנא דמשום פסידא גם בזה אינו נפסל העד זומם למפרע. משא"כ לפמ"ש התוס' דאיירי בפלוגתי' דלא הוזם אלא אחד קשה לרבא:

ועל הטור י"ל זה בדוחק די"ל כיון דהטור ס"ל דהזמה לא הוה חידוש הוה כאלו מעידין בגופן של העדים. וא"כ למאי צריך קראי דאין העדים זוממין נהרגין עד שיזומו כולן הא