משכן העדות רלה

ס"ל דגם בלאחר כ"ד נתבטל ג"כ העדות אם הוזם. ממילא גם אם הוזם הכת הראשונה לא הי' נהרג ג"כ על ידם דגם עדותן הי' נתבטל. ולזה כתב הרמב"ם דאעפ"י דלענין זה חשיב עדות אחת שיהי' נתבטל כל העדות. ונימא דגם לענין זה חשיב עדות אחת שיהי' הם מחוייבין. אעפ"כ לזה מחולקין לענין שיהי' כולם נהרגין לזה בעינן תוכ"ד. ועי' היטב באו"ת שם בסי' ל"ח. גם י"ל כמ"ש בתי' הראשון על הרמב"ם דהכא נפסל אחד מהם כיון דהעיד שקר דראה אותן. ומשו"ה ליכא ג"כ תועלת דאם יזימו הראשונים יפסלו גם הם רק דבזה מ"מ יהי' נפ"מ אם הוזמו גם [הם[ אח"כ מ"מ הם פטורים דיאמרו גברא קטילא הוא מכת הראשון. ואי דיוזמו כת הראשונה יהי' נתבטל ג"כ עדותן כיון דאחד מהם הוא עד פסול שאומר שראה אותן. ואין לומר דמ"מ נפ"מ אם לא הוזם רק אחד מכת הראשונים דאז יהי' עדותן קיימת דהא באמת יכול להיות דהעד הב' הי' שם מ"מ יתבטל כל העדות מחמת עד הב' דנעשה פסול דהוא הי' שם בשעת ראי'. ומבטל מחמת נמצא קו"פ. ובזה מיושב מ"ש הרמב"ם ושנים האחרונים פטורים דלתי' האו"ת עדיין קשה הא עד הב' ודאי פטור דהא הוא לא העיד שקר. דע"כ צ"ל דהוא לא מעיד עליהם דאל"כ הא הוה ג"כ הכחשה כקו' הריטב"א משא"כ בזה ניחא דקמ"ל דפטור אף אם הוזמו תרווייהו ומטעם הלח"מ. ועוד י"ל דבאמת איירי הרמב"ם דתרווייהו מעידים שראו אותם. ואי דא"כ הוה הכחשה. ע"ז י"ל דהרמב"ם ע"כ איירי דהוזמו אח"כ רק דפטורים מטעם הלח"מ. אבל מ"מ לענין פסול קימ"ל למפריע הוא נפסל. ולכן לא מהני הכחשתם. ומשו"ה נהרגו כת הראשונה ומיושב היטב דברי הרמב"ם:

ומעתה אבוא לישב דברי הרמב"ם בהא דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה. והנה מקשים ג"כ מהא דאמרי' פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרף הא הוה עדות שאאי"ל דאם יזומו יהי' הכחשה והזמה [והאו"ת כתב לישב קו' זו דגם אם אומרים היינו עמכם באותו מקום שאתם אומרים ולא ראיתם הוה ג"כ הזמה. וא"כ משכחת לה שיבואו המזימים ויאמרו היינו עמכם ולא ראיתם. אבל המעשה יכול להיות אמת שרבעו מאחוריו עי"ש ולפ"ז נסתר מ"ש לישב הרמב"ם הנ"ל דמשו"ה אין האחרונים נהרגים דליכא תועלת בעדותן דאם יוזמו הראשונים יהי' ג"כ נתבטל עדותן כיון דיהי' אחד מהם מוכחש. או דיתבטל מטעם נמצא קו"פ. די"ל דמ"מ נפ"מ בעדותן אם יבואו כת אחת ומזימין לראשונים. באופן שכ' האו"ת היינו עמכם ולא ראיתם. דאז לא יהי' מוכחשין כת הב' דהא האמת עמהם שהי' שם רק שלא ראו את העדות. ומזה יכול להיות שלא ידעו כת הב' דע"ז לא צריכים להעד רק דראו אותם. וזה היא אמת. גם מ"ש באופן הב' דהרמב"ם ס"ל דגם בהזמה בטל העדות מטעם נמצא קו"פ אף לאחכ"ד ומטעם הקצוה"ח הנ"ל כיון דלדבריהם הי' להם צירוף בעת ראי' שהי' אומרים שראו זא"ז והי' שם. בזה ליתא דאף אם באמת הי' שם מ"מ הא לא ראו גוף העדות ול"ש לומר דהי' להם צירוף דהא באמת לא ראו את העדות ואף דזה יש לדחות מ"מ באופן הב' שאמרתי ליתא. אמנם באמת דברי האו"ת נדחי' כמ"ש שם הנתיבות דהא כשאומרים הבע"ד הי' עמנו אומרים ג"כ לא ראיתם עי"ש. ואף דעדיין קשה דהא מ"מ נפ"מ בעדותן של הכת הב' באופן זה אם יבואו עדים ויאמרו להכת הראשון לא ראיתם דמ"מ הוה הכחשה ולא הי' נהרג וכעת יהי' נהרג על ידם. וזה קשה ביותר לפמ"ש תוס' סנהדרין ל"א ד"ה שב"ש דהיכא דאין הפסול ידוע ל"א נמצא קו"פ וא"כ בזה יהי' מהני עדותן של הכת הב' ולא יהי' נתבטל מטעם נמצא קו"פ דהא אין הפסול ידוע כיון דהם תרי ותרי. מ"מ אפשר לומר דהכת הב' יכולין לטעון דבאמת הי' ידעינן האמת דהכת הראשונה לא הי' שם רק אנו לא הי' רוצים להזימם. מ"מ לא הי' תועלת בנו כמ"ש וגם מבלעדי זה היא ענין רחוק להזימן על אופן כזה:

ואדרבא בזה י"ל מה דקשה על תי' הלח"מ דאל"כ בל"ז לא מהני עדותן של כת הב' משום שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה. אבל בזה י"ל דמשכחת אופן הזמה בזה דיבואו ב' ויאמרו להכת הראשונה לא ראיתם עדות זה. דאז הי' נהרג על יד כת הב' ואח"כ יהי' ניזומין גם כת הב' ממילא יהי' מחוייבין גם הם ויש עוד להאריך בזה אמנם אין כאן מקומו]:

והנתיבות כתב תי' על הרמב"ם דטעמו כיון דבהכחשה הראשונים נאמנים כמו האחרונים. וא"כ עדות דהכחשה נתבטל. וממילא נתבטל כל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה עי"ש ולפמ"ש דבשני עדיות לא אמרי' עדות שבטלה ובסוגי' הטעם היא משום דהי' אז פסולים ממילא ל"ש זה. גם בל"ז יש לעיין על דבריו כיון דבהזמה נאמנים האחרונים מטעם דהתורה הימנה וא"כ כיון דקימ"ל למפריע נפסל ממילא לאח"כ כשהוזמו נעשים פסולין למפריע. וממילא דמהני גם הכחשה דבתראי דגם הם נאמנים לגבי הכחשה ותו ל"ש עדות שבטלה מקצתה דגם הכחשה לא נתבטל. גם מ"ש ברמב"ם טעמא שכ' הטור דהזמה הוה כאלו מעידין בגופן של העדים עי"ש מבואר ברמב"ם שם להיפך דכתב בהדי' דהוא גזירת הכתוב וא"כ הקו' מפלוני רבעני במ"ע דגם תי' האו"ת ליתא כמ"ש הנתיבות:

גם אנכי אמרתי לעיין על הרמב"ם מכל העדות דאם נימא כן יהי' בכל מקום עדות שאאי"ל. לפי דברי הר"ן הנ"ל דמשו"ה דיינים הקרובין לעדים פסולין משום דהא הם צריכים להעד אח"כ עליהם שהעידו וא"כ נימא בכל מקום דהוה עדות שאאי"ל. דאם יזימו העדים יכחישו גוף המעשה ויאמרו דלא העידו כלל בפני ב"ד. ויהי' הב"ד צריכים להעד עליהם שכן העידו בפניהם ויהי' נאמנים כנ"ל. מ"מ אמאי יהי' הב"ד נאמנים נימא דעדות הב"ד היא עדות שאאי"ל. דאם יבואו עדים ויזימו לב"ד שבאותו יום שהם אומרים שהעידו לפניהם עמנו הייתם יהי' הכחשה בהרי הזמה. ואף דבב"ד ל"ב עדות שיכול להזימה דמשו"ה טריפה שהרג בפני ב"ד חייב כמבואר בגמ' דסנהדרין ד' ע"ח ע"א. מ"מ יש לעיין דהא הטעם הוא משום דהב"ד יכולין לדון עליו מיד. משא"כ בראוהו בלילה כיון דאין גומרין דין בלילה וצריכים אח"כ להעד הוה עדים ובעינן עדות שיכול להזימה כמ"ש תוס' שם ד"ה בפני ב"ד. וא"כ ה"ה הכא הא בעת הגדת העדים קודם שבאו המזימין לא הי' יכולין לדין כלל ממילא (הם) [עדים] הה. ודוחק לומר דבאמת בכל מקום בעינן עדים אחרים. דזה ה"ל לרמב"ם לפרש בשעת קבלת עדים צריכים שיהי' עדים אחרים. אלא דבאמת אין זה קו' כל כך. דיש לומר דהרמב"ם לא בא (לומר] רק היכא דעדים מוסיפין דבר שבו הכחשה. משא"כ היכא דהכחשה בא מזולתו. ועי' במקנה בסוגי' דהן הן עדיו דמקשה ג"כ על הרמב"ם ותי' כן ולזה ל"ק ג"כ מפלוני רבעני רק ממיפך והזמה קשה:

ונ"ל ואקדים במה דפליגי הטור והרמב"ם בזה דהטור ס"ל דהזמה הוה בגופן של עדים. והרמב"ם ס"ל דהוא חידוש דהא כבר כתבתי הטעם של הטור היא דבכל מקום הוה כעדות מיוחדת כיון דבשעת מעשה לא הי' תועלת במה שהי' אומרים שהי' רואין ראי' ממש דאף דעדות מיוחדת פסול מ"מ הא סגי בראי' אף שהיא בדדמי כמ"ש הריטב"א הנ"ל. ולאח"כ הם נוגעין. ולפ"ז י"ל דמשו"ה הרמב"ם חולק עליו. דהא הוכחתי מדברי הרמב"ם דלא ס"ל בזה כריטב"א רק דס"ל דזה היא לגוף העדות ובאמת נפסל אם נתגלה שהי' אומר שקר בזה שראו אותן. ממילא דזה היא עדות גמור בשעת הגדת עדות. ואז לא הי' נוגעין משו"ה הוה הזמה חידוש להרמב"ם דהיא תרי ותרי. ולפ"ז י"ל הטעם שכתב הלח"מ בהרמב"ם כיון דהזמה היא חידוש אין לך בו אלא חידושו. משא"כ אם מוסיפין דבר חוץ להזמה שוב אינם נאמנים דאמרי' אין לך בו אלא חידושו עי"ש. ולפ"ז ממילא בעדות מיוחדת באופן דבאמת לא ראו זא"ז דבזה לא הוה הזמה חידוש. ממילא מהני אף היכא דאיכא הכחשה והזמה דבזה ל"ש אין לך בו:

והנה בפלוני רבעני בזה ודאי עדות מיוחדת פסול כיון דהיא דיני נפשות. מ"מ משכחת אופן שלא יהי' מעידין אחר