משכן העדות רלד

מגיע להם ויהרג הרוצח די"ל כמ"ש האו"ת בסי' ל"ח דה"א דגם אחד מכת הב' יהי' נהרג דהוה נטפל לעוברי עבירה דהא גם הוא העיד בשקר בזה שהי' אומר שראה אותם. ונפסל לעדות לכן נתבטל כל העדות מכת הב' רק דהקצוה"ח בסי' ל"ו הקשה ע"ז דהא זה לא הוה הכחשה כמבואר בסי' כ"ט הנ"ל אבל לפמ"ש ניחא די"ל דהרמב"ם לא ס"ל תי' הב' של הריטב"א הנ"ל דכתב דסגי בראי' כוללת. וס"ל כיון דבעינן שיהי' רואין זא"ז בעינן שידעו זה בבירר וצריכים לדקדק ע"ז. רק ס"ל כתי' הראשון דאיירי שלא ראו אותן אלא אחד דאז ליכא הכחשה ובהכי איירי הרמב"ם ג"כ. ומשו"ה ס"ל לרמב"ם שפיר דנפסל אח"כ כנ"ל דאין זה דומה לסי' כ"ט דהתם אין זה ענין דנוגע לגוף העדות משא"כ הכא דזה צריך לגוף העדות שלא יהי' עדות מיוחדת:

פרק ד' עוד נ"ל לישב דברי הרמב"ם כמ"ש הכ"מ והב"ח לישב דהא כיון דכל העדות נתבטל מחמת נמצא קו"פ כיון דהוזם כת הראשון נתבטל ג"כ עדות מכת הב'. רק דתמהו ע"ז דהא לענין הזמה כיון דהם אומרים שקר ולא הי' בעת ראי' ממילא לא הי' להם צירוף בשעת ראי' לזה צריכים להיות להם צירוף בשעת הגדה כמ"ש תוס' מכות ד' ו' ד"ה אמר רבא. ונ"ל דהא כבר הארכתי לעיל בסי' ל"ו לישב קו' הקצוה"ח על התוס' דמקשי' הא גם לענין עדים זוממין שלא יהי' נהרגין עד שיזומו כולן בעינן ג"כ ראו זא"ז כמבואר במתני' ואמאי נימא ג"כ כיון דהוזם כת אחת ממילא לא ראו זא"ז אע"כ צ"ל דאפ"ה כיון דלדבריהם הי' להם צירוף בשעת ראי' לכן מהני. וא"כ גם בהעידו לאחכ"ד נימא ג"כ דפסול כל העדות מטעם נמצא קו"פ למ"ד בראי' לחוד סגי. והקצוה"ח תי' שם דמשו"ה בעינן תוכ"ד כיון דהי' כשר בשעת ראי' עי"ש וזה דחיתי לעיל דבאמת גם היכא דנפסל אח"כ לא בעינן צירוף מחדש כמ"ש הנתיבות שם. וכתבתי הטעם בשיטת הרי"ף דס"ל, דאם לא ידע הכשר בפסולו אינו נפסל משו"ה בהזמה הא לא ידע מפסולם כמ"ש הריטב"א דהא סגי בראי' כוללת או ראי' מקודם. ומשו"ה בעינן תוכ"ד ולפ"ז י"ל דהרמב"ם ס"ל דצריך להיות רואה ממש. וא"כ גם בעדים זוממין ידע בפסולו ומשו"ה פוסל אף לאחכ"ד מטעם קו' הקצוה"ח דהא מ"מ לדבריו הי' להם צירוף. ומה שמקשי' מהא דאמר רבא נ"ל דבאמת קשה לי' טובא על הש"ך שם בסי' ל"ו ס"ק... לישב דברי רש"י במכות הא דכתב רש"י דמה דאמר רבא והוא שהעידו כולן תוכ"ד קאי ג"כ אנמצא קו"פ. היינו לענין זה דאם הוזם אחד מהם נתבטל ג"כ כת הב' מטעם נמצא קו"פ. ולזה בעינן תוכ"ד כיון דלא הי' להם צירוף בשעת מעשה עי"ש. וקשה דהא מבואר בסוגי'. דעדים שהעידו על גניבה ועל טביחה תוכ"ד. והוזמו אח"כ על הטביחה שיהי' עדות גניבה בטל זה תלי' א"א למפרע נפסל או מכאן ולהבא הוא נפסל כמו דס"ד הגמ' דר"י ורבנן פליגו בזה א"א למפריע נפסל בזה נתבטל גם עדות הגניבה. ואף דבשעה שהעידו על הגניבה עדיין כשירים הי' מ"מ נתבטל מחמת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו. משא"כ א"א מכאן ולהבא נפסל לא נתבטל עדות הגניבה. כיון דאז הי' כשירים וגם בזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה. ועי' היטב בש"מ שהקשה באמת אמאי לא יהי' שייך עדות שבטלה גם א"א מכאן ולהבא. ומה שתי' יהי' האיך שיהי' זה מוכרח מסוגי'. ולפ"ז לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל אמאי נימא דאם הי' מעידים ג' עדים בתוכ"ד והוזם אחד מהם שיתבטל גם העדים הנשארים מטעם נמצא קו"פ. הא אף אם הוזם עכשיו. מ"מ עדיין לא הי' פסול בשעת הגדה ועד עכשיו הוא עד כשר רק דעדותו נתבטל מחמת גזירת הכתוב מ"מ אמאי יתבטל הנשארים נימא ג"כ אין לך בו אלא חידושו וגם אין לומר מטעם עדות שבטלה מקצתה דהא אי אמרי' מכאן ולהבא נפסל לא אמרי' זה וצ"ל דמ"מ אמרי' אם העידו תוכ"ד דנתבטל העדות מטעם עדות שבטלה מקצתה דאף דהכא ל"א היא דמ"מ עדות גניבה וטביחה הם ב' עדות משא"כ הכא דכולם העידו על עדות אחת [ואדרבא לרבא ביון דס"ל מכאן ולהבא וא"כ העד שהוזם הי' עד כשר לזה מבטל יותר. ועי' בנתיבות בסי' ל"ו שכתב כעין זה ס"ק ה' עי"ש] ובעדות אחת גם לרבא אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולו ועוד י"ל דבב' עדות דהיינו כמו גניבה וטביחה ומכירה לכ"ע לא אמרי' עדות שבטלה מקצתה כיון דהם ב' עדות. והא דאמרי' בסוגי' דא"א למפריע הוא נפסל אם הוזמו על הטביחה נתבטל ג"כ עדות הגניבה. היא מטעם שכתב רש"י דאיגלאי מילתא דפסולין הי' באותו שעה. והנתיבות בסי'... ס"ק א' כתב דע"כ ל"ל מטעם דהי' פסול באותו שעה. דהגע עצמך אם העיד ובתוכ"ד להגדת עדות חילל שבת וכדומה דודאי לא נפסל למפריע דבעת הגדת עדות עדיין כשר הי' ולא נפסל רק לאח"כ כשעשה איסור. אמנם לדידי באמת גם בזה האופן צל"ע די"ל דגם בזה נתבטל העדות, והיא דהא באמת תוכ"ד יכול לחזור בו וא"כ אפשר אם ע"א העיד ובתוך כ"ד מת דאין אנו יכולין לדון על אותו עדות דדילמא הי' בדעתו לחזור מעדותו רק אם [הוא[ לפנינו ולא חזר תוכ"ד נעשה עדותו עדות למפריע. משא"כ אם לא הי' יכול לחזור באופן דמת אפשר דאין אנו יכולין לדון על אותו עדות וא"כ ה"ה בזה אם בהגדת העדות תוכ"ד נפסל לא מהני עדותו אף דבעת הגדה עדיין כשר הי' כי מה שהעיד אז זה לא חשיב עדות דאמרי' דילמא הי' בדעתו באמת לחזור בו. רק שיהי' עדות דהא חזינן דלא הדר. מ"מ ממה שלא הדר בו אין אנו יכולין לדון דהא אח"כ נעשה חשוד ופסול הוא להעיד. ודילמא אח"כ רצונו להעיד שקר. ולפ"ז שפיר י"ל דא"א למפריע הוא נפסל הטעם הוא דבטל גם עדות גניבה כיון דנעשה פסול תוכ"ד. והגמ' לא תי' רק דנימא דאיגלאי למפריע דהי' פסול אז ולא הי' ראוי לעדות ע"ז תי' הגמ' דעדיין הי' ראוי לעדות כיון דהי' יכול לחזור בו. משא"כ לאח"כ נעשה פסול. ובזה מיושבים דברי רש"י ד"ה איתזמי להו אגניבה מקו' המרש"א עי"ש. וצ"ע ועימש"ל בזה וכיון שכן ממילא י"ל דגם לרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל מ"מ מודה דבחד עדות אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ומשו"ה היכא דהעידו תוכ"ד נתבטל כל העדות לרבא מטעם זה. ושוב ל"ק קו' הש"ך דהא דאמר רבא, והוא שהעידו כולן תוכ"ד דקאי גם כן על המתני' הב' לענין אם הוזם אחד מהם שיהי' נתבטל העדות מכת הב' דלזה בעינן ג"כ תוכ"ד הוא רק רבא לשיטתו דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל. דליכא לפסול מטעם נמצא קו"פ רק מטעם עדות שבטלה מקצתה. ולזה בעינן תוכ"ד. משא"כ הרמב"ם דפסק כאביי למפריע הוא נפסל נתבטל כל העדות אף לאחר כ"ד מטעם נמצא קו"פ. ומטעם שכתבתי. ותו ל"ק קו' הראב"ד על הרמב"ם יהרג הרוצח די"ל דהעדות נתבטל. רק דעדיין קשה מה העונש מגיע להם:

ונ"ל לישב גם את זה ואקדים לישב קו' האו"ת בסי' ל"ח דמקשה מנ"ל לר"ע ללמוד הך דמה שנים נמצא קו"פ הא איצטריך הקרא דיהי' הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה ושיהי' גם הג' נהרג. ואמרתי לישב ע"פ דברי התוס' סנהדרין ד' פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו לעבירה דמקשי' הא הוה עדות שאאי"ל דאם הוזמו יאמרו גברא בר קטלא הוא. ותי' כיון דאי מתזמי קמאי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שיכול להזימה היא עי"ש. ולפ"ז יהי' קשה למאי איצטריך הקרא שיהי' הג' נהרג דיאמר בל"ז הי' חייב מחמת עדים הראשונים. הא מ"מ נפ"מ בעדותו. דהא אם הי' הוזם אחד מהראשונים הי' הוא הגורם שיהרוג על ידו דאם הוא לא הי' מעיד לא הי' רק ע"א. וכעת יהי' הוא מצטרף לב' עדים, ויהי' נהרג על ידו וי"ל דזה הי' קשה לו. ומזה הוכיח דנמצא, אחד מהם קו"פ דעדותן בטלה. וא"כ שפיר איצטריך הקרא דהא דהג' יהי' פטור כיון דליכא שום תועלת בעדותו. דאם הוזם אחד מהם יהי' נתבטל ג"כ עדותו מטעה נמצא קו"פ. ולזה בא הקרא דמ"מ חייב כיון דהעידו תוכ"ד הוה עדות אחת והוה נטפל לעוברי עבירה:

ולפ"ז י"ל גם בהרמב"ם כמ"ש הלח"מ דאיירי דהוזם לבסוף ומ"מ פטור דליכא שום תועלת בעדותן כיון דהרמב"ם