משכן העדות רלג

בעי' שיהי' מקצתם רואין זא"ז. והרמב"ם ע"כ איירי בהכי דאל"כ אפי' אם העידו תוכ"ד הן ב' כיתות כמבואר במתני' דמכות ד' ו' ע"ב. וא"כ אם הוזם כת אחת ידעינן דאחד מהן העיד שקר במה שהי' מעיד שראה את זה. ועי' באו"ת בסי' ל"ח מ"ש בזה לישב דברי הרמב"ם. וא"כ קשה על הראב"ד דכתב יהרג הרוצח משום כת הב' הא אחר מכת הב' הם פסולין. וצ"ל דס"ל להראב"ד דמשום זה לא נפסל דאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת עדות. כמבואר בסי' כ"ט ובסי' ל' הנ"ל דאם אמר פלוני הי' עמי וכו' לא הוה הכחשה. וכ"כ בקצוה"ח סי' ל"ד ס"ק ו'. ובסי' ל"ו ס"ק ג' עי"ש. אלא דאין דבריו מספיקי' דהא דאמרי' דאם אמר פלוני הי' עמי בשעת עדות לא הוה הכחשה ולא נפסל אף אם באמת לא הי' שם היא משום כיון דאין זה נוגע לגוף העדות. ואין תועלת בזה כלום. ולכן לא נפסל אף אם באמת העיד שקר כיון דלא הי' תועלת כלל. וגם י"ל דהי' אומר כן בדדמי דהא לא צריך לדקדק ע"ז כיון דהיא ענין שאינו נוגע לגוף העדות. משא"כ בזה דהיא דבר הצריך לגוף העדות דהא בדיני נפשות עדות מיוחדת פסול. וצריך להיות רואין זא"ז. ואם באמת לא ראו זא"ז לא הוה עדותן עדות. וכיון דהיא דבר הצריך לגוף העדות קשה אמאי לא יפסל אם נתגלה אח"כ שהעיד שקר בזה שהעיד שראה אותו:

ומה שנראה לי בזה היא דהא הריטב"א הקשה על המתני' הנ"ל דקתני בזמן שמקצתם רואין זא"ז וכו' וז"ל וא"ת והאיך הי' מקצתם זוממין והלא אם יבואו עדים ויאמרו לאותן שבחלון הא' עמנו הייתם יכחישם העדים שבחלון האחר. ובעדות מוכחש אין אלו נעשים זוממין. וי"ל דלהכי קתני מקצתם רואין וכו' דסגי בחד שיראה לאלו לעשות צירוף ביניהם. א"נ שרואין אלו את אלו קודם מעשה והרגישו בהם בשעת מעשה. או שרואין דרך ראי' כוללת. ולא שהכירו ממש שיוכלו להכחיש את המזימין עכ"ל עיש"ה:

ולפ"ז להא דבעינן שיהי' רואין זא"ז סגי ג"כ בראי' כוללת אף אם אמרו בדדמי. ולכן לא נפסלו אף אם באמת לא הי' עמהם די"ל דהי' אומרים כן בדדמי דזה סגי ג"כ שיהי' עדות אחת שלא יחשב עדות מיוחדת. ויש להוסיף ג"כ כיון דסגי בהכי ממילא אף אם הי' מוסיפין והי' אומרים שיודעים בבירר שראו אותם. מ"מ לא נפסלו אח"כ. כיון דבזה דהי' אומרים שיודעים בבירר לא הי' אז תועלת כלל. כיון דהי' סגי אף אם הי' רואין דרך כללית. ושפיר הוה כאלו מעידין דבר שלא הי' תועלת בעדותן. וגם דאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות כי גם הם לא הי' צריכים לדקדק ע"ז רק בדדמי סגי:

והנה באמת צריכים להבין בגמ' דאמרי' עדים זוממים חידוש היא דהא תרי ותרי נינהו ואמאי יחשב תרי ותרי הא העדים נוגעים בעדותן דהא צריכים להכחיש המזימים שלא הי' עמהם שלא הי' נזומין ושלא יצטרכו לשלם מכאשר זמם. ומעידים על עצמם. ובאמת דברי הטור נכונים דמה לי אם העידו עליהם דעברו על איסור שבת וכדומה דלא נאמנים להכחיש את העדים כיון דמעידים על גופן. ומה לי אם אמרו דעברו על איסור דעדות שקר שיהי' נאמנים להכחישם הא הם נוגעים בעדותן. אך דזה לק"מ דנהי דעכשיו הם נוגעים בעדותן מ"מ בשעת הגדה שהי' מעידין את העדות לא הי' נוגעין כלל וכלל דאי בעי' לא הי' אומרים עדות כלל והוה שתקו. ומה שהי' מעידים בשעת הגדתם את זה נחשב להכחשה להמזימים. כי אז לא הי' נוגעים. וכ"כ בקונטרס רח"י עי"ש משא"כ הגדה דעכשיו ודאי לא נחשב להגדה להכחיש את המזימים כיון דעתה הם נוגעים:

ואף דהדבר בעצמותו היא נכון מ"מ אביא ראי' לזה. מדברי הר"ן כתובות בהא דעדים הקרובין לדיינים פסולין כתב הטעם דהוה עדות שאאי"ל. דאף דיכולים להזים בב"ד אחר. מ"מ מנא ידעינן דהם העידו כן בפני ב"ד זה דהם יכחישו גוף המעשה דלא העידו כלל. וצריך הב"ד לבוא להעיד עליהם דהם העידו בפניהם. והם המה קרובין ופסולין להעיד אם לא יהי' עדים אחרים שיעידו על עדותן בפני ב"ד וא"כ בכ"מ יהי' קשה אם יזימו העדים יכחישו הניזומים גוף העדות שלא העידו כלל ואי שהב"ד או עדים אחרים יעידו שהעידו בפניהם הא לא יהי' נאמנים ע"ז מחמת הכחשת העדים והוה תרי ותרי אלא ע"כ דזה לא חשיב תרי ותרי דאף דהעדים מכחישין עכשיו גוף העדות מ"מ אינם נאמנים להעיד על עצמם דהם נוגעים בעדותן שלא יהי' ניזומין. ובהכחשה או בהזמה חשיב שפיר תרי ותרי דהא בשעה שהעידו לא הי' נוגעין דאי בעי לא הי' מעידין כלל. משא"כ בזה שיהי' נאמנים דלא העידו כלל ל"ל כן ועכשיו הם נוגעים:

ולפ"ז י"ל דזה היא הטעם של הטור דמשו"ה לא הוה הזמה חידוש משום דהוה כאלו מעידין על גופן של עדים שחללו שבת דהא עכשיו הנזומין הם נוגעין בעדותן להכחיש המזימין כי הטור ס"ל דבהזמה לא שייך לומר דהכחשת הקמאי הנזומין היא בשעת העדות שאז לא הי' נוגעים כמ"ש דהא התוס' כתבו בעדות מיוחדת לא הוה חידוש כנ"ל. וא"כ י"ל דמשו"ה בהזמה ל"ל דהכחשה הי' בשעת הגדת עדות. דהא מה שהי' מעידים אז אחד על חבירו שראו זא"ז זה לא חשיב עדות כיון דאז לא הי' תועלת בזה כמ"ש והא ראי' דהא באמת לא נפסלין משום זה. וממילא דזה לא חשיב עדות להכחיש המזימין אותם. ואם דעכשיו בשעה שבאו המזימין מעידין אחד על חבירו. מ"מ גם עכשיו ל"ח עדים דהא עכשיו הם נוגעים בדבר דצריכים להעיד אחד על חבירו שלא יהי' ניזמין והיא נכון בסברא:

ותו ל"ק גם הכחשה לא יהי' תרי ותרי דהא הבתראי מעידין על גופן של הראשונים דהעידו שקר. כי ע"ז שפיר י"ל דהכחשת הקמאי לבתראי היא בשעה שהעידו הבעל דבר הי' עמהן דאז לא הי' נוגעין. וע"ז הי' עיקר עדותן שהבע"ד הי' עמהם ומעתה י"ל דברי הטור דל"ק מסוגי' דהא לפי הטעם שכתבתי יהי' נפ"מ אם לא הוזם רק ע"א דבזה חשיב שפיר תרי ותרי דהעד שהוזם הי' מעיד על עצמו שהי' שם בשעת הגדת עדות. ועד הב' שלא הוזם אינו נוגע בעדות כלל כיון דהוא לא הוזם ומעיד עליו עתה בעדות גמור. בזה גם בהזמה חשיב תרי ותרי. ותו ל"ק מגמ' דהא התוס' כתבו בסנהדרין ד"ה דאסהידו מדנקט עד זומם בלשון יחיד איירי דלא הוזם אלא אחד בזה גם הזמה הוה חידוש. משא"כ הטור כתב דלא הוה חידוש באופן שנזומין שניהם דבזה לא הוה חידוש כמ"ש:

ולפ"ז י"ל ג"כ קו' התוס' ד"ה דאסהידו דמקשי' הא תרי כמאה די"ל דזה הפי' בגמ' דנפ"מ גם בהא דפליגי דהיינו בלא הוזם רק ע"א מ"מ נפ"מ דגם העד שהוזם יפסל אח"כ למפרע. והיא כגון שהוזם אח"כ העד הב'. דאז העד הב' שיהי' נפסל למפרע ליכא שום חידוש דהא עליו ליכא רק עד אחד. דהיינו הוא עצמו שהעיד בשעת הגדה שהי' שם. כי מה שהעד הב' הי' מעיד עליו בשעת הגדה זה לא חשיב עדות כמ"ש. וכעת אין יכול להעיד עליו כי הוא נוגע שאם יפסל למפרע ממילא גם הוא יפסל ויהי' מוזם. וכיון דעד הב' נפסל למפרע ממילא גם העד הראשון מוזם. כי מה שהי' מעיד עליו אח"כ בשעה שבאו המזימים להזים העד הראשון כבר הי' פסול. ובאמת הוה מצי לינקוט הנפ"מ בפשיטות אם הוזמו תרווייהו בבת אחת דבזה ליכא חידוש כמ"ש רק דהגמ' בעי' לנקוט הנפ"מ בפלוגתי' ממש. בהאי עד דפליגו נפ"מ שיהי' נפסל למפרע. והגמ' בעי למימר הנפ"מ שהיא בין לר"ה ובין לר"ח כמ"ש תוס' ד"ה רבא. ומשו"ה הוצרך ג"כ לנקוט דשנים אחרים הזימו לעד הב'. דלר"ח הוה ג"כ זה חידוש כיון דס"ל בשתי כיתות עדים המכחישין דשניהם פסולין. ממילא הי' הדין דאותו כת פסולין אח"כ להזים עד הב' כיון שהם ספק פסולין מהכחשה הראשונה שהי' בעת שהי' הוזם העד הראשון. ולפי מה שאכתוב לקמן ניחא גם לר"ה:

גם בהא דא"נ דפסלוה בגזלנותא הפי' ג"כ דנפ"מ שאותו עד שהוזם דפליגי בי' נפ"מ שיהי' נפסל אח"כ למפרע אם עד הב' נפסל אח"כ בגזלנותא. ול"צ לומר דהי' גזלן בשעת עדות. רק בעת שהוזם עד הראשון הי' גזלן. וממילא לא הי' מהימן להעיד עליו ונפסל הראשון למפרע כמ"ש תוס' בסנהדרין ד"ה אסהודי:

ומעתה י"ל ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל מהשגת הראב"ד על הא דכתב וכת הב' אינם נענשים דמה עונש