משכן העדות רלא

גם עדות כת הב'. אף אם העדים העידו שראינו שהיה שוחט שורו של פלוני. והוא הי' מכחיש אותן וטוען להד"מ דבזה נראה דהקרן ודאי מחוייב לשלם ע"פ כת הב' כדין היכא דהעדים מעידים שלוה ופרע והוא טוען לא לויתי דאמרי' דחייב מטעם כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי, ה"ה בזה כיון שהוא מכחיש העדים וטוען דלא שחטו ומכרו הוה כאלו הודה דלאו הבעלים מכרו לו. והקרן מחוייב בודאי לשלם. רק דיש לעיין בזה האופן אמאי לא יהי' מחוייב לשלם גם ד' וה' ע"פ העדים האחרונים נהי דמודה בקנס פטור מ"מ הא הכא לאו מודה היא רק דנתחייב מחמת שהוחזק כפרן. ובאמת זה הדין לא מצאתי מפורש. אם בקנס הודאה מתוך כפירה מחייב די"ל להיפך ג"כ. דהא הטעם דהוא מחייב היא משום דכל האומר לא לויתי הוה כאלו הודה שלא פרע. וה"ה הכא הוה כאלו הודה דלאו הבעלים מכרו לו. ומשו"ה פטור דהוה מודה בקנס. וי"ל להיפך ג"כ דזה לא חשיב מודה בקנס. וזה ימים אמרתי ראי' לדין זה דל"ח מודה בקנס מדברי המ"ל פי"א מהל' אישות הל' ח' בד"ה ודע דלהרז"ה חרשת ושוטה דז"ל ול"ש הכא למימר מודה בקנס פטור דדוקא בעיקר הדבר אמרי' מודה בקנס פטור כגון באומר אנסתי וכו' אבל כשהאונס לא מפיו אנו חיין אף שהיא בידו לפטור עצמו באיזה טענה ולא טען חייב עי"ש ה"ה בזה י"ל דהא על עיקר הקנס ישנו עדים ששחטו ומכרו רק שיכול לפטור דהבעלים מכרו לו ויש לחלק:

עוד אמרתי להביא ראי' מריש ב"מ דאמרי' דעדים מחייבו שבועה מק"ו מפיו ועד אחד. דאינו מחייב קנס ומחייב שבועה כ"ש עדים דמחייבים קנס. והא הר"ן הקשה שם אמאי יהי' עדים מחייבין שבועה הא הוה הודאה בקרקעות. ותי' דאיירי בהודאה מתוך כפירה דהעדים לא ידעו מפרעון רק דמעידין שלוה ולא ידעו מהפרעון והוא טוען לא לויתי עי"ש. וא"כ ע"כ מוכח דגם בזה האופן מחייבין עדים ג"כ קנס. דאל"כ מאי ק"ו איכא הא בזה האופן גם עדים אינם מחייבים קנס. ויש לדחות ג"כ ראי' זו:

ויש לעיין ג"כ בהא דאמרי' לקמן ד' ק"ו ע"ב היכן שורי נגנב משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידים אותו שאכלו משלם תשלומי כפל. והא התם העדים אינם מעידים ג"כ בבירר שגנב, והוא הי' יכול לפטור עצמו ג"כ דלא הי' דברים מעולם דלא הפקיד אצלו מידי. רק מכרו. דהא באמת קימ"ל דבשבועת שומרין ל"צ להיות דוקא דאפקיד אצלו בעדים. ופשטא דברייתא איירי בכל הענין [וגם אפי' אם נימא דאיירי היכא דלית לי' מיגו מ"מ אם הי' טוען החזרתי ולקחתי ממך אף דלא הי' נאמן לפטור עצמו מקרן מ"מ נראה דהי' פטור מכפל דלענין זה נאמן שלא להוציא מידו גם מצינו דבאופן כזה אף דצריך לשלם מ"מ לא נעשה חשיד] וכן בהא דתי' הגמ' שם כגון שאכלו נבילה. משמע דאיירי באופן זה. ואמאי לא אמרי' אף דהעדים אינם יודעין מזה רק ראו שאכלו מ"מ כיון דהי' יכול לפטור עצמו מזה אף דמודה דשחטו מ"מ יהי' מודה בקנס. ואין לומר דלא הי' נאמן שאכלו נבילה משום דאין אדם משים עצמו רשע דזה ליתא מ"מ יכול לפטור עצמו בזה, גם יש לעיין דהא הגמ' מוקי שם הך ברייתא כר"מ ור"מ ס"ל חשוד לדבר אחד הוה חשוד לכל התורה וא"כ ממילא דנאמן בזה דהא חשיד הוא. וא"כ מכל זה נראה דבקנס מחוייב בזה האופן. וקו' הנ"ל במ"ע אם באמת טען לא טבחתי ומכרתי בזה יהי' מוכחש מן העדים. ודוחק לומר דבאמת איירי המתני' דהוא לא מכחיש להעדים כלל דהוא מודה להם דטבח רק דטוען שלי טבחתי ומכרתי דמפשטא דמתני' (משמע) ל"מ כן. ואפי' אם נימא דגם בזה האופן חשיב מודה בקנס ופטור כיון דהי' לפטור עצמו בטענת דשלי טבחתי ומכרתי. מ"מ יש לעיין דהא משמע ג"כ אף דמכחיש גם עידי גניבה בכל ענין וטוען דלא גנבתי כי מעולם לא הי' תח"י בזה פטור ג"כ. וא"כ בזה קו' הנ"ל במ"ע דיהי' מחוייב לשלם הקרן עכ"פ ע"פ העד הב' דצריך לישבע להכחישו דלא גנב וע"ז לא יכול לישבע דהא העדים מעידים דטבח ומכר ויהי' הדין מתוך שאיל"מ. וצ"ע בכל זה. ובסי' ל"ג כתבתי ג"כ מזה בהא דאמרי' בסנהדרין מתוך שיכולין וכו' עי"ש:

בגמ' עד זומם התוס' בסנהדרין בסוגי' כתבו דמדנקט עד זומם בלשון יחיד משמע דאיירי דלא הוזם רק ע"א וכבר כתבתי מזה לעיל בסי' ל"ד דקשה על הגמ' דנקט משעה דאסהיד ה"ל רשע ופסול הא באמת קימ"ל דברשע דאינו דחמס בעינן דוקא לאו שיש בו מלקות והכא ל"ש מלקות דהא הוה לאו שאין בו מעשה. ואף דבאמת בעדים זוממין גלה לן הכתוב דלוקין בעדות בן גרושה. מ"מ היא דוקא באופן היכא דהוזמו תרווייהו משא"כ היכא דלא הוזם רק ע"א בזה אף דאינו מחוייב מכאשר זמם מ"מ אין לוקין אותו. וכבר הארכתי גם בזה. וא"כ אמאי יהי' פסול ואם נימא דבאמת לאו משום דהוא רשע פסול רק דחשיד לאותו דבר להעיד עדות שקר. יהי' מיושב קו' התוס' דמקשי' לקמן אמאי לא קאמר הא"ב בעדות נפשות וכדומה דל"ש תקנתא דלקוחות די"ל דבאמת לזה לא נפסל כיון דלאו רשע הוא רק דפסול משום דחשיד להעיד שקר. מ"מ הא חשיד לממון לא חשיד לזה כמבואר בסנהדרין כ"ז במומר אוכל נבילות להכעיס עי"ש ובמה שכתבתי בסי' ל"ד. ואף די"ל דמ"מ מדרבנן נפסל. מ"מ הא פסול דרבנן בעי' הכרזה [ואפשר לישב בזה דברי הרי"ף שהביא בשם י"מ דמוקין הך דעד זומם בעדות שבשטר והר"ן הביא בשם רש"י בסנהדרין דפי' כן. ולכאורה קשה נהי די"ל דגם בעדות שבשטר שייך הזמה באופן שכתב הרי"ף דאמרו בזמנו כתבנוה. מ"מ מה דחקו לפרש בעדות שבשטר ובדרך רחוק ואמאי לא פי' בעדות בעל פה. די"ל דבאמת הי' קשה להו זה אמאי יהי' פסולין דמשמע לכל עדות אף לעדות נפשות. דמלשון הגמ' דה"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ואמאי לא קאמר בפשיטות דפסול מחשד דחשיד להעיד שקר. מזה נראה דאפי' לעדות נפשות פסול משום זה דה"ל רשע. ואמאי הא הוה לאו שאין בו מעשה ולא פסול משום רשע. ובשלמא אם הוזמו שניהם י"ל כיון דהתורה גילה בזה דלוקים מוהי' אם בן הכות הרשע. והא דאין לוקין בשום פעם היא משום דחייבין מכאשר זמם ומשום רשעה אחת אתה מחייבו כמבואר במכות ד'. משא"כ בע"א דבשום פעם לא חייב מלקות אף אם הוזם רק אחד דלא מחייבינן משום כאשר זמם. ובמקום אחר כתבתי מזה. ואמאי יהי' באמת רשע. אבל אי איירי בעדות בשטר זה הוה מעשה כיון דחתמו על השטר]:

ובזה י"ל קו' התוס' דמקשי' מנ"ל לרבא דפסולין הם להעיד כיון דהיא חידוש. די"ל דמ"מ הוה רשע דהא התורה קראו רשע. ובזה י"ל ג"כ די"ל אף דהוה לאו שאין בו מעשה מ"מ ניחא דה"ל רשע דהא התורה קראו רשע. אלא דאין זה מספיק דא"כ במגביה ידו על חבירו יהי' ג"כ נפסל מה"ת מטעם זה. ובסי' ל"ד הארכתי בזה:

הרי"ף כתב דגם בעדות שבשטר שייך הזמה באמרו בזמנו כתבנוה. והרז"ה כתב דבעדות שבשטר ל"ש הזמה. והש"ך סוף סי' ל"ח האריך בזה. והב"ח כתב דהיא דוקא לענין הזמה שיהי' צריכים לשלם מחמת כאשר זמם. משא"כ לפסול פסולין הם אף בעדות שבשטר. והחילק קשה להבין. ועי' באו"ת שם. ונ"ל דאפשר לומר כעין מה שכתב האו"ת בסי' ל"ד. והיא דהא באמת שטר חשיב מפי כתבם ואמאי מהני ותי' בזה משום דעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד. והנה בשטר פסול זה מבואר בכמה מקומות דלא הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד. וא"כ י"ל דמשו"ה ל"ש בו הזמה. כיון דקימ"ל כאביי למפרע הוא נפסל. וא"כ העדים הי' פסולין למפרע. והוה השטר שטר פסול דלא אמרי' גבי' דהוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד. והדר ה"ל מפי כתבם. ואף אם נימא דלדבריהם השטר כשר:

ויש להוסיף עוד דהא זה מבואר ברי"ף יבמות ל"א וברז"ה וברמב"ן דהא דאמרי' דעדים החתומים על השטר הוה כאלו נחקרה עדותן בב"ד היא רק כשהשטר יוצא מתחת ידם. משא"כ כל זמן שהשטר היא אצלם ל"ש דהוה כמו שנחקרה. וא"כ