משכן העדות רל

העד שמעיד שרובעו דכיון דהעד השני נפסל לא הוה רק הוא שמעיד על עצמו שרובעו. כיון שהשני נפסל ע"י הזמה וכיון דליכא רק הוא לבדו דבעדותו היא הזמה והכחשה. ועליו נאמנים המזימים מן הדין כדין שנים על אחד ותו לא הוה חידוש. ויש להאריך עוד בזה]:

ולפ"ז י"ל דהטור אינו חולק על הרמב"ם דגם הטור ס"ל כהרמב"ם דהזמה היא חידוש. רק כיון דדוקא בעדות נפשות היא חידוש כמ"ש. והטור איירי בעדות דנוהגים עכשיו והיא בד"מ ובזה לא הוה חידוש כיון דבזה עדות מיוחדת, כשר. והא דמבואר בסוגי' דגם בד"מ היא חידוש היא דוקא לרבא דס"ל בעדים המכחישין זא"ז פסולין להעיד אף עדות אחרת על אותו עדות ומשו"ה גם בעדות ממונות הוה חידוש כיון דהשני כיתות מכחישין עכ"פ זא"ז וכל אחת מעידה על השני' דהם פסולין. פרק ב' בעזה"י ב"ק ד' ע"ב ע"ב. ובו יבואר דיני הזמה והכחשה השייך לסי' ל"ח:

במתני' אחד מן האחרונים זוממין בטלה עדות שני'. והא דלא צריך לישבע להכחיש עד הב' שהי' מעיד על הטביחה שלא הוזם. ואין לומר כיון שהוזם אחד מהם ממילא נפסל גם עד הב' שהיה מעיד שקר שראה אותו כיון דבעינן שיהי' רואין זא"ז. חדא דמשום זה לא נפסל כאשר הארכתי בזה לקמן. ועוד דבאמת בקנס עדות מיוחדת כשר דלא דמי בזה לדינ"פ כמ"ש לקמן בשם הקצוה"ח וממילא דלא נפסל. וא"כ אמאי לא יהי' צריך לישבע שבועה דאו'. וכן מבואר לקמן ד' ע"ד ע"ב דפריך הגמ' ע"פ ע"א פשיטא. ומשמע דל"צ אפי' לישבע והטעם מבואר בהה"מ בפ' ג' משום דבקנס לא שייך, שבועה דאפי' אם יודה פטור ג"כ מחמת מודה בקנס פטור. ואין לומר בהיפך כיון דצריך שבועה להכחיש העד אם יכפור. ממילא לא יהי' מודה בקנס כיון דלא הי' יכול לכפור דהיה צריך לישבע בשקר. וכן כתב באמת האו"ת בסי' פ"ח ס"ק.. אמנם דבאמת מוכח מהכא להיפך. דאל"כ קשה אמאי לא צריך לישבע. ועי' בתוס' לעיל ד' מ"א ע"ב ד"ה מודה בקנס דכתב דנראה דהוי מצי למיפרך אעד אחד. דאין סברא לומר שלא יחשב מרשיע עצמו כשהודה ואינו רוצה לישבע. דמבואר דמשו"ה הוה מודה בקנס כיון דהי' יכול לפטור עצמו ע"י שבועה אף דהי' צריך לישבע בשקר. והא דלא כתבו התוס' דהא באמת אין צריך לישבע ג"כ להכחיש העד משום דהוה קנס הוא דאי היה אמרי' כיון דצריך לישבע בשקר לא חשיב מרשיע עצמו ולא הוה מודה בקנס ממילא הי' צריך לישבע להכחיש העד אם מכחישו דלא הי' שייך דאף אם יודה יהי' ג"כ פטור דהא באמת הוא מחוייב. משא"כ באמת דכתבו התוס' דחשיב מרשיע עצמו ממילא דפטור גם משבועה:

אך דזה משמע מתוס' שם דאם הי' חייב ממון בלא הודאתו מכח העד אז לא חשיב מודה בקנס כיון דבלא הודאתו אף אם הי' כופר הי' הדין ג"כ דצריך לשלם דלא כתבו שם רק דאין זה סברא דלא יהי' מודה בקנס כיון דהי' צריך לישבע, משא"כ היכא דהדין היה דצריך לשלם מתוך הודאתו בזה נראה דלא חשיב מודה בקנס. וכן מבואר בהאחרונים לעיל ר"פ שור שנגח את הפרה דהקשה המרש"א אמאי יהי' הדין לסומכוס חולקין אמאי לא יהי' פטור מטעם מודה בקנס. ותי' כיון דלסומכוס בלא הודאתו הדין היא דחולקין ממילא דלא הוה מודה בקנס דהא אין החיוב בא מתוך הודאתו. דאף אם הי' כופר היה הדין ג"כ דחולקין עי"ש בפ"י:

ובזה י"ל קו' התוס' ריש מס' ב"מ ד"ה ומה התם דאיכא דררא דממונא דכתבו דאי סומכוס ס"ל כבן ננס ל"ק קו' הגמ' די"ל דמשו"ה חולקין לסומכוס בלא שבועה כיון דיהי' שבועת שוא. די"ל דקו' הגמ' היא מהא דשור שנגח וכן פי' רש"י שם. ולכאורה צריך להבין הא המזיק ודאי לא צריך לישבע על חציו שלו דאינו מגיע לו יותר מהחצי דהא ע"ז ודאי קו' המרש"א במ"ע דאף אם יהי' המזיק מודה לו מ"מ יהי' פטור משום מודה בקנס דהא חצי הב' הי' יכול לכפור בו. ואף דבקו' הגמ' יהי' צריך לישבע על חלי הב'. מ"מ הא מוכח מהכא ומתוס' הנ"ל דאף היכא דהיה צריך לישבע בשקר. מ"מ הוה מודה בקנס. וממילא דלא צריך לישבע. וא"כ מאי פריך הגמ'. ואפשר לומר דבאמת על המזיק לא פריך הגמ'. רק דעיקר קו' דגמ' היא עכ"פ הניזק אמאי לא ישבע על החצי שלו ואמאי נוטל החצי בלא שבועה. לא יהי' גרע כח המזיק דלא צריך לישבע על החצי הב' מאלו היה צריך לישבע דהי' ג"כ הניזק צריך לישבע. ולפ"ז תו ל"ק קו' התוס' כיון דהמזיק באמת לא צריך לישבע רק הניזק ממילא דליכא שבועת שוא. וקשה אפי' אי סומכוס ס"ל כבן ננס:

מ"מ זה מבואר היכא דהדין הי' דצריך לשלם בלא הודאתו לא חשיב מודה בקנס. וא"כ קו' הנ"ל במ"ע אמאי לא צריך לישבע להכחיש העד. יהי' העד מחייבו שבועת התורה. והוא אינו יכול לישבע כיון דהעדים מעידים עליו שגנב וגנב פסול לשבועה. ונעשה חשיד לשבועה ע"פ בעלים הראשונים. והוה דינו כדין חשוד על השבועה. ושכנגדו לא יכול לישבע ג"כ דאמרי' גבי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם ה"ה הכא נימא מתושאיל"מ. וממילא דלא יהי' מודה בקנס. כיון דבלא הודאתו הדין ג"כ דמחוייב לשלם מחמת מתושאיל"מ. ודומה לדברי הפ"י הנ"ל. ויש להאריך בזה אי בחשוד אמרי' מן התורה מתוך שאיל"מ או דלא הוה רק דרבנן דהיא ב' תירוצים בתוס' ב"מ ד"ה ע"א ד"ה שכנגדו. כי יש לומר בקנס לא תיקנו רבנן. וגם בהא דהא גנב לא פסול מדאורי' לשבועה כמ"ש תוס' שם ע"ב ד"ה דחשיד אממונא. ואין כאן מקומו להאריך בזה. וכבר כתבתי בזה בסי' ל' לפלפל בהראי' שהביא הקצוה"ח דבקנס עדות מיוחדת כשר. ואפשר לומר עוד דהא מבואר בהרא"ש ריש ב"מ דע"א אינו [יכול[ לפטור מן השבועה היכא דהדין היה מתוך שאינו יכול לישבע משלם. דבזה קם לממון ואין ע"א קם לממון. וצ"ל הא דע"א מחייב שבועה היכא דהדין היא מתוך שאינו יכול לישבע משלם. היא משום דהעד לא בא רק לחייב שבועה. והחיוב ממון בא ממילא כיון דאינו יכול לישבע להכחיש העד. וכבר האריכו בזה האחרונים ממילא היכא דמתחילה לא צריך לישבע להכחיש העד לא הוה מתוך. וא"כ בקנס מתחילה אינו צריך לישבע להכחישו דגם אם יודה יהי' ג"כ פטור לא חל עליו שום שבועה ולא הוה מתוך שאיל"מ:

אלא דגם על בבא הב' דאחד מן הראשונים זוממין בטלה כל העדות בזה יהי' קשה אמאי לא צריך לישבע להכחיש עד הב' דעכ"פ צריך לישבע על הקרן נהי דעל הקנס לא צריך שבועה מ"מ על הקרן צריך לישבע להכחיש העד דזה ודאי הוה מחוייב אם הודה. ואפשר דבאמת מחוייב לישבע להכחיש את העד כדין אם היה בא עד הב' לבדו והיה מעיד דגנב. ואי מיירי דהעידו תוכ"ד וגם ראו זא"ז ניחא גם הא דלא צריך לישבע להכחישו. דהוה כנמצא קו"פ דכל העדות בטלה, אך דלזה בעינן דוקא תוכ"ד בהזמה כמבואר בסי' ל"ו. והכא לא נראה דאיירי באופן כזה דהעידו תוכ"ד:

ולפמ"ש לקמן בהרמב"ם דס"ל דהיכא דראו זא"ז והוזם ע"א נפסל גם עד הב' שהיה אומר שראה אותו י"ל דאף שבועה ל"צ דמסתמא כיון דהי' מעידין על מעשה אחד מסתמא הי' מעידין ג"כ שראו זא"ז. וכן משמע מקו' הגמ' לקמן דפריך לאביי ממתני' ואם נימא דאיירי בעדות מיוחדת גם לרבא יהי' קשה דהא בזה לא הוה חידוש. וי"ל ג"כ דזה הוא כונת רש"י ד"ה בטלה עדות שני' דכתב והן פטורין דאין עדים משלמין ממון עד שיזומו שניהם. ולכאורה עד הב' ודאי פטור דהא הוא לא הוזם וא"כ הא יכול להיות שהוא העיד באמת די"ל דגם הוא העיד בשקר במה שהי' אומר שראה עד הב'. וכמ"ש האו"ת בסי' ל"ח על הרמב"ם:

אחד מן הראשונים זוממין בטלה כל העדות שאם אין גניבה וכו' יש לעיין דהא במתני' משמע דבכל ענין נתבטל