משכן העדות רכט

ג"כ המזימין. ולפ"ז גם בעדות מיוחדת ה"ל ג"כ תרי ותרי. דהמזימים מעידים על הקמאי דהעידו בשקר. וגם הקמאי מעידין על המזימים דהם מעידים בשקר. וע"פ עדות הקמאי נפסלו המזימים לעדות. והתוס' דכתבו דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש י"ל דהיא משום דלר"ה דס"ל בשתי כיתי עדים המכחישין זא"ז כל אחת באה בפני עצמה ומעידה. נראה דגם נאמנת כת אחת להעיד על השני אח"כ בעדות אחרת לפסול אותם לגמרי דלענין עדות אחרת נאמנים. ולא אמרי' כיון דהוכחשו אהדדי הוה כל אחת ספק פסולין. והאיך נאמנים אח"כ לפסול כת השני'. רק אמרי' דבשעה שאנו דנין על עדות אחרת מוקמינן אותה אחזקת כשרות. ונאמנים לגמרי בעדות אחרת. ואפי' להעיד על העדים עצמן שהי' הכחשה ביניהם. וראי' לזה מהא דמבואר בתוס' בסוגי' דמיפך והזמה בד"ה אמר לי' אביי דאי אמרי' הכחשה תחילת הזמה גם אם הכת השני' הכחישו תחילה את כת הראשונה ואח"כ לאחכ"ד הזמינה מחוייבי' כת הראשונה ג"כ משום הזמה עי"ש בתוס' ובמרש"א. ובאם נימא היכא דכבר הכחישו זא"ז בהכחשה ונעשה כל אחת ספק פסולין. אינם נאמנים להעיד אח"כ בעדות אחרת לפסול אותם יהי' קשה כיון דכבר הכחישו זא"ז בהא דאפכינהו האיך יכולין אח"כ להעיד עליהם ולפסול אותם בהזמה. מזה מוכח דבכל ענין נאמנים בעדות אחרת. ולזה כתבו תוס' שפיר דאם הי' עדות מיוחדת כשר מה"ד יהי' האחרונים נאמנים דנהי דה"ל הכחשת תרי ותרי דכת הראשונים מעידים על הבתראי דהם מעידים בשקר. מ"מ כל אחד אינו מכחיש אותם בהעדות שמעידים שחבירו הי' עמהם בשעת עדות. כיון דכל אחד אינו מעיד רק על עצמו ויהי' הדין כשני כיתי עדים המכחישין זא"ז דכת אחת באה בפני עצמה ומעידה. ואף להעיד עדות על כת השני' נאמנים על מה דלא הוכחשו זא"ז. וה"נ כיון דאין מכחישין זא"ז בהך עדות דמעידים עמנו הייתם כיון דהם מעידים בעדות מיוחדת. ולא מעיד כל אחד על חבירו. ולכן כת השני' נאמנים בהזמה כיון דעל גוף העדות אינם מוכחשים מכת הראשונה רק על כל אחד ה"ל הכחשת ע"א דכל אחד אינו מעיד רק על עצמו דהמזימין אומרים שקר במה דאמרו דהוא הי' עמהם במקום אחר ועל חבירו אינו אומר ויכול להיות דחבירו הי' באמת עמהם במקום אחר. וממילא כיון דלא הוה מוכחשין משניהם בעיקר העדות אמרי' גם בזה כת אחת באה בפני עצמה ומעידה. ונאמנים להעיד דהי' עמהם כיון דעל גוף העדות לא הי' מוכחשין. ולזה כתבו תוס' דבעדות מיוחדת לא הוה חידוש. וצ"ל באמת דהיא דוקא לר"ה. משא"כ לר"ח דס"ל מחזקינן סהדי לשקרי למ"ל. וכיון דהם עדות מוכחשת שניהם פסולין י"ל דגם בעדות מיוחדת ה"ל חידוש דכיון דהם מוכחשי' כל אחת אומרת על חברתה דהם פסולין נפסלו לכל עדות ולקמן אדבר עוד מזה:

ולפ"ז לפמ"ש תוס' בסוגי' ד"ה רבא אמר דמקשי' על הא דס"ל לרבא בחזקת הבתים גבי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכל שני חזקה. והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה. דס"ל לרבא דעדות מוכחשת היא. ותמהו כיון דס"ל לרבא מכאן ולהבא הוא נפסל נימא אאבהתי' דלא איתכחש לא איתכחיש והתוס' כתבו דלטעמא דהא דרבא ס"ל מכאן ולהבא נפסל היא משום חידוש ניחא. משא"כ לטעמא משום פסידא דלקוחות קשה. ותי' דרבא ס"ל כיון דהוחזקו משקרין על אותה קרקע תו לא מהימני עלה כיון דהיא לאותו עדות. ולפ"ז יהי' עדיין הקו' במ"ע גם בעדות מיוחדת יהי' לרבא חידוש כיון דהקמאי מעידין שהם פסולין ואין לומר דמ"מ לר"ה הדין דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. דזה אינו דהא לרבא על אותה עדות לא אמרי' דזו באה בפני עצמה. וה"נ נחשב כאותו עדות כיון דהם מוכחשין תחילה על אותו עדות דהקמאי מעידים שהם מעידים בשקר מה דאמרו עליהם דעמהם הי'. וצ"ע על שיטת התוס'. ולפ"ז ממילא מיושב קו' התוס' לדברי ר"ת דגרס בסנהדרין דאסהידו תרי בחד ותו לא די"ל דהוא מטעם זה דס"ל היכא דמעידים להזים את השנים בזה בכל ענין הוה חידוש אף בעדות מיוחדת כיון דלדברי השני עדים דקמאי הבתראי המה פסולין. במה דהעידו דשניהם הי' עמהם. ולזה תי' הגמ' דאיירי דאסהידו תרי בחד ותרי בחד דבזה לא הוה חידוש כיון דכל הכת מהמזימין לא הוה מוכחשין רק מאחד. ולכן לא הוה חידוש דבזה ליכא רק ע"א על כל כת דהם פסולין וכמאן דליתא דמי'. וי"ל דאיירי דהקמאי לא הי' מעידים בעדות מיוחדת רק דכל אחד הי' מעיד דהוא וגם חבירו הי' עמו בשעת העדות. ואפ"ה היכא דאינם מכחישין רק ע"א לא הוה חידוש משום דמה דהעידו מתחילה זה על זה ל"ח עדות כמ"ש כיון דלא הי' בעיקר העדות וי"ל דהי' אומרים כן בדדמי. ועכשיו כשבאו המזימים הם נוגעים בעדותן. ולכן תמיד הוה כעדות מיוחדת. רק היכא דמזימין תרווייהו הוה חידוש לרבא אף בעדות מיוחדת כמ"ש כיון דהקמאי מעידין על הבתראי דהם פסולין ול"ש לומר דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה לרבא דס"ל דלאותו עדות לא אמרי' כל אחת באה בפני עצמה ומעידה. ולזה דייק דאסהידו בי' תרי בחד ותרי בחד. או לפי' ר"ת דגרסי' תרי בחד ותו לא דגם בזה לא הוה חידוש דגם השני אינו נאמן להעיד עליו גם עכשיו דגם הוא נוגע בזה שלא יתבטל עדותו וכמ"ש וצ"ע עוד בזה:

ומעתה לפ"ז לדידן דקימ"ל כר"נ בהא דחז"ה דאוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתי'. ממילא דקימ"ל דגם בחד קרקע אמרי' כל אחת באה בפני עצמה ומעידה ולפ"ז בעדות מיוחדת היכא דלא העידו אחד על חבירו והוזמו בזה לא הוה חידוש. משום אף דהבתראי מוכחשי מהקמאי שמעידים עליהם שהם פסולין. מ"מ כיון דלא מכחישין אותם בעיקר העדות אמרי' דכל אחת באה בפני עצמה ומעידה. משא"כ אם העידו בשעת העדות שראו זא"ז בזה יש מקום לומר אם הי' עדות נפשות דבעינן מה"ד להיות רואין זא"ז בזה חשיב עדות גמור מה דמעיד אחד על חבירו. משא"כ היכא דעדות מיוחדת כשר בזה אף אם מעידין דראו זא"ז אפ"ה לא נחשב את זה לעדות. וממילא דלא הוה חידוש כלל בהא דהמזימין נאמנים. והא דמבואר בסוגי' דגם בעדות קנס אם הוזמו שניהם הוה חידוש מדלא פריך הגמ' ממתני' גם לרבא וכנ"ל י"ל דלרבא דס"ל בעדות אחת לא אמרי' דזו באה בפני עצמה ומעידה בכל ענין ה"ל חידוש אפי' בעדות מיוחדת:

ולפ"ז י"ל דברי הרמב"ם שהתחלנו בו. דלכאורה יש לדקדק גם על לשון הרמב"ם דבהל' ב' נקט עדות נפשות ועדות ממונות דהמזימין אומרים לא זה הרג ולא זה הלוה. ובסוף דבריו לא נקט דיני ממונות כלל רק דיני נפשות דסיים בזה"ל אבל אם אמרו אין אנו יודעין אם זה הרג זה וכו' ואנו מעידים שאתם עמנו הייתם ה"ל הזמה הואיל ולא השגיחו בגוף העדות עי"ש. ויש לדקדק אמאי לא נקט גם בזה אין אנו יודעין אם זה הלוה לזה. אבל לפמ"ש יהי' זה מדויק בדברי הרמב"ם לפמ"ש הטעם בהרמב"ם הא דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה. דהיא כיון דעדים זוממין היא חידוש. ולזה אמרי' אין לך בו אלא חידושו ולפ"ז י"ל דדוקא בדנ"פ דבזה עדות מיוחדת פסול וצריכים להעיד זה על זה הוה חידוש דהמזימין מוכחשין בעיקר עדותן שראו אותן במקום אחר. כיון דכל אחד מעיד גם על חבירו שהי' עמו בשעת ראי' העדות. משא"כ בד"מ דבזה עדות מיוחדת כשר בזה לא הוה חידוש כלל. כיון דהמזימין לא הוה מוכחשין בעיקר העדות. ואף אם הי' מעידים זה על זה מ"מ כיון דאינו לצורך עיקר העדות ל"ח עדות להכחיש את המזימין. וממילא דהאחרונים נאמנים כמ"ש. וכיון דבדיני ממונות ליכא חידוש כלל בהזמה. ממילא י"ל דגם הכחשה בהדי הזמה הוה ג"כ הזמה. ולזה לא כתב הרמב"ם דינו דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה רק בדנ"פ. ול"ק הקו' ממיפך והזמה כיון דגם בקנס עדות מיוחדת כשר. וא"כ בזה אם גם דאומרי' זה על זה דהי' ג"כ עמו בשעת עדות מ"מ לא נחשב ג"כ עדות כנ"ל. [ולפ"ז י"ל ג"כ מה דמקשי' עוד על הרמב"ם מהא דפלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפי'. ותמהו הא הוה עדות שאי אתה יכול להזימה דאם יוזמו אז המעשה היא שקר ויהי' ג"כ הכחשה בהדי הזמה. די"ל דמ"מ יהי' מועיל הזמה גבי עד השני דהא בעד השני יכול לומר דהמעשה היא אמת ונפסל העד השני עכ"פ. וכיון דהעד השני נפסל ממילא תו לא הוה חידוש על