משכן העדות רכח

עם פסול לדון כמבואר שם כ"כ אמרי' בעדים דחשיב נוגע בדבר דגנאי היא לו שצירף עצמו להעיד עם עד פסול. וכדאמרי' בסנהדרין ר"פ זה בורר לא הי' חותמין על השטר אא"כ יודעים מי חותם עמהם ופי' רש"י וז"ל שמא יחתמו עמהם ע"א פסול ומבטל עדות כולם ונמצאו אלו בושים עכ"ל. וי"ל דמשו"ה הם פסולים להעיד ג"כ על העד שהוזם שלא יהי' נעשה פסול. ולא מהני עכשיו אם הוא מעיד עליו מחדש וצ"ע. ובאם נימא כן ממילא לפמש"ל בהריטב"א דתי' במתני' ברואין זא"ז והוזם כת אחת. הא דלא הוה כת המזימין מוכחשין מכח השני' דאיירי בראי' כוללת. וכתבתי כיון דסגי בראי' כוללת ממילא אף אם העידו בסתם דראו אותם מ"מ לא הוה בגדר עדות כיון דסגי בראי' כוללת י"ל דלא דייקו ע"ז. ממילא י"ל דעכשיו כשבאו להזים אותם אינם נאמנים ג"כ להעיד עליהם שהי' ראי' גמורה ויעידו עכשיו בתורת עדות גמור דראו אותם להכחיש את המזימין משום דהם נוגעין בעדותן שצרפו עצמם עם פסולין. ושלא יתבטל עדותן שהעידו עמהם משום נמצא קו"פ א"א דגם בהזמה נתבטל כל העדות משום קו"פ. ויש להוסיף עוד לפמש"ל בפ' הבא דאם העידו עדים הרבה. והוכחשו שנים מהם באופן דלא הוה הזמה רק הכחשה והם רק ספק פסולין בזה לא נתבטל כל העדות משום קו"פ. כיון דבזה לא הוה הפסול ידוע. ולא אמרי' בזה נמצא קו"פ כמ"ש תוס' בסנהדרין ד' ל' ד"ה שב"ש. ועימש"ל בשער... פ'... ולפ"ז אם יעידו עכשיו כת השני להכחיש את המזימין לא יתבטל עדותן דכת השני' משום נמצא קו"פ כיון דאם יכחישו הם העדים המזימין לא יהי' בהכת הניזומין הפסול ידוע ויתקיים עדות משו"ה חשיבי נוגעים בדבר ולא יכולין להעיד עכשיו כשבאו המזימין. ובאם נימא כן ממילא גם בהוזם רק אחד מהם והשני מעיד עליו עכשיו אפ"ה לא הוה חידוש כיון דגם השני הוא נוגע בדבר. וראי' לזה יש להביא דלדברי הטור דס"ל הזמה לא הוה חידוש כלל וכמ"ש בטעם הדבר יהי' קשה להיפך אם הוזם אחד מהם והשני מעיד עליו גם אח"כ כשבאו המזימין מנ"ל באמת דהעד הראשון נפסל כלל מכח ההזמה נימא דדוקא אם הוזמו שניהם בזה נפסלו לגמרי משום דבזה לא הוה חידוש והתורה דחייבה בהזמה היא רק בהוזמו שניהם. אבל בהוזמו מקצתם דבזה כיון דהשני יכול להעיד עליו עכשיו וה"ל כהכחשת תרי ותרי לא נעשה פסול כלל. [ואף לשיטת הרי"ף דס"ל בהכחשת תרי ותרי באחד אם הוא פסול נשאר ספק פסול. בזה י"ל דה"ל כהכחשת תרי ותרי. ולכל הפחות לא יהי' רק ספק פסול. ובאמת גם בהוזם אחד נעשה פסול בודאי] משא"כ אי אמרי' דאותו העד לא יכול להעיד עליו כלל גם אח"כ משום דהוא נוגע ניחא דגם בזה לא הוה חידוש. ולפ"ז יהי' צ"ל בהטור הא דמבואר בגמ' דעד זומם היא חידוש כמ"ש דאביי ורבא פליגי בזה. אמנם דעדיין יהי' קשה. דא"כ אם באו שנים להזים כת אחת. ואחד מן השוק בא להעיד על הניזומין דהוא ידע דהעידו באמת. יהי' נאמן להכחיש את המזימין. משום דמצרפינן עדותו עם עדות העדים דכל אחד העיד על עצמו מתחילה וזה אינו וצ"ע:

ועוד יהי' קשה לפמ"ש דהא דס"ל לרבא דהיא חידוש היא רק בלא הוזם רק אחד מהם. משא"כ בהוזמו שניהם גם לרבא לא הוה חידוש. יהי' קשה מהא דפריך הגמ' לאביי דס"ל למפרע הוא נפסל ממתני' בהעידו על הגניבה ועל טביחה והוזמו דמשלמין את הכל. ולאביי קשה אטביחה לא ישלמו דאיגלאי מילתא למפרע דפסולין הי' בשעה שהעידו על הטביחה. וכן בהא דמוקי הגמ' פלוגתא דר"י ורבנן בפלוגתא דאביי ורבא אי למפרע הוא נפסל אי מכאן ולהבא הוא נפסל. ולפמ"ש גם לרבא דס"ל דהיא חידוש היא דוקא היכא דלא הוזם רק אחד מהם. ממילא במתני' דאיירי דהוזמו שניהם גם לרבא לא הוה חידוש. ואמרי' גם לרבא למפרע הוא נפסל. ודוחק לומר דכולי הגמ' דלקמן קאי אי אמרי' הטעם לרבא משום פסידא דלקוחות. ולא משום חידוש דבזה לכל ענין לרבא מכאן ולהבא הוא נפסל דזה היא דוחק. מ"מ גוף הסברא שכתבתי היא נכון בסברא דהיכא דלא הי' מתחילה הגדתן שראו אותן בתורת עדות לא יחשב לעדות אז. וממילא דאח"כ הם נוגעין. ולא מיבעי' אם נימא כמ"ש בשיטת הריטב"א דאף בדנ"פ דבעי' ראי' כאחת אפ"ה לא חשיב זה בתורת עדות גמור כיון דסגי בראי' כוללת. בודאי קשה אם גם דנימא דקנס' היא כמו דיני נפשות לענין זה ובעינן ג"כ ראי' כאחת אפ"ה לא יהי' נחשב לחידוש. רק אפי' אם נימא דכל מקום דעדות מיוחדת פסול. אז מה דאומרים דראו זא"ז היא לעיקר העדות ולכן נחשב לעדות גמור להכחיש בזה המזימין עליו. ובקו' הריטב"א על המתני' י"ל כתי' הא' דהריטב"א או די"ל דגם הריטב"א לא כתב דסגי בראי' כוללת רק בשתי כיתי עדים דבזה לא נחשב לעדות גמור. כיון דגם אם כת זו לא ראו כת השני אפ"ה הוא נהרג ע"י השתי כיתות דכל כת בפני עצמו היא עדים גמורים שיהי' מהני עדותן עליו. ולכן אינו מענין עדות. משא"כ בכת המעידים בעדות נפשות דבזה אם [לא[ ראו זא"ז בשעת מעשה ל"ח עדות כלל ואינו נהרג הרוצח. ועיקר עדותן היא רק כיון דמעידי' שראו זא"ז. ובזה י"ל דגם לדברי הריטב"א חשיב זה לעדות גמור להכחיש אח"כ המזימין. ובזה י"ל הא דנקט הגמ' בפלוגתא דאביי ורבא עד זומם דהוא דוקא בלשון יחיד. דהיא משום דע"כ איירי דלא הי' עדותן עדות מיוחדת. רק דבשעת מעשה ראו זא"ז דאל"כ לטעמא דרבא דס"ל מכאן ולהבא הוא נפסל היא משום חידוש. בעינן דוקא שהי' מעידים שלא בעדות מיוחדת כמ"ש תוס' בסוגי' ולכן נקט בלשון יחיד להורות דאיירי בראו זא"ז וכדדרשינן בסנהדרין ד' ל' דמשו"ה כתיב והוא עד בלשון יחיד למימר עד דחזי תרווייהו כחד עי"ש. מ"מ מצד הסברא היא כמ"ש דהיא דוקא במקום דעדות מיוחדת פסול אז נחשב זה לעדות כיון דהיא לעיקר העדות. משא"כ היכא דעדות מיוחדת כשר בזה י"ל דל"ח זה עדות כיון דאינו מעיקר העדות. ואין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. והנה בקנס החליטו האחרונים דבזה עדות מיוחדת כשר דלא בעינן בזה שיהי' רואין זא"ז. ועי' בקצוה"ח ובנתיבות בסי' ל"ד. וממילא לפמ"ש חשיב כעדות מיוחדת אף אם הי' אומרים מתחילה דראו זא"ז. וא"כ עדיין יהי' קשה להך לישנא דטעמא דרבא היא משום חידוש גם לרבא נימא בעדים שהעידו על הגניבה ועל הטביחה למפרע הוא נפסל. וצ"ל כמ"ש דסוגי' הגמ' קאי ללישנא דאמרי' דטעמא דרבא היא משום פסידא דלקוחות. ובאם נימא דבכל ענין אף במקום דלא הי' הגדה דראו זא"ז מעיקר העדות אפ"ה חשיב עדות גמור. ניחא דקו' הגמ' ממתני' דהיא דמסתמא איירי דהי' אומרים דראו זא"ז. ולפ"ז מיושב דברי הרמב"ם בפ"כ הנ"ל דמשו"ה ס"ל בשתי כיתי עדים אף אם העידו לאחכ"ד והוזמו כת אחת נפסל גם העד האומר שראו אותם. ואף דבזה אינו מעיקר העדות כמ"ש כיון דלא העידו תוכ"ד ממילא דלא הי' להם צירוף שיהי' נחשבים לכת אחת אף בהאמירה דראו זא"ז. מ"מ הא מסוגי' מוכח דאף היכא דלא בעינן עדות צרופה אפ"ה נחשב את זה לעדות גמור אם אמרו דראו זא"ז להכחיש את המזימין וע"כ צריך לחלק באמרו על העדים המעידים שהי' שם בזה חשיב עדות גמור. וכיון דהוא נחשב לעדות משו"ה נפסל אם נתברר אח"כ דהעיד שקר. ודברי הראב"ד צ"ע מסוגי' אם לא דנימא דגם בקנס עדות מיוחדת פסול דאז הי' ניחא משום דבזה נחשבת לעיקר העדות. אמנם כבר כתבו דגם בקנס עדות מיוחדת כשר. ועימש"ל בזה בשער...:

ובלא דברי תוס' י"ל דגם בעדות מיוחדת היא ג"כ חידוש לפמ"ש דהא דחשיב תרי ותרי היא משום דנקטינן עדות שהעדים העידו דאז לא הי' העדים נוגעין ונקטינן עדות זה להכחיש את המזימין. והנה לפסול אדם לעדות לא בעינן ג"כ עדות צרופה. וכמבואר בסנהדרין כ"ז. בע"א אומר קמאי דידי גנב ואחד אומר לדידי גנב נפסלו העדים ג"כ. אף דכל עד לא ידע מעדות חבירו. ולפ"ז גם בהא כיון דנקטינן עדותן שהעידו לעדות להכחיש את המזימין ה"ל כאלו העדים הראשונים כל אחד בפני עצמו מעיד על המזימין שהם פסולין לעדות דמעידין שקר בהזמה. ואם גם דכל אחד לא העיד רק על עצמו מ"מ לפי עדותו על עצמו דהי' חשיב אז עדות גמור. ממילא ידעינן מעדותו דהמזימין מעידי' בשקר. וחשיב כאלו עידי קמאי כל אחד העיד בפני עצמו על המזימין שהם פסולי עדות כעדות מיוחדת דנפסלו