משכן העדות רכז

מ"מ אם גם הב"ד יעידו דהעידו כן והם יכחישו את הב"ד לא יהי' הב"ד נאמני' עליה'. ויהי' הדין דהיא תרי ותרי דהב"ד מעידי' שהעידו עדות זה. והעדים עצמן מכחישין לב"ד והיא ככל תרי ותרי ומה חזית דסמכיה על הב"ד סמוך על העדים דמכחישין את הב"ד כיון דבזה לא הוה הזמה והוה הדין ככל תרי ותרי וממילא כל עדות היא עדות שאאילה"ז דאם יוזמו יאמרו דמעולם לא העידו עדות זה. אע"כ דודאי עכשיו כשבאו המזימין להזים אותם אינם נאמנים בשום ענין להכשיר עצמן בעדותן. כיון דעכשיו הם מעידין על עצמן. והא דאמרי' בגמ' בהזמה דהיא תרי ותרי לאו מחמת הגדתן בשעה כשבאו המזימין רק מחמת הגדת העדות בתחילה. דבשעה שהי' מעידים אז העדות בפני ב"ד אז לא הי' נוגעים בדבר כלל וכלל. ואי רצו לא הי' מעידים. ולזה מה שהי' מעידים אז חשיב עדות גמור להכחיש את המזימין שיהי' המזימין מוכחשין מכח העדות שהי' מעידי' מתחילה לפני ב"ד דאז לא הי' נוגעים בדבר. וכ"כ בקונטרס רח"י עי"ש. והיא ברור דעכשיו ודאי הם נוגעין. והא דחשיב תרי ותרי היא מכח הגדתן דמעיקרא:

והנה תוס' בסוגיא דב"ק ובסנהדרין ד"ה דאסהידו מקשי' על הא דמבואר בגמ' באסהידו בי תרי בחד ותרי בחד דלא הוה חידוש. ותמהו דמה בכך הא תרי כמאה. ותי' דאיירי בעדות מיוחדת דהעידו מתחילה בעדות מיוחדת דלא ראו זא"ז בשעת מעשה ולא העיד כל אחד על חבירו ומשו"ה לא הוה חידוש דכיון דכל אחד אינו מעיד על חבירו. ממילא נאמנים המזימין משום דה"ל חד במקום תרי כיון דהמזימין לא הוה מוכחשין בכל אחד מהם רק מחד. ולפ"ז כיון דמפורש בתוס' דבעדות מיוחדת דלא ראו זא"ז לא הוה חידוש ממילא לפמ"ש י"ל דבכל ענין לא הוה הזמה חידוש אף אם הי' מעידין מתחילה בשעת הגדת העדות דראו זא"ז. מ"מ הא דהי' אומרים כן בשעת העדות דראו זא"ז אז לא הי' מעידין כן בתורת עדות כמ"ש כיון דאינו מעיקר דעדות דאף בדיני נפשות דעדות מיוחדת פסול והיא לעיקר העדות מ"מ כיון דסגי בראי' כוללת. ומהני אם יודעים שהי' שם ע"פ אומדנא ל"ח עדות אף אם העידו בסתמא דראו זא"ז כיון דלא הי' אז נפ"מ בזה. ולכן לא חשיב עדות. וראי' כמש"ל דהא באמת אותו העד שלא הוזם לא נפסל אף דהי' אומר מתחילה שראה אותן. וכיון דלא נפסל אף אם נתברר דהי' מעיד כן בשקר ממילא דלא הוה זה בגדר עדות להכחיש על ידי זה המזימין מחמת הגדתו דמעיקרא כיון דשם לא הי' אומרים כן בתורת עדות. ואי דעכשיו בשעה שבאו להזים אותם הם מעידין כן אחד על חבירו דהי' גם חבירו שם. ועכשיו הם מעידין בתורת עדות גמור להכחיש את המזימין. מ"מ הגדתן דעכשיו ל"ח ג"כ עדות כמ"ש משום דעכשיו על עצמם הם מעידין שלא יהי' ניזומין ולפ"ז ממילא אף אם העיד כל אחד על חבירו בשעת עדות דראה אותו מ"מ לא חשיב תרי ותרי. והיא נכון בסברא לענ"ד בעזה"י:

ולפ"ז מיושב היטב דברי הטור די"ל דמשו"ה בהזמה דהעדים הבאים להכחיש את הראשונים אומרי' דהבעל דבר הי' עמהם במקום אחר דבזה המזימין הם מוכחשים מהשני עדים הראשונים דכל אחד היה מעיד דהבע"ד היה עמהם. משו"ה ה"ל הכחשת תרי ותרי. משא"כ בהזמה דבזה העדים המזימין אומרים דהעדים היו עמהם בשעת העדות במקום אחר. בזה המזימין אינם מוכחשין רק מחד. דאף דכל אחד היה מעיד גם על חבירו דגם הוא היה אתו בשעת ראי' העדות. מ"מ בשעת העדות כיון דלא היה תועלת בזה לא נחשב לעדות כלל. וה"ל כאלו לא העידו מתחילה כלל זה על זה דאז כיון דלא היה מעידים כן מתחילה. אף אם בשעה שבאו המזימין מעידים זה על זה. בודאי דחשיבי מוזמין דעכשיו אין ממש בעדותן דהם נוגעין בדבר וה"ל כאלו מעידים על עצמם שלא חללו שבת. ה"ה בזה אף אם הי' מעידים מתחילה זה על זה מ"מ חשיב כעדות מיוחדת. משום דמה דהי' מעידין כן בתחילה ל"ח עדות. ועכשיו כשבאו להזים אותם הם נוגעים בדבר. ולכן בהכחשה הוה שפיר תרי ותרי דהם מוכחשים מהעדים, הראשונים. דהיה מעידים עדותן וזה הי' עיקר עדותן דהבע"ד היה עמהם. משא"כ בהזמה לא הוה חידש משום דבכל ענין ה"ל כחד במקום תרי דבכל ענין חשיב כאן אחד מסייע לחבירו:

ולפ"ז יש מקום לומר אף דלהטור לא הוה הזמה חידש היא דוקא אם הוזמו תרווייהו דבזה אמרי' כמ"ש דמה שהעידו מתחילה אחד על חבירו אין בזה שם עדות. וכשהוזמו הם נוגעים ומעידים על עצמם. משא"כ היכא דלא הוזם רק ע"א והשני לא הוזם כלל, והשני מעיד עם עד שהוזם גם אח"כ בשעה שבאו המזימים בתורת עדות גמור דהי' עמו בשעת הראי' דבזה הוה שפיר כהכחשת תרי ותרי משום דבזה עידי הזמה הם מוכחשים משני עדים מהעד שהזימו אותו מוכחשין מכח הגדתו דהיה מעיד בשעת העדות על עצמו דהוא הי' באותו מעמד. והעד השני אם גם דבמה שהעיד בשעת העדות עליו דהוא ראה ג"כ אותו אם גם דזה ל"ח עדות. מ"מ הא הוא מעיד עליו עכשיו בשעה שבאו המזימים. וכיון דהעד השני לא הוזם. ממילא הוא עד כשר להעיד עליו עכשיו. ול"ח נוגע כלל דמה איכפת לו בזה אם יהי' עד השני הוזם אם לא. הא גם אם יהי' הוזם. יהי' הוא כשר. ולא יהי' נפסל מחמת הגדתו שהי' מעיד מתחילה דראה אותו כנ"ל וכיון דלא הוה נוגע בדבר כלל ממילא דיכול להעיד עליו עכשיו בשעה שניזם. ומצרפינן עדותו שמעיד עליו עכשיו עם העדות של העד שהוזם שהי' מעיד על עצמו בשעת הגדת העדות. דאז לא הי' חשיב כמעיד על עצמו. משום דאז לא הי' נוגע בדבר כלל וה"ל כהכחשת תרי ותרי להכחיש את העדים הבאים להזים אחד מהם. ובזה הוה שפיר חידש דיהי' האחרונים נאמנים. ולפ"ז ל"ק על הטור מסוגי' דמבואר דהזמה הוה חידש. משום דבפלוגתא דאביי ורבא נקט עד זומם. וכתבו תוס' בסנהדרין בד"ה דאסהידו מדנקט עד זומם דאיירי שלא הוזם רק ע"א מדנקט בלשון יחיד נראה דהשני לא הוזם. ובזה קאמרי' שפיר דהיא חידש כמ"ש משום דבזה המזימין מוכחשין משניהם. אבל הטור דנקט דינו בהוזמו שניהם. ובזה כתב שפיר דלא הוה חידש:

ובזה י"ל קו' התוס' ד"ה דאסהידו הנ"ל דמקשי הא תרי כמאה. דלפמ"ש יהי' קשה אמאי לא קאמר בפשיטות דנפ"מ היא אם הוזמו תרווייהו דבזה לשיטת הטור לא הוה חידש. ולזה י"ל דזה היא הפי' בגמ' דבעי' לאשכוחי נפ"מ שיהי' העד שהוזם דמתחילה לא היינו פוסלין אותו רק מכאן ולהבא. ולזה קאמר נפ"מ דמשכחת שיהי' נפסל אח"כ אף למפריע. ולזה קאמר מתחילה דנפ"מ דפסלינהו בגזלנותא. וכמ"ש בחידושי הר"ן בסנהדרין בד"ה א"נ דהפי' הוא עד השני שהי' מעיד גם עליו נפסל בגזלנותא. וכיון דעד השני נעשה פסול לעדות. ממילא נאמנים המזימין להזים את העד הראשון דה"ל תרתי בחדא. כיון דעדות דהעד השני [אין[ מועיל עליו. אמנם לפמ"ש בחידושי הר"ן צ"ל דפסלינהו בגזלנותא דהי' גזלן קודם שהעיד עדותו בב"ד רק דלא הי' ידוע בב"ד. ולפמ"ש י"ל דבשעת העדות עדיין הי' כשר. רק קודם שהעיד עליו שנית בשעה שבאו המזימין נעשה פסול. וכיון דלא מהני עדותו שהי' מעיד עליו שנית ממילא נפסל גם הראשון למפריע וקאמר עוד דנפ"מ דאסהידו בי תרי בחד ותרי בחד. ובזה לאחר שהוזם גם השני. כיון דהשני ודאי נפסל למפריע משום דבזה לא הוה חידש כמ"ש כיון דעדות הראשון שהי' מעיד עליו בשעת הגדת העדות לא חשיב עדות. והוא מוזם מתרי. והעדים שמעידים עליו לא מוכחשים רק מחד. דהיא מכח הגדתו שהעיד על עצמו מעיקרא. וכיון דהשני נפסל למפריע ממילא גם הראשון נפסל למפריע. דכיון דבשעה שהעיד עליו השני כבר הי' פסול. ובאמת הוה מצי לאשכוחי נפ"מ בפשיטות בהוזמו תרווייהו רק דניחא יותר למצוא נפ"מ דאותו העד שהי' נפסל מתחילה מכאן ולהבא נפ"מ שיהי' נפסל אח"כ למפריע:

אמנם בזה יש לעיין דיש מקום לומר בעדים שהעידו ביחד. ובאו להזים אחד מהם דלא מצי השני להעיד עליו שהוא כשר דגם הוא נוגע בעדות. וכאותו שאמרו בכתובות ד' כ"א ע"ב והיא בסי' מ"ו סעיף כ"ד שלשה שישבו לקיים את השטר. ובאו שני עדים לערער על אחד מהם. דאמרי' משחתמו אין מעידין עליו שהוא כשר משום דהם נוגעים בעדותן דגנאי היא להם שישבו