משכן העדות רכה

שער ח' בדיני הזמה בשער זה יבואר דיני הזמה בעדות שמקיימי בהו כאשר זמם. ודיני הזמה בעדות דלא מקיימין בהו כאשר זמם. פרק א' הרמב"ם בפרק ח"י מהל"ע הל' ב' כתב וז"ל ומה בין הכחשה להזמה הכחשה בעדות עצמה זאת אומרת הי' הדבר הזה. וזאת אומרת לא הי' וכו' והזמה בעדים עצמן ואלו עדים שהזימם אינם יודעין אם נהי' הדבר אם לא כיצד עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש. או לוה מנה לפלוני ביום פלוני במקום פלוני וכו' באו שנים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולהד"מ לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה הרי זו הכחשה וכו' אבל אם אמרו להם אנו אין אנו יודעין אם זה הרג זה ביום זה בירושלים וכו' ואנו מעידים שאתם עצמכם הייתם עמנו ביום זה בבבל הרי אלו זוממין ונהרגין או משלמין הואיל והעדים שהזימום לא השגיחו על עצמה של עדות אם אמת הי' אם שקר עכ"ל. מבואר מדברי הרמב"ם דס"ל דהיכא דאיכא הכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה ונהי דמהא דכתב בתחילת דבריו דאם העדים אמרו היינו עמכם ועם אלו לא זה הרג ולא זה הלוה הרי זה הכחשה ליכא ראי' דס"ל דהכחשה בהדי הזמה לא הוה הזמה משום די"ל כמ"ש הלח"מ שם בשם מהר"י בן לב דהיא מטעם אחר. כיון דלא אמרו דהי' עמהם במקוה אחר רק דהם אמרו דהי' עמהם באותו מקום שהם מעידים רק דגוף המעשה היא שקר. וזה ס"ל דהוה רק הכחשה כיון דלא הוזמו דהי' במקום אחר עי"ש בלח"מ מ"מ מבואר כן בהרמב"ם בהא דסיים אם אמרו היינו במקום אחר דזה הוה הזמה סיים הרמב"ם ג"כ הואיל ולא השגיחו על עצמה של עדות מבואר דגם בזה אם הכחישו ג"כ גופן של עדות דאמרו דהרוצח או הנרצח הי' ג"כ עמהם במקום אחר לא הוה ג"כ הזמה. וע"ז תמהו מהא דאמרי' בסוגי' דב"ק במיפך והזמה דתי' הגמ' לא דאפכינהו ואזמינהו מבואר דבהזמה אף אם מכחישין גוף המעשה הוה ג"כ הזמה עי"ש ובאו"ת בסי' ל"ח. ולקמן אבאר דיש לדחות כמעט כל התירוצים הנאמרים לישב דברי הרמב"ם. ויבואר ג"כ עוד איזה קו' הנופלים על הרמב"ם:

וז"ל הטור בסי' ל"ח הל' ו' ומה יש בין הכחשה להזמה הכחשה אינו בגוף העדים וכו' והזמה בגוף העדים וכו' ומפני זה האחרונים נאמנים כיון שמעידין על גופן של העדים והוי כאלו העידו עליהם שהרגו הנפש או שחיללו שבת והן אינם נאמנים על עצמם לומר לא עשינו כך וכך עכ"ל וכתבו דהטור ס"ל אם גם דמבואר בסוגי' דעד זומם דהזמה היא חידש היא דוקא לרבא. משא"כ לדידן דקימ"ל כאביי דלמפרע הוא נפסל לא הוה בהזמה חידש. וזה דוחק. דהא בזה לא פליגי אביי ורבא אי הזמה הוה חידש אם לא. ובהדי' מבואר ברמב"ם שם הל' ז' דכתב וז"ל וזו שהאמינה התורה עדות האחרונים על העדים הראשונים גזירת הכתוב היא וכו' מבואר דאף לדידן דקימ"ל כאביי אפ"ה אמרי' דעדים זוממין היא חידש וכמבואר בכ"מ הל' ג' וזה דוחק לומר דהטור חולק בזה על הרמב"ם מדלא הביא כלל דברי הרמב"ם. ובל"ז תמהו ג"כ על דברי הטור. דאם נימא דהזמה לא הוה חידש משום דה"ל כאלו מעידים על גופן של עדים כיון דאמרו דהעידו שקר ה"ל כאלו העידו שחללו שבת. כ"כ גם בהכחשה יהי' האחרונים נאמנים דגם בזה מעידים על גופן של העדים שהעידו שקר. ומ"ל אם אמרו שהעידו שקר מכח שהעדים הי' עמהם. או דאמרו דהעידו שקר דהבע"ד הי' עמהם מ"מ הם מעידין על גופן של הראשונים שהעידו בשקר. ועי' בקונטרס רח"י ובנתיבות בסי' ל"ח על דברי הריב"ש:

ונראה לענ"ד לישב דברי הטור ואקדים דברי הרמב"ם והראב"ד בפ"כ מהל"ע הל' ג' וז"ל הרמב"ם הי' העדים ג' אפי' ק' אם העידו בב"ד זא"ז והעיד כל אחד מהם אחר חבירו בתוכ"ד והוזמו מקצתן אין נענשים עד שיזומו כולן אבל אם הי' הפסק בין זה לזה יותר מכדי דיבור וכו' הרי נחלקה עדותן והשנים שהוזמו נענשין והשנים האחרים שהי' הפסק וכו' אין נענשין. ואעפ"י שבטלה עדות כולה מפני שהן כת אחת הואיל ונפסלה מקצתה נפסלה כולו עכ"ל. וכתב הראב"ד בהשגות וז"ל א"א איני יודע מהו כי מאחר שלא באו תוכ"ד ונחשבו שתי כיתות לענין הזמה למה תבטל עדות כת האחרונה ויהרג הרוצח. ועוד מה זה שאמר והשנים האחרים אין נענשין ומה עונש ראוי להם עכ"ל. והאו"ת בסי' ל"ח והבעל אמרי צרופה הביאו הקצוה"ח בסי' ל"ו ס"ק ג' כוונו שניהם לדבר אחד. דמשו"ה נתבטל להרמב"ם גם עדות דכת השני' כיון דהעידו העדים דראו זא"ז בשעת מעשה. וממילא מכח ההזמה דכת א' נפסלו גם עידי דכת השני' כיון דהם הי' אומרים מתחילה דראו אותם בשעת מעשה. ונפסלו לעדות. והקצוה"ח הקשה ע"ז דהא ע"כ איירי באופן דליכא הכחשה. דאל"כ האיך שייך הזמה הא עידי הזמה מוכחשי' מכת הב' שמעידי' שהי' שם בשעת מעשה עי"ש אמנם האו"ת ישב את זה די"ל דאיירי דמקצתם רואין זא"ז. וא"כ י"ל דאיירי דאחד מכת הב' אומר דראה אותם. ומשו"ה האחרונים נאמנים להכחיש אותו דאין דבריו של אחד במקום שנים. אבל מ"מ האחד מהכת הב' אשר הי' אומר דראה אותם נפסל כיון דהעיד בשקר. וממילא דנתבטל כל העדים מוכח הב' מחמתו משום נמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה. ולפ"ז צ"ע על הראב"ד אמאי כתב הראב"ד דיהרג הרוצח הא אחד מכת הב' נפסל כיון דהי' אומר דראה אותו. וצ"ל כמ"ש שם הקצוה"ח דמשום זה לא נפסל כמבואר בש"ע בס"ס כ"ט באמרו פלוני הי' עמי בשעת העדות ואח"כ נתברר דלא הי' עמהם בשעת העדות לא נפסלו משום דאין העד מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. ולזה גם אם הוזמו כת אחת לא נפסל העד האומר דראה אותן משום דלא הי' מדקדק ע"ז:

ובזה הי' נ"ל לישב קו' הקצוה"ח בסי' ל"ו על הא דמבואר דבאם הי' עדים הרבה והעידו כולם בתוכ"ד והוזמו מקצתם נתבטל כל העדות משום דה"ל כנמצא קו"פ. וכמבואר גם בהראב"ד דלא הקשה רק באם העידו לאחכ"ד בזה לא יתבטל משום דהוא עדות חלוקה. משא"כ בתוכ"ד גם הראב"ד מודה להרמב"ם. וכן מבואר בהדי' בתוס' מכות ד' ו' ע"ב ד"ה הרי אלו וכו' ואמאי הא בהוזמו ממילא לא הי' עמהם בשעת הראי' ולא הי' להם צירוף כלל בשעת הראי' ולא נתבטל העדות משום נמצא קו"פ דה"ל כאלו לא ראו זא"ז בשעת הראי', ועימש"ל בשער... פ' ג' ראי' מזה לשיטת הרמ"ה דהיכא דהי' להם צירוף בשעת הגדה ל"צ שיהי' להם צירוף בשעת הראי'. אמנם לאותן החולקים על הרמ"ה הקו' במ"ע. ועי' בריטב"א מכות הנ"ל דהביא באמת בשם הרמב"ן דאפי' בעדות צרופה לא נתבטל כל העדות אם הוזמו כת אחת מטעם זה. כיון דבהוזמו לא הי' עמהם בשעת הראי'. ולשיטת התוס' והראב"ד דנראה דחולקי' על הרמב"ן הקו' במ"ע אבל לפמ"ש י"ל אם גם דבארתי דבהוזמו כת אחת לא נפסל גם העד דהי' אומר דראה אותן בשעת הראי'. משום דאין אדם מדקדק מי הי' עמו בשעת העדות. י"ל דהיא דוקא באם כת השני' העידו לאחכ"ד מהכת הראשונים דבזה מה שהי' אומר העד מכת השני' דהי' ראה את כת הראשונים הי' רק דברים של מה בכך ואין לו ענין לעיקר העדות כלל דאף לפי דבריו דאומר שראה אותם מ"מ לית להו צירוף עם הראשונים כיון דהעידו לאחכ"ד דבדנ"פ בעינן שיעידו דוקא תוכ"ד. משא"כ אם היא לאחכ"ד אף דאומרים דראו זא"ז בשעת מעשה אפ"ה מחלקי' הב"ד אותם לשני עדות וכיון שכן אין זה מענין העדות כלל ולכן אף אם נתברר אח"כ דהיא שקר אפ"ה לא נפסל לעדות משום דאין אדם מדקדק ויכול להיות דהי' אומר כן בדדמי כיון דאינו מעיקר העדות לא הי' צריך לדקדק ע"ז. אמנם היכי דהעידו בתוכ"ד דבזה מה דאומרים דראו זא"ז היא מעיקר העדות ובזה היא תועלת גדול. דבאם לא יאמרו דראו זא"ז הב"ד מחלקי'