משכן העדות רכד

דמ"מ יהי' מהני כיון דהם הי' סוברים דהם לא נוגעים בעדותו כלל. ול"ש לומר דהם היה משקרים ולכן מהני משום פ"ד כקו' הש"ך. וי"ל גם בזה קו' הקצוה"ח די"ל דקו' הגמ' דהב"ד יאמרו להם דמהני סילוק ולאו כ"ע דיני גמירי. ומסתמא הם סברו דהדין היא כמו שהב"ד אומר להם וממילא דמהני עדותן:

האו"ת ס"ק... הקשה על הא דכ' הרשב"ם ד"ה ואב"א ובתר הכי אפי' מייתי יהודא סהדי דהאי דידי היא ל"מ מפיק לה מיני' דשמעון שכבר פסל שמעון עצמו ועד אחד עמו עדיו של יהודא הא בזה יהי' ניכר שהי' נוגע למפריע והיה מעיד כן לטובתו עי"ש. ויש לעיין גם בהנ"ל א"א הטעם בנוגע דלא מפסל רק דרבנן כמ"ש הקצוה"ח הנ"ל וא"כ י"ל כיון דאיכא עוד ע"א עמו בזה אמרי' כתוס' גיטין הנ"ל כיון דמדאור' נאמן רק דרבנן פסלוה משום דחשיד לשקר וכיון דעד הב' מעיד עליו דהוא אומר באמת ממילא לא נפסל אפי' מדרבנן. ובל"ז יש לעיין דלא חשיב תרי ותרי כיון דעדים כשרים לגמרי. ועדות יהודא אינם כשרים רק דרבנן. ולזה שפיר מהני עדותו לפסול אותם מה"ת. ולכן לא חשיב תרי ותרי:

וזה ימים אמרתי לישב קו' האו"ת דרך פלפול ובזה יהי' מיושב עוד כמה קו' שהקשה הש"מ. חדא דאף אם הדין היא כל דאלים גבר. אפ"ה הוא נוגע משום השני קשה ממנו וכ"ש היא. ועוד האיך יכול להוציא מלוי הא יאמר דילמא עידי דיהודא היא אמת. וליהודא יאמר להיפך. גם הא דפריך בגמ' מדמי מי מתייאש הא לא יכול לגבות הממון משום דה"ל תרי ותרי עי"ש:

ואמרתי לישב ע"פ קו' התוס' שמקשי' בכל מקום אמאי אמרי' בשתי כיתי עדים המכחישים זא"ז דה"ל תרי ותרי. ואמאי לא יהי' האחרונים נאמנים במיגו דפסלו לקמאי בגזלנותא. ותי' דבשני עדים לא שייך מיגו משום דאין אדם יודע מה שבלב חבירו. וכתב האו"ת בכ"מ דלפ"ז אם היה ע"א אשר היה פוסל עידי הקמאי קודם שבאו הבתראי בגזלנותא. בזה יהי' האחרונים נאמנים במיגו. ולא שייך דה"ל מיגו בתרי. דהא בזה ל"ש הטעם דאף אם חבירו לא יאמר כן מ"מ יהי' ב' עדים המעידים עליהם שהם פסולין עי"ש ויותר מזה דהא לא צריכים להעיד אפי' על גזילה אחת. דאף אם יאמר על גזילה אחרת. או על איסור אחר שכבר העיד העד. מ"מ גם באופן זה נפסלו העדים דגם עדות מיוחדת מהני בזה כמבואר בסי' ל"ד. ולפ"ז יש להקשות הא לא הוה נוגע כלל כיון דעכשיו הוא מצטרף עם עד אחד לפסול עידי דיהודא. וא"כ אף אם לא יעיד הוא עמו. מ"מ לאח"כ כשיבואו עדים יהי' בלא עדותו שמעיד עתה נאמנים במיגו דהיה פסלו לעידי דיהודא בגזלנותא. ויהי' הדין דמוציאין מיהודא אפי' אם הדין היא באמת היכא דקיימא ארעא תיקום. ואפשר לומר כמו דאמרי' היכא דהבע"ד אית לי' מיגו ולא אמרי' מיגו להוציא ה"נ בזה אף דהעדים אית להו מיגו. מ"מ כיון דהלא מוחזק בו והדין היא היכא דקיימא תיקום ה"ל מיגו להוציא ולא אמרי' גם לגבי העדים הך מיגו. ובתורת עדות אינם נאמנים דעל זה אמרי' שפיר תרי ותרי ומיגו לא מהני:

ולפ"ז מיושב קו' האו"ת כיון דהוא פוסל עידי דיהודא ולא יהי' יהודא מוחזק בו. אף דלאח"כ יתגלה דהי' נוגע ולא מהני עדותו למפרע. והדר ה"ל תרי ותרי. מ"מ עכשיו נאמנים עדים בתורת מיגו דפסלו לקמאי. וגם קו' הש"מ מיושב דאם לא יהי' הדין היכא דקיימא ארעא תיקום רק דכל דאלים גבר. ממילא לא יהי' נוגע כלל. דאף אם לא יעיד עתה לפסול עידי דיהודא רק עד הב'. מ"מ יהי' אח"כ עדים נאמנים במיגו דלא יהי' מיגו להוציא. גם מה שהקשה האיך יוכל להוציא מלוי הא יכול לדחות כל חד. וגם הא לא יהי' צריך לשלם לכל אחד הדמים. דהא תרי ותרי הם ע"ז י"ל שפיר דע"ז נאמנים עדים במיגו. ולא הוה מיגו להוציא. כמ"ש תוס' בסוגי' דאמר לשנים גזלתי. ובש"ך סי' צ"א ס"ק י"ב כיון דודאי אינו שלו וצריך להחזיר לאחד מהם לא הוה להוציא. ה"ה גם בזה הא של לוי ודאי אינו. וגם הדמים בודאי צריך לשלם לאחד. ויש לעיין גם בתי' התוס' הב' שתי' דה"ל מיגו במ"ע לפי דברי הקצוה"ח הנ"ל דמה"ת נוגע כשר לעדות. רק דבאמת כבר כתבתי דנראים דברי הנתיבות בזה:

ולתי' הב' של הרשב"ם י"ל דזה לא חשיב נוגע כלל. דממנ"פ אם אית לי' באמת עדים שהיא שלו. אזי מן הדין היא דאינו של יהודא. דהא דמחזיקים ליהודא היא משום דלא נאמן ע"ז דאית לי' עדים. משא"כ בזה ממנ"פ אם אית לי' עדים אז לא מחזקינן הקרקע מיד ליהודא דהוה הדין כאלו העידו מקודם עדיו. ואי דלא נאמן ואמרי' דלית לי' עדים. אזי ממילא נאמן לפסול עידי דיהודא ולא חשיב נוגע דהא גם מלוי לא יכול להוציא אח"כ כיון דלית לי' עדים באמת והוא ידע מזה. וזה היא חשש רחוק דהוא סובר דאית לי' עדים וצ"ע:

נסתפקתי בהא דקימ"ל בהא דאם ראוה ביום נעשים ב"ד לדון. משא"כ בראוה בלילה אין עד נעשה דיין והיא כיון דאז לא הי' יכולין לדון ממילא נעשים עדים. ואין עד נעשה דיין. אם בזמן שראו' לא הי' יכולין להיות ב"ד וגם עדים אם נימא גם בזה כן. די"ל דמ"מ כיון דלא הי' יכולין לדון אז לא נעשים ב"ד. או דאם נימא דעיקר הטעם היא היכא דלא הי' יכולין לדון מיד נעשים עדים. משא"כ באופן דלא יכולין להיות גם עדים בזה יכולים להיות אח"כ דיינים והיא באופן אם בתחילת ראי' הי' נוגע לדבר זה דבזה לא יכולין להיות ג"כ עדים אם לאחר הסילוק יכולין להיות דיינים. ויש לעיין בזה בקו' הגמ' וליסתלקו בי תרי ולדיינו. אם נימא דעדים לא הוה משום תחילתו בפסלות משא"כ בב"ד לא אמרי' זה. ממילא י"ל דמהני הסילוק שיכולין לדון על ראייתם ול"צ ג"כ עדים כי הם נעשים עדים וצ"ע: